פיצוי כספי למשכיר על השארת דירה בשכירות במצב לא טוב

עניינה של התביעה שבפני הוא בנזקים אשר נגרמו לתובע, לפי טענתו, בשל אחזקה לקויה של דירה אותה שכרה הימנו הנתבעת. להלן תמצית טענות התובע: 1. הנתבעת התחייבה להחזיר את הדירה בתום תקופת השכירות מסויידת ובמצב שקיבלה אותה, ואולם לא עשתה כן. 2. הנתבעת מסרה את החזקה בדירה לתובע עם תום תקופת השכירות, כאשר משקופי חלק מן הדלתות זועזעו עקב טריקת דלתות באופן מוגזם, דבר אשר גרם לשברים בקירות מסביב למשקופים. 3. נגרמו נזקים לתנור חימום ולארון בגדים. 4. הדירה הושכרה באיחור בשל הפגמים אותם תרמה הנתבעת לדירה. עוד טוען התובע כי תיקון הנזקים במשקופי הדלתות בוצעו ע"י אדם לא מקצועי סמוך לעזיבת התובעת את הדירה, וכי הסיוד על גבי אותם תיקונים בוצע באופן חלקי ובצבע לא מתאים לצבע ביתר הדירה. התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים בדירה. בכתב ההגנה לא התכחשה הנתבעת לאחריותה לגרימת הסדקים, אך טענה כי הנזקים תוקנו על חשבונה באופן ראוי ובאמצעות בעל מקצוע בטרם החזרת המושכר לידי התובע. עוד טענה הנתבעת, כי דוח השמאי שצורף לתביעה נערך ביום 22.10.00, קודם להחזרת החזקה במושכר לתובע שהיתה ביום 28.10.00, ומשכך האמור בדוח אינו רלוונטי, עריכתו מיותרת ואין לחייבה לשאת בהוצאות שנגרמו עקב הזמנת חוות הדעת. לעניין מחוייבותה של הנתבעת לסייד את הדירה, טוענת הנתבעת כי סעיף זה הוסף לחוזה בשלב כלשהו מאוחר בכתב יד, וכי היא עצמה לא חתמה לצד תוספת זו, ומשכך, לא היתה מחוייבת לסייד את הדירה. לעניין הנזקים לתנור טוענת הנתבעת כי לתנור לא נגרמו נזקים וכי פנתה במהלך תקופת השכירות על חשבונה למפעיל מוסמך של תנורים אליו הופנתה ע"י התובע. מפעיל זה ניקה ביסודיות את התנור ורק לאחר מכן הופעל התנור בהתאם להוראות התובע. גם הנזק בארון הבגדים לא נגרם לטענת התובעת על ידיה. נזק זה התגלה לה מיד עם כניסתה למושכר. לטענתה מדובר בארון סיבית ישן ורעוע והיא נמנעה מלפנות לתובע בעניין זה שכן כל אימת שפנתה אליו בבקשה לטפל בדבר מה, לא נענתה בסבר פנים יפות. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, בחוות הדעת ובתמונות, אני קובע כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן פירוט המסקנות: 1. סיוד הדירה: עיקר המחלוקת בשאלת החבות לסייד את הדירה עם תום תקופת השכירות, נעוצה בטענת הנתבעת לפיה הסעיף המחייבה לעשות כן הוסף לחוזה השכירות בכתב ידו של התובע לאחר חתימת החוזה וכי לא הופיע בחוזה במקורו. התובע הציג בפני בית המשפט חוזה שנחתם ביום 10.6.99 שבינו לבין הנתבעת, כאשר בסופו מצויה הערה בזו הלשון: "השוכר מתחייב בזאת להחזיר את הדירה מסויידת כפי שקיבל אותה". אין מחלוקת כי לצד אותה הערה חתום התובע בלבד בראשי תיבות ואילו חתימתה של הנתבעת אינה מופיעה כלל. לטענת התובע, העדר החתימה הינה השמטה מקרית ולא פרי תוספת מאוחרת כפי שטוענת הנתבעת. למרות הצעתו של התובע לפיה תגיש הנתבעת את החוזה המקורי שברשותה על מנת לתמוך בטענת הזיוף או התוספת המאוחרת לא עשתה הנתבעת כן. אני מקבל את טענת התובע כי סעיף הסיוד אשר נוסף בסופו של החוזה, נוסף לפני או במעמד חתימת החוזה וכי הנו מחייב את הנתבעת למרות שלא חתמה לצידו. הנתבעת, למרות טענתה בעלמא, כי הסעיף המסויים נוסף לחוזה שלא בידיעתה, לא הציגה בפני ביהמ"ש כאמור, חוזה אחר ואשר בו ניתן יהיה לראות כי אותו סעיף אינו מופיע. למרות האמור לעיל, אין אני מסכים עם פרשנותו של התובע את הסעיף: לא סביר בעיני כי סעיף זה התכוון לחייב את הנתבעת לסייד את הדירה כולה לאחר שנת שכירות אחת, אפילו אם זו התארכה מעט מעבר לשנה קלנדרית, שכן דבר זה אינו מתיישב עם מבחן ההגיון, ואינו כלכלי כל ועיקר. לטענת התובע, עלות סיוד שכזה עומד על כ - 6,000 ₪. אינני סבור כי הצדדים התכוונו להטיל על השוכרת, הנתבעת, במקרה שלפני, חבות בסדר גודל השווה לכ 1,500 $ (בערכם דאז) - סכום השווה בערכו לכחודשיים דמי שכירות. יש לפרש סעיף זה כמטיל על הנתבעת חובה הממשיכה את החובה הנקובה בסעיף 9.1 לחוזה המחייב את השוכרת להשיב את החזקה בדירה "במצב כפי שהינו במועד תאריך חתימת חוזה זה למעט בלאי סביר בשימושו". על פי החובה העולה מצירוף שני הסעיפים יחדיו, הינה לתקן את פגמי הצבע אשר יגרמו לדירה בעקבות שימושה של הנתבעת בדירה. התאמת הצבע בו צובעים את הדירה לצבע הקיים בדירה ובמיוחד כאשר מדובר בצבע בן שנה ולא צבע שדהה תקופה ארוכה, הנה עניין לבעל מקצוע מיומן לטפל בו. צבעי היודע מלאכתו, יכול להתאים צבע חדש לצבע קודם ובמיוחד כאשר מדובר בצבע לבן אשר נצבע שנה קודם לכן. גם אם יווצרו שינויי גוונים קלים מאד, עדיין אין בכך משום חבות לצביעת הדירה כולה מחדש. עיקר טענותיו של התובע מתמקדות באיזור הסמוך למשקופי הדלתות, כאשר גם השמאי, מר זלטין, בחוות דעתו מיום 26.6.01, מציין כי במספר מקומות נמצאו סימנים המעידים על צביעה בגוון לא זהה, ואולם אינו מציין באילו מקומות. מר זלטין חווה דעתו כי הצבע בו השתמש בעל המקצוע מטעם הנתבעת, היה צבע לבן, אקרילי, איכותי ובעל עמידות גבוהה. לסיכום נקודה זו, אין חובה על הנתבעת לסייד את הדירה כולה ואולם הנתבעת חייבת בתיקוני צבע במקומות אשר נפגמו. 2. פגמים בקירות מסביב למשקופים: בעוד שהתובע מצביע על פגמים מסביב למשקופים, מציג תמונות ת/9, ת/12 ומפנה לחוות דעתו של מר זלטין מיום 21.11.00, מסבירה התובעת כי עריכת חוות דעת זו היתה מיותרת שכן כל הפגמים תוקנו על ידה בטרם עזבה את הדירה. התובע הסכים לטענתה כי הפגמים טופלו בטרם עזבה היא את הדירה וכי בעת מסירת החזקה לא היו במצב בו מצאם השמאי מר זלטין ואולם, הוסיף וטען כי התיקונים נעשו באופן לא מקצועי, הן מבחינת איכותם והן מבחינת רמת הגימור האסטתית. התובע הסכים להצעת בית המשפט מיום 2.5.01 לפיה יובא בעל מקצוע מוסכם אשר יקבע אם התיקונים בוצעו כהלכה ואולם, הנתבעת עמדה על דעתה כי התיקונים בוצעו כהלכה ואם התובע טוען אחרת, יכבד להביא שמאי ולהוכיח את תביעתו. בהעדר הסכמה מצד הנתבעת ערך השמאי, מר זלטין אריה, ביקור נוסף בדירה ביום 17.5.01 וחיווה דעתו כי התיקונים לא בוצעו כהלכה, במספר מקומות סביב המשקופים נמצאו סדקים (והצביעה שבוצעה, לא בוצעה בגוון זהה, כפי שבואר לעיל). עיון בתמונות אותן צירף מר זלטין בנספח לחוות דעתו ואשר יסומנו ת/4, ת/8, מראות אכן גימור לא אסטתי מסביב לדלתות (ר' ת/5) וסדקים במילוי הסמוך לדלתות, (ר' ת/7). גם בתמונות ת/14, ת/16, אשר צולמו לאחר מסירת החזקה לתובע ניתן לראות, אף בעין בלתי מקצועית, וזאת לאחר שהנתבעת תיקנה את הטעון תיקון בטרם מסרה את החזקה לתובע. יש לקבוע איפוא כי התיקונים לא בוצעו כהלכה וכי הדירה הוחזרה לתובע כאשר בוצעו בה תיקונים היוצרים פגמים אסטתיים. התרשמתי כי בעל המקצוע אשר ביצע התיקונים עבור הנתבעת הינו "כלבויניק" שהכשרתו אינה בתחום הבניין, ובמקצועו הוא טכנאי מכונות בפנסיה. כל התחושה בעניין התיקון שבגינו שולמו למר בן נעים 600 - 500 ₪, נשא אופי של "מריחה" ו"טיוח" על מנת לצאת ידי חובה ותו לא. התובע המציא הצעות מחיר לתיקון נזקיו בעניין זה אשר סומנו כמוצגים ת/1 ות/3. הצעתו של מר גדז יעקב (ת/1) - הינה ההצעה הזולה ביותר, עומדת על סך 2,500 ₪ וכוללת את המרכיבים הנדרשים לתיקון בתוספת צבע לדלתות. לא הוכח בפני כי נגרמו נזקים לדלתות עצמן, ולפיכך ראיתי להפחית ע"פ אמדן סך בן 1,000 ₪ בגין צבע לדלתות מהצעה זו. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך בן 1,500 ₪ כולל מע"מ עבור תיקון הנזקים למשקופים וסביב המשקופים לרבות תיקוני צבע. 3. נזקים לתנור: לא שוכנעתי כי נגרמו נזקים ממשיים כלשהם לתנור. מכל מקום לא הוכח בפני כי התנור תוקן ו/או כי הנתבע שילם סכום מסויים לצורך תיקונו. השמאי זלטין אכן מציין בחוות דעתו מיום 21.11.00 כי נגרם נזק לתנור ואולם המשיך וסיכם כי עלות הנזקים טרם נאמדה על ידו. נושא הנזק שנגרם לתנור לא פורט ע"י שמאי וכאמור, אין בית המשפט יודע מהו הסכום, אם בכלל, כשהוצא לתיקונו. לפיכך, אני דוחה את טענת התובע בדבר הנזקים לתנור. 4. נזקים לארון: עם מסירת החזקה בדירה, ערכו הצדדים פרוטוקול, נספח א' 2 לחוזה מיום 10.6.99 ובו צויינו כל המטלטלין אשר נותרו בדירה, וכל הפגמים והליקויים שהיו ידועים בעת קבלת החזקה. הנזק שנגרם לארון הוצג בפני בית המשפט, בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מיום 21.11.00, (מסומנות ת/16, ת/17), והינו שבר ברצפתו של ארון הקיר לרצפתו. קיומו של נזק זה לא אוזכר בנספח לחוזה השכירות. טוענת הנתבעת כי נזק זה התגלה לה מיד כאשר נכנסה לדירה, והחלה להכניס את חפציה ואולם, היא לא פנתה לתובע בעניין זה בשל תגובותיו הבלתי נאותות לבקשותיה . אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת משום שבאותה תקופה הצדדים אך סיימו לחתום על החוזה ובשלב זה טרם ביקשה הנתבעת מהתובע לתקן תקלות שהתגלו במושכר. משכך, לא ברור מדוע כבר ביום הראשון, כאשר נכנסה הנתבעת לגירסתה לדירה והבחינה בנזק, לא התקשרה הנתבעת לתובע והודיעתהו דבר, זאת כאשר ידוע לה שחתמה זמן קצר לפני כן על נספח לחוזה המפרט כל הליקויים בדירה. התובע מבקש כי בית המשפט יפסוק לו סכום בן 2,000 ₪ עבור תיקון הארון. אף בעניין זה יש לאמר שדרישתו של התובע מוגזמת ואינה עומדת בפרופורציה לנזק שנגרם. כאמור, שיעור הנזק לא הוכח בפני. מדובר בארון ישן שמצבו אינו ידוע לבית המשפט ובהעדר הוכחה ממשית של גובה הנזק, אפסוק לתובע סכום פיצוי בדרך של אומדנא על סך 250 ₪. 5. חוות דעת השמאי השמאי, מר זלטין, ערך שתי חוות דעת שהוגשו לבית המשפט. מקבל אני את טענת התובעת לפיה חוות הדעת הראשונה נערכה טרם התיקונים שביצעה בדירה וטרם מסירת החזקה, ולפיכך אינה ישימה לענין שבפנינו. בעלות הכנת חוות דעת זו ישא התובע. עם זאת, חוות הדעת השניה מיום 17.5.01 נערכה במהלך הדיון בבית המשפט ומשקף מצב קיים. אמנם הביקור בדירה נערך על ידי השמאי, מבלי שהנתבעת תהיה נוכחת בביקור, זאת משום שהצדדים לא הצליחו לתאם מועד מוסכם ואולם, עדיין מדובר בשמאי מטעמו של התובע ואין לפסול את חוות הדעת בשל העדר נוכחות הנתבעת בעת ביקור השמאי. קיבלתי את ממצאי חוות הדעת האמורה ובין היתר, בהתאם לחוות הדעת (כמו גם העדויות והתמונות), החלטתי כי עבודת התיקון בוצעה שלא כהלכה. על הנתבעת לשאת בעלות חוות דעתו של מר זלטין. בפני בית המשפט הוצגה קבלה וספח אשראי לפיהם שילם התובע לשמאי סך בן 870 ₪. הנתבעת תשא בסכום זה. 6. איחור בהשכרת הדירה: לא הוכח בפני כי הדירה הושכרה באיחור ו/או כי יש קשר בין האיחור בהשכרתה לבין המצב בו הושארה ע"י הנתבעת. לפיכך, לא ראיתי לפסוק פצוי כלשהו בעניין זה. ל ס י כ ו ם : קיבלתי את התביעה בחלקה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך בן 2,620 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 250 ₪ ובסה"כ 2,870 ₪. הסכום האמור ישולם לתובע תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת. ללא תלות בביצוע חיובי פסק הדין, ישיב התובע לנתבעת באמצעות משלוח בדואר רשום את שטר החוב, וזאת לאחר שיוודא באמצעות סימון על גבו או ע"י גזירתו, כי לא תהא כל יכולת למאן דהוא לעשות בו שימוש. הנתבעת תצא חובתה ע"י משלוח שיק לא מעותד לדואר רשום אל כתובתו הידועה של התובע. פיצוייםמקרקעיןשכירות