1. התובעת, X X, (להלן:"התובעת") הינה אמו של הקטין (להלן:"הקטין") ובחודש מרץ 2012 חתמה התובעת על הסכם עם הנתבעת, לרישום הקטין לגן במבנה הממוקם בקרבת בית התובעת לשנת לימודים 2012/13 (להלן:"שנת הלימודים") ובתמורה לשירותי הגן, שילמה התובעת דמי רישום בסך 1,000 ₪ (הכולל ביטוח בסך 500 ₪) וכן תשלומים חודשיים בסך של 2,350 ₪. התובעת טוענת, שלאור התנהלות הנתבעת ולאור הפרת ההסכם שנכרת נגרמו לה נזקים בסכום כולל של 65,850 ₪, אך הסכימה להעמיד נזקים אלה ע"ס 32,000 ₪ על מנת להכניס תביעה זו למסגרת סמכות בית משפט זה. (ראה פירוט הנזקים בסעיף 2 ב להלן). 2. ואלו הן העובדות העיקריות המועלות על ידי התובעת, המצדיקות - לדעתה- קבלת התביעה: א. א) עם תחילת שנת הלימודים ובעקבות הודעה של עיריית רחובות בדבר היעדר אישורים נחוצים להפעלת גן, הבטיחה הנתבעת לכל הורי ילדי הגן, שיש לה כל האישורים הנדרשים לאספקת שירותי הגן ובהסתמך על הבטחות אלו, רשמה התובעת את הקטין לשנת הלימודים 2013/14 ושילמה לנתבעת מקדמה נוספת בסך של 1,000 ₪. ב) בערב יום 14.1.13 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי שירותי הגן לא יסופקו עוד באותו מבנה והגן יועבר למבנה אחר בשכונה- אם כי לשבועיים בלבד וביום 17.1.13 הודיעה הנתבעת, ששירותי הגן יועברו בשנית ביום 20.1.13 למתנ"ס הממוקם מחוץ לשכונה והרחק מבית התובעת ובנוסף לכך, אוחדה כיתת הקטין עם כיתה של ילדים גדולים יותר, המטפלות התחלפו על בסיס יומי ולא הייתה חניה להורים במיקום החדש. ג) התובעת יחד עם הורים נוספים, ביקשו מהנתבעת לתקן המצב ובעקבות כך, הבטיחה הנתבעת, שהגן ישוב למקומו הקודם, אך בחלוף חודשיים הודיעה הנתבעת ששירותי הגן יישארו במקומם. ב. א) בעקבות ההפרות הנ"ל, הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול ההסכם לשנת 2012/13 ולשנת 2013/14 וביום 17.3.13 הוציאה את הקטין מהגן. בעקבות כך, סבורה התובעת, שעל הנתבעת להשיב לה את דמי המקדמה בסך 1,000 ₪ ששולמו בעד שנת הלימודים 2013/14 ובנוסף לכך, מאחר והנתבעת לא סיפקה לתובעת העתק ממסמכי הביטוח שבגינו שילמה, מסיקה התובעת שהילדים לא היו מבוטחים ולכן מבקשת היא לחייב הנתבעת להשיב לה את הסך של 500 ₪ ששולם עבור הביטוח. ב) התובעת סבורה, שהנתבעת אחראית לנזקי התובעת כתוצאה מההפרה - זאת משום שעד שנתגלה הכזב שבהתנהלות הנתבעת, חלף המועד שבו יכלה התובעת לרשום את הקטין לגן אחר בסמוך מקום מגוריה וכך נאלצה התובעת להתנייד מדי יום למיקום מרוחק יותר ובכך ייגרמו לה נזקים בדמות בזבוז זמן ועלות הנסיעות - החל מינואר 2012 ועד לסוף שנת הלימודים 2013/14 בסך של 12,000 ₪ (לפי 50 ₪ ליום). ג) בנוסף לפיצוי הנ"ל, סבורה התובעת, שעל הנתבעת לשלם לה סך של 2,350 ₪ בשל איכות שירות נחותה בחודשים ינואר- מרץ 2013 ובנוסף לכך מלינה התובעת על כך, שהקטין ייאלץ ללכת מדי יום בשנה וחצי הקרובות לגן מרוחק ממקום מגוריו, חבריו לכיתה לא יגורו בסמוך אליו ולא תינתן לו ההזדמנות להתרועע ולהכיר את ילדי השכונה - דבר שיש בו פגיעה מהותית בהתפתחותו של הקטין בשנותיו הראשונות והתובעת מעריכה את הנזקים הלא ממוניים בנדון לסך 50,000 ₪. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה, אך למרות שהוזמנה לדיון, לא התייצב הנתבעת להשמיע טענותיה כנגד טענות התובעת. עם זאת, אין להתעלם כליל מתגובת הנתבעת - כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה. לכן, לאחר ששמעתי את התובעת ולמרות, שהנתבעת לא התייצבה, לא ניתן פסק הדין על אתר, אלא היה בדעתי לבדוק את טענות התובעת ובמיוחד את הסעדים המבוקשים על ידה. 4. בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת, שנגרמו נזקים כלשהם לתובעת והנתבעת סבורה, שיש לדחות התביעה, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) היות והגן שייך לרשת גני ילדים שבבעלות וניהול חברת א.ש.פלדמן פרויקטים בע"מ (להלן:"החברה") נחתם ההסכם בין התובעת ובין החברה ואילו הנתבעת עבדה בתפקיד מנהלת שכירה ולגופו של עניין, טוענת הנתבעת, שבמועד ההרשמה לשנת לימודים 2012./13 המבנה החדש שעתיד היה להשתכן בו הגן, עדיין לא היה מוכן וגמור וטרם נמסרה לתובעת הכתובת של הגן. ב) שנת הלימודים החלה במבנה החדש ביום 27.8.12 ולהורי הגן נמסר מלוא המידע לגבי מצב המבנה. הנתבעת הודיעה להורי הילדים על המעבר למבנה אחר והמרחק בין ביתה של התובעת לגן הוא 500 מ' והמרחק בין בית התובעת למתנ"ס הוא 400 מ' ואפשר גם להגיע ברגל ולכן, דוחה הנתבעת הטענה, שהגן הועבר הרחק מביתה או שמדובר בהרעת תנאים. כמו כן, מכחישה הנתבעת, שאוחדו כיתות אלא הייתה הפרדה מוחלטת בין הכיתות ובאשר לטענת התובעת על היעדר מקומות חניה - מצהירה הנתבעת, שבחצר המתנ"ס היו מספר מקומות חניה וגם ברחוב הסמוך היו מקומות חנייה מרובים. ב. א) כל התחייבויות ההסכם קוימו ולגבי העברת הגן למתנ"ס, טוענת הנתבעת, שהמעבר היה למשך 3 חודשם בלבד וביום 28.4.13 חזרו כל הכיתות למבנה בו שכן הגן מלכתחילה, אך התובעת בחרה להעביר את הקטין לגן אחר. הנתבעת עדכנה את הורי הילדים עדכון שוטף במידע רלוונטי הנוגע לגן. עוד טוענת הנתבעת, שילדי הגן היו כל הזמן מבוטחים בחברת הביטוח הקולקטיב הארצי של הפניקס. 5. לאחר שבחנתי את טענות התובעת, כפי שאלו הועלו בכתב התביעה ובבית המשפט ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות ובהתחשב גם באמור בעובדות שהעלתה הנתבעת בכתב התביעה, אני מחליט כדלקמן: א. התובעת אמנם צרפה לכתב התביעה העתק ההסכם, אך הסכם זה נעדר כותרת ואין לדעת מי הם החתומים על ההסכם ולכן, לא הוצג בפני הסכם סופי החתום ל ידי הצדדים, אשר יוכל להוכיח את אומד דעתם האחרון של הצדדים. בהעדר הסכם חתום המוכיח מי הצדדים המתקשרים, לא אוכל להתייחס לטענת הנתבעת, שההסכם נחתם בין החברה ובין התובעת ולכן אם התכוונה הנתבעת לטעון היעדר יריבות בשל התחייבויות החברה ולא התחייבויות שלה - לא אוכל לקבל טענה זו. ב. לגופו של עניין, אני מחליט כבר עתה, שתביעת התובעת היא מוגזמת, בלתי סבירה והתובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים על ידה - הכל כפי שיפורט להלן: א) באשר לדרישת התובעת, לחייב הנתבעת להשיב לה סך של 500 ₪ בשל היעדר ביטוח, אני דוחה דרישה זו וגם דוחה טענה זו, משום שהנתבעת טענה שאכן ילדי הגן היו מבוטחים בחברת הפניקס. אין אני מקבל טענת התובעת, שטופס הביטוח שהציגה הנתבעת תקף מ-1.4.13 בעוד שהגן התחיל ביום 1.9.12 משום שלתמיכת טענת הנתבעת, שאכן היה ביטוח בחברת הפניקס צרפה הנתבעת אישורי ביטוח מהם עולה, שתחילת תקופת הביטוח הוא מיום 26.8.12 ובהמשך עד יום 31.3.14. (ראה טענת התובעת בעמ' 1 לפ',ש' 16- 18 לעומת האישורים שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה). ב) התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 12,000 ₪, לפי 50 ₪ ליום, עבור בזבוז זמן ועלות הנסיעות החל מינואר 2012 ועד לסוף שנת לימודים 2013/14, אך דרישה זו נדחית, בשל שני הנימוקים הבאים: ראשית, מגוף התביעה עולה, שחלקו של נזק זה הוא נזק עתידי אשר טרם מומש וטרם גובש, שכן התובעת עצמה מציינת בכתב התביעה שאלו נזקים שנגרמו ואשר ייגרמו ותובע אינו יכול לתבוע נזקים עתידיים שטרם הוכחו. שנית, התובעת לא הוכיחה מה מרחק הגן בו רשמה את הקטין לאחר שהוציאה אותו מהגן של הנתבעת וגם לא הוכיחה הוצאה כלשהי בגין הנזקים הנטענים. לעניין זה העידה התובעת, שהוציאה את הקטין באמצע שנת הלימודים ולא יכלה לרשום אותו במקום המגורים שלה כי לא היה מקום ולכן רשמה אותו לגן הרחוק ממקום מגוריה. (עמ' 2 לפ',ש' 7- 10). בעניין זה העיד גם מר X, בעלה של התובעת, שנאלצו לרשום הקטין לגן הכי קרוב שיש ומצאו גן במרחק נסיעה וזה דורש נסיעה ארוכה יותר, שכן יש צורך להקיף את כל האזור ולוקח לו 20 דקות למצוא חניה שהיא בלתי אפשרית. (עמ' 2 לפ',ש' 18- 21). כפי שכבר ציינתי לעיל, התובעת וגם מר X לא הוכיחו באיזה גן נרשם הקטין, מה המרחק מבית התובעת והאם כל יום היה צורך להקיף את כל האזור והאם כל יום היה צריך מר X לבזבז 20 דקות על מנת למצוא חניה וגם לא הוכח, שהחל מינואר 2012 כבר נמצא הקטין בגן מרוחק. ג) על מנת להוכיח את הנזקים הלא ממוניים בסכום של 50,000 ₪, לא יכולה התובעת להסתפק בטענה בלבד, שנגרמו או ייגרמו להתפתחותו של הקטין, או כפי שמציינת התובעת בכתב התביעה: "יש להוסיף את הנזקים שכבר נגרמו להתפתחותו של התובע 2..." או, שעצם העובדה, שהקטין ייאלץ ללכת מדי יום לגן ילדים מרוחק ממקום מגוריו וחבריו לכיתה לא יגורו בסמוך אליו ומנגד לא תינתן לו ההזדמנות להתרועע ולהכיר את ילדי השכונה ולכן: "מדובר בפגיעה מהותית ואמיתית בהתפתחותו של ילד בשנותיו הראשונות" ובשל כך מעריכים התובעים את הנזק בגין כך בעשרות אלפי שלקים. (סעיף 16 לכתב התביעה). טענה זו לא יכולה להיטען כך על דרך הסתם, אלא שהיה על התובעת לצרף חוות דעת של אדם מוסמך, אשר יקבע מה ההשפעות תהיינה על הקטין אם יועבר לגן אחר או מה השפעות תהיינה על התפתחותו של הקטין בשל כל הטענות אותן העלתה התובעת. עם כל הכבוד לתובעת, טענות אלו הועלו כך על דרך הסתם אך ורק להגזים בסכום תביעה שאין לכך כל הוכחה ראייתית מוסמכת להשפעות הנטענות. 6. כפי שעולה מטענות התובעת, היא החליטה - על דעת עצמה- להעביר את הקטין מגן הנתבעת אל גן אחר, אך גם עולה מהמסמכים שצרפה התובעת לכתב התביעה, שלאור התנהלות מפעילי הגן- כפי שהתנהלות זו עולה מההתכתבויות אשר צרפה התובעת לכתב התביעה, הייתה לה לתובעת סיבה טובה לשקול האם להמשיך ולשלוח את הקטין לגן הנתבעת או להעבירו לגן אחר. עם זאת, ולאור הנימוקים שפורטו לעיל ולנימוקים שעוד יפורטו להלן, הגעתי למסקנה, שאין מקום להעניק לתובעת את הסכומים הנתבעים על ידה בתביעה זו, שהם בחלקם סכומים עתידיים ובחלקם סכומים בלתי מוכחים - כפי שפורט לעיל- אך אין ספק, שבמקרה כזה על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים בגין אותה תקופה שהקטין לא היה בגן של הנתבעת בתוספת פיצוי - כפי שייקבע על ידי בית המשפט- על התנהלות הנתבעת במהלך היות הקטין בגן הנתבעת, התנהלות שגרמה לתובעת התרוצצויות, טרחה ובזבוז זמן: א. א) מאחר ובכל זאת, התובעת צרפה את העתק ההסכם והיות והיא מסתמכת על סעיפי ההסכם, אשר לטענתה הופרו, אזי יש לקחת בחשבון את האמור בסעיף 7 להסכם בו נקבע: "במידה והורה ירצה להוציא את ילדו מהגן מכל סיבה שהיא, יחויב לשלם, מיום הוצאת הילד/ה, את החודש הקלנדרי העוקב". ב) התובעת העידה בבית המשפט, שהיא שילמה 2,350 ₪ לחודש החל מיום 1.9.12 והקטין היה בגן עד סוף מרץ 2013 ורק לאחר מכן, היא נאלצה להעביר את הקטין לגן אחר. (עמ' 1 לפ',ש' 19- 22). לכן, יהיה על התובעת לשלם עבור שירותי גן הנתבעת עד חודש מרס ואילו את יתרת הסכום יהיה על הנתבעת להשיב לתובעת. ב. מעדות התובעת עולה, שממילא החליטה הנתבעת להחזיר לתובעת את יתרת השיקים החל מחודש אפריל 2013 (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 26- 28) ולכן, אין על הנתבעת להחזיר יותר אף סכום מהתשלומים החודשיים בהם ביקר הקטין בגן הנתבעת. ג. א) בנוסף לאמור לעיל וכפי שקבעתי לעיל, התנהלות הנתבעת- כפי שעולה מההתכתבויות שצורפו לכתב התביעה וכפי שעולה מהמוצג ת/1, אני קובע, שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כספי, אך בקביעת הפיצוי יש לקבוע פיצוי מידתי והולם את נסיבות המקרה ולכן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, מאחר ולתובעת נגרמו הוצאות בגין הגשת התביעה והיות והנתבעת לא התייצבה לדיון, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה ומהנימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. קטיניםמקדמהגן ילדים / פעוטון / משפחתון