נזקים לריהוט בדירה שכורה

התובעת, אישה מבוגרת בקשה לעבור ל"דיור מוגן" ולהשכיר את דירתה, בה התגוררה במשך שנים רבות מאוד. בדירה המושכרת היה ריהוט. הנתבעים שכרו את הדירה על הריהוט שהיה בה. הסכם השכירות היה לשנה אולם אין מחלוקת כי הנתבעים עזבו לאחר כשלושה חודשים בלבד. התובעת תובעת נזקים אשר גרמו הנתבעים לריהוט. לפני שאכנס לפירטי הפרטים של התביעה, אני מוצאת לנכון להעיר שתי הערות אשר יש בהן כדי להאיר סכסוך זה משתי נקודות שונות. הערה ראשונה נוגעת לתובעת. התובעת התגוררה בדירה שנים ארוכות מאוד והריהוט הנדון היה רהוט בן 40 שנה ויותר. התובעת טיפחה את ביתה שמרה והגנה על הריהוט, על תחזוקתו ועל ניקיונו באהבה ובתשומת לב. התובעת אשר היה לה קשה להיפרד מן הרהוט, ציפתה כי הדיירים אשר יכנסו לביתה יטפחו ויתחזקו את הריהוט באותה אהבה ותשומת לב, כפי שהיא עשתה. התובעת לא לקחה בחשבון כי דייר, באופן טבעי וללא כוונת זדון, אינו דומה לבעלים מבחינת תשומת הלב, האהבה וההגנה על הרהיטים. הערה שניה נוגעת לנתבעים. גם מבלי שאתייחס לרהיט זה או אחר והנזקים אשר נגרמו, אם נגרמו לו, אין לי ספק כי הנתבעים השתמשו בדירה ב"רגל גסה" ללא טיפת רגישות לערכם של הרהיטים, הן ערכם הממשי ככל שיש כזה, בגלל היותם ישנים ומיוחדים והן ערכם הרגשי. הנתבעים נכנסו לדירה ועשו בה כבתוך שלהם, מבלי ליתן תשומת לב לעובדה שהרכוש היה ונשאר של התובעת. ומכאן לגופן של טענות: עו"ד משייקר העיד על מצב הדירה והרהיטים בעת המסירה לנתבעים. עדותו מגובה במסמך אשר ערך בעת ביקורו בדירה בזמן המסירה. התובעת חתומה על המסמך ואת הביקור ליותה גב' לידיה מטעם התובעת. מסמך זה מקובל עלי. אינני מקבלת את טענת התובעת כי המסמך אינו משקף את מצב הדירה ואינני מקבלת את עדותה של לידיה כאילו לא לוותה את הביקור. הן התובעת והן הגב' לידיה לא הצביעו על איזה רהיט מסויים אשר לא הוזכר בדו"ח והיה עליו להופיע בדו"ח. עוד יצויין כי לא מצאתי הבדלים משמעותיים בין הדו"ח בכתב ידו של עו"ד משייקר לבין ההדפסה שנעשתה לאחר מכן (ת/1 ות/2). כמו כן, קיים דו"ח של מר אונטרמן, ממשרדו של עו"ד משייקר, אשר נעשה, כשבועיים לאחר שהנתבעים פינו את הדירה (ת/3). רשימה זו נעשתה עם התובעת ונכתבה עבורה ולכן סביר בעיני כי היא משקפת נכון את מצב הדברים במועד כתיבתה. בנוסף, קיים דו"ח של השמאי מטעם התובעת. דו"ח זה מהווה את הבסיס לתביעה אולם יש לשים לב כי הוא נעשה כחודשיים לאחר פינוי הדירה על ידי הנתבעים. טענות התובעת על פי דוח השמאי מטעמה: 1. מנעול דלת הכניסה - פגם זה מצויין גם בדו"ח של מר אונטרמן ולכן אני מקבלת טענה זו. אני קובעת כי הנתבעים ישלמו סך של 100 ₪ בגין פריט זה. 2. מנורת קיר בכניסה - מכיוון שמנורה זו מוזכרת גם בדוח של אונטרמן, אני מקבלת גם טענה זו. אני קובעת כי הנתבעים ישלמו סך של 50 ₪ בגין פריט זה. 3. כורסת עור בחדר עבודה - מצבה של כורסה זו אינו מוזכר בדוח של אונטרמן. מאידך, בדו"ח של עו"ד משייקר מוזכרת כורסת עור עם קרע וכתמים. התובעת הגישה תמונה (סומנה FE) אשר ממנה עולה כי מדובר בכורסה ישנה מאוד אשר הריפוד שלה מבוקע ומרופט ונוצר בה קרע גדול אשר היה נסיון להדביקו. בנוסף העידה התובעת כי היא נהגה לכסות את הכורסה בקטיפה (עמוד 5 שורות 26, 27). מסקנתי היא כי כורסה זו לא ניזוקה ע" הנתבעים אלא שהבלאי בה היה קודם (כפי שעולה מן התמונה). התובעת נהגה לכסות את הכורסה להסתיר את הבלאי ולכן כל העדים מטעמה וביניהם השמאי אשר ביקר בדירתה בעבר, לא ראו את הפגם. אני דוחה את תביעת התובעת בגין סעיף זה. 4. מפת שולחן - בדו"ח של אונטרמן מוזכרת המפה, כי יש בה קרע, בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, מוגדרת המפה כמפה "יוקרתית" וירידת הערך שנגרמה לה מוערכת ב - 500 ₪. הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי "אין להם מושג" במה מדובר. פריט זה מדגים את הפער בין גישות הצדדים כפי שפרטתי אותו בשתי ההערות הפותחות לעיל - אם אכן מדובר במפה כה יוקרתית, ואף יקרה, הן מבחינת ערכה הריאלי והן מבחינת ערכה הריגשי לתובעת, מדוע השאירה התובעת את המפה בדירה?! ואם השאירה מדוע לא הסבה את תשומת לב הדיירים לפרט מיוחד זה ובקשה את הסכמתם לשמור על פריט זה באופן מיוחד. כיצד אמורים הנתבעים לדעת ולהעריך את ערכה המיוחד והיקר של מפה זו, אם לא נאמר להם זאת במפורש. יתר על כן, מפה, באופן רגיל, אינה חלק מציוד המושכר עם השכרת דירה. מפה הינו מוצר בעל כליה מהירה יותר מאשר רהיטים ולכן, אם בעל בית משאיר מוצר כזה בדירה מושכרת, טיבעי כי הדיירים מסיקים מכך שבעל הבית אינו מעוניין באותו המוצר והם רשאים לנהוג בו כבתוך שלהם - זולת אם קבעו הצדדים מפורשות, דבר אחר. לאור האמור, אני דוחה את תביעת התובעת בסעיף זה. 5. העברת סיפריה ושידה - אני דוחה את התביעה בסעיף זה. בשום מקום בחוזה לא נאסר על הנתבעים להעביר רהיטים מחדר אחד לשני. התובעת השכירה את הדירה על הריהוט שבה, לנתבעים והנתבעים רשאים להשתמש בריהוט לפי ראות עיניהם. לכל היותר יכולה היתה התובעת לפנות לנתבעים ולבקשם להחזיר את הסיפריה והשידה למקומה המקורי. התובעת לא אמרה שעשתה זאת ולא טענה כי הנתבעים סירבו לעשות זאת. לאור האמור אני דוחה את התביעה בסעיף זה. 6. 6.א. ספה - בדו"ח השמאי נטען כי המזרן של הספה קרוע לרוחב במרכזו. בעדותה בפני העידה התובעת כי הקרע היה בחלק התחתון של המזרן. בדו"ח של אונטרמן מציין כותב הדו"ח שהספה "אצל רוני עכשיו" ומכאן כי מר אונטרמן לא ראה את הספה בעת הביקור. יחד עם זאת, מכוון שהדוח של אונטרמן נעשה עבור התובעת, מציין הכותב, מפי התובעת כי "אחד מהקרשים התומכים" נשבר. אין בליבי ספק כי לו היתה התובעת אומרת למר אונטרמן כי המזרן בספה קרוע, היה זה מציין זאת בדו"ח בעצמו, כפי שציין את הקרש השבור. לאור האמור מסקנתי היא כי, בעת אותו ביקור לא היה המזרן קרוע. אינני יודעת מי זה אותו/ה רוני אצלו/ה היתה הספה, ואיני יודעת אם אצלו/ה נקרע המזרן או בעת ההעברה של הספה הוא נקרע. ברור לי כי הקרע אותו ראה השמאי חודשיים ימים לאחר מכן, לא נגרם על ידי הנתבעים. 6.ב. שרפרפים - לפי קביעת השמאי בסיס הקש של השרפרפים היה תלוש. גם פרט זה אינו מוזכר בדו"ח של מר אונטרמן ולא מצויינת כל תלונה של התובעת בעניין השרפרפים ולכן דין התביעה בסעיף זה להדחות מאותם נימוקים שנדחתה התביעה בגין הספה. יתר על כן, גם לו הייתי חושבת שבסיס הקש נתלש בעת השימוש אצל הנתבעים, הייתי דוחה את התביעה. שרפרף קש בן שנים רבות אינו רהיט עמיד. ואם ניקח בחשבון כי השימוש אשר נעשה מן הסתם, על ידי הנתבעים בשרפרפים אלה (משפחה עם ילדים) עולה פי כמה וכמה מן השימוש אשר נעשה על ידי התובעת (אשר חיה בגפה), הרי המסקנה כי הקש נתלש כתוצאה משימוש ובלאי סביר ולכן אין הנתבעים חייבים בפיצוי. 6.ג. כורסה - השמאי טוען לפס עץ שבור וכתם על הריפוד, מר אונטרמן מציין שבר של זרוע הכיסא וכן מציין את הכתם - אני קובעת כי עלות תיקון הזרוע השבורה וניקוי הכתם עומד על סך 100 ₪ ואני קובעת כי הנתבעים ישלמו סכום זה לתובעת. 7. מכסה נקודת חשמל - מכוון שהמכסה אשר נפל אינו חדש אני קובעת כי הנתבעים יפצו את התובעת בסך של 20 ₪. 8. מדף זכוכית במקרר - פרט זה מוזכר גם בדו"ח של אונטרמן ואני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 200 ₪ בגין פריט זה. 9. תנור בישול - על פי הדוח של אונטרמן מדובר בכתמים הנובעים משימוש בחומר ניקוי חזק. אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין סעיף זה על סך של 100 ₪. 10. מיכל הדחה בשירותים - אני מקבלת את טענת הנתבעים כי תקינותו של מיכל ההדחה נמצא באחריות המשכיר ואם התפרקה ידית ההדחה, על המשכיר לתקנה. אני דוחה את התביעה בסעיף זה. 11. קיר מסדרון - לא ראיתי כל איסור על הנתבעים לצבוע את הקיר בצבע אחר. טרוניה זו של התובעת מתקשרת להערתי הראשונה בפתח הדברים. התובעת ציפתה כי היא תשכיר את הדירה והדירה תשמר ותשאר בדיוק כפי שהיתה בעת שהתובעת התגוררה בה. ולא היא. יתר על כן, הדירה נמכרה לאחר מכן ולא הוכח לי כלל וכלל ואין זה סביר, כי צבע הקיר במסדרון בהיותו לבן במקום כחול, גרם לנזק לתובעת. התביעה בסעיף זה נדחית. 12. מפות שולחן חסרות - האמור בסעיף 4 לעיל, לעניין המפה היוקרתית הקרועה, נכון ותקף גם לעניין סעיף זה. התביעה נדחית בסעיף זה. 13. מנורות חסרות - התובעת הצביעה על חוסר במנורות אלה גם בעת ביקורו של מר אונטרמן אולם מנורות אלה לא מוזכרות כחלק מן הציוד אשר נשאר בדירה, בדו"ח של עו"ד משייקר. הנתבעים טוענים כי לא היו מנורות שולחן. מכיוון שעל התובעת להוכיח את תביעתה מסקנתי היא כי בסעיף זה לא עלה בידי התובעת להוכיח. יתר על כן, לאור הפירוט והדקדקנות אשר בדו"ח של עו"ד משייקר, נראה כסביר כי לו היו המנורות נשארות בדירה היו מוזכרות בדו"ח. זאת ועוד, לאור ערכן של מנורות אלה, על פי דוח השמאי, אין מדובר במנורות פשוטות וזולות. לכן, גם לעניין מנורות אלה, כמו לעניין המפות, לו היתה התובעת מחליטה להשאירן בדירה, היה עליה להפנות את תשומת לב הנתבעים לערכן ולבקש את הסכמתם כי המנורות ישארו בדירה באחריותם. לאור כל האמור אני דוחה את התביעה בסעיף זה. 14. מנורה עם אהיל משי - הנתבעים טוענים כי המנורה אופסנה בבויידם והוצאה לבקשת התובעת. בדו"ח של עו"ד משייקר לא מוזכרת מנורה בסלון ובדו"ח של מר אונטרמן מוזכרת מנורה ירוקה חסרה ומנורה שחורה שאינה פועלת. מכיוון שהשמאי מציין כי אהיל המשי תואם את הריפוד בסלון ומכיוון שריפוד זה היה משי לבן, נראה כי המנורות האחרות המוזכרות אינן זו המוזכרות ע"י השמאי. טענת הנתבעים לא נסתרה והתובעת לא הוכיחה כי הם נטלו את המנורה המסויימת הזו לאור האמור אני דוחה את התביעה בסעיף זה. 15. מנורת שולחן ברונזה - השמאי קובע כי חסר אהיל והחוטים חתוכים. השמאי אינו מציין באיזו מנורה מדובר ומה מקומה. התביעה נדחית בסעיף זה. 16. כוננית עץ של חדר השינה - חסרה לפי דברי השמאי. לדברי הנתבעים הכוננית הועברה לחדר הסמוך, לפי הדו"ח של מר אונטרמן נמצאו רק שני מדפים מן הכוננית. אני מקבלת את התביעה בסעיף זה וקובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 500 ₪ בגין כוננית זו. 17. מנורה בסלון - לגירסת השמאי של התובעת האהיל שבור. בדו"ח של עו"ד משייקר נרשם כי בסלון קיים "גוף תאורה תלוי", לא מוזכר אהיל. מכאן אני מסיקה כי כאשר הנתבעים נכנסו לדירה לא היה אהיל בסלון אלא גוף תאורה בלבד. אני דוחה את התביעה בסעיף זה. 18. מנורת שולחן במטבח - לגירסת השמאי חסרה, הנתבעים מכחישים כי היא היתה קיימת. בדו"ח של מר אונטרמן היא מוזכרת כחסרה אולם אין כל ראיה לכך שהיא היתה קיימת. התביעה נדחית בסעיף זה. 19. ספלוני קרמיקה - אני מקבלת את גירסת הנתבעים כי הם לא השתמשו בסיפלונים אלה מטעמי כשרות. ראוי לחזור ולהדגיש - סיפלוני קפה אינם חלק מציוד רגיל הקיים בדירה, גם כזו המושכרת כשהיא מרוהטת. אם השאירה התובעת את הסיפלונים בדירה המשמעות היא שהיא אינה צריכה להם. אם אכן היו אלה יקרים לה היה עליה להפנות את תשומת לב הנתבעת לכך באופן ספציפי. היה עליה לקבל את הסכמתם להחזיק בכלים אלה ולשמור עליהם. אני דוחה את התביעה בסעיף זה. 20. מיטה זוגית - השמאי מטעם התובעת מצא שם כתם על מסגרת העץ וכן מצא שהמזרן מוכתם. בדו"ח של עו"ד משייקר מוזכר מפורשות כי המיטה נקיה לחלוטין ללא כל כתם. בדו"ח של מר אונטרמן מצויינים הכתמים, במזרן ובעץ. לאור האמור, מסקנתי היא כי הנתבעים אכן גרמו לכתמים. השמאי מטעם התובעת מעריך את הנזק בירידת ערך של 1,000 ₪. סכום זה נראה מוגזם לאור העובדה שאין מדובר בריהוט חדש. אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 200 ₪ בגין נזקים אלה. 21. כיסוי מיטה זוגית - לקביעת השמאי הוא חסר. גם מר אונטרמן מציין את חסרונו. לדברי הנתבעים הכיסוי לא היה כאשר הגיעו לדירה, למרות שראו אותו בעת הביקור בדירה. כיסוי המיטה מצטרף לרשימת אותם אביזרים שאינם חלק מן הריהוט המושכר בדר"כ עם השכרת הדירה. כמו ציוד אחר, גם כיסוי המיטה כאשר בעל הדירה משאיר אותו לדיירים, ניתן להבין מכך שאין לו צורך בו. די בכך כדי לדחות את התביעה. יתר על כן, נוטה אני לקבל את גירסת הנתבעים כי הכיסוי לא היה בדירה בעת שהם קיבלו אותה. 22. נזק כללי - לא ברור כיצד יכול השמאי להצביע על פסולת שהושארה בדירה כאשר הוא ביקר בדירה למעלה מחודשיים לאחר שפונתה ע"י הנתבעים. איני רואה כל פגם בכך שהנתבעים הזיזו פריטים ואפילו איפסנו אותם באינטרסול או בבוידם. חוט מערכת אזעקה - לדברי עו"ד משייקר, התובעת אמרה לו כי האזעקה מנותקת "מזמן" (עמוד 5 שורה 18) אך גם אם לא אסתמך על עדות זו, עדיין אין לתובעת עילת תביעה בגין פריט זה. התובעת מכרה את הדירה מיד עם שהנתבעים יצאו ממנה. התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק עקב העובדה שהאזעקה היתה מנותקת. לכלוך באסלה ובמקלחון - פרט זה לא הוכח אם אכן מדובר בליכלוך או אבנית ועובש אשר היו שם לגירסת הנתבעים. יש לזכור כי הנתבעים היו בדירה שלושה חודשים בלבד. גם אם לא ניקו את המקלחון והאסלה במשך כל אותה תקופה, איני רואה איזה נזק נגרם לתובעת. מדובר לכל היותר בליכלוך הניתן לרחיצה בזמן קצר ובעלות נמוכה ביותר. סביר יותר בעיני כי הלכלוך אשר ראה השמאי היה אבנית ועובש אשר הצטברו במהלך שנים. אני דוחה את התביעה בסעיף זה. קולב דלת האמבטיה - נראה לי כי מדובר בעניין פעוט. הנתבעים השיבו כי הקולב נמצא בדירה באחד הארונות ודי לי בכך. נזקים לציפוי קיר - נזקים אלה לא הוכחו, על אחת כמה וכמה לאור העובדה שהדירה נמכרה ולא הוכח כי ערכה ירד בגין נזקים אלה. צמחיה באדנית - גם פריט זה לא הוכח כי הנתבעים גרמו לנזק ולא הוכח קיומו של נזק, לאור מכירת הדירה. טענה נוספת בפי התובעת כי היו לה קשיים במכירת הדירה לאור הפגמים. אני דוחה טענה זו מכל וכל, רובם ככולם של הפגמים עליהם מלינה התובעת הם בריהוט ובאביזרים של הדירה. אין לפגמים אלה, ככל שהיו, כל השפעה על ערך הדירה עצמה ועל אפשרויות מכירתה. אני דוחה את תביעת התובעת בגין "כניסה מוקדמת" של הנתבעים. התובעת הודתה בכך שאפשרה לנתבעים להכניס ציוד קודם לתחילת השכירות. מן הדו"ח של עו"ד משייקר עולה (בסופו) כי התובעת התחייבה תוך יום יומיים לסיים לפנות את הדירה. מכאן שהנתבעים נכנסו, מתי שנכנסו, בהסכמת התובעת. גם אם היה הדבר יום או יומיים לאחר הביקור, שהיה ביום 19.08.01 (כאמור בעדות עו"ד משייקר, עמוד 4 שורה 18 לפרוטוקול). יש לציין עוד כי על פי החוזה הסכימה התובעת כי הנתבעים יקבלו את המפתח עוד ביום 10.08.01 לצורך סיוד. מכל האמור אני דוחה את התביעה בנקודה זו. הוצאות מגורים - אין מחלוקת בין הצדדים כי על הנתבעים לשלם את ההוצאות בגין תקופת מגוריהם בדירה ואני מורה לנתבעים לשלם את החשבונות הרלוונטיים, ככל שאלה לא שולמו - מיום 19.08.01 ועד ליום 01.12.01. סיכומו של דבר - הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 1,270 ₪ כפיצוי על הנזקים בדירה. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.12.01 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים את הוצאות המגורים, כאמור לעיל, לפי חשבונות. לאור הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק איני עושה צו להוצאות.רהיטים (תביעות)שכירות