1. התובע הינו, "אזרח מן השורה" אשר רכש אצל הנתבעת, רכב מסוג דייהטסו גרנד מוב שמספרו 30-747-11 (להלן: "הרכב"). רכישת הרכב נעשתה ביום 01.05.97. בסמוך לאחר רכישת הרכב, ולאחר שחלפו ששה חודשים, שמע התובע רעשים ונקישות בהגה ולפיכך פנה לראשונה למוסך הנתבעת ביום 26.11.97. משנמשכו הרעשים חזר התובע לנתבעת בתלונות בתאריכים נוספים (ביום 03.08.98 ו- 02.06.99). 2. אין חולק, כי תלונות התובע תחילתן במהלך תקופת האחריות. בתקופה זו פנה הנתבע לפחות פעמיים או שלוש למוסך והתלונן, על רעשים ונקישות בהגה או בגלגל, שאינם נפסקים. לטענת התובע, נציגי המוסך פטרו אותו בתשובה, כי הנקישות ייעלמו ויחלפו, ולכל היותר, הותז ספריי שמן, שמשקיט לפרק זמן מסוים, את הרעשים. 3. משפגה תקופת האחריות, פנה התובע פעם נוספת לנתבעת, ביום 06.09.00 בתלונה חוזרת לגבי הרעשים. בעקבות תלונה זו נעשתה בדיקה יסודית ונמצא, כי ברכב התובע קיימות נזילות שמן במסרק ההגה ולפיכך, הומלץ לתובע לבצע שיפוץ למסרק ההגה. הנתבעת סברה, כי פגה תקופת האחריות ואינה צריכה לשאת בעלות התיקון, מן הטעם כי לא נמצא כל קשר בין תלונת התובע בעבר על רעשים בהגה לבין נזילת השמן. לאור עמדת הנתבעת נאלץ התובע לשלם סך של 5,279 ₪ בגין תיקון והחלפת המסרק. 4. בניגוד לטענות הנתבעת, טען התובע, כי התיקון התגלע והוא התלונן עליו, עוד בתקופת האחריות, אלא שהתיקון לא בוצע במועדו, עקב אוזלת ידו של המוסך ולכן הוא זכאי לקבל החזר של דמי התיקון במסגרת האחריות. 5. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי אכן התובע התלונן על רעשים בעבר, תלונותיו נבדקו ונמצא שלא היה צורך לבצע תיקון כלשהו, וכי אין כל קשר בין תלונות התובע לבין התיקון שבוצע וכל השערותיו של התובע הינן בלתי מבוססות וחסרות כל שחר (ראה בין היתר סעיף 16 לכתב ההגנה). 6. התובע הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות עוד במהלך שנת 2001 כנגד חברת דייהטסו מחלקת השירות בדרישה, לתשלום סכום התיקון. חברת טלקאר, שהינה הנתבעת בתיק שבפני הגישה כתב הגנה ביום 01.07.01. התקיים דיון, נציג טלקאר התייצב, נשמעו טיעוני הצדדים וכב' השופט ארנסט נתן ביום 29.08.01 פס"ד, לפיו חויבה הנתבעת שם, לשלם לתובע את סכום התיקון בתוספת אגרת משפט וכן הוצאות משפט. הנתבעת הבהירה בכתב ההגנה שם, כי הינה יבואנית רכב דייהטסו, אך אינה רשאית לקבל כתבי בית דין ואין היא נציגה של דייהטסו לצורך ההליכים המשפטיים ולפיכך, לא בוצעה המצאה כדין וביהמ"ש לא קנה סמכות. למרות האמור התקיים הדיון וניתן פס"ד. הנתבעת חזרה וטענה, כי איננה חייבת בסכום פס"ד, מאחר והיא איננה הנתבעת באותו תיק. התובע "בצר לו", פנה לכב' השופט ארנסט כדי שיתקן את הטעות הפורמלית שנפלה בניסוח שם הנתבע, אך השופט שלא היה בידו לסייע לתובע, קבע כי התביעה נסתיימה והדרך הנכונה היא הגשת תביעה חדשה כנגד הנתבעת הנכונה. 7. לאור החלטתו של כב' השופט ארנסט, הגיש התובע בלית ברירה, תביעה חדשה ביום 20.05.02. התקיים בפניי דיון וסברתי, כי "הפלוגתא" שבין הצדדים הוכרעה לגופה בפס"ד של כב' השופט ארנסט ובנסיבות אלו, הצעתי לצדדים להגיע להסדר שניתן לו תוקף של פס"ד. הנתבעת סברה, כי ההליך שהתנהל בפניי היה פגום ולפיכך, הגישה בקשת רשות ערעור. הצדדים הסכימו, כי פסק הדין שניתן על ידי ביום 23.07.02 יבוטל וכי הדיון יוחזר לבית המשפט והתיק נקבע לשמיעה בפני ביום 10.2.04 . 8. בדיון שהתקיים בפני שמעתי את עדותו של התובע, שחזר על דבריו וטיעוניו שבכתב התביעה, ומצאתי את עדותו כעדות אמינה, שלא נסתרה והחשוב מכל היא ניתנה מ"כלי ראשון". 9. מטעם הנתבעת העיד בפני מר שמואל אביעד, שהינו מהנדס רכב, מנהל טכני וסגן מנהל אגף השירות אצל הנתבעת. עד מהרה הסתבר, כי כל עדותו של עד זה הינה בגדר עדות סברה או שמועה לכל היותר. עד זה, לא היה נוכח בזמן ביצוע התיקונים ואף הודה, כי כלל לא ידע על האירועים שאירעו בקשר עם הרכב נשוא תיק זה, וכל ידיעתו נובעת מ"חקירת הנושא" (עמוד 1 שורות 18, 19 לפרוטוקול הדיון). מאחר ועד זה לא היה נוכח במוסך בעת ביצוע התיקונים והבדיקות הרי, שלא יכל היה לומר מי בדק את הרכב ולא ידע לומר אם "בוחן" בדק את הרכב בפועל וכל שידע לומר, שבד"כ נמצא בוחן במקום וההנחיות הינן, כי בוחן בודק את הרכב בפועל. כפי שניתן לראות מטופס "היסטוריית הטיפולים של הרכב" (נספח א' לכתב ההגנה) התקלה נשוא תיק זה, התגלתה במוסך הנתבעת ביום 06.09.00 ובטופס זה מצוין, כי גילוי זה נבע מתלונת הלקוח בקשר עם קיומם של "רעשים מגלגל קדמי ימין". אותה תלונה שהייתה מקור הגילוי של התקלה (ביום 06.09.00), הייתה תלונת הלקוח גם ביום 26.11.97 וכפי שניתן לראות מטופס "היסטוריית הטיפולים", בשתי התלונות, התלונן הלקוח על "רעש גלגל קדמי ימני". לא ניתן כל הסבר, מדוע כשהתלונן התובע על רעשים בגלגל הקדמי ימני לאחר תום תקופת האחריות, ערך המוסך בדיקה יסודית, ובדיקה יסודית כזו לא בוצעה לכאורה ביום 26.11.97 כאשר התלונן התובע לראשונה, על תקלה זהה (ראה דברי העד עמוד 2 שורה 23,24 לפרוטוקול הדיון). בשלב מסוים של עדותו, ניסה עד הנתבעת להדגיש את מומחיותו ואיני מערער על מומחיותו זו, אלא שעדותו לא הוגשה כחוו"ד מומחה. עד זה לא בדק את הרכב ואם בוחנים את עדותו הרי שמתגלות לכאורה, גם סתירות בין האמור בעדותו לבין חוו"ד אנשי המוסך ולנאמר בכתב ההגנה. בסעיף 8 לכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי התובע בחר בדרך יקרה ומיותרת, במקום תיקון פשוט. משנשאל העד מר שמואל אביעד, לגבי דרך הטיפול ה"פשוטה" בתקלה, השיב: "זה גומיות שאחרי זמן מסוים הם מתייבשות. תהליך השיפוץ הוא החלפת אותם אטמי שמן שלמעשה זה פותר את הבעיה. לטעמי, היו אמורים להחליף את האטמים, השמן במסרק ההגה, בתהליך השיפוץ מדברים על מכלול גדול ואין טעם במקרה זה להחליף מסרק הגה חדש לגמרי, על מכלול שניתן לתקנו, זה משהו שעושים. היה צריך להחליף אטמים, את מחזירי השמן ואת מערכת מסרק ההגה"(הדגשה שלי י.ש.). כאמור בעדותו זו, הצביע העד על דרך התיקון "הפשוטה" שהינה החלפת הגומיות שהתייבשו, אלא שבדו"ח "היסטורית הרכב" בהמלצת המוסך, ההמלצה הייתה שונה לחלוטין והיא הייתה לעשות שיפוץ למסרק, או לשים מסרק משופץ. הבדל זה - בין המלצות העד לבין המלצות המוסך, לא ניתן לו הסבר ומעבר לעובדה שהעד לא הופיע כעד מומחה, הרי שלאור ההבדל האמור ולאור היותו נוגע בדבר, איני יכול במקרה זה לסמוך על עדותו ועל חוות דעתו כביסוס וכראייה לגרסת ההגנה. 10. בתמיכה נוספת לגרסת ההגנה, צורפה חוו"ד של המומחה מר שפי שמעון. ראשית מומחה זה בדק את הרכב כשנתיים לאחר התיקון, הוא לא ראה ובדק את הרכב, או את החלק שהוחלף וברור שכל עדותו הינה עדות סברה ושמועה, שאיננה פסולה כעדות מומחה כל עוד היא מבוססת. מעיון בחוו"ד של המומחה התרשמתי מקביעתו , כי בדיקה מקצועית, ראויה ונכונה של מערכת ההיגוי של הרכב, שהינה חלק ממערכת בטיחותית מדרגה ראשונה צריכה להיעשות ע"י בוחן רכב שיבדוק בדיקה מדוקדקת את מערכת ההיגוי. עד מהרה הסתבר במהלך חקירתו של המומחה, כי הוא אינו יודע כלל מידיעה אישית, אם בוחן רכב בדק את הרכב, בשלב כלשהו כשהתלונן התובע בפני המוסך, על רעשים בגלגל או בהגה. כזכור, התובע התלונן על רעשים בגלגל הקדמי או בהגה והנתבעת ניסתה לעשות אבחנה בסוגי הרעשים ובסוגי התקלות, אלא שבניגוד לעמדתה של הנתבעת, גם המומחה קבע שיש הבדל ברעשים, אך ציין כי רק מי שהינו בעל ניסיון יכול לאבחן אותם, וכך אמר: "אי אפשר להגדיר את הרעשים האלה, אך מתוך ניסיון לומדים להכיר את הרעשים ולפעמים הם שונים מרכב לרכב" (עמוד 4 שורה 3, 4 לפרוטוקול הדיון). מהאמור עולה, כי התובע לא יכל היה להגדיר ואין לצפות ממנו, שיקבע אם הרעשים באים מכיוון ההגה, או מכיוון הגלגל ולפיכך כשהתלונן על רעשים בגלגל, הייתה צריכה "להידלק נורה אדומה" אצל הנתבעת והיא הייתה חייבת בנסיבות אלו, לבדוק בדיקה יסודית גם את "המסרק" ובדיקה כזו לפי חוו"ד המומחה הייתה צריכה להיעשות ע"י בוחן רכב ולא על ידי עובד מוסך פשוט. יתר על כן גם אם לא היה מדובר על רעשים במסרק הרי שבנסיבות העניין היתה הנתבעת חיבת לערוך בדיקה יסודית ע"י בוחן עוד במהלך ובקשר עם התלונה הראשונה בחודש נובמבר 97. גם המומחה וגם העד שמואל אביעד העידו, כי "הגלגל הקדמי הוא חלק ממערכת ההיגוי" (עמוד 2 שורה 10 לפרוטוקול הדיון),"הגלגלים הקדמיים של הרכב הם חלק ממערכת ההיגוי של הרכב" (עמוד 3 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). גם העד אביעד וגם המומחה לא ידעו, כזכור, אם בוחן רכב השתתף בשלב כלשהו בבדיקת תלונותיו של התובע ומתוך היסטוריית הרכב, אין רמז לבדיקה כזו. כאמור שני העדים מאשרים, כי הגלגל הקדמי הוא חלק ממערכת ההיגוי ולפיכך, לא ברור מדוע לא בוצעה בדיקה ע"י בוחן רכב,כשהתלונן התובע על רעש בגלגל הקדמי כבר ביום 26.11.97 או לפחות לא הוכח לי, כי בדיקה כזו נעשתה למרות שלדעתו של המומחה, מדובר בבדיקה בטיחותית בדרגה ראשונה המתחייבת מהוראות הנוהל שבתקנות התעבורה. התלונה ב- 26.11.97 הייתה זהה לזו שביום 06.09.00 כפי שניתן לראות ב"היסטוריית התיקונים" של הרכב. למרות הזהות בסוג התלונה, טופלה התלונה רק ביום 06.09.00 בצורה יסודית וקרוב לוודאי שנעשתה בדיקה ע"י בוחן, שאכן גילה את התקלה, ואם הדברים היו נעשים מלכתחילה ובמועד, הייתה נמנעת המחלוקת שבפני, הבעיה הייתה מתגלית ומטופלת, או שהרכב היה מתוקן במסגרת שנת האחריות. 11. לאור כל האמור לעיל, אין גם בחוו"ד המומחה כדי לסייע לנתבעת בהגנתה. המומחה נתן חוות דעתו בהסתמך על חומר שנמסר לו ע"י הנתבעת ובמהלך עדותו משנשאל לגבי מסקנותיו בסעיף 3 לגבי מעורבות "בוחן" בביצוע הבדיקות, השיב בתחילה, כי הוא הסתמך על מסמכים שנמסרו לו על ידי הנתבעת, אך כשנתבקש לעיין בנספחים אלו, לא מצא ביסוס לקביעתו זו והודה, כי אינו רואה שבוחן חתום על הטופס או שהיה מעורב בכלל בבדיקה והודה, כי כל האמור בסעיף 3 לפיו בדיקת הבוחן נעשתה בקפדנות, זו הנחה ולא קביעה כפי שניתן היה להבין בתחילה, מעיון בחוו"ד. בנסיבות אלו, אין בידי לסמוך גם על חוו"ד של המומחה ואיני רואה בה תמיכה לגרסת ההגנה. 12. כאמור, לעומת עדותיהם של עדי הנתבעת שהיו עדויות שלא ניתן לסמוך עליהן, עדותו של התובע הייתה עדות אמינה, ואני מגיע למסקנה, כי הקלקול במסרק ההגה נתגלע בתקופת האחריות. התובע שגילה את התקלה וחש בה כמי שנוהג ברכב, פנה לנתבעת אך התקלה לא תוקנה ולא נמנעה ולפיכך, אני סבור כי על הנתבעת הייתה מוטלת האחריות, לביצוע התיקון שלא נעשה, ועליה לשאת בנזק שנגרם בעקבות כך. הנתבעת טענה, כי ניתן היה לבצע את התיקון בדרך זולה יותר ולהכניס חלק משופץ, אך לא הוכח לי ע"י הנתבעת, מה סכום ההפרש בין החלק המשופץ לבין החלק החדש ואיני סבור, כי בנסיבות אלו, כשמדובר ברכב חדש יש הצדקה כי בעל הרכב יסכים לקבל חלק בטיחותי משופץ, במקום חדש. 13. הנתבעת בנסיונותיה להתחמק מחבותה טענה בנוסף, כי תנאי תעודת האחריות של הרכב אינם מכסים את האירוע נשוא תביעה זו. תעודת אחריות כזו לא צורפה לכתב ההגנה של הנתבעת, למרות שצוטטו ממנה חלקים מבלי שהיא הוצגה בפני. כלל לא ברור לי אם תעודת האחריות המוזכרת היא זו, שהיתה תקפה בזמן רכישת הרכב והאם התובע קיבל אותה לידיו ואם לאו. הנספחים היחידים שצורפו לכתב ההגנה היו נספח א - "היסטורית הטיפולים", ונספח ב - חוו"ד של מר שפי שמעון. יש להדגיש, כי הטענה האמורה בדבר האחריות, הועלתה על ידי הנתבעת רק בעת הדיון המשפטי. במכתב התשובה ששלחה הנתבעת לתובע, ביום 22.10.00 (אליו צורף סך של 800 ש"ח מטעם הנתבעת, כדי לסיים את תביעות התובע), לא הועלתה במישרין או בעקיפין כל טענה בדבר, אי חלותה של תקופת האחריות, ומתוכן מכתב זה ניתן להבין את ההפך. הנתבעת בתחילת הדרך, כשפנה אליה התובע, בטענה בקשר לתקלה שארעה, הציעה לתובע פיצוי בסך של 800 ₪ ואף שלחה לו שיק בהתאם (ראה מכתב הנתבעת לתובע מיום 22.10.00). אומנם העלתה הנתבעת את הטענה כי, לא נמצא קשר בין תלונותיו בעבר לבין החלפת מסרק ההגה, אך למרות זה "כמחווה של רצון טוב וכמקרה חד פעמי" הסכימה הנתבעת להשתתף בעלות התיקון בסך של 800 ₪. נכונותה זו של הנתבעת לא סויגה על ידה, לא נטען כי היא ניתנה לפנים משורת הדין או מבלי לפגוע בזכויות וגם ממכתב זה, ניתן להבין באופן חלקי, כי הנתבעת עצמה הסכימה כי קיימת לה אחריות כלשהי וכל טענתה הייתה, והדבר גם קיבל ביטויו בכתב ההגנה, כי התובע בחר בביצוע התיקון היקר במקום בביצוע התיקון הזול. 14. סוף דבר, מששקלתי את טיעוני הצדדים ואת הראיות שהוצגו לי אני מגיע למסקנה, כי בדין תבע התובע את תביעתו, לפיכך אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,279 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 07.09.00 ועד לתשלום המלא בפועל. לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בנסיבות העניין בתשלום הריבית בין היתר לאור העובדה, כי הנתבעת שלחה לתובע שיק ביום 18.10.00 וזה האחרון בחר שלא לפרעו עד היום. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 1,800 ₪ בתוספת מע"מ וזאת לאחר שכללתי בסכום זה, את סכום ההוצאות שנפסק בערכאת הערעור בפסק הדין מיום 04.09.03 בבר"א 2284/02 . כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מהיום.תקלות ברכב