1. התובע, צבעי במקצועו הגיש תביעה נגד הנתבעת, חברה בע"מ שעיסוקה שיווק צבעים בגין צבע פגום שנמכר לו לטענתו, ובו השתמש לביצוע צביעת אולם שהוזמנה ממנו. לטענת התובע, הוזמנה ממנו ביום 10/8/01 צביעת מחצית תחתונה של אולם היכל המוסיקה ביפו, בשטח של כ- 150 מ"ר. ההיכל שכלל שיטחו 250 מ"ר, היה צבוע בצבע כחול. התובע, שהינו צבעי מקצועי משך כ-20 שנה, בדק את הצבע הקיים בהיכל באמצעות "מניפה" מסופקת ע"י הנתבעת, ומצא שהצבע הקיים של הקיר בהיכל (במצבו כפי שהוא, לאחר חלוף הזמן בו בוצעה הצביעה הקודמת) זהה לחלוטין לצבע המוגדר המדויק מתוצרת הנתבעת והמכונה כחול A124 (להלן: "הצבע"). התובע רכש לטענתו את הצבע A124 מתוצרת הנתבעת וצבע בו את חלקו התחתון של ההיכל (58 מ"ר של קיר בשתי שכבות ב- 5 גלון). לטענת התובע, לאחר שהוא והפועלים שלו צבעו את כל החלק התחתון של היכל המוסיקה בצבע A124 בשתי שכבות, התברר לו שהצבע היה פגום וכתוצאה מכך נוצרו הבדלי צבע בין החלק העליון של היכל המוסיקה (החלק שלא נצבע ע"י התובע) לבין החלק התחתון באופן שהבדלי הצבע קיימים לכל אורך ורוחב הקיר שצבע. בעקבות תלונה של המזמינים, נאלץ התובע לטענתו, לצבוע על חשבונו (עלות הצבע הנוסף, עלות שכרם של הפועלים וזמנו של התובע) את חלקו התחתון של ההיכל בשכבה נוספת של צבע A124, ואולם גם לאחר צביעה שנייה של החלק התחתון של ההיכל עדיין היו הבדלי צבע בין החלק התחתון לחלק העליון של ההיכל. בשלב זה, לטענת התובע, הועלו כלפיו טענות קשות מצד מפעילי היכל המוסיקה, והתובע נאלץ לצבוע מחדש את כל ההיכל (חלק עליון ותחתון) בצבע A124 שרכש. לטענת התובע, צביעת חלקו העליון של ההיכל קשה ומסוכנת יותר מצביעת חלקו התחתון ואורכת זמן רב יותר בשל גובהו של ההיכל. גם לאחר צביעת כל ההיכל התברר לתובע, לטענתו, כי קיימים הבדלי צבע בין החלק העליון לחלק התחתון, והוא פנה בתלונה לנתבעת. לטענתו, לאחר אינספור פניות ותלונות, כשהנתבעת ונציגיה מסרבים להתייחס לטענות התובע ולסייע בפתרון הבעיה, שלחה חנות הום סנטר בה נרכש הצבע, יועצת צבע מטעמה אשר הגיעה להיכל המוסיקה וראתה את הבדלי הגוונים ואישרה באופן חד משמעי כי הבדלי הצבע נובעים משימוש בצבע פגום מתוצרת הנתבעת. לכן החליטה יועצת הצבע לתת לתובע פח צבע גדול לצביעה מחדש של כל ההיכל. לטענת התובע הוא ביצע פעם נוספת צביעה של כל ההיכל, ללא קבלת תשלום בגין צביעה זו. 2. לפיכך הוגשה ע"י התובעת תביעה זו לפצותו בגין אובדן ימי עבודה שלו ושל פועליו ועלויות רכישת פחי הצבע, בזבוז זמן עבודה כתוצאה מפניות חוזרות ונשנו לנתבעת וכתוצאה מהתמודדות קשה עם מפעילי היכל המוסיקה, ופגיעה במוניטין שנגרמה לו כתוצאה מהפצת המקרה ע"י גורמים בהיכל המוסיקה. על מנת להיכנס בגדר סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות העמיד התובע את נזקו על סך של 16,700 ₪ (וכן הוצאות שנגרמו לו בניהול ההליכים המשפטיים). 3. לטענת הנתבעת, חרף כל הזדמנות שניתנה לתובע להוכיח את תביעתו, תוך קביעת מועדי הוכחות נוספים, לא עלה בידו להוכיח את טענותיו, ודין תביעתו להידחות. לטענתה, הבדלי הצבע העולים מצילומי ההיכל יכולים להיגרם גם מעבודת צביעה בלתי מקצועית ע"י התובע, בין אם בעקבות הכנה לא נכונה ובין אם בצביעה לקויה, דבר שאושר ע"י השמאי מטעם התובע. לטענת הנתבעת לא הוכיח התובע כי הוא צבעי מקצועי כטענתו, ואף לא את איכות עבודתו. בנוסף טוענת הנתבעת כי צביעה על צבע ישן, כפי שהיה בהיכל, אינה מביאה לאותן תוצאות. יתר על כן, וכפי שעולה גם מהעובדות הנטענות ע"י התובע, צביעת קירות צבועים בחלקים לא מביאה לתוצאה אחידה. רק לאחר שהתובע צבע את כל האולם בצביעה אחת עם הצבע שסיפקה לו הנתבעת, הוא הגיע לתוצאה אחידה. הנתבעת אף טוענת כי מאחר ומדובר בקירות שנצבעו לפני זמן רב, היה על התובע לנקוט אמצעי זהירות ולהכין את השטח לצביעה חדשה. התובע לא הוכיח כי הכין את השטח לצביעה חדשה כך שלא ייווצרו צבעים שונים. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח שהצבע שהיה על הקיר היה צבע של הנתבעת, וכי צבעים של חברות שונות בהכרח יתנו גוונים שונים. כל טענתו של התובע היתה כי הוא ניסה להתאים את הצבע שעל הקיר לאחד הצבעים המופיעים במניפת הצבעים של הנתבע, ללא קשר לזהותו של יצרן הצבע שהיה על הקיר. לטענת הנתבעת התובע הוא שהתאים בין הצבע שעל הקיר לצבע שבמניפה ללא התייעצות בנתבעת, ואל ניתן להשית עליה אחריות לטיב ההתאמה שביצע התובע. לטענתה היה על התובע להתייעץ עם הנתבעת המפעילה טלמסר לייעוץ שוטף ללקוחות וכן אתר אינטרנט בו ניתן לשאול את מומחי הצבע של הנתבעת שאלות. לטענת הנתבעת אף לא הוכח ע"י התובע כי כל הצבעים שרכש היו מתוצרת הנתבעת שכן בחשבונית מיום 15/8/2002 שהגיש, אין פירוט של הצבעים והגוונים שנרכשו. יתר על כן, אחת החשבוניות שהגיש התובע, מועדה (7/8/2002), מועד שהוא קודם למועד מסירת העבודה נשוא התביעה לידי התובע (10/8/2001). יתר על כן, לטענת התובע כמות הצבע שרכש עפ"י החשבוניות שהגיש קטנה ביותר, ואין בה די כדי לצבוע כדבעי (2 - 3 שכבות) את קירות האולם בשטח של 250 מ"ר. אם ביצע התובע מריחה של שכבת צבע אחת, ישתקפו צבעי התשתית דרך הצבע ומראהו לא יהיה אחיד מבלי שישנם הבדלי גוון בצבע. התובע לא הוכיח כי הצבע של הנתבעת היה פגום. הנתבעת התנגדה להרחבת חזית כאשר לראשונה במהלך ההוכחות טען התובע כי הבדלי הגוון נבעו מאי ניקוי נכון של המכונות אשר גרמו להתייבשות הצבע וסתימה של הפיטמה וכתוצאה כמות הטיפות לא היתה זהה לגוון הנדרש. כמו כן טוענת הנתבעת כי טענה זו לא הוכחה ואף הופרכה בעדותו של דאוד אבסררי, העובד בערבוב צבעים בחנות בה רכש התובע את הצבע, ואשר הוזמן לעדות ע"י התובע. כן מתנגדת הנתבעת להרחבת חזית בכך שהתובע העיד בניגוד לאמור בכתב התביעה כי אינו טוען שהצבע לא תקין אלא שהנתבעת פעלה ברשלנות. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע לא הביא עדים רלבנטים. התובע לא הזמין בדיקה של הצבע שהיה בפחי הצבע ועל הקיר על ידי מומחה, ולא את נציגת הום סנטר שעפ"י טענתו הראשונית הגיעה למסקנה שצבע פגום (ועפ"י טענתו המאוחרת הגיעה רק למסקנה שיש הבדלי גוונים). כמו כן לא הביא התובע עדות כלשהי של מנהלי ההיכל לכך שנדרשה צביעה חוזרת של ההיכל, לתלונותיהם ולכך שהתובע לא קיבל שכר על צביעות חוזרות ונשנות. לטענת הנתבעת היא התייחסה לטענותיו של התובע, שלחה לו תגובה בכתב לפנייתו, ונציג תלונות הציבור שלו שוחח עימו טלפונית ואף הציע לו כי הנתבעת תבצע התאמת גוון באופן שתתאים את הצבע שנרכש על ידו לצבע המצוי על הקיר ואף תשלח אליו יועץ צבע, ואף מסרה לו פח גדול של 18 ליטר צבע סופרקריל, אך התובע סירב להמתין לנציג הנתבעת ולביצוע התאמת הגוון והעדיף להזמין שמאי מטעמו, שאינו מומחה בצבע. על כך העיד בין היתר אפרים רטנר שהוזמן לעדות ע"י הנתבעת. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע לא קיים את חובתו להקטין את הנזק בכך שלא הפסיק את עבודת הצביעה כאשר ראה כי מתקבלים גוונים שונים, ובכך שלא ניסה תחילה לצבוע משטח קטן ולחכות עד שיתייבש על מנת לוודא כי הוא מקבל את התוצאה הרצויה. לבסוף טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים, כי למומחה מטעמו אין כישורים מקצועיים הנדרשים לקביעותיו, וכי לא ביסס את השומה שערך. 4. מאחר והתובע אינו משפטן במקצועו, ניתנה לו הזדמנות מלאה להוכיח את תביעתו למרות שהדבר הצריך, בשל מחדלים שונים שלו ארבע ישיבות, במקום אחת כמקובל. מטעם התובע העידו הוא עצמו, מומחה מטעמו, שמאי גדי טליתמן שבאמצעותו הוגשה חוות דעת שערך, ועובד בחנות של הום סנטר, דאוד אבוסררי. מטעם הנתבעת העידו אפרים רטנר שמומחיותו בצבעים, חלי כהן, יועצת טכנית של הנתבעת. 5. צודקת הנתבעת בכך שטענתו הראשונית של התובע היתה כי הצבע שנמכר לו היה פגום (סעיפים 6 , 7 לכתב התביעה) ורק במהלך חקירתו הנגדית טען התובע: "אני לא אמרתי שהצבע לא תקין", ובהמשך העלה טענה לפיה פעלה הנתבעת ברשלנות (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 16/7/2002), רשלנות שטיבה, לשיטתו של התובע, לא הוברר. 6. תמוה כי הגם שהתובע טוען כי אין חשיבות לכך שהצבע הקודם שהיה בהיכל נצבע לפני זמן רב, אפשר שלפני שנים רבות, ואף לא לשאלה מי ייצר את הצבע שהיה על קירות ההיכל, שכן הוא התאים את הגוון שעל הקיר למניפת הצבעים של התובעת, הרי שלטענתו, בדיקת הצבע בחלק העליון של ההיכל היתה בדיוק הגוון של הצבע A124 של התובעת (בין היתר עמ' 1 לפרוטוקול מיום 16/7/2002). לכאורה התאמה כזו לאחר שחלפו שנים מספר אם לא שנים רבות מאז הצביעה הקודמת הינה בלתי אפשרית. 7. התובע לא הביא עדות כלשהי, אף לא עדותו שלו לכך שהצבע שרכש ושאותו מרח על הקיר לא התאים לצבע במניפה, ואם לא התאים באיזה חלקים שצבע לא התאים הצבע. כל טענתו הסתכמה בכך שעל הקיר נראו הבדלי גוון. התובע לא ביצע בדיקה של הצבע שבפחי הצבע שרכש, גם לאחר שהבעיה התגלתה וחזרה על עצמה על מנת להוכיח כי פחי הצבע שנמכרו לו היו שונים בגוונים שלהם זה מזה, או שונים מזה שהוא מרח על הקיר. לא די בטענתו של התובע בעלמא (בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 16/7/2002): "אינני יודע מה היתה הסיבה, אבל לטמבור איקס יש מכונה שהיא מערבבת ונותנת את הגוון המדויק. יכול להיות שבין מכונה למכונה לא נתן את אותן טיפות. זאת הערכה והשערה שלי". התובע העיד כי: "אני אומר שאו הצבע הראשון או השני לא התאימו למניפה" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 16/7/2002) אך כאשר הבחין בשונות זו לא טרח להזמין מומחה שיקח דגימות משני הצבעים וישווה ביניהם, וככל הנראה גם לא פנה לנתבעת אלא לחנות הום סנטר. דהיינו, למרות שלגרסתו של התובע לא התאים הצבע בו השתמש בפעם הראשונה לצבע שהיה על הקיר, ולכאורה לא התאים למניפה, כשצבע פעם נוספת לא התאים הצבע לזה שהוא עצמו צבע קודם לכן (ולא שמענו כי צבע זה כן התאים לקיר). לא הובא הסבר כלשהו, וודאי כזה המניח את הדעת לכך שלמרות שמדובר בעבודה בהיקף גדול, ולמרות שהבדלי הגוון חזרו על עצמם והיו ניכרים לעין, לא נעשו הבדיקות האמורות. המומחה היחיד שזימן התובע היה שמאי רכוש ואלמנטרי שאין לו מומחיות כלשהי בצבע, שבדק את המקום לאחר צביעת החלק התחתון. השמאי תיעד אמנם את הבדלי הגוון, אך לא היה יכול היה להאיר את עניינו באשר לסיבה לכתמי הצבע. לא אף זאת אלא שלמרות שעפ"י חוות דעתו של השמאי: "בעת בדיקתנו במקום ראינו את הבדלי הגוון בצבע בין החלק העליון לתחתון" (עמ' 2 לחווה"ד). הרי שעפ"י עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 9/4/2003): "מצאתי שיש הבד בין הצבע התחתון לעיון ויש גוונים בתוך הצבע עצמו שהסתכלת על הצבע לא היה חתיכה אחת... והבנתי שיש תקלה בצבע או אצלו או במכונה" הבדלי גוון בתוך הצבע אינם ניכרים בצילומים שערך השמאי, ואין זה סביר שהוא לא יציין ממצא כזה בחוות דעתו (וכן יטרח לצלם אותו כך שיראה לעין). כמו כן, למרות שהשמאי היה מודע לכך שהתובע צבע את כל האולם, הוא לא ביקר במקום על מנת לראות זאת. גם השמאי מטעמו של התובע העיד כי יכולות להיות אפשרויות שונות לבדלים בצבע על פני הקיר בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 9/4/2003: "ת. אני יכול להסיק שני דברים או הצבע לא היה תקין, או שערבבו אותו במכונה או לא ניקו פטמה או לא היה מים במכונה ואז קרה מקרה שהצבע לא קיבל את אותו גוון ש. לא יכול להיות בשום מצב שהתובע התרשל בעבודתו ת. אם היה צבעי שרק היום התחיל לעבוד יכול להיות שאתה צודק. לפי מה שאני יודע שהוא הראה לי מסמכים הראה לי דפים הוא עובד הרבה שנים לא נראה לי שהתובע התרשל בעבודתו. ש. אמרת שאתה לא מכיר אותו. ת. אני לא מכיר אותו, אני שאלתי אותו כמה זמן הוא בעבודה ומה הידע שלו ואני לא צריך להכיר אותו. ש. ... אתה ראית עבודות נוספות של התובע ת. לא...". 8. לכאורה אם הצבע שסיפקה הנתבעת לחנויות השונות, כולל להום סנטר, היה שונה מהגוון המוצהר שלו, היתה הום סנטר צריכה להיות מודעת לכך שכן יש להניח שהתובע אינו רוכש הצבעים היחידי בחנותה. למעט אחד מהעובדים המערבבים צבעים בחנות (ולא דווקא זה שערבב את הצבע עבור התובע), אבוסררי, לא הזמין התובע לעדות איש מחנות הום סנטר. יתר על כן אין בפני עדות, גם לא של אבוסררי, לפיה היו תלונות של קונים נוספים כי הצבע שסיפקה התובעת אינו מתאים לגוון המוצהר שלו. עפ"י עדותו של אבוסררי ברגיל מערבבים את הצבע בחנות הום סנטר שני עובדים, אחד מהם הוא עצמו, אולם "יש מקרים שגם הקופאית יכולה להכין". בנוסף העיד כי זו היתה תקופת החגים וניתן להבין שנמכרה כמות צבע יחסית גדולה. כמו כן הוא העיד שמהקבלה עצמה לא ניתן לדעת איזה צבע רכש התובע. 9. אילו היה התובע מוכיח היה פגם בצבע (וכאמור הוא למעשה חזר בו מטענה זו במהלך עדותו) יכול היה הפגם להיות בצבע המסופק ע"י התובעת, או פגם הנוצר תוך כדי ערבוב הצבעים במכונה שבחנות. במקרה אחרון זה יתכן לכאורה כי יהיה פגם כלשהו במכונה, כי התקלה תהיה תוצאה של תחזוקה לא מספיקה או לא נכונה ע"י התובעת, תחזוקה לא מתאימה או נכונה ע"י חנות הום סנטר או טעות בערבוב ע"י העובדה המערבב את הצבע. עפ"י עדותו של אבסררי, מבצעת התובעת טיפולים שוטפים במכונה לערבוב צבעים במועדים קבועים, ולא הוכחה רשלנות כלשהי של התובעת בטיפולים אלה היכולים לגרום לתקלה בגוון (ולמעשה רשלנות כזו גם לא נטענה). ככל שהיתה תקלה בערבוב הצבע, וככל שהיא נוצרה כתוצאה מפיטמה סתומה (גרסה חדשה אותה העלה התובע במהלך ההוכחות - ראה בין היתר בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 19/12/2002), הרי מדובר ככל שהנראה ברשלנות של החנות שמכרה לו את הצבע. להוסיף על כך, עפ"י עדותו של התובע בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 16/7/2002, הוא קנה את הצבע בשני מקומות שונים, ב"מקור הגבס" ברחוב קיבוץ גלויות בת"א ובחנות הום סנטר ביפו. בעדותו העלה הנתבע גרסה נוספת והיא האפשרות שנמכר לו צבע ישן (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 16/7/2002). למעשה מעדותו של התובע עולה כי אין בסיס לטענה שגם בצבע שהיה באותו מיכל היו גוונים כפי שהעיד השמאי מטעמו (ולא נראה בצילומיו) בהעידו: "ש. איך אתה מסביר את העובדה שאחרי שצבעת את כל האולם הכל היה אחלה? ת. באותו פח שקיבלתי, יכולתי לצבוע את כל האולם בבת אחת וזאת היתה דרישה וכך נעשה". (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 16/7/2002). כמו כן העיד התובע: "ש. ידוע לך ששמים צבע על צבע יש שינויים בגוון. ת. כן בגל זה לא משנה מה הצבע שהיה צבוע קודם". חלי כהן ששימשה יועצת טכנית של הנתבעת העידה כי תפקידה כולל ייעוץ ללקוחות הנתבעת איך לצבוע ובאילו חומרים וכלל לא מייעצים לגבי גוונים, אך מנסים לעזור במידה וללקוח יש שאלות. עפ"י עדותה לא ניתן להתאים בשלמות גוון של צבע שרוכשים לגוון שכבר נמצא על הקיר ולא ידוע במדוייק איזה גוון הוא. כמו כן עפ"י עדותה הגוון מושפע בדברים שונים לרבות הזמן שחלף מאז נצבע. לדבריה, במקרים חריגים מגיעים אנשי הנתבעית לקחת דוגמה מהקיר, לבדוק אותו במעבדה ולסרוק את הגוון אך "על סמך בדיקה מול המניפה קשה מאוד להגיע לגוון שהשתמשו בו" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 19/12/2002. 10. די באמור לעיל על מנת להביא למסקנה שהתובע לא הוכיח כי היה פגם כלשהו בצבע של התובעת ואף לא רשלנות כלשהי מצידה. ככל שנוצרו גוונים כלשהם על הקיר, דבר היכול להיגרם מסיבות רבות, החל מאלה שפורטו לעיל וכלה בעבודה בלתי מקצועית של התובע, לא הוכיח התובע כי הדבר אירע עקב פגם בייצור הצבע או תוצאה של רשלנות של הנתבעת. מאחר והתובע הוא המוציא מחברו ועליו הנטל להוכיח את תביעתו, די באמור לעיל על מנת לדחות את תביעתו. 11. אוסיף ואומר כי צודקת התובעת כי התובע לא זימן לעדות עדים שלכאורה לא היתה סיבה כלשהי שלא יזמנם, במיוחד שניתנו לו לשם כך הזדמנויות חוזרות ונשנות, במיוחד אותה עובדת של הום סנטר שלא ברור אם היא אשת מכירות או יועצת גוונים, ולא מנהל כלשהו מהיכל המוסיקה שיכול היה לתמוך בגרסתו. עפ"י עדותו של התובע: "אחרי יומיים הפנו אלי בחורה מהום סנטר ביפו ואמרו לי שהיא היועצת של טמבור, היא באה איתי למקום, לאחר בדיקה שהיא עשתה עם פנס לראות אם יש התאמת צבעים, היא הגיעה למסקנה חד משמעית שיש הבדלי צבעים והתקשרה לחב' טמבור". אציין כי לא היתה כל חובה על הנתבעת להביא עדה זו שכן עוד בעדותו ביום 16/7/2002 העיד התובע כי הוא לא זוכר מה שמה של היועצת, אשר איננה עובדת של הנתבעת אלא של הום סנטר. 12. יצויין כי התובע הועמד על האפשרות לצרף כנתבעים נוספים את מי שמכרו לו את הצבעים, אך בחר שלא לעשות זאת. 13. כאמור, עקב מחדלים של התובע התמשך הדיון בתובענה. כך לא הזמין התובע את השמאי לישיבה הראשונה למרות שלא קיבל הסכמת הנתבע שלא לחקור את השמאי, וכן לא הביא את כל הראיות שברשותו (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 16/7/2002. למרות שכל ההסברים הדרושים ניתנו לו על ידי, לא הזמין התובעת את השמאי לישיבה הבאה שנקבעה וטען כי סבר שהיה על הנתבעת לעשות כן (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 23/10/2003). עפ"י החלטתי באותה ישיבה יקבעו ההוצאות בגין אותה ישיבה במסגרת פסק הדין. גם לישיבה הבאה לא הזמין התובע את השמאי וטען : "אני רציתי לעשות מסירה לשמאי, ובמשך כמה ימים לא מצליח להגיע". למרות שבשיבה קודמת הודעתי לצדדים כי הדיון יסתיים בישיבה הבאה ולא תתאפשר הזמנת עדים נוספים, נעניתי לבקשת התובע וקבעתי מועד לישיבה נוספת על מנת לשמוע את עדותו של השמאי (בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪ ע"י התובע). יחד עם זאת, יש לציין כי גם הנתבעת, אשר שלחה לדיונים, בין היתר עובד שלה, לא חסכה בקשות והתנגדויות פרוצדורליות, לרבות התנגדות להגשת מסמכים מקוריים שביקש התובע להגיש, ובקשה לדחיית התביעה בשל איחור בהגשת הסיכומים מטעם התובע, וחבל שכך. 14. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. בהתחשב בכל האמור לעיל, בהתארכות הדיונים, ויחד עם זאת בהתחשב בכך שמדובר בתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות ובכך שהתובע שילם הוצאות בגין הישיבה האחרונה, ישלם התובע לנתבע, בנוסף להוצאות ששילם - 2,000 ₪.צביעה