1. אקדים ואומר, כי החלטתי מיוזמתי לאחד את הדיון בשתי התביעות שהוגשו כנגד הנתבעת שכן, בעת שהחילותי בכתיבת פסקי הדין הגעתי למסקנה כי העובדות והטענות נשוא שני התיקים דומות ומן הראוי כי פסה"ד יתייחס לשתי התביעות גם יחד.   2. הנתבעת, חברה בע"מ, הינה בעלת זכויות, בין היתר, בפרוייקט הנופש הידוע בשמו המסחרי "קלאב הוטל אילת" (להלן: "המלון").   הנתבעת התקשרה עם רוכשים שונים, לרבות התובעים, בהסכמים (להלן: "ההסכם") למכירת זכות נופש בשבועות מסוימים במלון. (להלן: "הזכות"). הזכות הינה לשהייה ביחידה במלון בימים א' - א'.   גובה התשלום נקבע, בין היתר, בהתאם למועד שנקבע לשימוש בזכות. בנוסף לתשלום עבור הזכות, שהסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים, נדרשים הרוכשים לשלם לנתבעת דמי אחזקה שנתיים וזאת בין אם עשו שימוש באותה שנה, בזכות, ובין אם לאו.   3. בשנת 1996 החל המלון לפעול ונותרו בידי הנתבעת שבועות אשר הזכות בגינם לא נמכרה. הנתבעת נוהגת לשווק את אותם שבועות, מעת לעת, לקהל הרחב לשימוש "אד הוק" ותמורת תשלום בגין אותו שימוש בלבד.   גובה התשלום משתנה בהתאם לגודל היחידה, השבוע המוצע ומשתנים נוספים. במקביל המשיכה הנתבעת במכירת הזכויות לקהל הרחב, אולם קצב המכירה הלך ופחת במרוצת הזמן.   4. התובעים רכשו את זכויותיהם במועדים שונים. התובע בת.ק. 11263/02 ברוך יוסיאן (להלן: "ברוך") והתובע בת.ק. 769/03 מר קינן גבריאל (להלן: "גבריאל") רכשו, כל אחד מהם בנפרד, זכות למועדים שונים בחודש אוגוסט.   חלק מהרוכשים, לרבות התובעים עצמם, נהג במרוצת השנים, לעשות שימוש בזכות בין בעצמו ובין ע"י השכרתה לאדם אחר. חלק מההשכרות בוצעו באמצעות מתווכים, חלק בוצעו בדרך של התקשרות ישירה בין הרוכשים לבין השוכרים וחלק נעשו ללא תמורה. בחלק מהמקרים פוצלה הזכות לשני שוכרים שונים.   5. בתקופה האחרונה, הביקוש לשכור את הזכות מהרוכש והנתבעת ישירות, היה נמוך מההיצע שהוצע, במקביל, ע"י הנתבעת וע"י אותם רוכשים אשר ביקשו להשכיר את זכותם לאחר.   בעקבות זאת, בשנת 2002 החלה הנתבעת לדרוש מהשוכרים תשלום סך של כ- 485 ₪ כתנאי לשימוש בזכות. תשלום זה נדרש מאותם שוכרים אשר ביקשו לעשות שימוש בזכות בחלקו השני של השבוע. שוכרים שביקשו לשכור את הזכות במלואה או בחלקו הראשון של אותו שבוע - לא נדרשו לשלם כל תשלום נוסף. הסך 485 ₪ הינו בנוסף לתשלום עליו הוסכם בין הרוכש לבין אותו שוכר והוא משולם לנתבעת.   אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא דרשה תשלום זה עד לשנת 2002.   6. הנתבעת טוענת כי עומדת לה הזכות, מכוח ההסכם ועל פי דין, לגבות תשלום נוסף זה וזאת בגין פיצול הזכות. הנתבעת משתיתה זכותה זאת על סעיף 3 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969 המתיר לחייב (קרי לנתבעת) "לנכות את ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מפיצול הזכות".   בנוסף, משתיתה הנתבעת את זכותה זו על הוראת סעיף 5.4 לתנאים הכללים להסכם, הקובע כי: "שאר העסקות אותן ירצה הרוכש לבצע בזכויותיו למעט השכרה חד שנתית של זכות הנופש (הדגשה שלי ה.י.), טעונות אישור מוקדם בכתב של החברה, ועפ"י התנאים שיהיו מקובלים אצלה מדי פעם בפעם".   7. בטרם אדרש לטענת הנתבעת באשר להוראות ההסכם והדין, אתאר, בקצרה את הנסיבות הנוגעות לתביעות נשוא פסק דיני.   6.1 ת.ק. 11263/02 - תביעת ברוך - במקרה זה, עשו התובע ובני משפחתו שימוש בזכות בחלקו הראשון של השבוע שבין 31.8.02 - 25.בחלקו השני של השבוע עשתה שימוש משפחה לה הועברה/הושכרה חלק מהזכות ע"י ברוך.   לטענת התובע, אשר לא נסתרה, הוא מסר לעובדי המלון כי משפחה אחרת תעשה שימוש בחלק מהזכות ובתגובה לא נאמר לו דבר. לאחר שהמשפחה האחרת נכנסה ליחידה ולאחר שברוך ובני משפחתו עזבו את המלון, התקשרה אותה משפחה לברוך והודיעה לו כי נאסר עליה לעשות שימוש ביחידה, אלא אם תשלם לנתבעת סך של 480 ₪.   לאחר דין ודברים ארוך ומייגע, טלפונים מרובים, כעסים ועגמת נפש שנגרמו הן לברוך והן לאותה משפחה - שילמה אותה משפחה את הסך שנקבע ע"י הנתבעת, סכום שהוחזר לה, בהמשך, ע"י ברוך.   6.2 ת.ק. 679/03 - תביעת גבריאל - במקרה זה, השכיר התובע את הזכות לשני שוכרים שונים כך שכל אחד מהשוכרים עשה שימוש בזכות בחלק אחר של אותו השבוע. השוכר שעשה שימוש בזכות בחלק השני של השבוע - נדרש לשלם לנתבעת סך של 485 ₪ כתנאי לשימוש בזכותו.   כן מסתבר כי הנתבעת הנהיגה שני תורים שונים לקליטת הנופשים במלון. תור אחד לקליטת הרוכשים עצמם ותור אחר לקליטת שוכרים אליהם הומחתה הזכות.   גם במקרה זה הופתעו גבריאל ואותה משפחה מהדרישה לתשלום הסך של 485 ₪.   ביום א' בשבוע, וביום נוסף בשבוע (ד' או ה'), בכל אחד משבועות השנה, נוהגת הנתבעת לערוך ניקיון יסודי ביחידה. משנודע לנתבעת, כי משפחה אחרת עושה שימוש בזכות, היא דרשה ממנה לשלם לה את הסך של 485 ₪, וכן לפנות היחידה, על מנת שהנתבעת תוכל לבצע בה את אותו ניקיון יסודי.   8. לעניות דעתי, גם באם עמדה לנתבעת הזכות להעלות דרישה לתשלום הסך 485 ₪, או כל סכום אחר, היא עשתה שימוש לא סביר בזכותה זו.   הנתבעת, במרוצת כל השנים, אפשרה לרוכשים לעשות שימוש ביחידות, בין בעצמם ובין על ידי אחרים, בין ע"י השכרת הזכות לשוכרים שונים ובין עם בדרך של השכרת כל הזכות. הפיצול זה אף תאם לאינטרס של הנתבעת שביקשה להציג את היחידות כהשקעה כלכלית אטרקטיבית וזאת כל עוד היא התמידה במכירתן. בשנת 2002 התחדד ניגוד האינטרסים שבין הצדדים. בידי הנתבעת נותרו שבועות אשר היא ביקשה להשכירם, אד הוק, השכרה שהתחרתה בהשכרות שבוצעו על ידי הרוכשים, בין עצמם ובין באמצעות המתווכים. תחרות זו מביאה, מטבע הדברים, לירידת מחירים ובמקביל לירידת מחירי הזכויות שביקשה הנתבעת למכור בגין אותם שבועות שנותרו בידיה, שכן ככל שהתמורה המתקבלת בגין ההשכרה נמוכה יותר - יורד עמה שווי הזכות.   משהרוכשים החלו להיעזר במתווכים על מנת להשכיר את הזכות, בין במלואה ובין על ידי פיצול, עשתה הנתבעת שימוש בזכותה על פי סע' 5.4 הנ"ל. סע' 5.4 צפה את האפשרות כי הרוכש ישכיר את הזכות. על כן נקבע כי כאשר בדעת הרוכש לעשות כן באופן חד פעמי - הוא רשאי לעשות זאת אף בלא ליידע את הנתבעת על כך.   באשר להשכרה שאינה חד שנתית, קרי השכרה מפוצלת - על הרוכש להודיע על כך לנתבעת ולקבל את הסכמתה שאמורה להינתן בתנאים שיהיו מקובלים אצלה מדי פעם.   אחד השיקולים שעמדו בפני הרוכשים, בעת רכישת הזכויות, היה האפשרות למוכרן, לעשות בהן שימוש ולהשכירן לאחרים.   בעניין זה אין לי אלא להביא את עדות נציג הנתבעת, מר בידה, במלואה, כפי שהעיד בישיבת יום 9.6.03 בענינו של גבריאל: (ההדגשות אינן מופיעות במקור). "...אין סידור לפצל השבוע. אין נוהל. יש כניסה ביום א' ויציאה ביום א'. הניקיון במלון נעשה תמיד ביום רביעי. פעם באמצע השבוע על פי ההסכם עושים ניקיון יסודי לבעלי היחידה,לא קשור להחלפת אורחים, וזה נעשה במהלך אותו שבוע. ביום א' מקבלים את היחידה וביום רביעי עושים ניקיון נוסף. בעל היחידה הוא רשאי לעשות רק פעולה אחת בשנה ללא רשות החברה והיא השכרה אחת בלבד של היחידה. בתקופה האחרונה זה נהפך להיות שיטה, שבה משכירים את השבוע לשני שוכרים שונים דרך משרדי תיווך. בעבר זה לא היה. זה לא (המילה "לא הוספה בטעות- ה.י) נעשה כמגיפה. יש שירות שאנו צריכים לגבות עליו. יש הוצאות נוספות מעבר לטיפול היסודי בחדר, כמו check in ו-check out. שירות זה לא נכלל בהוצאות אחזקה וזה שירות אקסטרה. יש אנשים שהגיעו למלון בלי להודיע. אנו ראינו אנשים שבאו להיכנס לחדר במלון של אדם אחר. הבעלים של זכות אינו צריך להודיע על הגעתו והחדר עומד ברשותו אלא הוא מודיע אחרת על רצונו להחליף או להשכיר לאחרים. אני מבקש להבהיר שאם הוא משכיר פעם אחת את היחידה אין לו צורך להודיע לנו. השוכר מגיע עם האישור חתום על ידי הבעלים ולפיו אנו מתירים לו להיכנס ליחידה ובו מצוינים התאריכים. בשנת 2002 התחלנו את התשלום."   אין דעתי כדעת הנתבעת, בכתב הגנתה, ולפיו בעניינו של ברוך המדובר בהשכרה רב שנתית.   ברוך עשה בעצמו שימוש בחלק מהזכות ובחלקה האחר השכירה/העבירה לאחר.   השימוש שעשה ברוך בעצמו ביחידה אינו מהווה "השכרה" ועל כן ההשכרה לאחר הינה השכרה חד שנתית.   לעומת זאת, השימוש שעשה גבריאל אינו בגדר "השכרה חד שנתית" שכן אותה זכות פוצלה לשני שוכרים שונים.   ההסכם שבין הצדדים לא צפה,(ואם צפה התעלם מכך), את האפשרות שהרוכש יעשה בעצמו שימוש בזכות בחלקה בלבד, ואת היתרה ישכיר לאחר.   ההסכם נוסח על ידי הנתבעת ובמקרה של ספק יש לפרשו כנגד המנסח, קרי הנתבעת.   9. כאן נשאלת השאלה למה התכוונו הצדדים "... על פי התנאים שיהיו מקובלים אצלה מדי פעם".   אין הנתבעת רשאית לעשות שימוש בזכותה זו שלא בתום לב ומכל מקום עליה לעשות שימוש בזכות בסבירות.   הנתבעת,מטעמים השמורים עמה, הסתירה מהרוכשים את דרישתה החדשה לתשלום הסך 485 ₪. הנתבעת לא טרחה ליידע את מי מהתובעים על הנוהל החדש, אף כי כל אחד מהם השכיר את הזכות במועד אחר. הנתבעת יכולה וצריכה היתה ללמוד על השלכות החלטתה על השוכרים, על הרוכשים ועל היחסים שבין השוכרים לרוכשים על כל המשתמע מכך.   הנתבעת גרמה, בהחלטתה, לייקור עלות השכירות לשוכר, או לחילופין, להקטנת התמורה שתתקבל אצל הרוכש, דבר שיש בו כדי לאפשר לנתבעת למגר את "המגיפה" ולהכתיב את תנאי השוק, כך שיתאפשר לה להשכיר את היחידות שנותרו ברשותה, במחירים היכולים לאפשר לה עדיפות על פני הרוכשים המבקשים להשכיר את היחידות שברשותם.   מעדותו הנ"ל של מר בידה בעניינו של גבריאל, עולה כי הנתבעת, גם על פי פרשנותה שלה, פעלה שלא בהתאם להסכם, בעניינו של ברוך.   איש מהשוכרים/הרוכשים לא ביקש מהנתבעת לבצע ניקיון נוסף מעבר לשני הניקיונות היסודיים שהיא מבצעת במהלך כל שבוע ועל כן היא לא זכאית לכל תשלום בגין כך ובהסכם לא נאמר כי עליה לעשות כן.   בהתאם לסעיף 2.2 לתנאים הכלליים על הנתבעת לבצע בנוסף לשני הנקיונות היסודיים, מדי יום, נקיון ביחידה הכולל, בין היתר , החלפת מגבות וסידור מיטות.   המשפחה, בענינו של ברוך, נכנסה ליחידה ביום ה’ ועל כן אין זה ברור מדוע היה צורך לבצע ניקיון נוסף, ניקיון העומד בסתירה לעדותו של מר בידה.   באשר להוצאות בגין הליכי קליטה ויציאה של השוהים במלון - שוכנעתי כי נגרמה לנתבעת טרחה נוספת בגין כך - אולם לא הונחה בפני כל תשתית ראייתית באשר לעלות אותה הוצאה שנגרמה לה בגין כך, ומכל מקום, הסך 485 ₪ אינו יכול להוות בסיס לאותה עלות הנמוכה, להערכתי, באופן ניכר מהסך הנ"ל.   10. שוכנעתי כי ברוך הודיע לעובדת הנתבעת, מיד עם הגעתו למלון ביום א', כי משפחה אחרת תכנס במקומם ליחידה במהלך אותו השבוע ועל כן חלה על אותה עובדת החובה - להודיע לברוך על הדרישה לתשלום.   אי מסירת ההודעה היא שהביאה לעגמת הנפש ואי הנעימות שנגרמו הן לתובעים והן לשוכרים.   יתרה מכך,ידוע היה לנתבעת כי בהחלטתה בענינו של ברוך יש כדי לגרום להפתעות לא נעימות לרוכשים ולשוכרים, כפי שאירע שבוע קודם לכן בעניינו של גבריאל, ועל כן, ולו רק מטעם זה, חלה עליה החובה להודיע לברוך על דבר החלטתה.   עצם השימוש בסע' 5.4 הנ"ל בעניינו של ברוך - היא הנותנת כי שימוש זה נעשה למטרות זרות ולא למטרות שהצדדים צפו ויכלו לצפותם במעמד חתימת ההסכם.   גם באם הייתי מגיע למסקנה כי הנתבעת עשתה שימוש כדין בזכותה בעניינו של ברוך - היתה נותרת השאלה האם הנתבעת פעלה בדרך מקובלת בכך שלא הודיעה לו מבעוד מועד על החלטתה - ומסקנתי הינה כי היא לא פעלה כך.   כאשר ברוך וכן גם גבריאל התקשרו עם אותם שוכרים, הם ואותם שוכרים הביאו בחשבון את דמי השכירות המשולמים/מתקבלים ואת דמי התיווך, אם בכלל, שעל מי מהצדדים לשלם.   הנתבעת "שלפה" לצדדים "כרטיס הפתעה" אשר לא היה ידוע להם,בעתשנערכו ההתקשרויות ביניהם, ועקב כך גרמה לקשיים בביצוע ההתקשרויות.   כפי שעולה מכתב תביעתו של גבריאל, הנתבעת אף סירבה לקבל מהרוכשים את תשלום הסך 485 ₪,באמצעות עסקה טלפונית, ועמדה על כך שהרוכשים יגיעו לבית המלון, (ממקומות מגוריהם ברחבי הארץ), על מנת להסדיר את התשלום, כתנאי לכניסת השוכר ליחידה.   רק לאחר פניות ותלונות מרובות נאותה הנתבעת לביצוע התשלום בדרך של עסקה טלפונית, כמקובל.   11. לסיכום: אני קובע כי הנתבעת לא היתה רשאית לקבוע את התנאי שקבעה בכל הנוגע להשכרה חד שנתית, כפי שאירע בעניינו של ברוך ועל כן עליה להשיב לברוך את הסך 480 ₪ הנ"ל.   כן עליה לפצות את ברוך בסך של 1,500 ₪ בגין הפרת ההסכם על ידה עקב החיוב שלא כדין ועקב אי הודעתה, מבעוד מועד, לברוך על דרישתה לתשלום הסך הנ"ל. הפרה זו ואי מסירת ההודעה גרמו לברוך עגמת נפש, טרדה ואי נעימות מרובה.   באשר לגבריאל, הנתבעת היתה רשאית לדרוש תשלום החזר הוצאותיה בלבד, ולא היתה זכאית לעשות שימוש בזכותה עפ"י הסכם ו/או הדין למטרות זרות. הנתבעת לא הוכיחה את גובה ההוצאות שנגרמו לה ועל כן עליה להשיב לגבריאל את מלוא הסך 485 ₪ . כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לגבריאל פיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין התשלום המופרז שנדרש לשלם ועקב אי הודעתה, מבעוד מועד, לגבריאל על דרישתה לתשלום הסך הנ"ל. התשלום המופרז ואי מסירת ההודעה לגבריאל גרמו לו עגמת נפש, טרדה ואי נעימות מרובים.   כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.02 ועד התשלום המלא בפועל.   כן תשלם הנתבעת, לכל אחד מהתובעים בנפרד, הוצאות משפט בסך של 600 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. נופששאלות משפטיותביטול עסקה (יחידות נופש)