תביעה נגדית על פיצויים שנגרמו לרכב בתאונה

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, בתאונת דרכים בה היה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע מספר 2 מבוטח אצל הנתבעת 3, וכן תביעה נגדית של הנתבע כנגד התובע לתשלום פיצויים על הנזקים שנגרמו לרכבו שלו באותה תאונה. להקלת הבנת ההתיחסות לצדדים בפסק דין זה יקרא מר יאיר " התובע " ומר הדר " הנתבע 2" בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 11/3/00 נהג את רכבו מכיון רעננה לכיוון צומת מורשה בכביש גהה. הגיע לצומת ועצר ברמזור אדום בנתיב הפניה שמאלה לכיוון ראש העין. הרמזור התחלף לירוק והוא החל מבצע את הפניה שמאלה בבחסות האור הירוק. התובע חצה את רוחב שלושת הנתיבים במסלול הנסיעה הנגדי מדרום לצפון ובזמן שעמד לסיים את חצית הצומת הגיח הנתבע 2 מדרום לצפון מימינו , נכנס לצומת באור אדום והתנגש ברכבו בצידו הימני בחוזקה. הנתבעים הגישו כתב הגנה , ולאחר התפלמסות עם התובע, טוען הנתבע 2 להגנתו בענין ה אחריות לתאונה כדלקמן: " בתאריך 11/3/00 במקום צומת מורשה , אני הדר רוני נסעתי ברכב מסוג פיאט...... מכיוון דרום לכיוון צפון , בזמן שאני בתוך הצומת , כמעט ומשלים יציאה מלאה, רכב מסוג וולוו..... פגע ברכב בו נהגתי בחלקו האחורי " ובהמשך " הרכב הפוגע מסוג וולוו נהג מר יאיר נכנס לצומת מלאה פגע ברכב בו נהגתי במחצית האחורית של צידו השמאלי אחורי של רכבי , והרכב הפוגע , בו נהג מר יאיר ניזוק בחלקו הקדמי מה שמעיד כי הוא הרכב הפוגע ולא הנפגע " הנתבע 2 אינו אומר מלה וחצי מלה על הרמזור, וצבע האור בו. יאמר מייד כי מגמה זו של התעלמות מן השאלה המרכזית באיזה אור נכנס הנתבע לצומת, נסיון הסחת הדעת מן השאלה המכריעה הנ"ל והסטת תשומת הלב , לעובדה כי חזית רכבו של התובע היא אשר פגעה בצידו השמאלי של רכב הנתבע, העובדה כי התובע לא הגיש עזרה לנתבע שנגפע בתאונה , עוברות כחוט השני הן בכתב ההגנה של הנתבעים, הן בעדות הנתבע 2 לעצמו בפני, והן בעדותה של אמו אשר ישבה לידו והעידה לטובתו בפני. יש התעלמות מוחלטת, או אולי הדחקה מכוונת של השאלה מה היה צבע האור ברמזור בפני הנתבע 2 כאשר התקרב לצומת , נכנס אליו והחל חוצה אותו. התובע העיד לעצמו , וחזר בצורה ברורה על כך כי הגיע לצומת, עצר את רכבו בנתיב מאלה הפונים שמאלה, המתין להתחלפות האור ברמזור מאדום לירוק , החל בנסיעה בחסות האור הירוק, וכשעמד לסיים את חצית הצומת, בא הנתבע 2 מן הכיוון הנגדי, נכנס לצומת ככל הנראה באור אדום חסם את נתיב הנסיעה של התובע וגרם לכך כי רכבו של התובע פגע עם חזיתו בצד השמאלי של רכב הנתבע 2. אמת נכון , כדברי הנתבע בכתב הגנתו , כי התובע אינו יכול להעיד ממראה עיניים על צבע האור ברמזור שהיה לפני הנתבע 2 , ואולם הדעת נותנת כי כאשר בפני התובע אור ירוק ברמזור , חייב להיות אור אדום בפני הנתבע המגיע מן הכיוון הנגדי. הנתבע 2 לא טען בפני לא בכתב ההגנה , ולא בעדולו הראשית שלו כי היה בפניו אור ירוק בצומת כאשר נכנס אליו והחל חוצה אותו. הנתבע לא טען כי היה קלקול במערכת הרמזורים, וכי יתכן, לחילופין, שבפני שני הנהגים היה אור ירוק. הנתבע 2 מרכז את מאמצי הטיעון שלו בטענה כי מאחר ורכבו של התובע פגע עם חזיתו ברכבו של הנתבע 2 בצידו, משמע כי רכבו של התובע הוא הפוגע ואילו רכבו של הנתבע הוא הנפגע. בבחינת מרכיבי האחריות לאירוע תאונה כלשהיא , אין משמעות מכרעת לשאלה איזה רכב הוא הפוגע ואיזה רכב הוא הנפגע. ברור כי במקרה שלפני רכבו של התובע פגע ברכבו של הנתבע , אך מה הגורם לדבר, ומי הוא האחראי לכך כי רכבו של התובע פגע ברכב הנתבע 2.מי האחראי לאירוע התאונה. התשובה לשאלה זו נגזרת מן התשובה לשאלה באיזה אור חצה התובע את הצומת ובאיזה אור חצה אותו הנתבע 2. כאמור הנתבע 2 אינו טוען לא בפה מלא ולא בחצי פה כי החל לחצות את הצומת באור ירוק. רק בדרך עקיפין, ורק בתשובה לשאלה מצד התובע " האם אתה טוען כי נכנסת לצומת באור ירוק, "? ענה הלה בחיוב. עלי לבחון את התאונה לאור כתבי הטענות של הצדדים, עדויותיהם בפני, ועדויותיהם של יתר העדים. נוסף לעדותו של התובע בפני הביא לעדות מטעמו עוד שני עדים. עד התביעה מספר 2 מר ישראל יוסטרי. עד זה נסע באותו כיוון ממנו הגיע התובע קרי מצפון לדור והיה מאחורי רכב התובע, והוא ראה , את התרחשות התאונה לפניו. כך מעיד מר יוסטרי " הייתי הרכב השלישי ביחס לתובע. עמדנו ברמזור מכיווןן צפון לפנות מזרחה. הרמזור התחלף , הגיע רכב מכיוון דרום, נסע מהר. יש שם שלושה נתיבים הבחור הגיע מן הצד הימני היינו צריכים להיכנס לאמצע הצומת כדי שהוא יגיע ויפגע ברכב. בזמן התאונה התובע הגיע לאמצע הצומת ואני הייתי על פס העצירה במצב נסיעה." בהשוואת האורך של שלושת הרכבים ובתוספת הרווח שמן ההכרח שיהיה בין רכב לרכב כשאלה עדיין בתחילת נסיעה, הרי שסך כל המרחק שרכב התובע עבר מעת החל בפניה שמאלה עד לפגיעה מתישב עם דברי העד ודבריעו של התובע עצמו, שהתאונה התרחשה לקראת היציאה מן הצומת. רכבו של העד היה שלישי אחרי התובע. רכבו של התובע נסע והחל פונה שמאלה, גם הרכב השני נסע והחל פונה שמאלה, והעד החל לנסוע , התקדם בנסיעה והגיע לקו הצומת בזמן אירוע התאונה. אך העובדה היא כי הוא היה בנסיעה לאחר ששני הרכבים שהיו לפניו נכנסו כבר לצומת וגם הוא התכוון לה יכנס אליו. יש בדברי עד התביעה 2 משום תמיכה לגרסת התובע כי התובע נכנס לצומת באור ירוק. לתובע העיד גם עד התביעה מספר 3 מר איתן קציר מר קציר נסע בכיוון הנגדי מדרום לצפון, קרי מן הכיוון ממנו הגיע הנתבע 2. כך הוא מעיד : " לפני נסע אוטו מסוג אונו, לא בטוח, בחור צעיר ולידו אשה מבוגרת. הוא נסע לפני ואני אחריו. לפני הרמזור עשה איזה סלאלום , הרמזור התחלף לאדום , ואז נתן גז, וחצה את הצומת באדום , הייתי מאחוריו מספר מטרים , זה שלפני היה משהוא 4-5 מטר לפני פס העצירה , כשהאור התחלף לאדום." העד נחקר על דבריו , אך לא מש מהם, לא גימגם ולא היסס. לעומת עדויות אלו העיד הנתבע 2 לעצמו. אצטט את עדותו הראשית של הנתבע 2 כלשונה. " נסעתי ברכב המבוטח מרמת גן לכיוון צפון הרצליה בכביש גהה. כשאני נוסע אני חוצה את הצומת ובקצה הצומת פגע בי רכב בחלק האחורי של רכבי עם החזית שלו. הרכב היה נהוג בידי התובע. בעקבות המכה נפגעו צירי הגלגלים של הרכב. הוא נכנס לסחרור ואיבד שליטה ונכנס לסללום ומתחת לגשר. דלתות הרכב לא נפתחו. התובע לא רק שפגע אלא לא ניגש להגיש עזרה. לא יכולנו לצאת מהרכב. הדלתות לא ניתנות היו להיפתח. לא ניגש אלינו. אני ניגשתי אליו לאחר שיצאתי מהרכב. מגיש 2 גליונות של תמונות של מקום האירוע. מוגש וסומן נ/1 ותמונה בודדת נ/2. רואים בבירור שמה שאמר התובע בעדותו לא נכון. הוא אמר שיש נתיב אחד לפניה שמאלה לכיוון נסיעתו ואני מראה שיש 2 נתיבים " שום מילה על צבע האור ברמזור שלפני הנתבע 2, ואפילו לא התיחסות למצב הרמזורים. הנתבע ממקד את טיעונו בכך שהתובע הוא אשר פגע בו, כי לא הגיש לו עזרה , כי המכה שרכבו ספג היתה קשה עד כי הדלתות שלו לא נפתחו, וכי התובע אינו דובר אמת. ביחס למה ? למספר הנתיבים בפניה שמאלה. הנתבע 2 הביא גם את אימו לעדות מטעמו. עדת הגנה גב' רחל הדר. עדת ההגנה היא אכן , אשה מבוגרת כדברי עד התביעה מספר 3 , ישבה ליד בנה הנתבע 2 , מסרה בעדותה בפני " אני ראיתי את התאונה. הייתי בתוך האוטו ליד הנהג בני. באנו מכיוון רמת גן וריצנו ללכת לכיוון שפיים. עברנו את הרמזור ירוק. הבן שלי נסע לאט.... רוני נהג במהירות של 80 קמ"ש אני לא יודעת אם ראיתי סימנים בכביש כי לא מבינה בסימנים בכביש. אני יודעת רק שהוא פגע בנו וסובב אותנו 360 מעלות. רצינו להגיע לשפיים דרך כפר סבא., ברור כי עדותה של עדת ההגנה בקשר לצבע האור ברמזור וביחס למהירות הנסיעה של הנתבע 2 הינה עדות מגמתית שהוכנה בתיאום עם הנבתע 2 מראש. הרי הנבתע 2 בעצמו לא אמר שנכנס לצומת באור ירוק , כיצד ניתן להאמין לעדת ההגנה כי הוא נכנס בירוק. באשר למהירות, האם , אשה מבוגרת, ישבה ליד בנה הנהג, ואיני סבור כי ישבה והסתכלה על מד האוץ ברכב בכל זמן נתון וידעה באיזה מהירות נוסע הנהג. בהמשך עדותה של העדה מתברר שמלבד העובדה כי רכבם נפגע היא לא יודעת דבר, ואין לקבל את עדותה כראיה באמצעותה ניתן להגיע לתוצאות הפוכות מן הרושם המתקבל מעדויות התביעה. גם עדת ההגנה 2 מיקדה את הטיעון שלה נגד התובע שלא ניגש להגיש עזרה, מרות שהוא פגע ברכב של בנה. אינני מקבל את טענת עדת ההגנה כי בנה הנתבע 2 נכנס לצומת בחסות האור הירוק. המסקנה החד משמעית אליה הגעתי היא כי התאונה אירעה כטענת התובע , עת זה נכנס לצומת בחסות האור הירוק, ובטרם סיים את חצית הצומת, וכשהאור עבורו עדיין ירוק, הגיע הנתבע 2 מן הכיוון הנגדי , נכנס לצומת, כאשר אין בפניו אור ירוק, בניגוד לחוק, ותוך הפרת הוראות הרמזור , וגרם לתאונה. הנתבע 2 אחראי באחריות מלאה לאירוע התאונה. התביעה הנגדית של הנתבע 2 כנגד התובע נדחית. ה נ ז ק התובע תבע סכומים אלו א. השתתפות עצמית 2287 ש"ח ב- הפסד פרמיה בגין השבת סכום הביטוח לקדמות 1080 ש"ח ג- הפרש מחירון 9000 ש"ח ד- הפסד 5 ימי עבודה 5000 ש"ח. על שני הסכומים הראשונים הגיש התובע אישור מחברת הביטוח שלו, ואכן מצויין שם בפירוש כי נגרמו לתובע הוצאות בשני סהכומים הנ"ל, ואני מאשר אותם. באשר להפרש המחיר של הרכב התובע טוען כי רכבו היה שווה ערב התאונה סכום של 97000 ש"ח. הוא קיבל מאת חברת הביטוח שלו, פיצוי גלובלי בסכום של 36633 ש"ח , כמו כן מכר את שרידי הרכב בסכום של 48500 ש"ח סך הכל 85133 ש"ח.בתוספת ההשתתפות העצמית וערך הכינון, ובהפחתת כל זאת מערך הרכב של 97000 ש"ח , נותרה דרישה של 9000 ש"ח. נשאלת השאלה מה היה באמת ערך הרכב ערב התאונה. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של שמאי. אם כי השמאי הוא מטעם חברת הביטוח שלו , אך המסמך הוגש כראיה מטעמו, ולא הוגשה כל ראיה אחרת לענין שווי הרכב ערב התאונה. על פי חוות הדעת שצורפה לתביעה , אכן ערכו הבסיסי של הרכב , היה 97000 ש"ח. ואולם מאחר והרכב עבר קילומטרג' גבוה מן הממוצע המקובל, יורד ערכו בשיעור של 9% , כך שערכו האמיתי בשוק המשומשות ממוכר מרצון לקונה מרצון הינו 88270 ש"ח. לצורך פסיקת פיצוי על נזק או אובדן, יש לקחת בחשבון את השווי האמיתי בשוק הפתוח של החפץ הניזוק , ומה ניתן לקבל עבור אותו חפץ במכירתו ממוכר מרצון לקונה מרצון. מה שיש בפני , זו היא כאמור חוות הדעת של השמאי שצורפה כראיה מטעם התובע , ואין לי אלא לקבלה ולפסוק לפיה את הדין. ערכו של רכב התובע ערב התאונה אם כן היה 88270 ש"ח. התובע קיבל מאת מבטחיו 85133 ש"ח , כך שההספד האמיתי שלו הינו 3167 ש"ח. התובע תבע עוד פיצוי על אובדן ימי עבודה לפי 1000 ש"ח ליום. התובע לא הביא ראיות להוכחת הצורך בבזבוז זמן כתוצאה ישירה מהטיפול בתוצאות התאונה, וכי הפסיד הכנסה , ואני דוחה את התביעה בראש נזק זה. המסקנה היא כי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 3167 ש"ח וכן אגרת משפט מימינמלית בסכום של 87 ש"ח , והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות המשפט בסכום כולל של 2000 ש"ח. בפוסקי הוצאות כאמור אני משתמש בתקנות 512-514 לתקנות סדר ה דין האזרחי , שכן כל ניהול המשפט מצד הנתבעים היה מיותר לחלוטין בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.רכבפיצוייםתביעה שכנגד