תמצית העניין התובע רכש טלוויזיה (להלן: "המסך") מתוצרת טושיבה אשר לטענתו סופקה כשהיא פגומה. הנתבעת - שהינה נותנת האחריות למסך - טענה כי הנזק במסך אינו מכוסה תחת תעודת האחריות שניתנה. התובע רכש את המסך בתאריך 31.8.12, אחסן אותו במשך שלושה וחצי חודשים בבית הוריו, ולאחר העברת המסך לביתו - בתאריך 11.12.12 - הזמין טכנאי של הנתבעת להתקנת המוצר בביתו. אין חולק כי בעת שהטכנאי פתח את האריזה, התגלה פגם ממשי במסך, ולדברי התובע, באותו מעמד הבטיח הטכנאי שהמסך יוחלף באחר. לטענת הנתבעת, במעמד ביקור הטכנאי שהוזמן להתקנת המסך, נמצא המסך שבור ומנופץ מבפנים. הנתבעת טענה כי לא הוצע או הובטח לתובע החלפה של המוצר, אלא נאמר לו כי הטיפול ייעשה במחלקת שירות הלקוחות. לטענת הנתבעת, התובע הוביל את המוצר פעמיים - פעם אחת מהחנות לבית הוריו ופעם נוספת לביתו. לגישת הנתבעת על התובע היה לבדוק את תקינות המוצר בסמוך למועד רכישתו, ומשלא עשה כן, לא ניתן לקבוע שהפגם במסך היה קיים בעת הרכישה. עוד טענה הנתבעת, כי התובע הוא שבחר להוביל את המסך בעצמו, ברכבו הפרטי, ועל כן סביר יותר שהפגיעה במוצר נגרמה מההובלה ורשלנותו של התובע מאשר כי מדובר בפגם בייצור. במעמד הדיון, העידו הצדדים וכן מר יהודה סוויסה, הטכנאי אשר התקין את המוצר בבית התובע. 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. טענות התובע הן בעיקרן שתי אלה: האחת, כי ישנה אי התאמה במסך שסופק לו, שאינו תקין ולא ניתן לעשות בו שימוש; והשניה, כי על פי תנאי האחריות, חלה על הנתבעת חובה לתקן או להחליף את המסך, מאחר ולא הוכיחה שהתקלה מקורה בנזק מכוון שגרם התובע. לגישתי, יש לדחות שתי טענות אלה, ואבאר. אי התאמה 7. על פי חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") על מוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שנרכש, ואין ספק כי מסך שבור הוא בבחינת "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל" ולפיכך מדובר באי התאמה על פי סעיף 11(3) לחוק המכר. אלא שאין די בכך. סעיפים 13-14 לחוק המכר קובעים את החובות המוטלות על הקונה: "בדיקת הממכר 13. (א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. (ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד, ואם הועבר הממכר למקום אחר בלי שהקונה בדק אותו והמוכר ידע או היה עליו לדעת על אפשרות של העברה כזאת - מיד לאחר שהגיע הממכר למקום האחר. (ג) על המוכר לתת לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המועדים האמורים בסעיפים-קטנים (א) ו-(ב). הודעה על אי-התאמה 14. (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר. (ב) לא הודיע הקונה על אי-ההתאמה כאמור בסעיף-קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה." 8. מלשון החוק עולה, כי קונה המבקש להסתמך על אי התאמה צריך להוכיח קיומם המצטבר של שני התנאים האמורים, וכתנאי ראשוני ומחייב, לבדוק את הממכר "מיד לאחר קבלתו." כפי שקבע המחוקק, בדיקה כזו - והודעה מיידית למוכר - הן תנאים לעצם הזכות להסתמך על אי ההתאמה ובהעדרם לא תתקבל טענה לאי התאמה. פרק הזמן העומד לרשות הקונה, הן לעריכת הבדיקה והן להודעה, קצר מפרק זמן "סביר" ועל הקונה לבצעם "מיד", משמע, ללא דיחוי. בע"א 465/80, ש' סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לח(3) 630, 637 [1984] קבע בית המשפט העליון כי: "... ברור, לדעתי, שתנאי המיידיות לא קוים בעניין שלפנינו. גם לפי המבחן הסובייקטיבי, לא היה לקונה במקרה הנתון כל צידוק להשהות את משלוח ההודעה כחודש ומחצה... בנסיבות אלה הייתה סיבה כפולה ומכופלת להקפיד על משלוח הודעה מיידית ממש למוכרת ולא לשבת בחיבוק ידיים כשישה שבועות נוספים... משהחמיץ הקונה את השעה להודיע למוכר על אי ההתאמה של המימכר לפי חוק המכר (שהוא הדין המהותי), שוב אין הוא יכול להסתמך על אי ההתאמה כדי לזכות בתרופת הפיצויים." 9. בענייננו, אין חולק כי התובע לא בדק את המסך מיד עם קבלתו, קרי, לפני שיצא מהחנות והעמיס את המסך ברכבו. המוצר גם לא נבדק מיד עם סיום ההובלה הראשונה ובהגיעו לבית הוריו של התובע, אלא רק לאחר הובלה נוספת, כעבור מספר חודשים, לדירתו של התובע. אין ספק כי לו הפגם הנטען בכתב התביעה - ואשר תמונה שלו הוצגה בפניי במהלך הדיון - היה קיים במועד המכירה, ניתן היה להבחין בו בבדיקה ויזואלית חיצונית. לפיכך, לא מדובר באי התאמה נסתרת, והפרת החובה לבדוק את הממכר באופן מיידי מביאה לתוצאה השוללת את זכותו של התובע להסתמך על אי ההתאמה במסך. אחריות הנתבעת 10. חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 קובע בפרק ד1 חובה כללית של מוכר לתת לקונה שירות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006. הנתבעת מפנה לקביעה בתעודת האחריות, הזהה לנוסח תקנה 8 לתקנות אלה, הקובעת כי במקרה והיצרן הוכיח כי קלקול המוצר נגרם בשל רשלנות הצרכן, הוא רשאי לדרוש תמורה בעד התיקון, או ההחלפה של המוצר. 11. התובע אישר בעדותו כי נעזר באחרים לצורך הובלת המסך, וציין כי לשתי הדירות אליהן הובל המסך יש גישה במעלית. עדותם של אלה שסייעו לתובע בביצוע שתי ההובלות היו חשובות להוכחות טענותיו כי המסך לא קיבל מכה ולא נפגע במהלך הובלות אלה. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". התובע לא הביא את העדים שסייעו לו בהובלת המסך, וזאת חרף העובדה כי טענת הנתבעת שהנזק נגרם ככל הנראה בעת ההובלה, פורטה בכתב ההגנה (בסעיף 6, בסעיף 8, בסעיף 14 סיפא ובסעיף 18) והיתה ידועה היטב לתובע. 12. התובע בטיעוניו הפנה לפסיקה ת/1 שבה לטענתו "התקבלה תביעה דומה". מצאתי את פסק הדין האמור שניתן בתיק ת"ק (תביעות קטנות ראשון לציון) 216/08 כהן שרון נ' ניופאן בע"מ [15.06.08]. עובדות המקרה שם היו שונות, וההכרעה התבססה על הימנעות הנתבעת מהבאת ראיה רלבנטית (בניגוד למקרה דנן, בו הנתבעת דאגה להתייצבות הטכנאי ואילו התובע הוא שנמנע מהבאת עדים לטענותיו), כאשר מדובר היה בפגם ניסתר שהתגלה רק בעת הדלקת הטלוויזיה. מאחר ואני מניחה שהתובע קרא את המסמך שהגיש לבית המשפט, הרי שגם מכך יכול היה ללמוד על החשיבות של הבאת העדים וידע כי יש בהימנעות מזימון כזה כדי לחזק את גרסת הצד שכנגד. לאור האמור, הימנעות התובע לזמן את מי שסייעו בהובלה, נזקפת לחובתו. 13. בענייננו, העיד טכנאי הנתבעת שביקר בבית התובע ובדק את הטלוויזיה. הטכנאי הסביר את מהות השבר והסיבה לקיומו של נזק כזה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 8-11): "לגבי השבר הפנימי, הטלוויזיה מורכבת מלוח פלסטיק דק שמכסה את הזכוכית של המסך. המסך עצמו הוא מסך אל סי די שמורכב מנורות פלורסנט וגבישי קריסטל נוזליים. זכוכית שמקבלת מכה מקדימה או מהצד היא תתנפץ. המכה יכלה להגיע מכל כיוון. זו לא חייבת להיות מכה חזקה. יכול להיות שלא יהיה שום סימן על הקרטון. הקרטון מתעקם ומתיישר." עדות הטכנאי היתה מהימנה עלי. העד ציין כי אינו זוכר בדיוק מה היה לפני 5 חודשים, ומה בדיוק אמר לתובע. העד הבהיר כי לא שאל ולא ידע שהתובע הוביל את המסך בעצמו, ובנסיבות אלה אני מקבלת את עמדתו כי הפניית העניין לטיפול מחלקת קשרי לקוחות היא סבירה ומתבקשת. במידה וההובלה היתה מבוצעת על ידי הנתבעת, היתה קיימת אפשרות סבירה כי חלה אחריות על המסך וכי היה על הנתבעת להחליפו ללא תשלום מצד התובע ולפיכך היה מקום לערב את מחלקת קשרי לקוחות. אלא שבמקרה דנן, ההובלה בוצעה על ידי התובע, לא פעם אחת כי אם פעמיים, ואוחסנה בבית הוריו משך מספר חודשים בין שתי ההובלות, עובדות שיש בהם כדי לשנות את ההתייחסות לתלונת התובע - אלא שהטכנאי לא ידע עובדות אלה ולא נדרש להתייחס אליהן. 14. התובע לא הביא כל ראיה לסתירת קביעת הטכנאי באשר לאפשרות כי מכה, גם חלשה, תביא לשבר כפי שנמצא במסך. התובע טען כי אין נזק חיצוני וזאת בשל כך שלא נראה בקרטון האריזה נזק כלשהו, אלא שהטכנאי הסביר כי גם במקרה של מכה, לא בהכרח נותר סימן על המסך. אוסיף ואציין כי להערכתי, גם נפילה של הקרטון על צידו, והרמתו חזרה למצבו הקודם, לא תותיר בהכרח סימן חיצוני על האריזה. 15. התובע ציין כי דרש בדיקה במעבדה, ואם בדיקה כזו היתה מבוצעת, והיה נמצא כי מדובר בשבר בשל נפילה - "לא הייתי בא בטענה". מכאן ניתן להסיק כי התובע מכיר באפשרות כי היתה נפילה כזו, שכן אחרת לא ניתן להסביר מדוע מצא לנכון לציין אפשרות זו. רנה הירש 16. התובע טען כי נרשם על האריזה שאסור לפתוח את הקרטון עד להגעת טכנאי, וכל עוד האריזה סגורה, יש אחריות. בתמונת הקרטון שהוצגה בפניי (מזווית אחת בלבד) לא נראה הכיתוב האמור לו טוען התובע. מנגד, נציגת הנתבעת טענה כי לא קיים על האריזה רישום האוסר על פתיחתה, ואין הגבלה לפיה רק טכנאי מטעם הנתבעת יתקין את המסך או יפתח את האריזה. מכאן, כי גם טענה זו של התובע לא הוכחה על ידו. 17. התובע לא הצליח לסתור את עדות הטכנאי, לפיה השבר נגרם ממכה למסך. בהתאם ולאור מקבץ האמור לעיל, אני קובעת כי הנזק למסך נגרם כתוצאה ממכה או נפילה בעת ההובלה או האחסנה. 18. אינני סבורה כי התובע גרם נזק מכוון למסך, אלא שהמכה כפי שתיאר הטכנאי אינה בהכרח חזקה, והיא עשויה היתה להתרחש גם בשל חוסר תשומת לב רגעי של התובע או של המסייע לו בהובלה. לפיכך, אני קובעת כי יש תוקף לאחריות, אך מאחר שהיתה רשלנות מצד התובע - אין על הנתבעת חובה לתקן או להחליף את המסך ללא תשלום מתאים מצד התובע. משלא ניתן לתקן את המסך, החלפת המסך בתשלום משמעה רכישת מסך חדש. סוף דבר 19. התביעה נדחית. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אינני מחייבת את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת. אף שאין בידי לחייב זאת, אני ממליצה כי אם התובע יבחר לרכוש באמצעות הנתבעת מסך חדש, תיתן לו הנתבעת את ההנחה שהוצעה לו בעבר. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.שאלות משפטיותטלויזיה