רקע וצדדים עניינה של התביעה בעסקה לקבלת שירותי אינטרנט וטלפון לחנות שפתח התובע בעיר מודיעין. לטענת התובע, בתאריך 22.2.11 התקשר עם הנתבעת בעסקה לרכישת שירותי טלפון ואינטרנט בחבילה אחת (להלן: "בנדל") שנועדה לפעול בחנות שהייתה בבעלותו. לגרסתו, ההתקשרות היתה מול חברת התקשורת בזק (להלן: "חברת התקשורת"), כאשר נציגת חברת התקשורת הודיעה לו במעמד ההתקשרות שישנה התחייבות מטעם הלקוח למשך שנה. לדבריו, בחודש דצמבר 2011 החנות נסגרה, וחרף זאת, ולמרות שלא מסר לנתבעת פרטים של אמצעי תשלום - הנתבעת חייבה אותו עם סיום תקופת ההתחייבות בגין שירותים שלא צרך, בטענה שלא הודיע לה על הפסקת השירות. 3. לטענת הנתבעת, בעת ההצטרפות הוסברו לתובע כל פרטי החבילה אליה הצטרף, ומיד לאחר הצטרפות התובע נשלח לביתו המכתב שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה (להלן: "המכתב נספח 1"),המפרט את התנאים אשר הוסברו לו בעת ההצטרפות לרבות עלות החבילה בתום השנה הראשונה. במכתב זה הובהר מחיר השירות החל מהחודש ה- 13, וכי התשלום לחברת התשתית ישולם בנפרד. כיוון שלא נתקבלה אצל הנתבעת כל הודעת ביטול מטעם התובע, המשיכה לספק את השירות לתובע. הנתבעת שאינה שהיא לא היתה רשאית לנתק את חיבור האינטרנט על דעת עצמה ללא בקשת הלקוח, שכן יהיה בכך משום הפרת חוזה מצידה. לטענתה, הרישיון שניתן לה ע"י משרד התקשורת אוסר עליה לנתק לקוח משירות ללא פנייה מצידו. עוד טענה הנתבעת כי אין כל היגיון בהפסקת שירותי גישה לאינטרנט לאחר שנה בלבד, שכן "מדובר בשירותי תקשורת בסיסיים בימינו". 4. בתגובת התובע לכתב ההגנה טען שגם במכתב נספח 1 - אשר לטענתו לא התקבל על ידו - נרשם כי לקוח שאינו משלם ינותק מהשירות, ובמכתב זה חסרים נתונים כגון מחיר החבילה, תאריך שליחת המסמך וכו'. ולפיכך אינו יכול לשמש כבסיס לחיובו. הנתבעת, לטענתו, התנהלה בצורה פלילית ועל מנת להשיג את פרטי חשבון הבנק של התובע, נכנסה לחשבונות בנק חסויים של התובע וקיבלה משם מידע חסוי. התובע טען כי לא חתם מעולם על הוראת קבע שפרטיה מופיעים בנספח 2 לכתב ההגנה. בכתב התשובה ביקש התובע לשנות את סכום התביעה ולהעמידו על סך של 5,857 ₪. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. העסקה למתן שירותי אינטרנט בין התובע לנתבעת הינה "עסקה לתקופה קצובה" כמשמעה בהגדרת מונח זה בסעיף 13א פסקאות (2) ו- (3) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), וכן "עסקה לתקופה מתמשכת" בהתאם להגדת מונח זה בסעיף 14ג(א) לחוק. לכאורה, מאחר והנתבעת לא שלחה לתובע את המכתב שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה בתוך "תקופת ההודעה" המוגדרת בסעיף 13א לחוק, ייתכן שהמשך ההתקשרות לאחר סיום תקופת ההתחייבות אינה תואמת את הוראות החוק - ועל כן גם החיוב בגין תקופה זו אינו כדין, אך זאת רק מקום שהוראות סעיף זה חלות על ההתקשרות בין הצדדים במקרה דנן. לפיכך, לפני בחינת זכויות התובע על פי החוק, יש לבדוק תחילה אם החוק חל על העסקה בין הצדדים. תחולת חוק הגנת הצרכן 7. ההגדרה בחוק למונח "צרכן" בסעיף 1 לחוק הינה: " "צרכן"- מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי". [ההדגשה שלי - ר.ה.] 8. לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתיק ת"צ (מחוזי נצרת) 44467-04/12 טל אבי איזנבאום נ. הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ [11.02.13] (להלן: "פס"ד איזנבאום"), שם נקבע כך: "לטענת המשיבה, המבקש אינו מתאים להגדרת המונח "צרכן"... לגרסת המשיבה כל אחד מחברי הקבוצה התובעת הוא עוסק ולא צרכן לכן, לא קמה למבקש ולחברי הקבוצה, עילת תביעה אישית מכח חוק הגנת הצרכן... עם זאת, וחרף ההגדרה הרחבה בפסיקה למונח "צרכן", לא ניתן לראות במבקשים צרכנים של המשיבה. סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מגדיר "צרכן" מפורשות כמי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. בענייננו, המבקשים הם בעלי צימרים אשר צרכו שירות מהמשיבה לצרכים עסקיים, היינו השמעת המוזיקה בחדרי האירוח המושכרים על ידם לציבור הרחב. מכאן משמדובר בשירות שצרכו המבקשים לשימוש עסקי, ולא שימוש שעיקרו אישי ביתי או משפחתי כפי דרישת סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן. גם בדברי ההסבר לחוק הגנת הצרכן, תש"ם-1980 (הצעת חוק 1469, ג' באב תש"ם 16.7.1980) נאמר בהקשר זה כך: "הגדרת צרכן באה לייחד את הוראות החוק לעסקאות לצרכי הפרט ולהוציא עסקאות מסחריות, אשר עליהן ימשיך לחול מכלול החקיקה הרגיל...". (ההדגשה שלי- נ"מ). מכל האמור מעלה, באתי לכלל מסקנה כי המבקשים אינם עונים על הגדרת צרכן בחוק הגנת הצרכן..." [ההדגשות במקור- ר.ה.] 9. בענייננו, התובע ציין בכתב התביעה כי פתח חנות לציוד ומזון לבעלי חיים בעיר מודיעין, והתקשר עם חברת התקשורת בעסקת "בנדל" לקבלת קו טלפון, תשתית אינטרנט וגם שירות ספק אינטרנט בעסקה אחת משולבת. התביעה כולה מתייחסת לשירות שניתן לתובע בחנות שפתח כפי שהגדיר בתביעתו, וכפי שעולה גם מהחשבונות שצורפו לכתב התביעה ומכתובת משלוח המכתב נספח 1 לכתב ההגנה. התובע ציין בפתח עדותו כי זו כתובת החנות, ואינה כתובתו הפרטית. לאור האמור ניתן לקבוע כי אין חולק שהשירות נשוא התביעה ניתן לתובע לצורך עסקו ובהתאם, לא ניתן להגדירו כשימוש "שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי". 10. החוק בא להגן על האדם הפשוט המתקשר בעסקאות יום-יומיות עם גופים שונים, שאינו ערוך לקבל ייעוץ בכל התקשרות כזו, ואינו יכול לעמוד על ההשלכות שלהן. בנסיבות אלה בחר המחוקק להעניק לו הגנות מיוחדות המפורטות בחוק. מאידך, בעל עסק נוהג להתקשר בעסקאות באופן יום יומי, לערוך משאים ומתנים, לשקול את כדאיות כל התקשרות ואת הסיכון הכרוך באלה - ויש בידו להתייעץ עם רואה חשבון, יועץ משפטי או גורם אחר כדי להבין את משמעות ההסכמים בהם הוא מתחייב לשאת בתשלום תמורת שירות. החוק לא נועד להגן על בעלי עסקים בהגנה הרחבה הניתנת לצרכנים הפרטיים. 11. על כן, התובע אינו עונה להגדרת "צרכן" בחוק, וההוראות הדנות בהפסקת החיובים לאחר תקופת ההתחייבות ו/או במשלוח הודעות לפני שינוי התעריפים בעסקה לתקופה קצובה ו/או בעסקה לתקופה מתמשכת, אינן חלות עליו. טענת הזיוף 12. התובע טען כי לא מסר אמצעי תשלום לנתבעת, ופרטי כרטיס האשראי שנמצאו בידה הושגו "בזיוף קשה". הנתבעת טענה כי לא קיבלה נתונים אלה מחברת התקשורת וכי מדובר בחברות נפרדות, וכל הפרטים המצויים בספריה נמסרו על ידי התובע. 13. התובע לא הוכיח את טענתו זו, למעט אמירה בעלמא, ולא עמד בנטל ההוכחה המוגבר להוכחת הטענה למרמה, תרמית או זיוף. מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי אין בידה הכלים לנחש את מספר כרטיס האשראי של התובע, מספר חשבון הבנק וסניף הבנק - אלא אם התובע הוא שהעביר נתונים אלה. על כן, אני דוחה טענה זו של התובע. הפסקת ההתקשרות 14. התובע טען כי לא נחתם חוזה התקשרות עם חברת התקשורת. למרות הנטען, לא סביר בעיני כי חברת התקשורת תחייב את התובע בלא שיהיה בידה חוזה מחייב המפרט את תנאי ההתקשרות ביניהם, אפילו מדובר בהתקשרות טלפונית ולא בהסכם שנחתם ידנית ואישית על ידי התובע במשרדי חברת התקשורת. התובע לא הסביר מדוע לא ביקש לקבל מחברת התקשורת העתק ההסכם או תרשומת נתוני ההתקשרות ביניהם. ברור כי לו היה דואג לעשות כן, היה מבין ויודע כי עליו ליידע את הנתבעת בסיום ההתקשרות, והמחלוקת נשוא התביעה היתה נמנעת. 15. אין כל טענה מצד התובע כי פנה לנתבעת להפסיק את ההתקשרות עמה. הובהר בכתב התביעה, כי הוא ידע שהוא מתקשר בעסקה הכוללת הן תשתית והן ספק אינטרנט, עם התחייבות לשנה. 16. התובע טען כי סגר את עסקו כבר בחודש יוני 2011, אז פנה לחברת התקשורת, והעביר את הוראת הקבע שנתן לה, לזכיין "שלקח את החנות". לא ברור מדוע לא עדכנה בזק את התובע כי עליו למסור הודעה על ניתוק השירות גם לנתבעת, אם לא עשתה כן - ומדוע לא העבירה את ההודעה לנתבעת, הקשורה בעסקת הבנדל בגינה שילם התובע לחברת התקשורת. עם זאת, מאחר והחברה לתקשורת אינה נתבעת בתיק זה - ואף לא הוצגו בפניי החשבונות שנשלחו לתובע מחברת התקשורת מהם ניתן ללמוד מהו המידע שנרשם בהם לגבי המשך ו/או הפסקת השירות מספק האינטרנט - לא ניתן לקבוע ממצאים בעניין זה. 17. הנתבעת הציגה תדפיס מתוך נתוני התובע המתנהלים במערכת הממוחשבת אצלה (נ/1), ממנה עולה כי בנוסף למכתב (נספח 1 להגנה) נשלחה במקביל לתובע הודעה דומה בדואר האלקטרוני, עוד ביום 23.02.11 - במועד בו אין מחלוקת כי התובע היה פעיל בעסקו, ויש להניח שקיבל דואר אלקטרוני לאחר שנרשם לשירות זה. על פי אותו תדפיס, נשלחה לתובע הודעה במייל ביום 18.01.12 התראה על סיום הטבה. 18. כאמור, התובע ידע כי הוא התקשר בעסקה שבמסגרתה הוא מקבל שירות הן של ספק אינטרנט, והן של תשתית לצורך תקשורת אינטרנט. כפי שהובהר לעיל, מדובר בבעל עסק, וככזה הוא יכול לבצע בדיקה ובירור ולוודא אם מסר בעת הפסקת הפעילות את כל המידע הנדרש ולכל הגורמים, הספקים ונותני השירותים הרלבנטיים, במועד הפסקת הפעילות העסקית שלו. התובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו, להוכיח כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי עליו למסור הודעה לנתבעת אודות הפסקת השירות, בנוסף למסירת ההודעה למי שסיפק לו את תשתית האינטרנט בלבד. סוף דבר 19. התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, בנסיבות המקרה, מצאתי כי אין לחייב את התובע בהוצאות משפט. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.מחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)