עובדות המקרה: התובעת בתיק זה פנתה לנתבעת, "הדקה התשעים" בע"מ (להלן - הנתבעת), והזמינה ממנה חבילת נופש לאי רודוס אשר ביוון. הנתבעת הינה סוכנת נסיעות, המזמינה שירותי תיירות מספקים אחרים עבור לקוחות, ואת שירותי התיירות שביקשה התובעת דנן - מלון וטיסות עבורה ועבור בני משפחתה - הזמינה הנתבעת מחברת "השטיח המעופף", נגדה הגישה הנתבעת הודעת צד שלישי. התובעת הזמינה ביום 9.9.03 חבילת נופש, שכללה אירוח במלון "הילטון רודוס ריזורט" וטיסות מישראל ובחזרה, עבורה ועבור 3 מבוגרים נוספים (בן זוגה והוריה) ועבור בנה הפעוט. הנופש נועד לתאריכים 25.9.03 עד 28.9.03 והתובעת שילמה בגינו סך של 480$ לאדם, ובסך הכל 2400$ שהם 10,897 ₪, שנגבו ביום 11.9.03, כעולה מנספח ב לכתב התביעה. כעבור מספר ימים הודיעה הנתבעת לתובעת כי מלון "הילטון" מלא ולפיכך נתבקשה הסכמתה להעבירה למלון אחר ברמה זהה: מלון "גרנד סאמר". התובעת נתנה הסכמתה לכך. יום לפני היציאה המיועדת, ה-24.9.03, נודע ל"שטיח המעופף" (להלן - צד ג), המתווכת בין מזמיני השירות לספקי השירות, כי גם מלון "גרנד סאמר" מלא ולפיכך, על אף שהתובעת קיבלה אישור להזמנתה למלון זה, לא ניתן יהיה לספק את ההזמנות שנעשו. צד ג הודיע זאת לנתבעת, ואז התקשר נציג הנתבעת לתובעת והודיע שגם מלון "גרנד סאמר" מלא, ולפיכך היא מועברת למלון "קאפסיס", שאף הוא ברמה זהה. התובעת סרבה לשינוי ודרשה לבטל את הנופש, אלא שהנתבעת אמרה שלא ניתן לבטל בשלב כזה את הנופש ולקבל חזרה את ששולם בגינו. לתובעת הוצע סכום של 200$ (אשר לגבי מהותו היה ויכוח בין הצדדים, ובין הנתבעת לצד ג בפרט, אם הוא ניתן כ"פיצוי" או כהשבת הפרש בין מחיר ההזמנה המקורית לבין ההזמנה החדשה) ולאור המצג שעשתה הנתבעת כלפי התובעת, לפיו לא ניתן לבטל את הנופש ולקבל החזר, הסכימה התובעת לשינוי ויצאה לנופש. עד כאן העובדות שאינן במחלוקת. טענות התובעת: לטענת התובעת, מדובר בנופש שתוכנן בנסיבות מאד מיוחדות: אבי התובעת ז"ל היה חולה אותה עת במחלה סופנית ומאחר שלא היה מעולם בחו"ל, ביקשה ביתו להגשים משאלתו לעשות כן, והנופש תוכנן כחופשה משפחתית עם האב. טוענת התובעת, שלאור מצבו הבריאותי של האב ולאור הנסיבות בכללותן, אותן הבהירה לנציג הנתבעת (ליאור) שבאמצעותו ביצעה את ההזמנה, היא ביקשה להזמין מקום במלון היוקרתי והטוב ביותר ברודוס. ליאור אמר לה שמלון "הילטון" הוא המלון העונה לדרישתה זו. עוד טוענת התובעת, שליאור שלח לה (לבקשתה) אישור בכתב יד על הזמנתה (נספח א לכתב התביעה), שם נכתב במפורש שההזמנה היא למלון "הילטון". לאור אישור זה, הבינה התובעת שההזמנה מאושרת, והיא לא התייחסה כלל לכתוב בגב טופס "פרטי ההזמנה" ששוגר לתובעת ועליו היא חתומה (צורף כנספח ב1 לכתב ההגנה). יצויין כי בטופס זה, שהינו חלק מהחוזה בין הנתבעת לבין כל מי שמתקשר עימה, נכתב כי "פרטי המלון המבוקש הם בגדר בקשה בלבד וחברתנו אינה מחויבת בהם כל עוד לא נתקבל עליהם אישור הסופי של הספק". באשר להשתלשלות הדברים בהמשך, התובעת טוענת, כי אמנם הסכימה להעברה למלון "גרנד סאמר", בלית ברירה, אך לא הסכימה להעברה למלון "קאפסיס" ונאלצה לצאת לנופש למלון זה, בניגוד לרצונה, לאחר שהנתבעת אמרה לה בפירוש שאין ברירה של ביטול וקבלת החזר כספי. לטענת התובעת, מלון "קאפסיס", בו שוכנו, היה גרוע, השירות בו היה מחפיר, האוכל היה מתחת לכל בקורת, המלון היה מרוחק מהעיר ולה ולמשפחתה נגרם סבל רב מהנסיעה כולה. לתמיכה בטענותיה הציגה התובעת תמונה שצילמה בחדר במלון, בה נראים אביה ובנה, וממנה ניתן ללמוד משהו על החדר שניתן להם ותנאיו. התמונה סומנה ת/1 ולפיה אכן נראה החדר די עלוב וקטן, ובו כתמים על השטיח. היא טוענת שהנתבעת הטעתה אותה כאשר נתנה לה להאמין שהנופש במלון "הילטון" מובטח, כאשר העבירה את הזמנתה, למרות זאת, למלון אחר, כאשר העבירה אותה למלון שלישי, למרות שהזמנתה למלון השני אושרה סופית, ולא נתנה לה אפשרות לבטל את הנופש למרות שינוי זה, וכאשר שיכנה אותה, בניגוד לדרישת התובעת ולהבטחות הנתבעת, במלון שנפל משמעותית ברמתו ממה שהזמינה. טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי מעולם לא הובטח לתובעת שתקבל את מלון "הילטון", להיפך: נאמר לתובעת במפורש, כי ההזמנה של המלון היא בגדר בקשה בלבד, עד אישורה על ידי הספק, ובגב טופס ההזמנה התובעת אף חתמה, כאמור לעיל, על התנאים הכוללים אמירה מפורשת לענין זה. הנתבעת מזכירה שהתובעת הינה עורכת דין ולפיכך לא תשמע טענתה שלא ידעה על מה חתמה או לא קראה את החוזה. יתר על כן - התובעת הסכימה לשינוי ההזמנה מ"הילטון" ל"גרנד סאמר" ולכן כל טענותיה בענין זה אינן רלוונטיות. עוד טוענת הנתבעת, כי כל מידע שהיה בידיה מצד ג העבירה כראוי לתובעת, ומעולם לא הטעתה אותה או עשתה לה מצג שוא. לענין השינוי מ"גרנד סאמר" ל"קאפסיס" טוענת הנתבעת כלהלן: א. השינוי לא היה מיזמתה של הנתבעת ולא היה תלוי בה, אלא בצד ג. היא סיימה תפקידה ומילאה מחוייבותה עם העברת ההזמנה לצד ג לביצוע, ומאותו רגע אין לה שליטה על השתלשלות הענינים. האחריות להחלפה ולכל מה שנובע ממנה היא של צד ג. ב. התובעת הסכימה גם לשינוי השני, והא ראיה שיצאה לנופש למרות שידעה על השינוי. ג. הנתבעת יצאה ידי חובתה כאשר נתנה לתובעת זיכוי בסך 200$ בגין ההזמנה ואף דאגה לתובעת לחדרים עם נוף לים, הנחשבים יקרים יותר, וזאת ללא כל תוספת מחיר. ד. נכון שהנתבעת אמרה לתובעת יום לפני היציאה המתוכננת לנופש, שאין אפשרות לבטל את הנופש ולקבל החזר כספי. רק בפעם הראשונה - בהחלפה מ"הילטון" ל"גרנד סאמר" - ניתנה לתובעת האפשרות הזו. יום לפני היציאה לנופש לא ניתן לבטל ולקבל החזר. ה. לגופו של ענין: מלון "קאפסיס" הוא מלון ברמה זהה ל"הילטון" ול"גרנד סאמר": 5 כוכבים דה-לקס. זהו מלון מעולה, כעולה גם מהנספחים שצורפו לכתב ההגנה בו נראה המלון. כל טענות התובעת בענין זה אינן נכונות ולא הוכחו. טענות צד ג: צד ג טען כי אינו אלא מתווך בין הנוסע לבין נותני השירותים ואין לו כל יכולת להשפיע על האופן בו ניתנים השירותים ללקוח. בשלב הראשון, כאשר הוחלף מלון "הילטון" במלון "גרנד סאמר", ניתנה לתובעת זכות לבטל את הנופש ולקבל החזר כספי מלא, אך היא בחרה שלא לעשות כן אלא הסכימה לשינוי, ולפיכך, כל מה שקדם לאותו מועד אינו רלוונטי. מעבר לצורך, לטענת צד ג, גם מצויין שמלון "הילטון" לא אושר לתובעת והוא היה רק בגדר בקשה. באשר להחלפה מ"גרנד סאמר" ל"קאפסיס": א. השינוי נגרם בשל נסיבות שלצד ג לא היתה שליטה עליהן (תפוסת יתר בלתי מתוכננת במלון) ולא היתה לו יכולת להשפיע עליהן, ולכן נסיבות הענין נכנסות בגדר סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות), המתייחס לפטור בשל אונס או סיכול החוזה. לפיכך אין לחייב את צד ג בפיצויים בגין הענין, אלא לכל היותר בהשבה, וזו נעשתה כבר בדמות אותם 200$ שניתנו לתובעת כאמור לעיל. ב. צד ג עשתה מאמצים אדירים למצוא לתובעת חלופה במלון אחר באותה רמה, ואכן הצליחה למצוא חדרים במלון "קאפסיס", שהוא מהמפוארים והטובים ברודוס. ג. מלון "קאפסיס" הוא מלון מצוין, בדרגת 5 כוכבים דה-לקס, בדיוק כמו "הילטון", וטענות התובעת לגביו מופרכות ולא הוכחו. ד. טענה שהועלתה על ידי נציג צד ג בדיון שבפני, אם כי לא נטענה בכתב ההגנה, היא שגם במועד ההחלפה ממלון גרנד למלון "קאפסיס" ניתנה לתובעת זכות לבטל את ההזמנה ולקבל חזרה את דמי הנופש במלואם, וזאת לנוכח העובדה שחל שינוי לאחר שהמלון ("גרנד סאמר") כבר אושר (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 19.8.03, שורות 7-8). לטענתו, הנתבעת היתה אמורה להעביר חלופה זו לתובעת. דיון והכרעה: קיבלתי את טענת הנתבעת וצד ג, כי בעת שינוי הזמנתה של התובעת ממלון "הילטון" למלון "גרנד סאמר", משהוצגה לתובעת ברירת ביטול אמיתית, הכוללת השבת דמי הנופש, הרי שהסכמתה לשינוי יוצרת חוזה חדש. לפיכך, אין חשיבות לשאלה אם בהתחלה הובטח לה מלון "הילטון", אם לאו. דיוננו מתחיל, לפיכך, ממועד שינוי ההזמנה בשנית, כאשר - למרות שאושרה לתובעת ההזמנה למלון "גרנד סאמר" - גם הזמנה זו שונתה יום לפני היציאה לנופש. אין ספק בעיני, שבנסיבות של תיק זה, כאשר התובעת התעקשה על מלון מסוים והסכימה לאחר מכן רק לשינוי הראשון, ענין זהות המלון היתה חשובה בעיניה. זהות המלון, אשר היה אחד משני המרכיבים היחידים של החבילה שנרכשה, היה ללא ספק ענין מרכזי בחוזה ושינויו ברגע האחרון, בניגוד להסכמת התובעת, היה בגדר "הפרה יסודית" של החוזה. לפיכך, אני קובעת, כי במועד השינוי השני עמדה לתובעת זכות ביטול, וזאת לפי סעיף 7(א) לחוק התרופות, הקובע: "הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית". יתר על כן: גם צד ג סבר כך, כעולה מהדברים שנאמרו במפורש בנקודה זו בדיון, ולדבריו - הנתבעת היתה אמורה ליידע את התובעת על קיומה של חלופה זו. תחת זאת, הנתבעת עשתה להיפך, כעדות התובעת וכעדותה המפורשת של נציגת הנתבעת בדיון (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 19.8.03, שורה 23): נאמר לתובעת, שיום לפני הנופש אין אפשרות לבטל ולקבל בחזרה את עלות הנופש. כך, יצאה התובעת לנופש בלית ברירה. אציין, כי הן הנתבעת והן צד ג התייחסו בכתבי טענותיהם במפורש לנושא זכות הביטול וההשבה, שעמדה לתובעת במועד ההחלפה מ"הילטון" לגרנד (מועד שאינו בלב המחלוקת כאן לאור הסכמת התובעת להחלפה). בניגוד בולט לכך, נושא זכות הביטול לא הועלה כלל על ידי מי משני אלה בכתבי טענותיהם, בקשר לנקודת ההחלפה השניה, כאשר דווקא כאן היה הנושא רלוונטי. רק בדיון בפני, בשולי הדיון, בסופו ממש, בדברי הסיכום של צד ג, התחדדה לפתע נקודה זו, שהיא מרכזית מאד להכרעה, ומהווה בעצם הנקודה העיקרית שבה "מתבקעת" החזית האחידה בין הנתבעת לצד ג. העובדה שצד ג אמר שיש להעמיד את חלופת הביטול וההשבה לתובעת גם במועד ההחלפה השניה, אך למרות זאת הנתבעת במפורש אמרה לתובעת דברים הפוכים, חשובה בעיני להכרעה ולחלוקת האחריות בין הנתבעת לצד ג. למעלה מהצורך אציין גם, שהייתי מוצאת לנכון בנסיבות מקרה זה לבטל את התנאי בחוזה שבין הנתבעת ללקוח (שהוא חוזה אחיד), המופיע בנספח ב1 לכתב ההגנה, לפיו "כל ביטול הזמנה שייעשה מעת ההזמנה לרבות כל אי התייצבות לטיסה יגרור חיוב בדמי ביטול מלאים בסכום מלוא שווי ההזמנה", הן משום שמדובר בנסיבות הענין בתנאי מקפח בחוזה אחיד (לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, סעיף 4(6)) והן משום שהריישא של הסעיף, המסביר את הרציונל לקיומו ("הואיל והזמנתכם נעשתה במועד סמוך למועד היציאה לנופש, חברתנו תחויב בגינה על ידי הספקים השונים") לא מתקיים במקרה זה, כפי שהעיד צד ג. ואולם, כיום אנו כבר לאחר מעשה, לאחר שהתובעת ומשפחתה יצאו לנופש. השאלה היא מהי הנפקות המעשית של קביעתי, שהנתבעת נטלה מהתובעת את זכות הביטול שלא כדין, והשאלה היא האם נגרם נזק לתובעת בשל כך. כאן יש להזקק גם לשאלה אם אכן הנופש שקיבלו התובעת ובני משפחתה נופל מהנופש שהזמינו. אציין, כי התרשמתי שהתובעת אכן חזרה מהנופש נסערת, סערה שנבעה בין השאר מאי שביעות רצונה מהמלון ומהפער בין הנופש המפנק והאולטימטיבי שביקשה להעניק לאביה, לבין מה שלתחושתה אירע בפועל. תובעת זו לא נראתה לי כמי שנהנתה מחופשתה, אך מבקשת למרות זאת לזכות בהשבת הסכומים ששילמה בגינו. העובדה כי לא היו בידיה שלל תמונות המנציחות את טענותיה, אלא שהביאה תמונה אחת, בה מצולם אביה עם בנה ובמקרה נראה בה משהו מהדברים עליהם היא מלינה, מחזקת את התרשמותי, שהיא לא "חיפשה" את הנתבעת ולא תיכננה את תביעתה מבעוד מועד. עם זאת, חלק מטענותיה נמצאו לא מבוססות וחלק אחר לא הוכח: היא הלינה על המרחק בין מלון "קאפסיס" ל"עיר", דבר שהצריך נסיעה במונית בכל שעות היום, אלא שאישרה בחקירה נגדית שמלון "הילטון", שהיה בחירתה הראשונה, ממוקם ממש בסמוך למלון "קאפסיס"; היא טענה שמשפחתה נאלצה לאכול את כל הארוחות מחוץ למלון, אך לא הביאה אף קבלה להוכחת טענה זו, היא טענה שלא היה שירות חדרים, אך לא ניתנה כל תמיכה בראיה לטענה זו, ועוד. למעשה, כל שהביאה התובעת לתמיכה בתביעתה הינה אותה תמונה בודדת (ת/1), אשר בה נראה אכן חדר די עלוב, אשר בו כתמים על השטיח ושגודלו נראה קטן. ודאי אין כל דמיון בין חדר זה לבין החדר המצולם בפרוספקט של מלון "גרנד סאמר" שהנתבעת צירפה כנספח לכתב הגנתה. לאור כל החומר שהוצג לי בתיק, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדותה של התובעת, אני מגיעה לכלל מסקנה, כי תנאי המגורים שסופקו לתובעת ולמשפחתה במלון "קאפסיס", נפלו ממה שהובטח לה על ידי הנתבעת, אף אם התובעת הגזימה (כמפורט לעיל) בחלק מטענותיה. כאשר אני מוסיפה לכך את העובדה שהנתבעת נטלה מהתובעת שלא כדין את הזכות לביטול הנופש, כפי שפירטתי לעיל, אני מגיעה לכלל מסקנה שאכן גרמה הפרת החוזה מצד הנתבעת לתובעת נזק. אם לתובעת נגרמו נזקי ממון כלשהם, הרי שאלה לא הוכחו. לפיכך, אני פוסקת לה, בהתאם לסעיף 13 לחוק התרופות, פיצויים בגין נזקיה שאינם נזק-ממון, ומדובר בעגמת הנפש שנגרמה לה בשל כל השתלשלות הענינים נושא תיק זה. בפסיקת הסכום אני מתחשבת בכך, שהתובעת בכל זאת יצאה לנופש, שחלקים ממנו היו מהנים וטובים, ובעיקר בנסיבות שתיארה התובעת, החדר במלון אינו חזות הכל. לאור כל האמור, אני מחליטה שהתובעת זכאית לפיצויים בסך של 1,500 ₪, וזאת לאחר שהתחשבתי בכך שכבר שולם לה סכום של 200$ על ידי הנתבעת. על אף שקיבלתי את טענת הנתבעת, שצד ג הוא שהיה אחראי לשינוי עצמו, ממלון "גרנד סאמר" למלון "קאפסיס", הרי שלאור מסקנתי הנ"ל בהתייחס להפיכת המסר בענין זכות הביטול שעמדה לתובעת באותו מועד על ידי הנתבעת, בניגוד לעמדת צד ג, אני מחליטה שעל הנתבעת לשאת לבדה במלוא הפיצוי לתובעת. זאת, משום שאלמלא החלטתה של הנתבעת למנוע שלא כדין מהתובעת את זכות הביטול אותה ביקשה להפעיל, הרי שמרבית הנזק הנטען, אם לא כולו, היה נחסך. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה (19.1.04) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות החלטתי ועל אף שדחיתי את הודעת צד ג, אינני עושה צו להוצאות לזכותו של צד ג. רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. בית מלוןפיצוייםבתי מלון (תביעות)