הרקע והצדדים עניינה של התביעה בתאונת דרכים מיום 02.0912 בגשר ראשל"צ. גב' ליז X (להלן: "X") שנסעה ברכב מסוג הונדה, פגעה ברכבו של מר X X (להלן: "X") מסוג מאזדה, ובהמשך המאזדה פגעה ברכב הפולקסווגן של מר שי X (להלן: "התובע") בה נהגה גב' אתי X (להלן: "X"). לטענת X, היא עמדה עם רכבה לפני רמזור אדום במסלול לפנייה שמאלה ולפתע נחבט רכבה בצידו האחורי ימני מפגיעת המאזדה. לטענת X, הוא נסע בנתיב השמאלי ביותר מבין הנתיבים הממשיכים ישר, והאט את רכבו על מנת לעצור ברמזור אדום ולפתע נחבט מאחור ונהדף ע"י ההונדה לעבר הפולסקווגן. לטענת X, X נסע משמאלה וחתך אותה בפתאומיות בסטייה לתוך נתיב נסיעתה, ולא היה ביכולתה למנוע את התאונה. בדיון שנערך העידו שלושת הנהגים, והוגשו מסמכים ותמונות. כפי שנקבע, לאחר הדיון (ביום 24.03.13) הגישו נציגי חברות הביטוח באופן אישי מסמכים נוספים: נציגת חברת הביטוח "הכשרה" הגישה תמונות שצולמו במקום התאונה (מסומנים כולם נ/3) ונציג חברת הביטוח "X" הגיש עותק מתיק המשטרה, תמונות נזק של הפולסקווגן וההונדה, ורשיון הרכב של ההונדה (מסומנים כולם נ/4). 6. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי X פגעה בX, וכי X פגע בX, יש להכריע באלה: א. מה הביא לפגיעה של X במאזדה - האם X סטה מהנתיב השמאלי המיועד לפניה שמאלה לנתיב שמימינו, לפני הרכב של X, באופן שX לא יכלה למנוע את התאונה (כפי שטוענת X), או שמא X פגעה בX ללא שהיתה מצידו של X סטיה בנסיעתו (כפי שטוען X). ב. במידה ואקבל את גרסת X בשאלה הראשונה, יש לקבוע אם למרות האמור מוטלת על X אחריות כלשהי להמשך האירועים לאחר הפגיעה של X במאזדה. ג. יש לקבוע את נזקיהם של X ושל X בגין הפגיעה. נסיבות אירוע התאונה 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת כל העדויות והראיות - לרבות אלה שהוגשו לתיק לאחר סיום הדיון - אין בידי לקבל באופן מלא את הגרסאות שהציגו X וX, כפי שיפורט להלן. 8. ברגיל, נטל השכנוע מוטל על התובע שהוא בבחינת "המוציא מחברו" ועליו לשכנע את בית המשפט בשיעור של 51% כי גירסתו עדיפה על גרסת הנתבע. אלא שבמקרה דנן, X אינה חולקת על כך דפגעה בX, ולפיכך די בעדותה של X כדי להביא להרמת הנטל המוטל על X להוכיח עובדה זו. כעת נותר הנטל על X להוכיח את גרסתה באשר לסיבה לפגיעתה בX - כאשר טענתה היא, כי X סטה מנתיבו וחסם את נסיעתה כך שהתאונה היתה מבחינתה בלתי נמנעת. בדומה, אין חולק כי X נפגע מאחור ואיבד את השליטה על הרכב. על X מוטל הנטל להוכיח את הסיבה לאיבוד השליטה - אם זה כתוצאה מהפגיעה שנפגעה המאזדה מאחור, או בשל סיבה אחרת. לעניין זה קבע בית המשפט העליון ברע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן [23.02.2012]: "הודאת הנתבע בעובדות מסוימות מצמצמת את המחלוקת ועשויה להקל על הראיות שעל התובע להציג, ואף עשויה להעביר אל הנתבע את נטל הבאת הראיות." 9. טענתה של X כי X סטה בחדות לתוך נתיב נסיעתה, לא נתמכה בראיה או באסמכתא כלשהי. X הכחיש כי היה בנתיב לפניה שמאלה או כי סטה מנתיבו, וגרסתה של X לא נתמכה בעדותה של X, אשר הבהירה כי הבחינה ברכב מאחוריה בנסיעה בין הנתיבים, כשהוא מזגזג ונוסע "כמו משוגע". בנסיבות אלה יש לקבוע כי X לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את גירסתה באשר לסיבה בעטיה פגעה ברכבו של X, ועל כן אני דוחה את טענתה ומקבלת את עמדתו של X כי נסע בנתיב השני משמאל, בעת שנפגע מאחור מרכבה של X. אמנם, התמונות שהוגשו נ/3 מצביעות על עמידת כלי הרכב של X ושל X לאחר התאונה באופן שאינו תואם את גרסת X, אלא שתמונות אלה שונות גם מהמתואר על ידי X, ועדותה היתה מהימנה עלי. לא ניתן לפסול את האפשרות כי כלי הרכב הוזזו לאחר האירוע ולפני שצולמו התמונות. לפיכך, אין בתמונות אלה כדי לשנות ממסקנתי כפי שיפורט להלן. 10. אני מקבלת את עדותה של X כמהימנה, שכן היא הנהגת היחידה שאינה אחראית כלל לאירוע זה, ואין לה עניין בחלוקת האחריות בין הנהגים האחרים. X הבהירה כי "הרכב שפגע בי פגע בכמה רכבים, אני לא יודעת באיזה - אולי בשניים או שלושה לפניי ואז הגיע אליי", ובהודעתה למשטרה תיארה בדומה את האירוע כך: "ראיתי רכב שפוגע במספר כלי רכב כמו משוגע ובא לכיווני". X תיארה בעדותה את אופן נהיגתו של X לפני שפגע בה, "כשהוא נוסע בזיגזג כמו באיבוד שליטה" וחזרה על כך בחקירתה הנגדית וציינה כי X נחזה בעיניה כ"משייט בין הנתיבים". 11. לאור דברים אלה, אינני מקבלת את טענתו של X כי היה בנסיעה איטית, או כי הרכב שלו "התחיל להשתולל". מהירות הנסיעה המשמעותית של X עולה בבירור מהנזק שנגרם לחלקו הקדמי של רכבו, שעה שחלף פרק זמן של מספר שניות לפחות בין פגיעתו על ידי X לבין ההתנגשות בוולקסווגן. אם נקבל את טענתו של X שבלם בחוזקה ואף הרים את בלם היד, וחרף זאת פגע בעוצמה גבוהה ברכבה של X, יש להסיק מכך שX נסע במהירות גבוהה, אשר לא איפשרה לו להגיב כראוי ואף גרמה לו לאיבוד שליטה על הרכב. 12. לעניין מופע האור ברמזור לנסיעה ישר, אציין כי X טענה כי האור היה ירוק ואילו X טען (וכך גם אשתו) כי הרמזור היה בתחילה ירוק, המכוניות נסעו והוא אחריהם, ואז התחלף הרמזור לאדום והוא האט. 13. לאור האמור, אני קובעת כי התאונה התרחשה כך: X עמדה בנתיב השמאלי, בנתיב הפונה שמאלה, ממתינה שהאור האדום ברמזור יתחלף לירוק והיא תוכל להתחיל בנסיעה. X עבר רמזור אחד, והיה בנסיעה בין שני הרמזורים. האור ברמזור היה ירוק ונסיעתו היתה מהירה יחסית. X נסעה מאחורי X וראתה את האור הירוק ברמזור, היא האיצה את נסיעתה מאז החלה בנסיעתה ברמזור הקודם - והגיעה לדבריה למהירות של 40-50 קמ"ש. X החל להאט כאשר הבחין כי האור ברמזור מתחלף, ואילו X המשיכה בנסיעה מהירה תוך האצה, וברגע האחרון ראתה את רכבו של X קרוב לפניה באופן שלא הספיקה לעצור. X פגעה עם הפינה הקדמית ימנית של רכבה בפינה שמאלית-אחורית ברכבו של X. ניתן להסביר את מיקומי הפגיעה בשני כלי הרכב בכך שX ניסתה לסטות ימינה כדי להימנע מהפגיעה, או בכך שהפגיעה התרחשה כאשר X היתה במהלך מעבר מהנתיב השני מימין, לנתיב השלישי מימין. 14. האחריות לאירוע X, כאמור, לא הוכיחה כי X סטה מנתיבו וחסם את דרכה. X מצידו לא הוכיח את הסיבה לאיבוד השליטה על הרכב. אין בסיס ראייתי כלשהו לקבוע כי איבוד השליטה היה תוצאה ישירה ובלעדית של הפגיעה מאחור, ואפשר שהיו סיבות אחרות לכך: מהירות הנסיעה, הטייה חדה או סיבוב חד של ההגה לצד זה או אחר, הרמת בלם היד תוך כדי נסיעה מהירה - או כל סיבה אחרת. אין בידי בית המשפט את הכלים לקבוע את הסיבה לאיבוד השליטה ולפיכך X לא הצליח להוכיח את טענתו כי X היא האחראית לאיבוד השליטה ברכבו, ברמת ההוכחה הנדרשת. בנסיבות האמורות אני קובעת כי האחריות לפגיעה בחלקו האחורי של רכב המאזדה של X מוטלת כולה על X, ואילו האחריות לפגיעה במוקד הקדמי במאזדה וכן לפגיעה בפולסקווגן, מוטלת כולה על X. 15. הנזקים בת"ק 59382-12-12 הפולקסווגן ניזוקה כאמור בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. התובע הפעיל את פוליסת הביטוח שלו, ונגרמו לו נזקים כפי שנרשם באישור ההפסדים - 276 ₪ בגין קימום הפוליסה, 1,522 ₪ השתתפות עצמית בנזק, ו- 2,368 ₪ השתתפות עצמית בירידת הערך. הנזקים בגין הוצאות נסיעה והפסד יום עבודה לא הוכחו. הנזק הכולל לפיכך הינו בסך של 4,166 ₪. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבותה של אשת התובע להעיד, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 4,900 ₪.   בשים לב לקביעה בשאלת האחריות, מר X X וX חברה לביטוח בע"מ ישאו, ביחד ולחוד, בתשלום מלוא נזקים אלה. 16. הנזקים ברכב התובע בת"ק 19165-03-13 המאזדה נפגעה הן בחזית והן מאחור, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. גם X הפעיל את פוליסת הביטוח שלו, והוא צירף לכתב התביעה אישור ההפסדים המציין שני נתונים אלה: חיוב בסך 690 ₪ בגין קימום הפוליסה, וחיוב נוסף של 1,269 ₪ בגין השתתפות עצמית בנזק. באותו אישור נרשם כי "בעקבות הנזק הנ"ל עלול להיגרם לך הפסד הנחת העדר תביעות בעת חידוש הפוליסה". צורף מסמך הקובע כי נגרם לX הפסד כאמור בסך של 555 ₪. בהתאם, אני מעמידה את הנזק הכולל בסכום של 2,514 ₪. הנזק במוקד האחורי - לו אחראית X - נקבע בחוות דעת השמאי בסך של 50,956 ₪ (כולל ירידת ערך), ואילו הנזק במוקד חזית שמאלי - לו אחראי X - נקבע על ידי השמאי בסך של 48,596 ₪ (כולל ירידת ערך). מכאן כי הנזק הכולל הוא בסכום של 99,552 ₪, ואחריותה של X הינה לנזקים בשיעור של 51% מתוך כלל הנזקים למאזדה, בהתאם ליחס בין הנזקים בשני המוקדים. לאור האמור, על הנתבעים בתיק זה לשלם לX סך של 2,036 ₪ (שהם 51% מהנזקים שנקבעו כאמור לעיל). לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את חלוקת האחריות, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבותה של גב' דליה X להעיד, אני מעמידה את הסכום שעל גב' ליז X והכשרה חברה לביטוח בע"מ, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, בסך של 2,300 ₪.   17.  סיכום הנתבעים 1 ו- 3, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע מר X שי, סך של 4,900 ₪. הנתבעים 2 ו-4, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע מר X X סך של 2,300 ₪. הסכומים האמורים ישולמו על ידי הנתבעים כפי שנפסק, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל כל אחד מהנתבעים שחוייבו בתשלום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הגשת בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.תאונת דרכים