אחריות בעל מניות לליקויי בניה

עובדות המקרה: התובעים רכשו את הדירה נשוא כתב התביעה מהנתבעת, שילמו את מלוא התמורה, ולטענתם עם כניסתם לדירה ותוך כדי המגורים בה, נתגלו ליקויים בדירה שערכם כיום הוא כפי שמצויין בחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. טענות התובעים: התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבע אישית בנוסף לחיוב הנתבעת בתשלום כל סכום שייפסק, על אף שחוזה המכר נחתם בין הנתבעת ובין התובעים, "וזאת משום שהנתבע היה המוציא והמביא בחברה ועל פיו יישק דבר", וכן משום שהוא כיום מחזיק ב- 99% ממניות החברה, אף אם בעת כריתת החוזה היו בידיו רק 50% ממניות החברה, ולטענת התובעים הרי ש"סופו מעיד על תחילתו". כמו כן טענו התובעים כי במספר פסקי דין הטיל ביהמ"ש אחריות אישית על נתבע, על אף שהיה אורגן בחברה. בע.א. 1703/97, ניסים זוארץ נ' אורן, שם הוטלה אחריות אישית משום שניתן לאחד מבעלי המניות לפעול ביד חופשית ולנהל את ההתקשרויות בשם החברה. בת.א. 124/82, (ת.א.) גליסקא נ' רויכוורגר, נפסק כי "מנהל חברה קבלנית אחראי באופן אישי משום שהוא טיפל באופן אישי בנושאים המקצועיים, בליקויים בדירה, בניהול המשפט ובהתכתבויות עם הקונים." בע.א. 725/78, בריטיש קנדיאן בלידרס ואח' נ' יואל אורן, נפסק כי אורגן של חברה אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית של חברה, מקום שנקבע כי מעשה הנזיקין בוצע על ידיו. נראה לי כי יש לדחות את טענות התובעים, ככל שהן מתייחסות לחבותו האישית של הנתבע, ואנמק:- התובעים התקשרו עם החברה והחוזה שנכרת הוא בין התובעים מצד אחד ובין הנתבעת מצד שני, והם, קרי התובעים, לא ביקשו שהנתבע יחוב אישית וחתימתו על גבי החוזה יחד עם חתימת בעל המניות השני, היו בשם החברה ולא בשמם אישית. נטל ההוכחה בדבר חבותו האישית של אורגן בחברה מוטל על הטוען לחבות כזו ובמקרה זה על התובעים. התובעים לא הוכיחו כי הנתבע 2 התחייב אישית כלפיהם ולא הוכיחו כי הוא הרוח החיה בכל ההתקשרות ובכל הנושאים המקצועיים או בליקויים בדירה, להיפך ההתכתבות היתה עם החברה. במכתבם מיום 1.12.96, שצורף לכתב התביעה כנספח ב', התובעים אמנם שלחו דרישה לתיקון הליקויים לחברה וגם לנתבע, אך לא נטען במכתב הנ"ל שהנתבע חב אישית כלפיהם. בע.א. 725/78 הנ"ל, לא הוכח ע"י התובעים כי הנתבע 2 הוא שגרם למעשה הנזיקין וכי מעשה הנזיקין בוצע על ידו. לא נטען בכתבי הטענות שהליקויים בדירה נגרמו על ידו. הכלל הוא שביהמ"ש לא בנקל ירים את מסך ההתאגדות של החברה, והמנהלים אינם חבים אישית בגין הפרת החוזה שנכרת בין הקונים והחברה (ראה ע.א. 4612/95, מתיתיהו ואח' נ' שטיל ואח', דינים עליון נב', 853). ביהמ"ש ירים את המסך רק במקרים נדירים והתובעים לא הצביעו אף לא חריג אחד מהחריגים שנקבעו בפסיקה, כך שאין מקום להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולחייב את הנתבע אישית. התובעים לא טענו שהחברה אינה מסוגלת לשלם את סכום פסה"ד,במידה ויינתן נגדה. להיפך, מהמסמכים שבתיק עולה כי מדובר בחברה פעילה בעלת נכסים ומעורבת בעסקאות נדל"ן ובניה. גם לטענה שהנתבע 2 מחזיק כיום ב- 99% ממניות החברה אין בה כשלעצמה כדי לחייב את הנתבע אישית, המועד הקובע לעניין זה הוא מועד ההתקשרות ואין חולקין, ועפ"י המסמכים שהוצגו ע"י ב"כ הנתבעים, היה הנתבע בעת החתימה על ההסכם עם התובעים בעל 50% מהון המניות, ואינני מקבל את טענת התובעים כי "סופו המעיד על תחילתו". לאור כל האמור, סבורני כי אין לחייב את הנתבע 2 אישית, התובעים התקשרו עם החברה ופעילותו של הנתבע 2 בכל הקשור להתקשרות החברה עם התובעים, לא חרגה ממסגרת המקובל והמצב התקין. הליקויים בדירה כאמור, בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"), כאשר הצדדים הסכימו שקביעת המומחה תחייב את שני הצדדים. עיינתי בחוות הדעת, והמומחה עשה עבודה נאמנה, התייחס לטענות הצדדים ולחוות הדעת של שני הצדדים, ונתן פתרונות לכל הבעיות שהתעוררו ואשר מצא אותן במהלך ביקורו. המומחה מטעם ביהמ"ש פירט את עלות תיקון הליקויים, וקבע כי עלות ביצוע התיקונים הינו סך 52,250 ₪, לא כולל מע"מ, ויש ללוות את ביצוע העבודה בפיקוח הנדסי שעלותו 6% מערך העבודה. הכלל הוא שבית המשפט מאמץ את ממצאיו של המומחה, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע.א. 293/88, יצחק ניימן בעמ נ' מוטי רבי ואח'). סבורני כי עבודת המומחה היתה יסודית וברמה מקצועית מעולה, וב"כ הצדדים לא הצביעו על סיבה סבירה שלא לאמץ את חוות הדעת, ומשום כך אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה, לרבות סכום עלויות התיקונים. ב"כ התובעים ביקשה להוסיף לסכום שנקבע ע"י המומחה שני סכומים: האחד בגין קביעת המומחה בה הסכים הוא עם המומחה מטעם התובעים, כי נראה ויזואלית שעץ קונסטרוקצית הגג לא עבר טיפול להגנה מפני חרקים, ולשם עריכת הבדיקה ביקשה ב"כ התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות הבדיקה שהוערכה על ידה בסכום של 1,200 ₪ (סעיף 22 לסיכומים) . נראה לי כי אין מקום להעתר לבקשה זו, מן הנימוק שמאז נבנה הבית, בשנת 95' ועד היום, עברו כשש שנים, ולא נראו בקונסטרוקציית העץ חרקים, דבר המעיד שייתכן והקביעה הויזואלית של המומחה היתה מוטעית. בנוסף ביקשה ב"כ התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 1,521 ₪ בגין תריס הסלון אשר התקלקל. התובעים צרפו לתצהיר העדות הראשית חשבונית מס 501 על הסכום האמור, ונראה לי כי אכן הם זכאים לסכום הנ"ל. 4. אחריות הנתבעת: עיון בחוה"ד של המומחה, מעיד כי בעבודות שבוצעו ע"י הנתבעת באמצעות עובדיה ו/או שלוחיה, היו ליקויים שבחלקם היו ליקויים חמורים, ועפ"י התחייבותה של הנתבעת בהסכם שנחתם עם הנתבעים, התחייבה למסור להם דירה ללא ליקויים, והתברר שנמסרה להם דירה שבהרבה פרטים כפי שמצוין בחוה"ד לא היו לפי המקובל ולפי התקן. כך למשל קבע המומחה בסעיף עבודות הפיתוח (סעיף 2.1 לחוה"ד) שיש לפרק את מהלך המדרגות הקיים וחלק מהמשטח המרוצף, ולרצף מדרגה חדשה שהתווספה. ובסעיף 2.2 קבע המומחה, שבניית הגדר מלכתחילה גורמת לסכנת נפילה מהחצר אל המדרכה. אין גם להתעלם מקביעת המומחה לגבי ניקוז גג הרעפים אשר גרם לרטיבות וללכלוך על קירות הבית (סעיף 4.2), אי קשירת הרעפים וחוסר אוורור (סעיף 2.6) בנוסף לכל אלה גם בעיית הרטיבות בחלקים גדולים בדירה. אלה הם רק חלק מהפעולות והמחדלים של הנתבעת, אשר גרמו לליקויים כמפורט בחוות הדעת. ב"כ הנתבעים טען כי האחריות לליקוי חלה על היצרן (סעיף 5 לסיכומים). אין בקביעת המומחה כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה, שכן היא אשר סיפקה את השיש והיא אשר רכשה אותו מהיצרן. טענה נוספת שנטענה ע"י ב"כ הנתבעים היא שעפ"י סעיף 8 א' להסכם, האחריות לתיקון הליקויים חלה על הנתבעת למשך שנה אחת מיום מסירת החזקה בדירה. ההסכם בין הצדדים נחתם בחודש יולי 1995, והדירה נמסרה, אליבא דה נתבעים 4 חודשים לאחר מכן, דהיינו בחודש נוב' 95', תיקון התריס היה בחודש נוב' 96', דהיינו - לאחר כשנה מיום מסירת החזקה בדירה, ומכתבה של ב"כ התובעים נשלח לנתבעים ביום 1.12.96, דהיינו במשך תקופה של שנה. לאור האמור לעיל, ובהסתמך על קביעותיו של המומחה, אני קובע כי הנתבעת אחראית בגין הליקויים שנתגלו בדירה. 5. תיקון הליקויים ע"י הנתבעת: האם זכאית הנתבעת לתקן את הליקויים בעצמה? א. במכתבה מיום 1.12.96 (להלן: "המכתב") דרשה ב"כ התובעים מהנתבעים לתקן את הליקויים בדירת התובעים תוך 21 יום, כאשר למכתב צורפה חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים. ב. תשובה למכתב נשלחה ע"י הנתבעים ביום 9.1.97, בה הכחישו הנתבעים את כל האמור במכתב ובחוות הדעת שצורפה, וטענו כי במהלך התקופה שעברה פנו התובעים לנתבעים מספר פעמים והם תיקנו את הליקויים. ועוד בתשובתם של הנתבעים הודיעו הם כי "בימים אלה הסתיימה תקופת הבדק" וכי בכוונתם לבצע בדיקה יסודית ולתקן את הטעון תיקון ואשר נמצא באחריותם, וביקשו הם שהתובעים יתאמו מועד לביצוע הבדיקה וכן מועד לבצע את הליקויים בתחום אחריות הנתבעים. ג. הנתבעים חזרו על טענותיהם במכתב מיום 17.2.97, אך ממכתבה של ב"כ התובעים מיום 25.2.97 עולה כי התובעים יצרו קשר עם הנתבעים, ואלה הבטיחו לחזור אליהם אך הם לא חזרו, וגם הצעתה של ב"כ התובעים, כפי שבאה לידי ביטוי בפיסקה האחרונה למכתבה, לא זכתה למענה. לו אכן חפצה הנתבעת לתקן את הליקויים, היתה נענית למכתבה של ב"כ התובעים מיום 25.2.97. בנוסף בסעיף 15 לכתב ההגנה הכחישו הנתבעים קיומם של ליקויים. לטענתם, "התובעים התלוננו והטרידו את הנתבעת ללא הפסק ודרשו ממנה לבצע תיקונים שאינם באחריותה ואינם מפריעים לשימוש במושכר"... בנוסף טענה הנתבעת באותו סעיף, כי הנתבעת לא יכלה לעמוד בדרישותיהם המוגזמות של התובעים ובהטרדותיהם האינסופיות". ב.ע.א. 472/95, זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (II ) 858 נפסק: "במקרה דנן, היו נסיונות כושלים של עובדי המשיבה ושלוחיה בתיקון הליקויים ובכך מוצתה, בלא הצלחה, זכותו של המוכר לערוך תיקון בעצמו, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, כמו כן, תיארה המשיבה בכתב הגנתה ובאמצעות חוות דעת של מומחה את הליקויים כזניחים, שעה שהמומחה מטעם ביהמ"ש מצא ליקויים חמורים. גם עובדה זו מצדיקה חיוב המשיבה לשלם למערערים פיצויים בשל ליקויי הבניה." לאור האמור לעיל, ולאור הכחשת הנתבעת בכתב הגנתה, ולאור טענתה כי פניות התובעים היו טורדניים ודרישות מוגזמות, אשר התברר לאור חוות הדעת של המומחה כי אין מדובר בטענות סתם ובהטרדות, נראה לי כי אין לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים ויש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בשל ליקויי הבניה. 6. נזקי התובעים א. ליקויי בנייה לאור קביעתי כי חווה"ד של המומחה מחייבת את שני הצדדים כפי שהוסכם ביניהם, ובהמשך לקביעתי כי אין לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים, זכאים התובעים למלוא הסכומים שנקבעו ע"י המומחה, ומאחר והתובעים יבצעו את התיקונים ע"י בעלי מקצוע ויהיו חייבים בתשלום מע"מ, יש להוסיף לסכום הנ"ל מע"מ כחוק וכן 6% פיקוח הנדסי כקביעת המומחה. ב. דיור חלופי עפ"י קביעת המומחה בחוות דעתו, תקופת ביצוע הליקויים הינה כ- 90 יום, וברור שהעבודה תבוצע ע"י בעלי מקצוע בו זמנית, הרי שלפחות תקופה של חודש ימים יאלצו התובעים לפנות את הדירה, ולתקופה זו זכאים הם לדיור חלופי המוערך על ידי בסכום של 500$. ג. עגמת נפש: אין ספק שהתובעים זכאים היו לקבל דירה שאין בה ליקויים, ולאור חוות הדעת של המומחה, קיימים בדירה ליקויים חמורים, במיוחד ליקויי רטיבות, ובמשך השנים מאז מסירת הדירה ועד היום, התובעים סבלו וממשיכים לסבול מליקויים אלה. ער אני לעובדה שהתובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת הגבוהה במעט פי שניים מהליקויים שקבע המומחה, אך אין בכך כדי להמעיט מחומרת הליקויים שנמצאו ע"י המומחה ואני מעריך את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בסכום של 30,000 ₪. 7. סיכומו של דבר, אני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבע 2, ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. ליקויי בנייה עפ"י חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש -.52,250 ₪ מע"מ על הסכום הנ"ל -.8,883 ₪ פיקוח הנדסי -.3,135 ₪ מע"מ על הסכום הנ"ל -.533 ₪ ב. דיור חלופי לתקופה של חודש 500 X 4 = -.2,000 ₪ ג. תיקון תריס הסלון -.1,521 ₪ ד. עוגמת נפש -.30,000 ₪ סה"כ -.98,322 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ ועליו מע"מ כדין. הסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לאוצר המדינה סך של -.5,000 ₪ בגין בזבוז זמנו של ביהמ"ש ע"י כתיבת סיכומים נפרדים לכל אחד מהנתבעים על אף שהם מיוצגים ע"י אותו עו"ד, למרות שאורך הסיכומים הוגדל במספר העמודים, ב"כ הנתבעים לא טרח אפילו לבקש להתיר לו לעשות זאת, דבר המהווה התעלמות ביודעין מהחלטת ביהמ"ש. בניהדיני חברותליקויי בניהמניותבעלי מניות