בשעות הבוקר של יום 27.9.03 נגרם נזק לרכיבים שונים במחשבו הביתי של התובע, הגר בהר אדר. באותה עת שהו אנשי הבית מחוץ לביתם, והמחשב נותר דולק כדי לקלוט מסמכים הנשלחים לעיתים לאשתו של התובע. בני הבית לא היו עדים לארוע בו נפגעו רכיבי המחשב, אולם גיסו של התובע, שהוא איש מחשבים, בחן את המחשב, ולאחר ששלח את המעבד לחברת מחשבים נמסר לו כי הנזק לרכיבים אופייני לפגיעה בעקבות קפיצת מתח. התובע טוען כי על הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו למחשבו, מאחר וזו הודתה כי בבוקר הארוע היו בהר אדר הפרעות מתח, ויש להניח כי אלה גרמו לפגיעה. הוא טען כי בשיחה שקיים עם נציב תלונות הציבור של הנתבעת מסר לו זה כי לעיתים די בארוע אחד של הפרעת מתח כדי לגרום לנזק. הנתבעת ציינה במכתבה לתובע מיום 30.11.03 כי באזור מגוריו של התובע אירעו שתי הפרעות חשמל בבוקר הארוע, שבעקבותיהן בוצעו חיבורים חוזרים. היא התכחשה לחובתה לפצותו והבהירה כי על פי הכללים המחייבים שהתקינה הרשות לחשמל - מוטלת חובת פיצוי רק כאשר אירעו שלושה ארועים של חיבורים חוזרים בעקבות הפרעות מתח. בכתב הגנתה שבה הנתבעת על טענות אלה, כשהיא מבהירה כי על פי אמות המידה שהתקינה הרשות מוטלת עליה חובת פיצוי רק כאשר שלוש הארועים התרחשו בפרק זמן של חמש דקות, ואילו מהדו"ח הממוחשב הנוגע לארועים מאותו בוקר עולה כי אירעו שני ארועים בלבד, בהפרש של כשעה ביניהם, כאשר האחד התמשך כדקה עד לחיבור החוזר ואילו אורכו של השני היה מעט פחות משניה אחת. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח כלל כי מחשבו נפגע מהפרעת מתח, והעובדה כי יתר המכשירים בביתו נותרו תקינים מצביעה על כי הנזק הוא פועל יוצא של גורם אחר כלשהו. אחד מתפקידיה המרכזיים של הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל (להלן: הרשות), שהוקמה מכוח הוראות פרק ד' לחוק משק החשמל, התשנ"ו - 1996, הוא "קביעת אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן בעל רשיון ספק שירות חיוני (להלן - אמות מידה) ופיקוח על מילוי חובותיו על פי אמות המידה" (סעיף 30(ב) לחוק משק החשמל; וראו סעיף 33 לחוק). מכוחה של הסמכה זו התקינה הרשות אמות מידה שפורסמו ביום 28.8.02 (י"פ 5106). פרק ד5 לאמות המידה, העוסק ב"נזקים למכשירי חשמל", מונה אחד עשר מקרים בהם יהיה זכאי הצרכן לפיצוי בגין נזק שנגרם למכשירי חשמל ביתיים, כמפורט בסעיף ד.5.1.2 לאמות המידה. האחרון שבמקרים מפורטים אלה עוסק במקרה בו אירעו "למעלה משלושה חיבורים חוזרים אוטומטיים בקו מתח גבוה… אשר שניים מהם הן פעולות אוטומטיות של המערכת והשלישי הוא על פי שיקול דעתו של המפקח ובפרק זמן שלא יעלה על חמש דקות מהחיבור החוזר האוטומטי הראשון". עם זאת, חוק משק החשמל לא קבע כי אמות המידה יחייבו את ציבור הלקוחות. אמות מידה אלה, מטיבן ומטבען, מופנות אל ספק השירות ולא אל הצרכן, וממילא לא ניתן לקבל את הטענה כי הצרכן מנוע מלדרוש פיצוי בכל עת בה לא נופל עניינו אל אחת החלופות שקבעה הרשות. מכאן כי העובדה שהמקרה דנא אינו נופל בגדר החלופות אין בו כלעצמו כדי להושיע את הנתבעת. על אף זאת, יש בעובדה כי מחוקק המשנה (או מי שהואצלה לו הסמכות לעניין זה) קבע אמת מידה להתנהגות הנדרשת, כדי להשליך גם לעניין השאלה אם הנתבעת התרשלה אם לאו. כידוע "סטאנדרט ההתנהגות, אשר נקבע על-ידי המחוקק בחיקוק, עשוי לשמש אינדיקאציה לרמת ההתנהגות הנדרשת על-ידי האדם הסביר", ועמידה בסטאנדרט זה עשויה, במקרים המתאימים, להיחשב כפעולה סבירה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 138 - 139; והשוו ע"א 335/80 בריגה נ' מוסטפה, פ"ד לו (3) 32, 41; ע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (3) 141, 150; ע"א 2034/98 אמין נ' אמין, פ"ד נג (5) 69). במקרה דנא נראה כי אמות המידה מושתתות על בחינה מוקדמת של הרשות לחשמל, ועל הנחה כי פעולה מחוץ לגידרן אינה בגדר התרשלות. מכאן כי העובדה שהנזק, אם נגרם כתוצאה מהפרעת מתח, נגרם בנסיבות לגביהן נקבע בדין כי אינן מקימות בהכרח חובת פיצוי, יש בה כדי להוות שיקול התומך בגירסת הנתבעת כי הישנות של הפרעת המתח פעמיים בלבד בטווח של שעה אין בה כדי להעיד על רשלנות מצידה. הנתבעת לא הסתפקה בהסתמכות על אמות המידה כדי להוכיח טענותיה. בדיון שהתקיים ביום 10.3.04 הבהיר המהנדס סיטרון, עובד הנתבעת, כי תופעת הפרעות המתח (המכונה לעיתים "נחשולי מתח" או "מפלי מתח") היא תופעה בלתי נמנעת. לדבריו, מרבית הפרעות המתח נגרמות כתוצאה מפעולות מיתוג של מכשירי חשמל ביתיים, דוגמת מכונות כביסה, מזגנים, מקררים וכדומה. לעיתים מתרחשת הפרעת חשמל בקווי המתח הגבוה, ואז מתבצעת "הנחתה" של הזרם מהתחנה (המרוחקת עשרות קילומטרים מבית הצרכן במקרה זה), כאשר הזרם נחלש בדרך בחולפו בקווי הרשת ובשנאי. הפרעת המתח נגרמת לעיתים כתוצאה מ"זליגה", שהיא פועל יוצא של הצטברות לחות על המבדדים בקו. הלחות פוגעת ביכולת הבידוד של המבדדים, וגורמת להיווצרות הפרעת המתח. תופעה זו ידועה בכל העולם, ולא ניתן למונעה כליל. קיימת אפשרות תיאורטית להפחית את הפרעות החשמל, אולם זו כרוכה בהחלפת המבדדים והתשתית כולה. כיום מותקנים בקווי המתח הגבוה בישראל מבדדים של 22,000 וולט, בדומה לאלה המותקנים ברשתות דומות בעולם. החלפה של מבדדים אלה למבדדים בעוצמה העולה עליהם פי כמה תקטין במידה ניכרת את ההפרעות, אולם למעשה מדובר בהחלפת רשת החשמל כולה, בעלות אדירה. התובע סבור כי די בעובדה כי ניתן להקטין את התופעה באופן משמעותי כדי לחייב את הנתבעת לבצע כל שניתן כדי להביא לתוצאה זו. טענה זו לא ניתן לקבל. בבחינת הטענה בדבר התרשלות המיוחסת למאן דהו, שומה עלינו לבחון, בראש ובראשונה, אם פעל הוא כ"אדם סביר ונבון" בנסיבות העניין (סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). כידוע, "סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 131; והשווה ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל (1) 141, 156; ע"פ 1/52 דויטש נ' היועמ"ש, פ"ד ח 456, 462; לדעה לפיה יש לשלב מרכיבים נוספים לתוך יסוד ההתרשלות ר' י' גלעד "על יסודותיה של עוולת הרשלנות במשפט הנזיקין הישראלי" עיוני משפט יד (התשמ"ט) 319, 321 - 325). לעניין זה די אם נזכיר כי "החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ" (ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פ"ד נ (3) 784, 790; ע"א 610/94 בוכבינדר נ' הכנ"ר, פ"ד נז (4) 289 בפיסקה 28 לפסק-הדין). אמת המידה של "האדם הסביר" משקפת איזון ראוי בין הערכים והאינטרסים שיש להביאם בחשבון (דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ' פרוסט, פ"ד מז (5) 31, 84; ע"א 5604/94 אוסמה חמד נ' מדינת ישראל, מיום 12.1.04, בפיסקה 9 לפסק-דינו של הנשיא ברק). בהקשר זה ה"סבירות" אינה מבוססת על אשמה אישית, אלא משקפת את רמת ההתנהגות הנתפסת כראויה בחברה (הילכת חמד, שם) השאלה אם פעל מאן דהו כאדם סביר בנסיבות העניין תיחתך על פי שיקולי מדיניות, המשקפים את הערך החברתי של התנהגות הנתבע (י' גלעד, שם, בעמ' 322 - 324), תוך בחינת האינטרסים והערכים של הניזוק, המזיק והחברה (ע"א 285/73 לגיל טרמפולין נ' נחמיאס, פ"ד כט (1) 63, 74; ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט (1) 102, 107; א' פורת "רשלנות ואינטרסים" עיוני משפט כד (תש"ס) 275). בבבואו ליישם שיקולים אלה על בית המשפט להתחשב "בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק וכיוצא באלה שיקולים המבטאים את רעיון האשמה, והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט בהם אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנקוט בהם בנסיבות העניין" (ע"א 4025/91 הנ"ל, שם; ע"א 935/95 רביד משה נ' קליפורד, פ"ד נב (4) 736, 747). שקלול השיקולים השונים לצורך הגעה לאיזון הראוי בנסיבות העניין נעשה, בדרך כלל, תוך שימוש בנוסחה הידועה כ"נוסחת האנד" (הקרויה על שם הוגה - השופט Learnd Hand), המניחה כי יש להביא בחשבון את ההסתברות לקרות הנזק (P) ושיעור הנזק (L) כנגד ההוצאות הדרושות למניעת הנזק (B). התנהגות תיחשב לבלתי סבירה כאשר שיעור הנזק בהתחשב בנסיבות התרחשותו עולה על ההוצאות הדרושות למניעתו (BPL) (ראו לעניין זה הילכת גרובנר הנ"ל, בעמ' 158 - 163; י' גלעד, שם, בעמ' 324; והשוו ע"א 32/60 פלקסברג נ' המנהל הכללי של רכבת ישראל, פ"ד יד 1629, 1635; ע"א 750/70 אמזלג נ' סולל בונה, פ"ד כו (1) 7, 11 - 13). משמעותו של מבחן זה היא כי התנהגות תהא בלתי סבירה כאשר התועלת החברתית הגלומה בהתנהגות פחותה ממחירה החברתי של אותה התנהגות (על השאלה עיונית אם כל שקלול נעשה, למעשה, בהתאם לנוסחה זו, השוו ע"א 3901/96 הוועדה המחוזית נ' הורוויץ, פ"ד נו (4) 913; וראו בהרחבה את דעותיהם של הנשיא ברק והשופט ריבלין בהילכת חמד; ע"א 2625/02 סילביו נחום נ' דורנבאום, מיום 1.3.04, בפיסקה 14). החלת אמות מידה אלה על ענייננו מביאה למסקנה כי לא ניתן לייחס לנתבעת התרשלות בנסיבות העניין. העובדה כי ניתן למזער את תופעות הפרעות המתח, ובכך למנוע נזקים לצרכנים, אין בה כשלעצמה כדי להטיל על הנתבעת חובה לפעול בדרך זו. הנזקים הנגרמים למכשירי חשמל העסיקו את בתי המשפט לתביעות קטנות לא אחת (ראו סקירה מקיפה בעניין זה בפסק-דינה של חברתי השופטת פלינר בתק (תל-אביב) 9062/03 ארונוביץ נ' חברת החשמל, שלא פורסם, מיום 16.11.03, בפיסקאות 22 - 23 לפסק-הדין; באותו עניין נמנעה הנתבעת מלהביא עדויות שישפכו אור על הפן העובדתי של הפרעות החשמל ודרכי מניעתן, דבר שהביא לקבלת התביעה). מטבע הדברים הנזקים אינם בסכומים אדירים, ואינם מתרחשים חדשות לבקרים (כפי שעלה גם מעדות התובע במקרה דנא). עלות המניעה, מאידך, היא בסכומים הננקבים במאות מליוני ש"ח, אם לא למעלה מכך. העלות החברתית של הטלת חובה על חברת חשמל להוציא סכומים אלה תעלה לאין שיעור על התועלת החברתית הגלומה בכך, שכן הוצאה כבירה זו תגולגל, בסופו של דבר, אל שכם כלל הצרכנים, בדרך ישירה או עקיפה. ממילא אין מקום לחייב את חברת החשמל לפעול בדרך זו, שתועלתה פחותה לאין ערוך מעלותה החברתית. הטענה כי על חברת החשמל להזהיר את הצרכנים מהנזקים האפשריים כתוצאה מהפרעות המתח לא הועלתה על ידי התובע בכתב התביעה. שאלה זו העלתה הנתבעת ביוזמתה בכתב הגנתה, וטענתה היתה כי ניתן למנוע את תוצאות הפרעות המתח באמצעות נקיטת אמצעי זהירות המפורטים בחוברות הסברה שהיא שלחה לכלל הצרכנים. התובע טוען אומנם כי לא קיבל את החוברת, אולם ספק בעיני אם יכול מאן דהו להעיד בעניין זה בוודאות, שעה שמדובר באותן חוברות שיד הציבור קלה בהשלכתן לאשפה עם הגעתן. אמצעי הזהירות המפורטים בחוברת כוללים המלצה שלא לחבר מספר מכשירים לאותו שקע, לנתק מכשירים רגישים מהחשמל כשהם אינם בשימוש לפרק זמן ממושך, ולהגן על מכשירים רגישים על ידי התקני הגנה מיוחדים. בדיון התברר כי עלות התקני ההגנה, המכונים "מגן ברק", אינה גבוהה יחסית (60 - 189 ש"ח לפי הנתונים שנמסרו בתום הדיון), אולם עלות התקנת אמצעי הגנה למחשב (UPS) עלולה לנוע מ- 800 ש"ח ועד מספר אלפי ש"ח. מהנדס הנתבעת הוסיף וציין כי בעת נחשול חשמל עלול אמצעי ההגנה להינזק, תוך שהוא מגן על המכשיר לפניו הוא מחובר. יצויין כי החוברת שהוצגה בפני בית המשפט אינה מפרטת במפורש ובנפרד את הסכנות הצפויות למחשבים דווקא, אולם היא מציינת כי יצרני מכשירי חשמל רגישים (שעל פי החוברת כוללים גם מחשבים) מחסנים את המכשירים מראש, וממליצה כי "לפיכך, בעת רכישת מכשיר חשמל רגיש, מומלץ לוודא כי הוא מוגן מפני נחשולי מתח. רצוי להיוועץ בעניין לא רק עם המוכר, אלא גם עם טכנאים ומומחים במעבדות השירות של המכשירים". יתכן והיה מקום להבהיר בפירוט רב יותר מה הסכנות להן חשופים מחשבים אישיים, כדי להגביר את מודעות הצרכן. בפרט כך הם הדברים כאשר מדברי מהנדס הנתבעת עלה כי המחשבים חשופים לפגיעה יותר מרוב מכשירי החשמל הביתיים (אף כי יתכן שהדברים שנכתבו תחת הכותרת "אילו מכשירים חשופים לפגיעות נחשולי מתח" די בהם לעניין זה). מכל מקום, ספק בעיני כי אף אמירה מפורטת יותר היתה מביאה את התובע לכלל מעשה, וממילא לא השתכנעתי כי הורם הנטל בנוגע לקשר הסיבתי העובדתי בין המחדל הנטען בניסוח הדברים בחוברת ובין הנזק שהתרחש. התובע העיד כי עד לארוע התרחשו הפרעות חשמל נדירות בלבד בהר אדר, ולמעשה ניתן לאמר כי היה זה הארוע הראשון. לאחר הפגיעה במחשב הוא רכש UPS בעלות של כ- 1,500 ש"ח. ספק רב בעיני אם היה התובע רוכש אמצעי הגנה זה, בעלות כה גבוהה, כאשר זה עצמו עלול להינזק בנחשול מתח ולהצריך רכישה של אמצעי הגנה חדש, לולא הפרעת המתח שגרמה לפגיעה במחשבו, ולמעשה מדבריו עולה כי זו היתה הסיבה לרכישת אמצעי ההגנה. לפיכך סבורני כי אף לו היתה החוברת מפורטת יותר - לא היה התובע ממהר לרכוש את אמצעי ההגנה, מאחר והיה סבור כי הסיכוי להתרחשות הנזק קטן מכדי לשאת בעלות כה גבוהה. לכך יש להוסיף כי אם אכן הגיעה החוברת לידי התובע והוא השליכה - ממילא אין כל חשיבות לשאלה כיצד זו נוסחה, כאשר התובע כלל לא טרח לקוראה. הטענה לפיה הפרה הנתבעת את החוזה בינה ובין התובע לא הועלתה על ידיו, ואין צורך לדון בה בהקשר זה. מעבר לנדרש אעיר כי יתכן שלו היתה הטענה עולה היה מקום לקבוע כי אמות המידה שקבעה הרשות מהוות חלק מהחוזה שבין התובע והנתבעת, ומאחר והארוע לא נפל בגדר המקרים בהם קמה לתובע זכות פיצוי - לא עולה הדבר כדי הפרת חוזה, והתובע אינו זכאי לפיצוי. בשולי הדברים אעיר כי ספק אם התובע הרים את נטל ההוכחה בנוגע לפגיעת מחשבו מ"נחשול החשמל", ואף אם עלה בידו לעשות כן - יתכן כי הפגיעה התרחשה בעת הנחשול הראשון שהיה ממושך יותר (הנחשול השני ארך פחות משניה). במקרה זה מדובר בנחשול מתח אחד, ולא שניים, דבר המפחית אף יותר את האפשרות לקבוע כי הנתבעת פעלה בצורה שאינה סבירה בנסיבות העניין. לנוכח כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי על התובעת לפצותו בגין הנזק שנגרם למחשבו האישי. לפיכך התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 350 ש"ח. מחשבים ואינטרנטהתחום הנפשימתח חשמללחץ נפשי / מתח נפשיחשמל