1. בפני תביעה של התובע כנגד הנתבע, הצלם אשר צילם את חתונתו של התובע שנערכה ביום 3.7.03. התובע טען בכתב תביעתו כי הנתבע לא צילם כמו שצריך, "חתך" דברים רבים, החסיר דברים חשובים ואף נעלם בחתונה למספר דקות. התובע טוען כי עד היום לא ראה את סרט החתונה וכי עוגמת הנפש שנגרמה לו היא עצומה. התובע העמיד את תביעתו על סך של 17,800 ₪. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי הפציר בתובע להפגש עם התובע בטרם החתונה אולם פגישה כזו לא נערכה. הנתבע טען כי מסר לתובע קלטת עם עבודה אחרת שלו בטרם הארוע, ואם היתה בעיה כלשהי עם עבודתו, היה על התובע למסור את הערותיו. הנתבע טען כי מדובר בחתונה דתית אשר קשה לצלמה במלצמה אחת, וחרף המלצותיו להעזר בצילום בשתי מצלמות, הסתפק התובע במצלמה אחת. הנתבע טען כי לא יצא מהחתונה אך מסר את המצלמה לאחיו למספר דקות, וזה מצלם עמו בארועים רבים. הנתבע עתר לדחיית התביעה. העדויות והראיות 3. ביום 30.12.03 הופיעו בפני התובע, הנתבע וכן עד מטעם התובע, צלם מקצועי, מר X X (להלן: "העד"). במהלך העדות הוצגו קטעים מהקלטות המקוריות והתובע הפנה את תשומת ליבי לפגמים העיקריים שנפלו, לטענתו, בקלטת. זה המקום לציין כי התובע עדיין נראה נסער ונרגש מהארועים, ואף ייחס לנתבע פעולות בזדון בחוסר מקצועיות וזלזול. 4. התובע העיד כי ההכרות עם הנתבע נעשתה באמצעות חבר. התובע אישר כי צפה בקלטת של הנתבע בטרם ביצוע ההזמנה וכי זו היתה "בסדר". התובע העיד כי לא נפגש עם הנתבע לפני החתונה אלא רק שוחח עמו טלפונית. התובע העיד כי הנתבע אכן שאל אותו אם הוא רוצה שיתמקד במישהו מסויים והוא אמר לו שיצלם את החתונה. התובע תאר בפני את המהלך המקובל של חתונה דתית ופרט את מחדלי הצלם, אשר בקליפת אגוז הינם כדלקמן: אורך הקלטת שעתיים ושבע דקות, במקם שלוש וחצי שעות כפי שאמורה להיות; לא רואים את החתן בקבלת הפנים; הנתבע כיבה את המצלמה במהלך החופה; קריאת הכתובה מתחילה מהאמצע ונחתכת; הרב מדבר ונחתך; שולבו אפקטים בקלטת המקור דבר אותו לא בקש התובע וכיום לא ניתן להסירם; הנתבע לא צילם את החתן רוקד וכבה את המצלמה כאשר כרע ברך לפני הכלה. התובע ציין כי אין לו טענה לגבי טיב הצילום אלא על כך שחסרים קטעים. מאוחר יותר, בסיכומים אשר הוגשו על ידי התובע, מתלונן הוא גם על איכות הצילומים. 5. הנתבע העיד כי הוא צלם חתונות מזה כ- 6 שנים וכי הקהל שלו הוא קהל דתי. הנתבע טען כי מעולם לא היו נגדו תביעות וכי הוא מרוצה מהמוצר הסופי. הנתבע טען כי הציע לתובע לקחת שתי מצלמות לתיעוד הארוע אולם זה סרב. 6. העד מטעם התובע הנו צלם, אך אינו חבר באיגוד הצלמים המקצועיים. העד העיד כי צפה בסרט ויש הרבה "פדיחות". עם זאת ציין העד כי דברים כאלה יכולים לקרות גם לו, והיה צריך יותר להתאמץ כאשר כאשר עובדים עם מצלמה אחת. העד העיד כי קלטת המקורית אמורה להיות בין 3 עד 4 שעות, ללא הפסקות, צריך לצלם את כל החופה ולא לעשות קיטועים. לעד היתה ביקורת גם לגבי איכות הקלטת והסאונד. העד ציין כי הוא נוהג להפגש עם הקלינטים בטרם החתונה. 7. בתום הדיון הגיש התובע בקשה לקיום דיון נוסף ולחלופין, להגשת סיכומים בכתב, אגב פירוט ההוצאות שנגרמו לו, וכן ביקש לצרף עותק מקוצר של קלטת החתונה. התרתי את הגשת הסיכומים והקלטת והוריתי שעותק יועבר לנתבע, לתגובתו. הנתבע בחר שלא להגיב על סיכומי התובע, ולפיכך, ולאחר עיון בחומר וצפייה בקלטת, יש מקום לתת פסק דין על סמך החומר שבפני. דיון והכרעה 8. בתיק זה יש מספר שאלות הדורשות ליבון והכרעה: האם מדובר בתביעה חוזית או נזיקית? האם הופר החוזה, במידה ומדובר בתביעה חוזית? במידה והופר החוזה, מהו הפיצוי הראוי בנסיבות הענין? האם מדובר בתביעה חוזית או נזיקית 9. במקרה זה, בין התובע לבין הנתבע נקשר הסכם בעל פה, לשכירת שירותיו של הנתבע לצילום חתונת התובע. מכתב התביעה ומהעדויות עולה כי התובע טוען שהנתבע הפר חוזה זה אולם גם טען טענות של גרימת נזק ב"זדון" וב"רשלנות". בת"א 1852/89 ארנון פז תיירות בע"מ נ' יונה צולה, פד"י נ (3) 158, נקבע בעמ' 164 כי אמנם הפרת חוזה עלולה לגרום לנזק שניתן למצוא לשכמותו תרופה בפקודת הנזיקין, אך דיני החוזים הינם חי הנושא את עצמו ומספק תרופות לנפגע בתוך דיני החוזים, בלי כל צורך בפניה לפקודת הנזיקין. הוא הדין למקרה שלפנינו, ולפיכך יש להחיל על המקרה הנדון את דיני החוזים, ואלה בלבד. האם החוזה הופר? 10. אין ספק כי בין התובע לבין הנתבע נכרת, כאמור, חוזה בעל פה. תנאיו של החוזה לא הועלו על הכתב, אולם אין מחלוקת כי מטרת החוזה היתה צילום החתונה בוידאו ובתמונות, תמורת תשלום הסך של 3,000 ₪. על הנתבע היה לספק לתובע קלטת מקור ושני העתקים וכן אלבום מעוצב. הצילום בוידאו אמור היה להתבצע על ידי צלם אחד. עד כאן תנאי החוזה שאינם שנויים במחלוקת. בדיון שבפי התעוררה מחלוקת האם ידע התובע מראש מהי החלוקה הכספית בין האלבום לוידאו. התובע טען כי לא ידע שהוא מחוייב בסך של 800 ₪ עבור הוידאו ו- 2200 ₪ עבור התמונות, וידע כי מדובר בסכום של 3,000 ₪ עבור שניהם. כמו כן התעוררה מחלוקת האם הציע הנתבע לתובע מראש צילום בשתי מצלמות. 11. מעבר לתנאים הנזכרים לעיל של החוזה לא סוכם בין הצדדים במפורש דבר לגבי הדגשים הרצויים בצילום. אין מחלוקת כי התובע לא נתן לנתבע דגשים מסויימים לחתונה, לא בקש שיתמקד בדמויות מסויימות ורק ביקש שיצלם את החתונה. בנסיבות כאלה, חל סעיף 26 לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג-1973 הקובע כי: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים כאלה כמוסכמים". בהעדר נוהג קיים בין הצדדים במקרה הנדון, להם זה חוזה ראשון ביניהם, אזי יש צורך לפנות לחוזים מאותו סוג ולמלא את החוזה תוכן בהתאם לחוזים אלו. 12. כאן יש לזכור כי מדובר בחתונה דתית: בכל חתונה יהודית, ובוודאי ובוודאי כשהזוג הנישא הינו דתי, לב ליבה של החתונה הוא טקס החופה והקידושין עצמו, כשקודם לו טקס החתימה על הכתובה. אין ספק כי כל זוג המזמין צלם לחתונתו מניח כהנחת יסוד, אף ללא צורך בסיכום מפורש, כי הן טקס החתימה על הכתובה והן טקס הקידושין, הכולל את כל הברכות - יתועד במלואו בקלטת המקור, ומאוחר יותר בשלב העריכה ניתן להשמיט קטעים. לעומת זאת, בקטעי קבלת הפנים, האוכל והריקודים, ובהעדר הנחיות מפורשות לגבי התמקדות מסויימת, אזי סביר להניח כי ארועים אלה לא יתועדו במלואם, וזאת בשל המגבלות האובייקטיביות הקיימות - אורך הקלטת והעובדה שמדובר במצלמה אחת, ועליה לנדוד ממקום למקום. 13. אם נסכם עד כה, נקבע כי בחוזה אשר נקשר בין הצדדים, גם אם הדברים לא נאמרו במפורש, אזי יש צורך בתיעוד מלא של טקס החופה והקידושין, כמו גם של החתימה על הכתובה, ואילו לגבי שאר החתונה, בהעדר הנחיות מפורשות, סביר להניח כי לא יהיה תיעוד מלא וקטעים מסויימים "יחתכו". זה המקום להזכיר את סעיף 45 לחוק החוזים הקובע: "חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן הנכס או השירות מסוג ומטיב בינוניים" (הדגשה שלי). 14. לאור העדויות אשר נגבו, אותן יש לנתח לאור הוראות חוק החוזים המצוטטים לעיל, אני קובעת כי הנתבע הפר את החוזה בכך שלא תעד באופן מלא בקלטת המקור את טקס החופה והקידושין ולא תעד את טקס החתימה על הכתובה; הנתבע לא הפר את החוזה בכל שאר המחדלים המיוחסים לו, דוגמת תעוד הריקודים והשירים - כאן יש לזכור כי בהעדר התנאה מפורשת, יש לתת שירות מטיב בינוני - ולא הוכח בפני כי השירות שניתן, במרכיבים הללו, נפל מדרגה זו. עוד יש לזכור כי אם פרטים אלה, דוגמת השירה לפני הכלה וכיוצ"ב היו כה חשובים לתובע, היה עליו להפגש עם הצלם ולפרוש בפניו באופן מפורש מהם הקטעים החשובים ביותר עבורו בארוע, אותם יש לתעד באופן מלא. משלא עשה כן, יש להכיל כאמור את הנוהג הכללי (לענין החופה והכתובה) ואילו לגבי השאר יש להחיל "רמת שירות בינונית". 15. משהגעתי למסקנה כי הנתבע הפר את החוזה בכך שלא תעד תיעוד מלא בקלטת המקור של טקס החופה והקדושין והחתימה על הכתובה, ובנושאים אלה בלבד, עולה שאלת הפיצוי הראוי בנסיבות הענין. מהו הפיצוי הראוי בנסיבות הענין 16. קובע סעיף 13 לחוק החוזים, תחת הכותרת פיצויים בעד נזק שאינו של ממון: "גרמה הפרת חוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שיראה לו בנסיבות הענין". 17. בע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי פ"ד לה(4) 31, נקבע: כי "בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 על בית משפט לשאוף לפיצוי הנפגע ולא להענשת המפר. סעיף זה לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים". 18. לאחר ששוכנעתי כי הנתבע אינו גרם להפרת החוזה בזדון, ולאחר שהחוזה הופר רק בקטעים מסויימים ואילו לגבי יתר הקלטת קבעתי כי היא עומדת בסטנדרט הנדרש ע"פ החוק בנסיבות הענין, ומאחר וסבורה אני כי במקרה הנדון התובע יכול היה להפגש עם הנתבע בטרם החתימה על החוזה ולהבהיר את דרישותיו המפורשות לגבי הצילום המבוקש - והוא לא עשה כן למרות שהתבקש, ומאחר ולחתונה עצמה יש תעוד, הן מהקלטת והן מהתמונות - לגביהן לא נשמעה כל טענה, אני פוסקת כי הפיצוי לפי סעיף 13 לחוק החוזים יהיה בסך של 2,000 ₪. לענין הוצאות המשפט, התובע הוכיח בפני כי נגרמו לו הוצאות בגין הגשת התביעה (287 ₪); מסירות אישיות (236 ₪); חוות דעת מומחה (616 ₪), וכן נסיעות, טלפונים, התייצבות בבית משפט וכו'. אני מעמידה את סכום ההוצאות על הסך של 1,500 ₪. 19. סוף דבר, הנתבע ישלם לתובע סך של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.אירועים (תביעות)הפרת חוזהחוזהנישואין / חתונה