בפני תביעתו של מר X X כנגד הנתבעים, בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לביתו שביישוב X, ביום 25/12/2011, בשל פגיעה שנגרמה כתוצאה מפעולתו של מנוף המורכב על משאית שהייתה בבעלותה של הנתבעת מס' 2, נהוגה על ידי הנתבע מס' 3 ומבוטחת על ידי הנתבעת מס' 1. תמצית הטענות בכתב התביעה על פי הנטען בכתב התביעה, סיפקה הנתבעת מס' 2, ביום האירוע הנטען, חומרי בניה לבית פרטי הנמצא ביישוב X שהיה בשלבי בניית שלד, והוא צמוד לביתו של התובע. האספקה, על פי כתב התביעה, בוצעה באמצעות משאית מנוף, מס' רישוי 51-493-57 שבחזקת הנתבעת מס' 2, אשר הייתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 3. על פי כתב התביעה, תוך כדי פריקת הסחורה מהמשאית באמצעות המנוף ע"י הנהג, פגע המנוף של המשאית פגיעה חזקה וקשה ובעוצמה רבה, כלשון כתב התביעה, בגג המבנה, ופגע בקורה המרכזית והראשית של הבית, כתוצאה מכך נגרם זעזוע רב אשר גרם נזקים רבים לבית התובע. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאית שנערכה על ידי מר מאיר אייל, ביום 24/4/2012, בעקבות ביקור שערך בבית התובע ביום 5/4/2012. לטענת התובע, בסמוך לקרות האירוע פנה למנהלה של הנתבעת מס' 2 וביקשו לתקן את הנזק או לחילופין למסור את פרטי הביטוח והנהג על מנת שיוכל להגיש תביעה. על פי הנטען בכתב התביעה, מנהל הנתבעת מס' 2 לא הכחיש את עצם קרות האירוע, אלא אמר שיעביר לידי התובע את פרטי הביטוח שכן בשל מקרים כאלו הוא משלם כספים לחברת הביטוח. התובע טען כי רק כעבור זמן רב קיבל את פרטי הביטוח, וכי לאחר מכן הזמין את חוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה. התובע טען כי במהלך חודש ספטמבר 2012 קיבל מכתב דחיית מחברת הביטוח, הנתבעת מס' 3, אשר לטענתה אין לייחס רשלנות כלשהי למבוטחיה. התובע עתר לחייב את הנתבעים בסך של 32,700 ₪ וכן בשכר טרחת השמאי, הוצאות עבור שירותי חוקר פרטי שיאתר את העובדים שעבדו באתר בעת האירוע, הוצאות משפט ועגמת נפש. תמצית הטענות בכתב ההגנה הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי נסיבות האירוע על פי כתב התביעה מוכחשות על ידם, וכי האירוע המתואר ע"י התובע כלל לא התרחש ואף אין כל תימוכין לקיומו. הנתבעים הוסיפו וטענו כי אין לראות בחוות דעת השמאי אשר הוגשה מטעם התובע כראיה כלשהי לטענותיו ו/או לנזקיו ו/או לאחריות הנתבעים כלפיו, שכן בדיקת השמאי נעשתה ארבעה חודשים לאחר קרות "האירוע" הנטען ומנתקת כל קשר סיבתי אליו. הנתבעים טענו כי דרישותיו של התובע חורגות מן הסעד הניתן להיתבע בבית המשפט לתביעות קטנות, וכי עלות חוות דעת השמאי מופרזת. ביום 9/4/2013 וביום 23/4/2013 התקיימו בפני ישיבות ההוכחות בתיק זה והעדים מטעם הצדדים העידו ונחקרו נגדית. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את עדויות עדי הצדדים בפני וסיכומי טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. המחלוקת בשאלת קרות הארוע לעניין המחלוקת בנוגע לעצם קרות האירוע המתואר בכתב התביעה, הגעתי למסקנה כי עלה בידו של התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח, במאזן ההסתברויות, כי אכן פגע המנוף שהיה מורכב על משאיתה של הנתבעת מס' 2 בביתו. מטעם התובע העידו לעניין זה העדים יונס אבו יוסף ושאדי ענאני. שני העדים תיארו אירוע זהה, לפיו ראו במו עיניהם את מנוף המשאית שהייתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 3, פוגע בחלקו העליון של בית התובע. עדותם של העדים הייתה קוהרנטית, עקבית וסדורה. שניהם ציינו כי המשאית עמדה בין הבתים בעת הפגיעה (קרי - בית ביתו של התובע לבית אחיו). שניהם ציינו כי הפגיעה נעשתה בעת פריקה של חומרי בניין מהמשאית, ושניהם העידו כי ראו את האירוע בעת ההתרחשות, ממרחק קצר. לעומתם העיד הנתבע מס' 3 מטעם הנתבעים ועדותו הייתה לקונית, סתמית וניתנה בהיסוס נראה לעין. הנתבע מס' 3 אמר באופן סתמי כי פרק סחורה ויצא, ו"זה מה שקרה", כלשונו. מבלי שפירט דבר אודות אופן הפריקה, מיקום המשאית, אופן הפעלת המנוף וכיוצא בזה. הנתבע מס' 3 אף המשיך והעיד כי אינו זוכר מתי התרחשו הדברים. לעניין מעורבותו בעבר בתאונות דרכים, סתר הנתבע מס' 3 עת עצמו, עת אמר בתחילה כי לא הייתה לו כל מעורבות, ולאחר מכן טען שאינו זוכר, וכי ייתכן שהייתה "פגיעה באוטו" (בהתייחסו לאירוע תאונתי בנתיבי איילון). הנתבע מס' 3 סתר עצמו שוב עת טען כי בעת אירוע תאונתי הוא "מודיע לבעל הבית וזהו", וזאת כאשר הכחיש קודם לכן מעורבות באירועים מסוג זה. עדותו של הנתבע מס' 3 כי אינו זוכר את יום האירוע (שכן לכאורה לא ארע דבר חריג כלשהו שיאלצו לזכור - י.ב.) אינה מתיישבת עם העובדה שידע להשיב כמה עובדים נכחו באתר באותו היום (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 23/4/2013 שורה 12). רצונו של הנתבע מס' 3 להרחיק את הנתבעים מן הנזק התבטאה גם בתשובתו לשאלות הבאות: "ש. באותו יום איזה חומר הבאת? ת. ברזל. ש. זה כבד? ת. לא." (ההדגשה שלי - י.ב.), זאת כאשר על פי תעודת המשלוח משקל הברזל בלבד היה 592 ק"ג. לאור כל האמור לעיל, וסימני האמת שניכרו בעדותיהם של העדים מטעם התובע, אני מעדיף את עדויותיהם על פני עדותו של הנתבע מס' 3. ודוק, אינני מקבל לעניין זה את טענותיו של נציג הנתבעת מס' 3 בדבר שיהוי לכאורי בפניית התובע אל הנתבעות. התובע טען בחקירתו כי פנה אל מנהל הנתבעת מס' 2 ימים מספר לאחר האירוע, והודה, בהגינותו, כי אינו יכול לזכור, היום, בשל חלוף הזמן, האם מדובר בימים בודדים או בלמעלה מ- 10 ימים. אמנם, נציג הנתבעת מס' 3 טען במסגרת שאלתו שהופנתה לתובע, כי הפנייה בנוגע לנזק נעשתה רק בתשובה לדרישת תשלום שהפנה אליו מנהל הנתבעת מס' 2 ובחלוף כ- 20 ימים. ברם, עובדה הנטענת בשאלה בחקירה נגדית אינה הופכת לראייה בהליך משפטי - שכן התובע ממילא לא אישרה. הנתבעים בחרו שלא להעיד לעניין זה את מנהל הנתבעת מס' 2, והדבר פועל לחובתם, שכן, כידוע, הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובתו של הנמנע מהבאתה: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה , היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 - ההדגשה שלי - י.ב.). ראה לעניין זה גם בספרו של י' קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003,חלק שלישי בעמ' 1650: "הימנעות מהבאת ראיה-במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל-מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ההדגשה שלי - י.ב.). למעלה מן הצריך אציין כי הטענה שהעלו הנתבעים, רק בסיכומים, ולפיה צבעו של המנוף צהוב ולא לבן, לא נתמכה בראייה או בעדות כלשהי מטעמם, ואף אינה מתיישבת עם עדות הנתבע מס' 3 (הגם שהתייחס לצבע ה"רכב" אך עדותו מעידה על דומיננטיות הצבע הלבן בזכרונו של מי שראה את המשאית, ועובדה שלא הזכיר כלל כי המנוף בצבע צהוב). עוד אציין כי העד מטעם התובע, מר שאדי, ציין במפורש את שמה של הנתבעת מס' 2 כבעלת המשאית הפוגעת, ובכך יש להסיר כל ספק בנוגע לזהות הרכב המעורב באירוע נשוא התביעה. המחלוקת בשאלת גובה הנזק והקשר הסיבתי הנתבעים טענו כי גם אם ייקבע כי האירוע התאונתי הנטען התרחש, הרי שלא ניתן לקשור בקשר סיבתי את הנזקים הנזכרים בחוות דעת השמאי מטעם התובע, אל האירוע התאונתי וזאת לאור מועד עריכת חוות הדעת, כ- 4 חודשים לאחר קרות האירוע. אינני מקבל טענה זו של הנתבעים. השמאי מטעם התובע, מר מאיר אייל, נחקר בפני בחקירה נגדית וחוות דעתו לא נסתרה. השמאי הסביר כי הנזקים אשר מצא בנכס מתיישבים עם הטענה לפגיעה פיזית של המבנה עם גורם מוגבה קשיח אחר, כגון כלי מכני או הנדסי כבד. כך תוארה הפגיעה בדו"ח השמאי: "הפגיעה רצינית וקשה בקורת חיזוק שלד המבנה בקומה השנייה במיקום אסטרטגי תוך השפעת הפגיעה על שכבת הטיח והצבע הפנימי והחיצוני בקירות צד הפגיעה. קורות השלד החיצוני, חשופים עד לנקודת הברזול, סדקים בקירות פנימיים עד למפגשם עם משטח הבלוקים. כמו כן, זעזוע המבנה, גרם כתוצאה ישירה מפגיעת המנוף, ליצירת מפגע איטום רציני תוך הופעת סימני עובש טחב ופטרייה באזור קיר המבנה, במטבח בחלקו העליון ובצד הפגיעה בקיר המחבר בין גרם המדרגות למיקום הפגיעה. בנוסף גרמה הפגיעה הרצינית לנזילת מים סמוך לאיזור הפגיעה תוך יצירת סימני עובש, טחב ופרטיה בקירות ובתקרות." חוות הדעת, שלא נסתרה כאמור, קושרת, אפוא, בין הפגיעה במיקום האסטרטגי, כפי שמכנה זאת המומחה, ובין שאר הנזקים המתמשכים, כעולה מחוות הדעת, בסדקים פנימיים ובשכבות האיטום, עד לנקודת הברזול. טענתם של הנתבעים בדבר פגיעה תיאורטית אחרת או ליקוי ממקור נוסף, לא ידוע, בתקופה של ארבעת החודשים האמורים, לא הוכחה כלל על ידם ולא הועלתה כאפשרות בחוות דעת מומחה מטעמם (שכן בחרו שלא להגיש חוות דעת נגדית), ואין היא בגדר אפשרות סבירה. הנתבעים אף לא טרחו להפנות בעניין זה שאלות לעדים מטעם התובע שנכחו באתר, או לתובע עצמו. כך גם טענתם של הנתבעים כי עצמת הפגיעה "אינה הגיונית", לא נתמכה על ידם בחוות דעת הנדסית מטעמם, והיא סותרת באופן ברור את חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, שציין כי הנזקים נגרמו כתוצאה מ"פגיעת מנוף עוצמתית". הנתבעים אף לא חקרו את השמאי מטעם התובע בנוגע להשגותיהם בדבר "הגיונה" של הפגיעה כתוצאה מפעולת המנוף. יצוין כי השמאי מטעם התובע אף לא נחקר בנוגע לסכומים שציין בחוות דעתו באשר לעלות תיקון הנזקים, והנתבעים, כאמור, ממילא לא הציגו חוות דעת נגדית. לפיכך, אני מקבל את חוות דעתו של השמאי מטעם התובע הן באשר לקשר הסיבתי שבין הפגיעה של מנוף משאית הנתבעת מס' 2 בבית התובע ובין הנזקים, והן באשר לעלות תיקונם. להשלמת התמונה אציין כי הנתבעת מס' 3 לא כפרה בכתב ההגנה בכיסוי הביטוחי לאירוע התאונתי. אמנם נזקיו של התובע עולים על הסך של 32,700 ₪, ברם, בית משפט זה אינו מוסמך לפסוק לתובע נזקים העולים על הסכום המקסימלי הנזכר בסע' 60(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, כנוסחו ביום הגשת התביעה. סוף דבר - אני מורה לנתבעים לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת מס' 3, את הסך של 32,700 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 5/12/2012, ועד לתשלום המלא בפועל. מתוך סכום זה ישלם התובע לעדים מטעמו את הסכומים הבאים כשכר בטלה והחזר נסיעות עבור עדותם: לשמאי מר מאיר אייל סך של 500 ₪. לעד מר שאדי ענאני סך של 350 ₪. לעד מר יונס אבו יוסף סך של 350 ₪. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)פיצוייםנזקי רכושמנוף