התובע הינו בעלים של עסק להצבת מכונות אוטומטיות להכנה וממכר של משקאות חמים. הנתבעת הינה שותפות רשומה העוסקת בייצור, מכירה ושיווק של מוצרי גלידה. ביום 25.11.98 נחתם בין הצדדים זכרון דברים לפיו התחייב התובע להציב מכונות אוטומטיות בסניף הנתבעת בירושלים (להלן - הסניף); לדאוג לפעילותן התקינה של המכונות; ולספק את חומרי המזון הנדרשים להפעלתן. הנתבעת התחייבה לאפשר את חיבור המכונות למים ולחשמל; לאפשר לתובע ולנציגיו להיכנס לתחומי הסניף לצורך תפעול ותיחזוק המכונות וגביית הכספים מהן; להודיע לתובע בטלפון על כל פגיעה או נזק שיתגלו במכונות; ולשלם לתובע סך של 250 ₪ בצירוף מע"מ כסובסידיה חודשית בעד המשקאות. תקופת ההתקשרות נקבעה למשך שנה אחת לפחות מיום הפעלת המכונות. הנתבעת התחייבה שלא לאפשר בתקופת ההתקשרות לאף גורם זולת התובע להציב ולהפעיל בתחומי הסניף מכונות להכנת וממכר משקאות.   ימים ספורים לאחר חתימת זכרון הדברים הציב התובע בסניף מכונה אוטומטית. המכונה חוברה למים ולחשמל וצוידה בחומרי המזון הדרושים להפעלתה. בשלב מסוים הנתבעת ניתקה את המכונה מאספקת החשמל, ולאחר מכן גם מאספקת המים. חודשיים לאחר הצבת המכונה חדלה הנתבעת מלשלם לתובע את הסבסוד המוסכם. בסך הכל שולם על ידה סבסוד בסך של 585 ₪. גם לאחר הניתוק, המכונה המשיכה להימצא בסניף, עד שהתובע נטלה משם בסוף שנת 1999 או במהלך שנת 2000 (אין הסכמה על המועד המדויק).   בעלי הדין חלוקים ביניהם באשר לנסיבות הניתוק ונטילת המכונה. הנתבעת טוענת כי התובע הציב מכונה שונה (וגדולה יותר) מזו שהוסכם עליה בעת החתימה על זכרון הדברים, על פי קטלוג שהוא הציג בפני מנהל הסניף. כמו כן, המכונה שהוצבה היתה משומשת ובמצב חיצוני ופנימי בלתי-תקין. בעת הצבתה, התובע הועמד על ידי מנהל הסניף על חוסר ההתאמה בינה לבין המכונה המוסכמת, והתחייב להחליפה ולהציב במקומה מכונה מהסוג המוסכם ובמצב תקין. התובע לא עמד בדיבורו, למרות הבטחות חוזרות ונשנות שנתן, ולא החליף את המכונה. במקביל, ועוד בחודש הראשון להצבת המכונה, התברר למי שניסה להשתמש בה כי המשקאות שהיא מפיקה מזוהמים בחרקים, תולעים ושאר מרעין בישין, שנפלטו מתוכה אל הכוסות. כפועל יוצא, וכדבר מובן מאליו, לא נעשה במכונה כל שימוש החל מסמוך לאחר הצבתה, וחומרי המזון והכוסות שהיו בתוכה לא נצרכו. כיוון שמצד אחד המכונה לא הייתה בת-שימוש, ומצד שני התובע לא עמד בהבטחותיו לתקנה ולהחליפה במכונה אחרת, הפסיקה הנתבעת את תשלום הסובסידיה כעבור חודשיים מהצבתה; וכעבור כחודשיים נוספים הודיעה לתובע על ביטול ההסכם ודרשה ממנו ליטול את המכונה מתחומיה. הן הדרישות לתיקון ולהחלפת המכונה והן ההודעה על ביטול ההסכם ניתנו לתובע בעל-פה ולא הועלו על הכתב. במקביל ובאותה תקופה, הנתבעת התקשרה עם ספק אחר של מכונות אוטומטיות, שהציב במשרדיה (בפברואר 1999) מכונה אוטומטית אחרת (ותקינה) לצד המכונה של התובע (שהייתה מנותקת ולא בשימוש). למרות דרישותיה החוזרות ונשנות של הנתבעת, התובע לא הוציא את המכונה שלו מהסניף אלא בשנת 2000, עובר להעברת הסניף למקום אחר, לאחר שקיבל הודעה על כך שאם לא יטול את המכונה הנתבעת לא תהיה אחראית לה.   התובע כופר לחלוטין הן בטענה בדבר אי-התאמת המכונה שהציב למוסכם והן בטענה בדבר המצב הלקוי של המכונה. לטענתו, הוא סיפק לנתבעת את אותה מכונה שהציג בפני מנהל הסניף שלה בקטלוג (מודל 652 של חברת Wittenborg), שהיא המכונה בעלת המידות הקטנות ביותר אשר ברשותו, ומנהל הסניף אף נתן אישור למכונה לאחר שהתבונן בה במועד ההצבה. לא זו בלבד שלא התבצעה כל פניה או תלונה מצד הנתבעת אליו באשר למצב המכונה, אלא שבפועל בחודשים הראשונים לאחר הצבתה, המכונה תיפקדה ואף הצמיחה לו רווחים כתוצאה ממכירת משקאותיה לעובדי ומבקרי הנתבעת. התובע עצמו, וכן אשתו, שתו משקאות מהמכונה שעה שביקרו בסניף, וגם מנהל הסניף ועובדים נוספים שלו שתו בנוכחות התובע משקאות שהוכנו במכונה. זאת ועוד, התובע מוסיף וטוען כי בתקופת ההרצה של המכונה התקיימו מטעמו ביקורים יום-יומיים בסניף כדי לבדוק את תקינותה, ולאחר מכן הביקורים נערכו בתדירות שתאמה את השימוש שנעשה במכונה. שימוש זה חייב הוספת חומרי מזון שונים לתוכה. לדברי התובע, ניתוקי המכונה מהחשמל, ולאחר מכן גם מהמים, לא נומקו על ידי הנתבעת בטענה בדבר היותה מזוהמת, טענה בה הוא נתקל לראשונה רק בשנת 2001 כאשר קרא את כתב ההגנה. מיד לאחר שגילה את הניתוק, הוא דרש מהנתבעת לחבר מחדש את המכונה לתשתיות, אולם דרישתו לא כובדה. ביום 23.6.99 הוא מסר לנתבעת דרישה בכתב לקיום ההסכם (נספח מס' 2 לכתב התביעה). משהמכתב, ועמו פניות נוספות שלו בעל-פה אל הנתבעת, לא הועילו, פינה התובע את המכונה מהסניף בתום שנת ההסכם, והעבירה (בתחילת חודש דצמבר 1999) לבית עסק אחר (מוסך השוכן במרחק של כמה מאות מטרים). כן דרש התובע מהנתבעת (במכתב מיום 15.12.99) לפצותו בגין הנזקים שגרמה לו הפרת ההסכם על ידה. כיוון שגם דרישה זו לא נענתה, הגיש התובע את התביעה בתיק זה.   בתביעה דורש התובע מהנתבעת פיצוי כולל בסך של 9,758 ₪ לפי הפירוט הבא: 10 חודשי סבסוד (250 ₪ לחודש) - 2,500 ₪; הפסד רווח מאי-מכירת 15 כוסות ליום לפחות (במחיר של 2 ₪ לכוס) - 4,500 ₪; ריבית והצמדה (עד ליום הגשת התביעה, 7.12.00) - 840 ₪; ביטול זמן - 500 ₪; מע"מ - 1,418 ₪.   אם הנתבעת צודקת בטענותיה לגבי המצב המזוהם של המכונה שהתובע הציב, ולגבי אי-תיקונה ואי-החלפתה על ידו, כי אז התובע אינו זכאי לכל פיצוי ממנה, באשר היא לא קיבלה מן התובע את התמורה על פי ההסכם (מכונה המנפיקה משקאות חמים ראוים לשתיה), והתובע אף לא קיים את חלקו בהסכם לדאוג לתפקוד "המלא, הסדיר והתקין של המכונות" ולתקן "במהירות האפשרית כל נזק ו/או תקלה מכל סוג ומין שהוא אשר ייגרמו למכונות במהלך הפעולה הרגילה שלה" (סעיפים 4-5 לזכרון הדברים). לכן, כדי להכריע בשאלת עצם החבות של הנתבעת יש צורך להכריע קודם כל בין הגרסאות העובדתיות הנוגדות של הצדדים באשר למצב ולתקינות המכונה שהוצבה. רק אם יתברר כי המכונה הייתה במצב תקין, יהיה צורך להיזקק לשאלה הנוספת השנויה במחלוקת, אודות התאמת המכונה שהוצבה למכונה עליה הוסכם מלכתחילה.   הראיות המצויות בידי הנתבעת לטענתה בדבר המצב הבלתי-שמיש של המכונה הן אלה: ראשית, עדויות אישיות של מנהל הסניף (מר יוסי דדון) ומנהל המכירות בסניף (מר יעקב מאמא) במועדים הרלוונטיים. שניהם נטלו חלק בדיון מיום 26.7.01 ומסרו בו כי המכונה לא הייתה בשימוש בשל מצבה המזוהם, וכי פנו בעצמם אל התובע בבקשות חוזרות ונשנות על מנת שיבוא ויחליף את המכונה, דבר שלא בוצע בפועל. שנית, העובדה - שאינה שנויה במחלוקת - כי הנתבעת ניתקה את המכונה מהחשמל והמים, וכשלושה חודשים בלבד לאחר הצבתה אצלה התקשרה עם חברה אחרת לאספקת מכונות אוטומטיות (שי אוטומטים בע"מ; להלן - שי אוטומטים), שהציבה בסניף (בפברואר 1999) מכונה אחרת שתיפקדה עד למעבר הסניף למקום אחר בשנת 2000. בעניין זה הוגש על ידי הנתבעת מכתב מאת שי אוטומטים, המאשר את האמור. עוד נאמר במכתב כי המכונה ה"מוזנחת" של התובע "שלא הייתה בשימוש" ניצבה כל העת ליד המכונה הפעילה של שי אוטומטים. אכן, מקובל על התובע כי המכונה שלו לא שירתה את הנתבעת זמן רב, ולאחר שנותקה מספר פעמים מהחשמל ומהמים על ידי הנתבעת חדלה מלפעול והוחלפה במכונה של שי אוטומטים (ראו סיכומי התובע עמ' 6 למטה, עמ' 8 למטה, עמ' 10 למטה, ועמ' 12 באמצע). לעובדה זו משקל נכבד במסגרת ההכרעה בשאלה השנויה במחלוקת: הזמנת מכונה חלופית תחת זו של התובע מלמדת כי לנתבעת היו עניין וצורך בהימצאותה של מכונה אוטומטית לממכר משקאות בסניפה. הדעת נותנת כי אם התוצרת שהמכונה של התובע סיפקה הייתה משביעת רצון, לא הייתה הנתבעת עמלה לנתק מכונה זו פעם אחר פעם ותרה אחרי ספק נוסף באותו תחום.   אף-על-פי כן התובע סבור כי יש באמתחתו די והותר ראיות המוכיחות כי המכונה שהציב פעלה ללא דופי, ונותקה על ידי הנתבעת משיקולים זרים שאינם נוגעים למצבה ולאיכות המשקאות שהופקו ממנה. התובע מעלה שני הסברים אפשריים באשר למניע של הנתבעת בהחלפת המכונה שלו במכונה של שי אוטומטים. ההסבר הראשון הוא, שהנתבעת ביקשה לשפר את התנאים הכספיים של ההתקשרות, למשל על ידי הימנעות מתשלום הסובסידיה החודשית בה התחייבה כלפיו. אולם הסבר זה אינו יוצא מגדר השערה גרידא, ואינו מגובה באף טענה קונקרטית - שלא לדבר על ראיה - באשר לתנאי ההתקשרות בין הנתבעת לבין שי אוטומטים, באופן המאפשר להשוות בין התנאים של שתי ההתקשרויות. לכן, כוח השכנוע של הסבר זה מועט. ההסבר השני שהתובע מציע הוא, שהנתבעת ניתקה את הקשר עמו ועברה להתקשר עם החברה המתחרה משום שביקשה לבוא עימו חשבון על כך שלא סיפק לה מכונה חדשה אלא משומשת, או על כך שהמכונה שסיפק הייתה מדגם שונה מן המוסכם. התובע עומד על כך שההסכמה הייתה להצבת מכונה משומשת, מאותו דגם כפי שסופק על ידו בפועל. הוא מסתמך על דברים שאמרו נציגי הנתבעת בדיון מיום 26.7.01, לפיהם התובע הפר את ההסכם באופן יסודי בכך שסיפק מכונה שהיא גם ישנה וגם מדגם שונה מן המוסכם, וסובר כי מחשבה זו היא שהביאה את הנתבעת לנתק את המכונה ולהחליפה באחרת. גם סברה זו של התובע מעוררת קושי: כתבי הטענות של הנתבעת (כתב הגנה וסיכומים) ובחינה כוללת של דברי נציגיה בדיון מלמדים כי עילה מרכזית, אף כי לא בהכרח יחידה, לניתוק המכונה של התובע על ידי הנתבעת והתקשרותה עם שי אוטומטים הייתה הטענה בדבר זיהום המכונה וחוסר האפשרות לעשות בה שימוש. גם כאן ניתן לומר, על יסוד נסיון החיים והשכל הישר, כי אם התפקוד של המכונה והשירות של התובע היו מאפשרים לנתבעת ליהנות מן המכונה כמצופה, או אז גם אם היו לנתבעת טענות באשר לסוג או לגיל של המכונה, היא לא הייתה טורחת לנהל משא ומתן עם ספק אחר ולהתקשר עמו, ביודעה כי מהלך כזה עלול לסבך אותה בהתדיינות מול התובע בטענה בדבר הפרת ההסכם, ובהכירה את ההשלכות העלולות להיות כרוכות בכך. אין לי אלא לחזור על דברים שכתב התובע עצמו (בעמ' 11 למטה לסיכומיו): "לא המודל שסופק הייתה הסיבה... אלא מצבה החיצוני והפנימי של אותו מודל" (השיבושים במקור).   חרף הקשיים שמעוררים ההסברים המוצעים על ידי התובע למהלכיה של הנתבעת, עדיין יש צורך לבחון את הראיות המוכיחות לשיטתו את טענתו בדבר המצב התקין של המכונה והלימות השירות שניתן על ידו לגביה. קיומן של הוכחות ברמת שכנוע גבוהה לטענת התובע עשוי לכפר על חולשת ההסברים של התובע למהלכי הנתבעת. נפנה, אם כן, אל הוכחותיו של התובע.   ההוכחות של התובע כוללות גרסאות בעל-פה ומסמכים בכתב. התובע ואשתו העידו כי המכונה של התובע הייתה תקינה והפיקה משקאות אותם שתו הם בעצמם. התובע הוסיף כי גם עובדי הסניף שתו בנוכחותו ממשקאות המכונה; כי הטענה בדבר המצב המזוהם של המכונה הועלתה על ידי הנתבעת לראשונה לאחר הגשת התביעה; וכי עד לניתוק המכונה הופקו באמצעותה רווחים והוספו בה חומרי מזון כתוצאה מהשימוש שבוצע בה בפועל. כמו כן הוגש על ידי התובע לאחר הדיון - וללא נטילת רשות - "תצהיר" (לא מאושר) מטעם בנו, בו נאמר כי בראשית חודש דצמבר 1999 הבן סייע בידי התובע להעביר את המכונה מסניף הנתבעת למוסך המצוי בקרבת מקום, ולתלות אותה על קיר במוסך.   בשים לב לכך שכל העדים הינם התובע ובני משפחתו המצומצמת, שהעניין האישי שלהם בתוצאות המשפט מובן מאליו, ובהעדר שיקולים מתחום הסבירות וההגיון הדורשים לבכר עדויות אלה על פני העדויות הנגדיות של נציגי הנתבעת, הרי שגרסת התובע ועדיו טעונה חיזוק ותמיכה במסמכים. אכן, התובע הגיש מספר מסמכים לחיזוק גרסתו. המסמך הראשון הוא המכתב אותו מסר לנציגי הנתבעת ביום 23.6.99. התובע נתלה בכך שהנתבעת לא ראתה מקום להגיב על המכתב, למרות שנאמר בו כי "המכונה סופקה ותפקדה ללא תקלות. אנו ביצענו ביקורים חוזרים מדי כמה ימים ובדקנו שאכן היא עובדת בצורה תקינה". חזקה על הנתבעת, טוען התובע, שאם המכונה אכן הייתה "במצב מזעזע" כטענתה היום (בסעיף 9(ג) לכתב ההגנה), הרי האמור במכתב היה זוכה להכחשה מצדה. העדר הכחשה כמוהו כהודאה שבשתיקה באשר לנכונות המכתב. אמנם, הנתבעת יכולה הייתה לנהוג בדרך ראויה וזהירה יותר אילו הייתה מתעדת בכתובים את טענותיה באשר למצב המכונה ולטיב השירות, ולא הייתה מסתמכת רק על הבל פיהם של נציגיה ועל יכולת זכרונם. עם זאת, יותר משהמכתב מיום 23.6.99 מלמד על חוסר זהירות מצד הנתבעת, יש בו לדעתי כדי לחשוף בקיעים בגרסה של התובע ולהעמידה בספק. התמיהה הראשונה כלפי התובע הצומחת מן המכתב קשורה לתיזמון הכתיבה שלו. התובע טוען (ומגבה את טענתו בשלושה "חשבונות מהמכונה" - מסמך מס' 4 למסמכיו) כי הפעם הראשונה בה הבחין בניתוק המכונה מהחשמל הייתה ביום 6.12.98 - לאמור: 9 ימים בלבד לאחר הצבת המכונה (ביום 27.11.98) - וכי בסמוך לאחר מכן נתגלו לו בזה אחר זה ניתוקים נוספים (בימים 9.12.98, 30.12.98, 6.1.99, 15.1.99), עד שביום 27.1.99 הוא מצא את המכונה כשהיא מנותקת מהחשמל ומהמים כאחד. לאחר תאריך זה לא התקיימה על ידו קריאת מונה נוספת של המכונה; משמע, שהיה ידוע לו כבר בסוף ינואר 1999 כי המכונה חדלה מלפעול באופן סופי. שורת ההגיון אומרת כי אם התובע לא היה מקבל מנציגי הנתבעת על אתר הסבר מניח את הדעת לניתוק, הוא היה נזעק באופן מיידי בדרישה והתראה בכתב בנדון, כדי למנוע מצב בו שתיקתו תתפרש כהסכמה להפסקת ההתקשרות, ולא היה ממתין עם מכתבו למעלה מחצי שנה לאחר הניתוק הראשון וכשלושה חודשים לאחר התקשרותה של הנתבעת עם הספק האחר. השיהוי הרב בהמצאת מכתב התובע עשוי לתמוך דווקא באפשרות שהתובע שמע תלונות מפי נציגי הנתבעת אודות מצב המכונה כבר בסמוך לאחר הצבתה.   התמיהה השניה על מכתב התובע נעוצה בהתייחסות הכלולה בו למצב ולתפקוד של המכונה. כזכור, הגרסה של התובע הינה שגם לאחר ניתוקי המכונה הוא לא קיבל כל תלונה מצד הנתבעת באשר לתקינותה, לנקיונה ולטיב שירות התחזוקה לגביה. ב"תצהיר" מטעם התובע (שגם הוא לא אושר כחוק וגם הוא הוגש רק לאחר הדיון ובלא נטילת רשות) מוסיף התובע ואומר (בסעיף 16) כי התשובה שניתנה לו על ידי מנהל ועובדי הסניף לאחר בירור שערך עמם באשר לפשר הניתוקים הייתה "שאין צורך במכונה ישנה והם רוצים מכונה חדשה". כיוון שכך, אך טבעי לצפות שבמכתבו של התובע אל הנתבעת בנוגע לניתוקים הוא היה מגיב לטענה זו באותה דרך בה הגיב בדיון בבית המשפט, דהיינו: שלא הוסכם מעולם על מכונה חדשה, אלא אדרבא, התחשיבים הכלכליים שהיו בסיס להתקשרות הושתתו על מכונה משומשת. למרבה הפלא, אין במכתב התובע שום התייחסות לעניין גיל המכונה. תחת זאת מצא התובע לנכון להגיב במכתב על טענה, שלפי דבריו שלו כלל לא הועלתה בפניו עד אותו מועד, והבהיר כי "המכונה סופקה ותפקדה ללא תקלות", ועוד שבוצעו בה מטעמו "ביקורים חוזרים מדי כמה ימים ובדקנו שאכן היא עובדת בצורה תקינה". אני מוצא קושי ניכר לומר שהתובע התייחס מעצמו לתקלות ולשירות בלי שעניינים אלה הועלו בפניו קודם לכן על ידי הנתבעת כעילה להפסקת ההתקשרות. יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת לפיה התובע היה מודע לטענתה בדבר הליקויים במכונה ובשירות עוד מהימים הראשונים שלאחר ההצבה, ואילו התייחסותו הכבושה לטענה זו רק כעבור כחצי שנה, במסגרת המכתב, נעשתה כחלק מהכנותיו להליך המשפטי שבאותו שלב כבר נראה לו באופק.   המסמך השני המוצג על ידי התובע כבר הוזכר לעיל. אלו הם ה"חשבונות מהמכונה" (מסמך מס' 4 למסמכי התובע). התובע טוען כי חשבונות אלה מציגים את הקריאות שנלקחו מן המכונה ואת הכמויות של חומרי המזון שהוספו לה מיום הצבתה (27.11.98) ועד ליום ניתוקה מהמים (27.1.99). נתונים אלה מוכיחים, לדעתו, כי המכונה פעלה כהלכה במשך כחודשיים, בניגוד לטענת הנתבעת כי היא נתגלתה כמזוהמת והוצאה מכלל שימוש ימים ספורים לאחר הצבתה. יצוין כבר כעת כי התובע הגיש את החשבונות לאחר הדיון בתביעה, וללא נטילת רשות. בהחלטה שניתנה בסוף הדיון מיום 26.7.01 נתבקש התובע להמציא את "ספרי החשבונות של העסק בדבר הרווחים הנטענים מהפעלת המכונה במשך מספר חודשים". לעומת זאת, החשבונות שהוא הגיש אינם מתייחסים לרווחים שהופקו, אם הופקו, מהמכונה, אלא לקריאות המונה שלה ולהחלפת החומרים בה. הגשת החשבונות רק לאחר הדיון גרמה בין היתר לכך שהתובע לא אישר תחת אזהרה את אמיתותם ואת מועד ונסיבות עריכתם. יחד עם זאת, ועל אף המחדלים הדיוניים, לא אתעלם מהחשבונות שהוגשו.   גם החשבונות שהוגשו מעוררים בעיות לא פשוטות מן הבחינה של גרסת התובע. ראשית, ב"תצהיר" התובע נטען (בסעיף 15) כי "לאחר ההתקנה ביקרנו את המכונה מדי יום, בכדי לבדוק את תקינות פעולתה". אולם מהחשבונות עולה שאפילו בעשרת הימים הראשונים שלאחר ההתקנה לא בוצעו אלא שלוש ביקורות (בתאריכים 29.11.98, 1.12.98, 6.12.98), בימים לא עוקבים. שנית, אין התאמה בין מספר המכונה אליה מתייחסים שני החשבונות הראשונים (21) לבין מספר המכונה אליה מתייחס החשבון השלישי (30). מהרישום במסמך מס' 6 למסמכי התובע עולה כי מספרה של המכונה בה עסקינן הוא 21 ולא 30. שלישית, אם שלושת החשבונות מתייחסים, כטענת התובע, למכונה שהוצבה בסניף הנתבעת, כי אז בכל הביקורות שנערכו מטעם התובע במהלך חודש ינואר 1999 (בימים 6, 15 ו-27 לחודש) המכונה נמצאה מנותקת מהחשמל ולבסוף גם מהמים. לאחר מכן לא בוצעו ביקורות נוספות מטעם התובע. כיצד, אם כך, העידה אשתו של התובע (בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 26.7.01) כי בערך בחודשים ינואר-פברואר 1999 היא הגיעה יחד עם בעלה לסניף של הנתבעת ושתתה שם משקה שהופק מהמכונה? כיצד, למצער, לא זכרה האשה לספר כי בהגיעה למקום המכונה לא עבדה ונמצאה מנותקת? רביעית, וכפי שכבר נאמר, דווקא העובדה - העולה מן החשבונות - לפיה הנתבעת נחפזה לנתק את המכונה זמן קצר לאחר הצבתה, למרות שהייתה זקוקה לשירותיה (והראיה הטובה לכך היא התקשרותה עם שי אוטומטים), עשויה להצביע על קיומה של בעיה חמורה בתפקוד המכונה או באיכות המשקאות שהוכנו בה. ניתוק המכונה, שלדברי התובע חזר על עצמו כל אימת שהוא חיברה מחדש, מתיישב היטב עם הצפיה של התובע (המוצגת בעמ' 14 לסיכומיו) שהנתבעת, כחברה העוסקת בתחום המזון, תיזדעק ותפעל נמרצות להסרת המפגע עם היווכחה בכך שהמשקאות אכן מזוהמים ומסכנים את עובדיה (ראו בדומה לכך בעמ' 11 לסיכומי התובע, שם נאמר כי אם הייתה סיבה מוצדקת להפסקת ההתקשרות "היא הייתה צריכה לצוף מיד בימים הראשונים"). השארת המכונה במקום הצבתה לאחר ניתוקה אינה מעוררת תמיהה, כטענת התובע, שכן העיקר הוא בהוצאת המכונה מכלל שימוש ולא במקום הנחתה. המכונה לא הייתה רכוש של הנתבעת, ולכן הנתבעת לא הייתה רשאית להעלים אותה. בכל אופן, בנו של התובע מציין ב"תצהירו" כי כאשר הגיע יחד עם אביו לסניף הנתבעת כדי ליטול משם את המכונה, היא "הייתה מונחת על הרצפה".   מסמך נוסף שעליו מסתמך התובע הינו יומן המתעד לפי דבריו את ההודעות שנתקבלו בעסק שלו בדבר תקלות במכונות האוטומטיות של העסק. העדר רישום ביומן זה אודות פניה כלשהי מאת הנתבעת מפריך, לדעת התובע, את טענתה בדבר הפניות המרובות שהעבירה אליו בעל-פה בקשר למצב הקלוקל של המכונה.   גם אם אתעלם מכך שהיומן הוגש על ידי התובע לאחר הדיון וללא שניתנה לו רשות להגשתו, איני סבור כי ניתן לייחס לרישומים שביומן משקל משמעותי. קודם כל, מדובר במסמך שנערך על ידי התובע או מטעמו, בלא שהוא אישר תחת אזהרה את האותנטיות שלו ואת מועדי הרישומים שבו. כמו כן, העובדה שהודעה מסויימת לא נרשמה ביומן אינה מחייבת שהיא לא ניתנה. אין להוציא מכלל אפשרות שהודעה שניתנה לא הגיעה ליעדה, או שהגיעה לגורם הלא מתאים ביעד, או שהתקבלה אך לא נרשמה. מלבד זאת, נציגי הנתבעת הלא טענו כי מסרו את ההודעות ישירות לתובע. אם היומן נועד לרכז עבור התובע הודעות שנתקבלו במזכירות העסק, ממילא במקרה שלפנינו לא היה צורך ברישום ההודעות, שנמסרו לתובע באופן בלתי אמצעי.   המסמך האחרון הוא זכרון דברים מיום 21.11.99 בין התובע לבין מוסך ק.ש. גבעת שאול ירושלים בע"מ (להלן - המוסך) בדבר הצבת מכונות אוטומטיות של התובע במוסך. אמנם מסמך זה הוגש על פי ההחלטה מיום 26.7.01, אולם כיוון שאין בו התייחסות לדגם או למספר של המכונה שהוצבה במוסך, לא ניתן ללמוד ממנו כי המכונה שהייתה בסניף הנתבעת היא זו שהועברה למוסך. מכל מקום - וכאן העיקר - לא ניתן לדעת באמצעות זכרון הדברים מה היה המצב התחזוקתי וההיגיני של המכונה שהוצבה במוסך. אמנם בנו של התובע ציין ב"תצהירו" כי סייע לאביו בראשית חודש דצמבר 1999 להעביר את המכונה מסניף הנתבעת למוסך ולתלות אותה על קיר במוסך. אולם, ראשית, העברת המכונה ממקום למקום עדיין אינה מלמדת בהכרח על מצבה. הבן אישר כי תפקידו הסתיים בתליית המכונה במוסך, ולא טען כי נכח בעצמו בהפעלתה שם. שנית, בסעיף 12 ל"תצהירו" מתאר התובע את ההכנות והבדיקות המדוקדקות שערך למכונה בבית המלאכה קודם להצבתה בסניף הנתבעת. בין היתר, אומר התובע, "נעשתה בה בדיקה יסודית על תפקוד המכונה וכל חלקיה. לצורך זה חוברה לרשת המים והופעלו כל המנועים והיחידות שלה. רק לאחר שכל יחידה פעלה מספר רב של פעמים ללא תקלות ניתן אישור לספק את המכונה לנתבעים. לצורך זה נוקתה המכונה, נותקה ורוקנה מהמים, פורקה לחלקים והוכנה להובלה. בדיקת המכונה והכנתה לקחה מספר עשרות שעות אדם (עבדו ברציפות 3 אנשים)". דברים אלו אינם מותירים אלא אחת משתי אפשרויות: או שהתובע חרג מנוהלי העבודה שלו בעת שהציב את המכונה במוסך, ולא טרח לבצע בה את אותה בדיקה יסודית כפי שערך לה לפני שהציבה בסניף הנתבעת; או שהתובע ערך את הבדיקה, אלא שהתיאור הכלול ב"תצהיר" בנו, לפיו המכונה הובלה כפי שהיא מסניף הנתבעת אל המוסך ונתלתה על הקיר, ללא שקדמו להבאתה למוסך ניקוי ופירוק לחלקים, אינו משקף את האמת כהווייתה. כל אחת משתי החלופות אינה מיטיבה עם התובע במישור האמינות של ראיותיו.   עד כאן באשר למסמכים שהוגשו על ידי התובע. לצד ההתייחסות למסמכים אלה, שהם בבחינת ה"יש" הראייתי, צריך לתת את הדעת גם אל ה"אין" הראייתי. כאמור לעיל, בהחלטה מיום 26.7.01 נתבקש התובע להמציא את ספרי החשבונות של העסק שיוכלו לאשש את טענתו בדבר תקבולים כספיים ורווחים שהופקו מהמכונה בתקופת פעילותה הראשונה. התובע אמנם המציא מסמכים המתעדים לדבריו את קריאות המכונה בתקופה זו, אך לא מסמכים המתעדים את תזרים הכספים שהתקבלו מהמכונה. התובע אף לא ניסה להסביר את אי-ההגשה של מסמכים אלה. גם חסר זה פוגם בגרסתו.   המסמכים שהוגשו על ידי התובע אינם יוצרים אפוא מסה הוכחתית מספקת לדחיית הטענה של הנתבעת בדבר הליקויים החמורים שהיו במכונה וחוסר התפקוד שלה בעקבות הליקויים. איני מתעלם מכך שהנטל להוכיח את קיומם של הליקויים רובץ על הנתבעת. אולם, לדעתי, הנתבעת הצליחה להרים נטל זה, בעיקר באמצעות העובדה, שאין עליה מחלוקת, בדבר ניתוק המכונה על ידה והחלפתה במכונה של ספק אחר זמן קצר לאחר הצבתה על ידי התובע. התובע אינו שולל את קיומה של אפשרות להיווצרותם של תולעים במכונה מן הסוג שסיפק לנתבעת, כתוצאה מתחזוקה ירודה (עמ' 13 באמצע לסיכומיו), אך טוען כי בפועל לא היו תולעים ושאר מזיקים במכונה המדוברת, שמוצרי המזון שהוכנסו לתוכה היו טריים, ושפעלה כהלכה והכינה משקאות נקיים. דא עקא, שהתובע לא הצליח ליישב גרסה זו עם העובדה, שלמרות שעל פי דבריו הנתבעת ניתקה את המכונה זמן קצר לאחר הצבתה, ובסמוך לאחר מכן התקשרה עם ספק אחר של מכונות, פנייתו בכתב אליה בנוגע לפעולות אלה נעשתה רק כעבור מספר חודשים, ביוני 1999. התובע גם לא הציג הסבר הגיוני למהלכיה של הנתבעת - לרבות הניתוק המיידי של המכונה וההתקשרות עם הספק האחר - על רקע הגרסה שלו בדבר הפעילות התקינה של המכונה. בהתחשב בכל אלה, נראה לי לומר כי הניתוקים בוצעו על ידי הנתבעת במידה רבה בעקבות הליקויים שגילתה במכונה, שלא אפשרו לעשות בה שימוש. הנתבעת קיוותה שהתובע לכל הפחות יתקן את הליקויים, עליהם מסרה לו הודעה, ולפיכך המשיכה לשלם לו סובסידיה עד לתום החודש השני להצבת המכונה. משנוכחה לראות כי הזמן חולף והתובע אינו מתקן את המכונה, חדלה הנתבעת מלשלם לו את הסובסידיה, ויצרה קשר עם שי אוטומטים.   איני מוכן לייחס משקל מהותי, כדרישת התובע, להבדלים שנתגלו בין הגרסאות של נציגי הנתבעת באשר למועדים המדוייקים של הצבת המכונה החלופית של שי אוטומטים ושל פינוי המכונה של התובע. מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי פערי המועדים בין עדיה הינם זניחים בהתחשב בזמן שחלף מאז הארועים ועד למתן העדויות, ומכל מקום אינם משמעותיים במידה הפוגמת באמינות העדויות. סוג כזה של אי-דיוקים דווקא מחזק את אמיתות העדות ומצביע על העדר תיאום מוקדם בין העדים.   אני דוחה גם את טענת התובע לפיה הנתבעת הייתה מחוייבת להוכיח את טענתה בדבר הליקויים במכונה באמצעות ראייה חיצונית כדוגמת בדיקת מעבדה. אף לא מקובלת עלי טענת התובע בדבר חובת מתן ההודעה על הפסקת ההתקשרות בדואר רשום מכוח הוראת סעיף 13 לזכרון הדברים. סעיף זה מתייחס למצב בו ההסכם מקויים לשביעות רצונם של הצדדים. במצב כזה, ובהעדר הודעה אחרת בדואר רשום, "ההסכם יחודש אוטומטית" לשנה נוספת. אין לכך דבר או חצי דבר עם הנסיבות שלפנינו, בהן הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות משום שלא קיבלה את התמורה המוסכמת וראתה בכך הפרה של ההסכם.   התוצאה הנובעת מכל האמור היא שהנתבעת לא הפרה כל התחייבות בהפסיקה את פעילות המכונה ואת תשלומי הסובסידיה החודשית על פי ההסכם. די בכך כדי להוביל לדחיית התביעה, אף בלא לדון בטענת ההגנה הנוספת של הנתבעת בדבר חוסר ההתאמה בין סוג המכונה שהתובע הציב אצלה לבין סוג המכונה שהוא התחייב להציב. במאמר מוסגר אציין כי ההתרשמות שלי מן הראיות הינה שהתובע אמנם סיפק את דגם המכונה אותו הוא הראה בקטלוג למנהל סניף הנתבעת. ככל הנראה, מנהל הסניף טעה בהערכת המידות של המכונה אותה ראה בקטלוג. מכאן טענתו בדבר אי ההתאמה בין המוסכם לבין מה שסופק בפועל. כאמור, דברים אחרונים אלה לא נאמרו אלא למעלה מן הצורך, לאור הזכות שעמדה לנתבעת להפסיק בלאו הכי את ההתקשרות עם התובע בשל הליקויים התברואתיים במכונה שסיפק ואי-התיקון של ליקויים אלה.   לפיכך אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה בסך של 1,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.חוזהזכרון דברים