העניין שבפני, תובענת התובעים לקבלת פיצוי כספי בסך 19,968 ₪, בגין ליקויים נטענים הנוגעים לריהוט אשר נרכש על ידי התובעים מאת הנתבעת. ההתקשרות שבין הצדדים ההתקשרות שבין הצדדים, נוגעת לשתי עסקאות: בשנת 2008 נרכשו על ידי התובעים שישה כסאות מסוג "בונו", בתמורה כספית בסך 633 ₪ לכסא (באותה התקשרות נרכש אף שולחן אוכל לגביו אין כל דרישה או טענה); וביום 24.7.2011 נרכשו שתי ספות מסוג "מטינטה" בתמורה כספית בסך 15,412 ₪. טענות הצדדים לטענת התובעים, המוצרים אשר נרכשו מאת הנתבעת, לוקים בפגמים אשר באים לידי ביטוי בקילופי שכבת העור המרפדת את הרהיטים. התובעים מציינים בכתב התביעה, כי נכון לחודש אוגוסט 2012 החלה אחת הספות (הספה הדו-מושבית) להתקלף בארבעה מוקדים שונים, ואולם פניותיהם באותו שלב לא נענו, שכן הפניה נעשתה לאחר חלוף יותר משנה מאז רכישת הספות; התובעים מתארים את פניותיהם לנתבעת, מו"מ אשר נוהל מול נציגי השירות, והעובדה כי לאחר מו"מ הוצע להם ביצוע תיקון הספה בעלות מופחתת, ואולם התובעים דחו את ההצעה שכן הובטחה להם תקופת אחריות מוגבלת של שלושה חודשים בלבד. התובעים טענו כי פנו למועצה הישראלית לצרכנות, פניה אשר בעקבותיה הופנה אליה המומחה מטעמם, מר חיים רוף (בנושא חוות הדעת ארחיב בהמשך), אשר בעת בדיקת הספה הפנה תשומת ליבם של התובעים אף לפגמים בכיסאות אשר נרכשו מאת הנתבעת, ובהתאם נתבקש תיקון כתב התביעה על ידי התובעים, אשר ביקשו, בנוסף לפיצוי בשיעור מלוא התמורה אשר שולמה בעבור שתי הספות, גם פיצוי מלא בגין רכישת ששת הכסאות. הנתבעת מנגד, טענה כי יש לדחות את התובענה מכל וכל. לגישתה, בכל הנוגע לחלק התובענה הנוגע לספות, הרי שמדובר בנזק נקודתי אשר נגרם על ידי התובעים לאחת הספות, בדרך של שימוש וניקוי לא נכון של הספות, בניגוד להוראות אשר נמסרו יחד עם הספות בעת אספקתן. הנתבעת סבורה, כי התובעים העלו דרישות מופרכות ומופרזות, ודרשו לקבל ספות חדשות במקום שתי הספות - כאשר הליקויים הנטענים נובעים מהתנהגות התובעים בלבד. בכל הנוגע לפגם הנטען בכיסאות, השיבה התובעת כי הגם שמדובר בשישה כסאות בלבד, הרי שלפי חוות הדעת וכתב התביעה המתוקן, הקילוף היה באחד משישה כיסאות (כאשר במסגרת התביעה נדרש פיצוי בגין כל הכסאות), וגם לגביו נטען להיעדר חבות בפיצוי, בגין העלאת הטענה לראשונה למעלה מחמש שנים לאחר הרכישה, קרי ארבע שנים לאחר תום תקופת האחריות. הנתבעת אף הפנתה לתעודת האחריות אשר צורפה לכתב ההגנה מטעמה, והראתה כי בכל מקרה, אחריות לרהיטים אינה ניתנת לתקופה העולה על שלוש שנים (ובמקרה של רהיטי עור - שנה אחת), וטענה כי בהקשר של הכיסאות, העלאת הטענה לראשונה בחלוף 5 שנים, הינה תמוהה וחסרת בסיס או טעם. חוות דעת המומחים מטעם התובעים, מסר המהנדס חיים רוף, מהנדס עורות בהשכלתו, חוות דעת מקצועית. מר רוף קבע, כי בכל הכיסאות נתגלתה שכבת ציפוי עליונה מתקלפת, המתקיימת בכל חלקי הכיסאות (קרי, גם בחלקים בהם אין מגע עם הגוף), ובנוגע לסלון נתגלו פגמים בספה הדו-מושבית, שם צבע העור בסלון היה באיכות ירודה, וקיימים קילופים בשכבת הצבע באזורים הבאים במגע עם הגוף. לדברי מר רוף, מדובר בפגם שאינו בר תיקון, ומדובר בתופעה אשר לדעתו אינה אופיינית לשימוש רגיל בספות. לגישתו של מר רוף, הליקוי הופיע בספה הדו-מושבית בלבד, שכן בספה התלת-מושבית נעשה שימוש מופחת יחסית, ולכן הפגם אינו מופיע בה (ולגישתו, עם חלוף הזמן ושימוש נוסף, אותו פגם יופיע גם בספה התלת-מושבית. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת מטעמו של מר אוז'לבו יצחק, איש מקצוע בעל הסמכה לחידוש ותיקון עורות, ובעל תעודת הכשרה מביה"ס לטקסטיל שנקר. לדעתו של המומחה מטעם הנתבעת, הספה הדו-מושבית ניזוקה עקב שימוש לקוי בערכת הניקוי, כך שנפגמה שכבת הלקה (המשמשת כשכבת הגנה של הצבע) ובעקבותיה דבק הלכלוך בספה. בנוגע לכיסאות, סבור היה המומחה מטעם הנתבעת, כי הכיסאות מצויים במצב סביר ביחס לתקופת שימוש של חמש שנים, ולגישתו הפגם בכיסא יחיד הפגום, נובע מפגיעה בשכבת הציפוי על ידי המשתמשים בכיסא, ולא בליקוי שהיה קיים בכיסא. אדנים משפטיים. אין במקרה זה, בעסקה שהינה ברת ביטול לאור תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א 2010, בשים לב למהות ולסוג השימוש במורצים אשר מרכשו, כמו גם בעיקר, לחלוף הזמן מאז עריכת ההתקשרות. בהתאם גם אין קשר בין עילת התביעה לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) תשס"ו 2006. עילתה של התובענה, הינה לליקוי או פגם שהיה במוצרים אשר נרכשו מאת הנתבעת, פגם שלא היה ידוע עד התגלותו לראשונה, ולפיכך מדובר בעילת תביעה הנוגעת לאי התאמה, כמשמעותה בחוק המכר תשכ"ח 1968. סוגית אי ההתאמה מוסדרת בסעיפים 11 עד 15 לחוק המכר, ובהתאם, ככל שתתקבל המסקנה כי הרהיטים או חלקם, לוקים באי התאמה (ואי התאמה בהקשר זה, הינה כאמור בסעיף 11 (4) לחוק המכר, ונוגעת היא לאיכות ולתכונות המוצר אשר נמכר) המזכה את התובעים בפיצוי, ובכפוף לסייגים שבחוק המכר. דיון והכרעה לפי סעיף 15 לחוק המכר, "לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר" בכל הנוגע לחלק התביעה הנוגע לששת הכיסאות אשר נרכשו, סבורני כי דינו של רכיב זה, להידחות במלואו, שכן הטענה הועלתה לראשונה בחלוף למלעה מארבע שנים מאז רכישתם. אחריות מוכר, אינה אמורה להיות ללא הגבלת זמן כלל, ובנושא ריהוט, אין חובה שבדין לקצוב תקופת אחריות מינימלית. כאשר הנתבעת מסרה תעודת אחריות שמשכה שנה אחת, ועל פי תנאי ההזמנה הכללית צפתה כאפשרית בנסיבות מסוימות החלפת ריהוט לתקופה של עד שלוש שנים לכל היותר, וכאשר חוק המכר קובע שבחלוף ארבע שנים לא יהא זכאי הרוכש לתרופות בשל הפרת החוזה (בעילה של אי התאמה) - העלאת הטענה בחלוף חמש שנים, אינה מצדיקה לראות בנתבעת כמי שהפרה את ההסכם באופן בו הממכר לוקה באי התאמה. לא מצאתי לנכון להתייחס בהקשר זה, לחוות הדעת בנוגע לכיסאות, או ליתר הטענות אשר הועלו בדיעבד (כגון, שאלת ההטעיה בעת כינוי כסאות מרופדי "בייקסט" ככיסאות מרופדי עור, שכן ההכרעה בשאלות אלו אינן רלוונטיות משהגעתי לכלל מסקנה כי העלאת הדרישה באיחור כה ניכר, משמיטה את טענת אי ההתאמה הנסתרת. שונים הם הדברים, כאשר נבחנת שאלת אי התאמת הספות (והכרעה בשאלה האם נפלה אי התאמה מהותית המצדיקה לראות בנתבעת כמי שחבה בפיצוי בשל הפרת ההסכם בהקשר זה). הגם שאחריות המוצר הוגבלה לשנה אחת על פי תעודת האחריות, הסיפא לסעיף 15 לחוק המכר כנזכר לעיל, " לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה." ויודגש. גם אם היה המכר תקין לחלוטין, ולא נפל בהליך המכר פגם בצורה של הטעיה כלשהיא, הרי שסבורני שככל שאיכותו של מוצר אינה תואמת את המצופה ממוצר מסוג זה (וספות עור יוקרתיות מבית עסק ממותג נתפסות, או אמורת להיתפס, כמוצר איכותי). לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בספה הדו-מושבית, ובה בלבד, נפל פגם מהותי של אי התאמה נסתרת, אשר נתגלתה באיחור, פגם אשר מצדיק לראות את הנתבעת כחבה בפיצוי בגין הפרת ההסכם שבין הצדדים בהקשר זה. ואבהיר: שני המומחים היו תמימי דעים, כי לספה התלת-מושבית לא נגרם כל נזק לשכבת הלקה, ואולם שכבת הלקה היתה פגומה בספה הדו-מושבית. הואיל ושתי הספות מצויות באותו החדר, ומצויות בשימוש של אותה משפחה, איני סבור כי משקל היתר אמור להינתן לשימוש המופחת באותה ספה, אלא בליקוי מהותי בספה אשר התבררה כלקויה. המומחה מטעם הנתבעים קבע בחוות דעתו, כי הליקוי הופיע בספה הדו-מושבית בלבד, מאחר והיא בשימוש ניכר יותר, וכי הליקוי עתיד להופיע בספה התלת-מושבית לאחר שימוש נוסף בה, ואף העיד "יכול להיות שבמקומות שהיה שימוש יותר מסיבי עם הדוף אז הצבע התקלף יותר" . כאשר התבקש המומחה מטעם התובעים להבהיר דבריו, כי "כאשר יושבים על ספה היא נשחקת...אין שימוש מסיבי בספה, זה שימוש ביתי ואני מעריך שנעשה בה שימוש 3-4 שעות ביום" . גם אם ספה מסוימת באותו חדר-מגורים, מצויה בשימוש מופחת, אין זה אומר כי לא נעשה בה שימוש בכלל. העובדה שעל אחת הספות הופיעו סימני שחיקה ניכרים מאוד, ובאחרת לא הופיעו כלל, מחזקות את המסקנה, כי הספה הדו-מושבית, הכילה ליקוי אינהרנטי, המגיע כדי אי התאמה מהותית אשר לא ניתנת הייתה לגילוי בעת קבלת הממכר. אדרבא, שימוש מופחת בספה הנוספת, אמור היה להביא לתוצאה דומה אם כי מופחתת, בהתקלפות שכבת הלקה. העובדה כי בספה הנוספת אין ולא היה כל ליקוי שהוא, מלמדת כי רק ספה אחת מן השתיים הכילה את הפגם המובנה. גם טענות הצדדים באשר לשימוש נכון או לא נכון בחומרי הניקוי, מחזקות טענה זאת. אם היה הליקוי נובע משימוש או יישום לא נכון של חומרי הניקוי, הרי שאותם חומרי ניקוי שימשו לניקוי שתי הספות; אם חומרי הניקוי היו אלו אשר פגעו בשכבת הלקה, הרי שהיו פוגעים במידה שווה בשתי הספות; אציין, כי אמינים היו עלי דברי התובעים, כי עשו שימוש בחומרי הניקוי אשר נמכרו להם על ידי הנתבעת עצמה, כדי להדוף את טענת הנתבעת לגבי שימוש לא נכון ולקוי בנושא ניקוי הספות; יתר על כן, כאשר הוצגו חומרי הניקוי בהם עשו התובעים שימוש, בפני המומחה מטעם הנתבעת אמר כי מדובר בחומרי ניקוי המתאימים לספה, ובכך נשמטה הקרקע מתחת לטענה כי שימוש בחומרי ניקוי לא נכונים הביא לפגמים ברהיט; לאור כל אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי ההסכם במסגרת רכישת הספות על ידי התובעים מאת הנתבעת, הופר בשל אי התאמה בכל הנוגע לאיכותו של המוצר אשר סופק, כאמור בסעיף 11 (4) לחוק המשכר תשכ"ח 1968. סוף דבר התוצאה הסופית הינה כי בגין ההתקשרות המוקדמת, הנוגעת לרכישת ששת הכיסאות, התובענה נדחית, ובגין ההתקשרות שבין הצדדים לרכישת שתי הספות, דינה של התובענה להתקבל, לפחות באופן חלקי. כפי שפורט בכתבי הטענות, ובחשבונית המס מס' 238685, נרכשו שתי הספות בחודש יולי 2011. הספה הדו-מושבית נרכשה בסכום של 4,651 ₪, והספה התלת-מושבית נרכשה בסך 10,761 ₪. שאלה מהותית בהקשר זה, הינה האם על הנתבעת לפצות התובעים, בגין הספה אשר לגביה קבעתי כי נפל פגם של אי התאמה, או שמא יש לפצותם בגין שתי הספות, אשר נרכשו כמקשה אחת, ותואמות האחת לשניה? לאחר בחינת השאלה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה לפצות את התובעים בגין הספה אשר לגביה לא נטען לכל נזק. ככל שהיתה הפניה מבוצעת במסגרת תקופת האחריות למוצר, קרי, תקופה בה הנתבעת צפתה מראש כי יכול ותועלינה טענות מטעם הנתבעים בהקשר זה, נוטה הייתי לחייבה בתשלום פיצוי בגין שתי הספות גם יחד (ולא נעלמו מעיני טענות התובעים כי אינם רוצים בחדר מגורים אשר כל רהיט שבו הינו בצבע שונה), ואולם כאשר הפניה הראשונה נעשתה לאחר חלוף תקופת האחריות, איני סבור כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין המוצר אשר הינו תקין ולא נפלו בו פגמים כלשהם. בכל הנוגע לסכום הפיצוי, כאשר שני המומחים הגיעו למסקנה כי מצבה של הספה הדו-מושבית אינו בר תיקון (וייאמר כי שכבת הלקה נפגמה, ומדובר בליקוי אשר לא ניתן לתקנו על פי דברי המומחה חיים רוף), מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת במלוא מחיר הספה הדו מושבית. לאור כל אלו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 4,651 ₪, וכן אני מחייב בעלות חוו"ד המומחה בסך 468 ₪, ואגרת התביעה בסך 200 ₪. לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעת בהוצאות ההליך, לאור ניסיונה לתקן את הטעון תיקון, הצעותיה עד לניהול ההליך המשפטי ובמהלכו (אשר מלמדות על לא פחות מהגינות ורצון לתת מענה נאות ללקוחותיה), כמו גם העובדה כי התובענה היתה לגישתי מופרזת מעיקרה. סה"כ תשלם הנתבעת לתובעים סך 5,319 ₪. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד תשלומם בפועל. רהיטים (תביעות)