1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה ע"ס של 6,346.14 ₪. עניינה של התביעה הינו תשלום בסך של 3,346.11 ₪ ששילם התובע ביום 04.09.01. לטענת התובע, התשלום נעשה לאחר שהנתבע הונה אותו אישית. 2. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוגשו לי על ידי שני הצדדים, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן. אין בכוונתי לפרט בפסה"ד את כל טענות וראיות הצדדים, אך פסה"ד ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כולן. אקדים ואומר כי לאחר הדיון שהתקיים בפני ביום 14.03.04, הגישו בפני הצדדים, ובעיקר התובע, מסמכים שונים לעדות תמלילי שיחות שניהלה אמו של התובע עם הגב' מירב אלוש [להלן: "מירב"] ועם הגב' שרית נג'ר. אומנם, עסקינן בבית משפט לתביעות קטנות, אולם משהגברות הנ"ל לא הוזמנו לדיון, לא אוכל להתייחס לשיחות שהתקיימו אם וככל שהתקיימו, וכך גם אין בכוונתי להתייחס לתצהירים שהוגשו על ידי הנתבע בתמיכה לטענותיו בתצהיר אשר מצהיריהם לא הוזמנו לדיון ולא נחקרו עליהם. כל שאתייחס אליו הינם עדויות הצדדים בפני, כתבי הטענות ומסמכים שלא יכולה להיות מחלוקת לגבי משקלם הראייתי. אקדים ואומר כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים המפורטים להלן. 3. התובע השתחרר משירותו הצבאי בצה"ל ביום 03.07.01, על מנת לקבל את מענק השחרור, עבד התובע בעבודות מועדפות, כהגדרתן בחוק הביטוח הלאומי. בנוסף, בקש התובע לעבוד בעבודה נוספת. אקדים ואומר כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים המפורטים להלן. ביום 03.09.01 פורסמה מודעה בערוץ 2 של הטלוויזיה, ולפיה מגזין "חתן וכלה", [להלן: "המגזין"], מחפש בחורות ובחורים נאים לצילומי חתן וכלה לקטלוג השנתי שלו. בעקבות המודעה פנה התובע ביום 4.9.01, לאחר תיאום פגישה מראש, למשרדי המגזין שברח' בן יהודה, פינת רח' גורדון , ושם פגש במירב, מזכירתו של הנתבע, שהציגה עצמה כמי שעובדת פרומו קום יזום ותקשורת [2000] בע"מ [להלן: "החברה"]. התובע המתין זמן מה בחדר הקבלה עד שהנתבע, המשמש כמנכ"ל החברה, יכול היה לפוגשו. במהלך הפגישה נמסר לתובע על ידי מירב והנתבע, כי התובע נראה להם מתאים לצילומים שיתפרסמו במגזין, כמו גם במגזין נוסף של גוף המכונה בשם BEAUTY AND FASHION, הקשור לחברה אחרת וכי עבור צילומים אלו יקבל התובע שכר נאה. התובע שוכנע על ידי מירב והנתבע בפוטנציאל הכספי הטמון בעניין, אשר יפיק לתובע הכנסה נאה מעבר לסכום שנדרש לשלם לחברה. התובע שוכנע לפעול כמוצע בפניו, ועל כן שילם באותו מעמד סך של 5,400 ₪, ב - 12 תשלומים חודשים שווים ורצופים. כנגד התשלום נמסרה לתובע קבלה משוכה על ידי החברה בחתימת מירב. למין אותו מועד ועד להגשת התביעה, לא עלה בידי התובע ליצור קשר עם החברה ולהצטלם כמובטח עבור המגזין. לכשהבין התובע, כי לא יקבל כל תמורה לכספו, פנה לחברת כרטיס האשראי, וזו ביטלה את יתרת התשלומים שהיה עליו לשלם. עד לאותו מועד שילם התובע סך של 3,346.14 ₪. בין לבין הגיש התובע תביעה כנגד החברה להשבת הכספים ששילם וככל הנראה ניתן פס"ד כנגד החברה. התובע נקט כנגד החברה בהליכי הוצל"פ ובמסגרתם מסר לנתבע, במסירה אישית, את מסמכי ההוצל"פ . טרם תחילת הדיון, טען התובע כי הוא מזהה את הנתבע כמי שנפגש עמו ביום 04.09.01, עד כאן גרסת התובע. 4. לטענת הנתבע, הוא עבד בחברה בשיווק עמודי פרסום לבתי עסק במגזין אחר ולא במגזינים הנטענים על ידי התובע, אין לו כל קשר לעניין, מעולם לא נפגש עם התובע, לראשונה פגש בתובע לפני כשנה בעת שהשאיר התובע במשרדו את מסמכי ההוצל"פ שנקט כנגד החברה, הוא לא היה בעלי החברה ולא היה מנהל בה. הנתבע אף הוסיף וטען כי החברה חדלת פירעון, וכי הוא, כמו גם עובדיה האחרים של החברה, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, לקבלת יתרת שכרו המגיע לו מהחברה. לטענת הנתבע, הוא הופיע בתוכנית "כלבוטק", שעסקה בעניינים נשוא התביעה, וזאת לאור תלונות רבות שהוגשו על ידי מתלוננים רבים שטענו כי הונו על ידי החברה בתקופה בה הונה התובע, כטענתו. לטענת הנתבע, באותה תכנית הבהיר כי הוא מייצג את החברה אך אינו בעליה, וכי באותה תוכנית ביקש להפריד בין המגזין לבין החברה. כן הכחיש הנתבע, כי מירב הועסקה על ידיו. לטענת הנתבע, היכרותו עם מירב הינה מכוח העובדה כי שניהם הועסקו באותו מועד על ידי החברה, אם כי בשני תחומים שונים, שאין קשר בניהם. לטענת הנתבע, כיום הוא משמש מנכ"ל חברת המדריך השלם בע"מ [להלן: "החברה החדשה"], המנפיקה את המגזין שנמכר כיום ברשת סטימצקי. הנתבע הכחיש כי הוא הבעלים של החברה החדשה וטען כי הוא משמש כמנכ"ל בלבד. לטענת הנתבע, "חתן וכלה", הוא שם של מותג והוא נרכש על ידי החברה החדשה. בתום הדיון, שהתקיים בפני הוריתי לנתבע להמציא לתיק בית המשפט העתק הקלטת של תכנית "כולבוטק", וכן את כל המסמכים הנוגעים לתביעתו למל"ל. לטענת הנתבע בהודעתו מיום 14.04.04, לא עלה בידיו להשיג את הקלטת וזאת מבלי שהבהיר מה עשה על מנת להשיגה . הנתבע צירף להודעתו תצהירים להוכחת טענתו, כי משרדו מעולם לא היה ברחוב בן יהודה-פינת גורדון. הנתבע לא צירף להודעתו כל מסמך התומך בטענתו, כי הגיש תביעה למל"ל, וגם לא נענה בענין זה להחלטתי מיום 19.04.04. כאמור, לא מצאתי לנכון להביא בחשבון את המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, לאחר הדיון שהתקיים בפני, למעט מסמך המדבר בעד עצמו, כפי שיפורט להלן. יחד עם זאת, ועל מנת להפיס את דעת הנתבע, אבהיר כי הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל וזאת למרות שעיינתי בתצהירים שהוגשו על ידי הנתבע. בתצהירים הזהים בתוכנם נטען, בין היתר, כי: "הנתבע מעולם לא ישב במשרדי החברה ברחוב גורדון ... הגב' מירב אלוש מעולם לא הועסקה על ידי יצחק זוהר ולא עבדה עימו". לפליאה בעיני על כי הנתבע מצא לנכון לצרף תצהיריהם של עדים אשר הקשר הנוכחי בינם לבין הנתבע אינו ידוע, בעוד אשר עולה כי החברה הידועה בשם: "זוהר קומיונקיישן גרופ [2001] בע"מ" אשר לא הוכח בפני כי הנתבע, הינו בעליה, משכה ב- 10.04.04, המחאה ע"ס 4,450 ₪ , עשויה לטובת מירב, כאשר החתימה על השיק שצורפה לחותמת החברה דומה לחתימתו של הנתבע במסמכים שהוגשו בפני ואשר נחתמו על ידי הנתבע. נשאלת השאלה מה מנע מהנתבע להזמין לעדות את מירב או לצרף תצהיר מטעמה על מנת שזו תדחה מכל וכל את גרסת התובע בכל הנוגע למפגש ביום 04.09.01, לרבות הקשר שבין הנתבע לבין החברה, ולמצג הכוזב שהוצג בפני התובע ע"י מירב והנתבע ועל כתובת משרדו של הנתבע. זאת ועוד, "צירוף המקרים", לפיו הנתבע הופיע בתוכנית כלבוטק, על מנת להתייחס לתלונות בעניין המגזין, והעובדה שהתובע משמש כיום כמנכ"ל החברה החדשה, המפיצה כיום את המגזין, אינו נראה מקרי. כאמור, הנתבע, חרף החלטתי, לא צירף את קלטת התוכנית, כמו גם את העתק תביעתו למל"ל, והדבר מהווה סיוע נוסף לגרסת התובע. 5. התובע עשה עלי רושם אמין, ושוכנעתי בכנות עדותו. עדות הנתבע לעומת זאת, אינה אמינה בעיני. 6. הגעתי למסקנה כי הנתבע ניהל עם התובע בחוסר תום לב מו"מ לכריתת חוזה במסגרתו הטעה את התובע והציג בפניו מצג מטעה, וכי אלמלא מצג זה לא היה התובע מתקשר עם החברה. בגין כך זכאי היה התובע לבטל את החוזה שנכרת בינו לבין החברה, כפי שאכן עשה, ולתבוע את הנזקים שנגרמו לו בגין הטעיה וחוסר תום לב אלו. על הנתבע, כמי ששימש עובד החברה, מוטלת הייתה החובה לנהל עם התובע מו"מ בתום לב ומשלא עשה כן, הוא חב אישית בנזקי התובע. הנתבע הפר את חובת היושר וההגינות המוטלת עליו בניהול מו"מ, בשם החברה, עם התובע. כאמור בספרו של פרופ’ גרוס, חוק החברות החדש, מהדורה שניה,עמ’ 316-317 , חלה על השלוח , מכוח חוק החוזים ( חלק כללי) תשל"ג- 1973 ( להלן"החוק"), חובת תום הלב היושר וההגינות בניהול מו"מ בשם החברה. חובה זו אינה נובעת מיחסי השליחות או יחסים חוזיים , כביכול, עם התובע, אלא מהוראת החוק הקובעת נורמה בקשר למו"מ לקראת כריתתו של החוזה. סוף דבר,שוכנעתי כי התובע הוטעה במזיד על ידי הנתבע, וכי בעקבות זאת,שילם התובע לחברה סך של 5,400 ₪, אשר חלקו הושב לו ע"י חברת כרטיסי האשראי. כן שוכנעתי, כי נגרמה לתובע עגמת נפש, שבגינה הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,000 ₪. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,346.14 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 4.4.01 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט לרבות אגרה בסך כולל של 700 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. פיצוייםהונאה