עסקינן בתביעה שעניינה עסקת רכישת ערכות דיבורית לרכב. אין חולק כי לשני התובעים מכשירי טלפון נייד המנויים ברשת של הנתבעת וכי ברכבו של התובע היתה מותקנת דיבורית מסוג "מוטורולה". לטענת התובעים בכתב התביעה, ביום 11/5/2012 התקלקלה הדיבורית שהיתה מותקנת ברכבו של התובע. היה זה יום ששי והתובע התקשר למוקד השירות על מנת לקבל סיוע. לטענת התובע, נמסר לו שלא ניתן לסייע בתיקון התקלה בטלפון ועל מנת שהדיבורית לא תגרום לריקון המצבר במהלך ימי ששי-שבת - עליו לחתוך את חוטי החשמל המחברים את הדיבורית למצבר - וכך עשה. ביום ראשון בבוקר, 13/5/2013, הגיע התובע לטענתו למוקד השירות הטכני של הנתבעת ושם מסר לו הטכנאי כי לא ניתן לתקן את הדיבורית כיון שהחוטים נחתכו וכי יש צורך להחליפה. התובע כעס, היות והוא חתך את החוטים בהנחיית נציג השירות במוקד הטלפוני, ולא הסכים לרכוש דיבורית חדשה. התובע התלונן באזני נציגי השירות, אשר אישרו (לטענתו) שההנחיה לגבי חיתוך הכבלים הסבה לו נזק והציעו כפיצוי שהנתבעת תעניק לתובע ולתובעת שתי דיבוריות חדשות - ללא כל עלות נוספת, בשל התקרית שתוארה מעלה. טוען התובע שהוסבר לו כי הוא ואשתו לא יצטרכו לשלם עבור הדיבוריות החדשות כל עוד יעברו סף מינימלי מסויים של שיחות בכל חודש. עוד טוען התובע שהוסבר לו כי הנתבעת כבר אינה מספקת דיבוריות מסוג "מוטורולה" ולכן יסופק לו דגם אחר, מסוג "קומודו". התובע טוען כי הוא הסכים לקבל את הדגם החדש, על בסיס ההבנות המתוארות מעלה, כי שליח הביא אל ביתו את שתי הדיבוריות החדשות וכי הוא חתם על חוזה לגבי שתיהן, אשר מכוחו עלותן של שתי הדיבוריות החדשות "יקוזז" במשך 36 חודשים (כך שאם ימשיך לעבור את המכסה המינימלית של השיחות במשך 36 חודשים, למעשה עלות הדיבוריות תשולם). אלא מאי? שלטענת התובע התברר שלא ניתן להרכיב ברכבו את הדיבוריות, התברר כי אין להן את אותן התכונות שהיו לדיבוריות של מוטורולה (לרבות פרמטרים שחיוניים מבחינתו בהיותו נכה אשר מסתמך על הדיבורית כגיבוי למקרה והבטריה של הטלפון הנייד נגמרת), התברר שלנתבעת דווקא יש עדיין דיבוריות מסוג מוטורולה והתברר כי הדיבורית מסוג קומודו יקרה בהרבה מהדיבורית מסוג מוטורולה. לאור כל האמור מעלה - טוענים התובעים כי יש לבטל את עסקת רכישת הדיבוריות החדשות, לבטל את חיובם בעלות של הדיבוריות, לחייב את הנתבעת להתקין ברכבו של התובע דיבורית חדשה מסוג מוטורולה ולהוסיף ולפצותם בסכום של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש. לחילופין, טוענים התובעים כי אם הנתבעת לא תסכים לבטל את העסקה לגבי הדיבוריות החדשות, אזי שעליה לפצותם בסך עלות שתי הדיבוריות החדשות (בסך 6,552 ₪), בתוספת 1,000 ₪ בגין עלות דיבורית המוטורולה "שנחתכה" ובתוספת הפיצוי הנטען בגין הזק הלא-ממוני, משמע - בסך כולל של 9,052 ₪. לטענת הנתבעת, בכתב ההגנה - הרעיון לחתוך את כבלי החשמל היה של התובע ולא של נציגי מוקד השירות. לכן, לשיטת הנתבעת - אין לייחס לה כל אחריות לתוצאה של חיתוך הכבלים, דהיינו - לכך שהיה צריך לרכוש דיבורית חדשה חלף תיקון הדיבורית שהתקלקלה. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי מתן שתי הדיבוריות החדשות היה בבחינת הטבה משמעותית אותה היא העניקה לתובעים והדגישה כי אין כל שחר לדרישה לקבל פיצוי כספי בשווי הדיבוריות החדשות שכן למעשה התובעים קיבלו את הדיבוריות החדשות ללא כל תשלום (שהרי התשלום "מתקזז" במשך 36 חודשים, בשל ששני התובעים מנצלים מכסה של שיחות ושאר שירותים מעל הרף המינימלי - 200 ₪). עוד טענה הנתבעת כי לא ניתן לבטל את עסקה רכישת שתי הדיבוריות החדשות שכן הן נמסרו לידיו של התובע בחודש מאי והוא ביקש להשיב אותן ולבטל את העסקה בחודש אוקטובר. לטענתה הנתבעת, לא ניתן להשיב את המוצר לאחר חלוף חמישה חודשים וכי על פי חוקי הצרכנות הרלבנטיים - ניתן לבטל את העסקה רק במהלך 14 הימים שלאחר ביצוע העסקה. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת תמלילי שתי שיחות שהתקיימו בין התובע לבין נציגי הנתבעת: האחת - השיחה בה הודיע התובע על התקלה בדיבורית (ואשר במהלכה עלה רעיון חיתוך כבלי החשמל, להלן: "השיחה לגבי התקלה"); והשניה - השיחה בה הוסכם על רכישת הדיבוריות החדשות (להלן: "השיחה לגבי הדיבוריות החדשות"). בנוסף, הכחישה הנתבעת את טענות התובעים, לרבות באשר לסעדים הכספיים הנטענים. לאחר הגשת כתב ההגנה - הוגש כתב תשובה מטעם התובעים, בו נטען כי הם מסכימים לסלק את התביעה במתווה של ביטול עסקת רכישת הדיבוריות החדשות - בנוסף על טענות נוספות שלא נפרט מחמת קוצר היריעה. במהלך הדיון שהתנהל בנוכחות התובע ונציג של הנתבעת - הצעתי לצדדים להגיע להבנה בדבר ביטול עסקת רכישת הדיבוריות, כפי שהציע התובע - אשר הביא לדיון את הדיבורית סגורה באריזה המקורית וביקש להחזיר אותה לנציג הנתבעת כנגד ביטול העסקה וביטול החיובים החודשיים. הנתבעת סרבה להסדר שכזה וחזרה על עמדתה לפיה לא ניתן להורות על ביטול העסקה לאחר חלוף חמישה חודשים, והטעימה - שלמכשירים יש אחריות מקורית של היצרן למשך 12 חודשים, ולכן - אם הנתבעת לוקחת לידיה בחזרה את הדיבוריות לאחר תקופה ממושכת, תקופת האחריות כמעט מסתיימת והיא לא יכולה למכור את הדיבוריות ללקוח אחר "כחדשה" ללא אחריות מקורית של שנה (ולכן היא עושה בדיבוריות שכאלו שימוש כדיבוריות חלופיות ללקוחות שהדיבורית שלהם התקלקלה וכיוצ"ב). לאור האמור, העיד התובע בחקירה ראשית, ללא חקירה נגדית, והצדדים סיכמו טענותיהם. לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית ואת טענות הצדדים - אני מורה על קבלת התביעה במובן שעסקת רכישת שתי הדיבוריות החדשות בטלה ומבוטלת ואני מורה על השבה הדדית חלקית, כך שהתובעים ישיבו את הדיבוריות לידי הנתבעת והיא תפסיק את החיובים החל מיום 1/4/2013. ואלו עיקרי נימוקי: באשר לסיבה אשר בעטיה נחתכו כבלי החשמל של הדיבורית הישנה - התובע טען שנציגי הנתבעת הציעו לו לחתוך את הכבלים על מנת שהמצבר לא יתרוקן. טענה זו לא היתה מדוייקת. קריאה של תמליל השיחה לגבי התקלה מראה שהרעיון היה של התובע ולא של נציגת הנתבעת והוא חזר על הרעיון פעמיים. נציגת הנתבעת הפצירה בו לסור למרכז שירות לבדיקה של טכנאי והתובע התעקש שהוא לא יספיק להגיע לטכנאי כיון שהיה זה יום ששי. אינני בטוחה שניתן לקבל את טענת התובע לפיה הוא לא יכול היה להספיק ולהגיע למרכז שירות, אם אכן חשש שהדיבורית תגרום לריקון המצבר וברי כי מהתמליל עולה שהרעיון של חיתוך חוטי החשמל היה שלו. עם זאת, המענה של נציגת השירות לא היה מיטבי. הנציגה ניסתה להנחות את התובע בטלפון לגבי הכפתורים שעליו ללחוץ והמתגים שעליו להפעיל, במטרה להפסיק את פעולת הדיבורית - אך כאשר אלו כשלו, היא שמעה את הצעתו של התובע לנתק את חוטי החשמל ולא הזהירה אותו מהתוצאות. הנציגה ניסתה להציע לתובע לנתק את המצבר מהרכב (לא ברור כיצד ולא ברור מדוע) ולאחר שהוא מסר שזו אינה אפשרות מעשית, היא לא הביעה כל מורת רוח מהרעיון לחתוך את הכבלים - ובוודאי שלא התרתה בו שאסור לו לחתוך אותם וכי חיתוך לא יאפשר לתקן את הדיבורית בהמשך. לכן, נדמה לי ששני הצדדים אחראיים במשותף לכך שחוטי החשמל נחתכו - אך עמדתי זו הינה בבחינת הערת שוליים שאינה חיונית כלל להמשך הדיון, שכן - כפי שאנמק בהמשך - מסקנתי בדבר ביטול העסקה אינה קשורה לשאלה אם היה צריך לחתוך את חוטי החשמל או שמא היתה זו החלטה פזיזה של התובע שהסבה לו נזק. הדברים צויינו למעלה מן הצורך בשל שהצדדים הקדישו לנושא זמן רב, אך אינם חיוניים לצורך התוצאה הסופית. באשר לסיבה אשר בגינה לא תוקנה הדיבורית של מוטורולה אשר "נחתכה" - בדומה לעמדתי דלעיל, אף כאן יתכן והתובע לא דייק בהצגת הנתונים אך אין לכך חשיבות. התובע טען שכאשר הגיע למרכז השירות נאמר לו שאי אפשר לתקן את הדיבורית "החתוכה". לעומתו, טוענת הנתבעת שכן ניתן היה לתקן אותה, בעלות מסויימת, והוצע לתובע להשתתף בחלק מהעלות. לגבי מחלוקת עובדתית זו - אין לי אלא את עדותו של התובע (אשר אף לא נחקר נגדית), ועם זאת - קשה לי לקבל את הטענה לפיה לא ניתן לתקן דיבורית רק בגלל שהכבלים נחתכו. יתכן ולא ניתן היה לתקן אותה בשל שהיתה בה תקלה בסיסית משמעותית אחרת - ויש לזכור כי כל הפרשה החלה בגלל תקלה קשה אשר לא איפשרה את כיבוי הדיבורית וכי כל הנסיונות הטלפוניים לתקן את התקלה נכשלו. לכן, ברור שהדיבורית כשלה אך לא שוכנעתי שחוסר היכולת לתקן את הדיבורית נבע אך ורק מאותו חיתוך של חוטי חשמל. יחד עם זאת, שוב, אין צורך להכריע בסוגיה - שכן לא זו המחלוקת המכרעת בתיק זה. עסקת רכישת הדיבוריות החדשות - כאן מגיעים אנו ללב הבעיה. אין חולק כי העסקה הטלפונית היתה ביוזמת הנתבעת וניתן לראות מתמליל השיחה לגבי הדיבוריות שנציגת הנתבעת היא אשר התקשרה לתובע ולא ההיפך והיא פותחת את השיחה בכך שהיא מציעה לו את רכישת שתי הדיבוריות החדשות. האם ההצעה נבעה מהתקרית סביב חיתוך כבלי הדיבורית הקודמת ? לא ברור מהשיחה, ואין לכך כל חשיבות - אם כי מהתמליל עולה שככל הנראה היו שיחות נוספות שלא הובאו לידיעתי. החשוב הוא שנציגת הנתבעת מציעה לתובע את הדיבוריות והוא מסכים לרכישה, תוך שמוסכם שהעלות של המכשירים בסך 91 ₪ לחודש לא תשולם בפועל כל עוד התובעים ישלמו 200 ₪ או יותר בכל חודש בגין השיחות, המסרונים וכו'. עד כאן - המוסכמות. הפלוגתאות סובבות סביב טענת התובע לפיה לא ניתן להתקין את הדיבורית החדשה ברכב שלו וכי אין לה את המאפיינים החיוניים מבחינתו - ובראש ובראשונה, האפשרות שהדיבורית תשמש כמטען לטלפון הנייד במהלך הנסיעה ותשמש מעין "גיבוי" לטעינה. לגבי שתי טענות אלו - קיימת עדותו של התובע אשר לא נסתרה, ועוד יותר מכך - לא נעשה כל נסיון לסתור אותה. התובע טען כי נציג הנתבעת במוקד ההתקנות מסר לו שאי אפשר להתקין את הדיבורית - וטענה זו לא נסתרה. הנתבעת אף לא התייחסה בכתב ההגנה לטענה עובדתית זו ולדיון לא הופיע אף עד מטעם הנתבעת (מעבר לכך שהתובע לא נחקר נגדית לגבי עדותו). במצב דברים זה - אני מקבלת את הטענה העובדתית של התובע לפיה לא ניתן לעשות שימוש בדיבורית ברכב שלו. בדומה, יש לקבל אף את הטענה העובדתית הנוספת לפיה לדיבוריות אין אפשרות לשמש כמטען במהלך ההפעלה, למרות שהדיבורית הקודמת היתה בעלת מאפיין שכזה, וכי זהו מאפיין חשוב וחיוני מבחינת התובע ואשתו. המדובר שוב בטענה עובדתית, אשר לגביה העיד התובע ואשר לא נסתרה. יש עוד לראות כי הנתבעת לא סותרת טענה עובדתית זו - אלא שמתמקדת בטענה לפיה התובע קיבל את מלוא המידע הרלבנטי מנציגת הנתבעת במהלך השיחה לגבי הדיבוריות החדשות וכי הוא יכול היה לדעת מהן המאפיינים הטכניים של הדיבוריות החדשות לו היה מעיין בפרוספקט שצורף לדיבוריות שנשלחו לביתו. לא אוכל לקבל את עמדת הנתבעת בהקשר זה. לגבי השיחה הטלפונית שהתקיימה עובר לרכישה - אזי שקריאת התמליל מלמדת על כך שלא דובר כמעט על המאפיינים הטכניים של הדיבורית, אלא רק על כך שיש לה אפשרות למתן שירותי אינטרנט מתקדמים בתשלום נוסף. לא דובר על כך שהיא שונה בכמה מאפיינים מהותיים מהדיבורית הישנה ובוודאי שאין בשיחה כל התייחסות לאפשרות להתקין אותה ברכבו של התובע. אני סבורה שדווקא באותה שיחת טלפון היה צורך להבהיר לתובע במה שונה הדיבורית החדשה מהדיבורית הישנה. הוא הדין לגבי אותו פרוספקט נטען אשר אינו כולל את המידע המהותי הנדרש (מעבר לכך שלא שוכנעתי שהוא אכן הגיע לידי התובע - שכן המדובר בטענה עובדתית שלא הוכחה). מכאן, שמבחינה עובדתית התובעים הרימו את נטל ההוכחה לגבי טענתם לפיה הדיבוריות החדשות אינן מתאימות לרכב שלהם, אינן דומות לדיבוריות שהיו להם ואינן מתאימות לדרישות התפעוליות שלהם. לשיטתי, במצב דברים זה זכאים התובעים לבטל את העסקה. ומה באשר חלוף הזמן ? הנתבעת מבססת את טיעוניה לגבי אי יכולתם של התובעים לבטל את העסקה על חוק הגנת הצרכן, והגם שהיא לא ציינה זאת במפורש, דומה כי כוונתה לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 - אשר שם נקבע שניתן לבטל עסקה בתוך 14 יום מיום ביצועה. אין חולק כי עברו הרבה יותר מ-14 יום ממועד הגעת הדיבוריות לידי התובעים ועד המועד הראשון המתועד בו העלה התובע את הדרישה לבטל את העסקה. בהקשר זה אעיר כי הנתבעת טוענת כי הדרישה הועלתה לראשונה רק בחלוף חמישה חודשים וכי התובע טוען שהוא פנה והתלונן לגבי הדיבוריות אף קודם לכן. לגבי המועד המדויק בו התלונן התובע לראשונה - הרי שלא ניתן לקבוע ממצאים חד משמעיים. אינני בטוחה שאכן חלפו חמישה חודשים אך בוודאי שעברו חודשים מספר ובוודאי שעברו הרבה יותר מ-14 יום. לא מצאתי שהתביעה הרימה את הנטל לגבי המועד המדויק, אך אינני סבורה שיש לכך חשיבות, שכן מחסום 14 הימים הקבוע בתקנות הגנת הצרכן דלמעלה אינו רלבנטי. לשיטתי, זכות הביטול שקמה לתובעים סומכת על סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, בין אם נראה בהתנהלות הנתבעת הפרה יסודית ובין אם נראה בה הפרה שאינה יסודית אך שלא תוקנה בהתאם להוראות סעיף 7(ב) לחוק זה, והכל שעה שלא ניתן להפריד את החוזה לחלקים שונים ולאכוף את מקצת החיובים בלבד (כמוצע בסעיף 7(ג)). בהתאם, וכנגזר מהאמור מעלה, קמה חובת ההשבה ההדדית - ולכן, על הנתבעת לקבל בחזרה את הדיבוריות ועליה לבטל את החיוב לגביהן. ברי כי ההוראות הכלליות של חוק החוזים אינן נפגעות ואינן מצטמצמות לאור דיני הגנת הצרכן. אפשרות הביטול לפי חוק הגנת הצרכן מתייחסת למקרים בהם הלקוח חפץ לבטל את העסקה ללא כל סיבה וללא שנטענת טענה לגבי הפרה זו או אחרת. במקרה שכזה - חלה מגבלת 14 הימים. דא עקא, שבמקרה שלנו, הדרישה לביטול ולהשבה נעוצה בטענות לגבי הפרה, לגבי מצגי שווא ולגבי אי התאמת הממכר שסופק - וכאן, חוסים התובעים תחת כנפי חוק החוזים הכללי ודיני המכר הכללים, אשר אינם מגבילים את הניפר בציר הזמן ואינם דורשים הודעת ביטול תוך 14 יום דווקא. לכן, עמדתי היא כי בדין דרשו התובעים את ביטול העסקה ויש להורות כמבוקש. טרם סיום, אעיר עוד כי יש לזכור שגם הוראות חוק החוזים, חוק המכר וחובת תום הלב הכללית מחייבות הודעה תוך זמן סביר ממועד ההפרה הנטענת, ואולי צריך היה לבחון שמא התובע השתהה יתר על המידה וחלף אותו "זמן סביר" (במיוחד שעה שיתכן והתובע החמיר את נזקי הנתבעת עקב השיהוי, לאור ההסבר שניתן בכל הנוגע לתקופת האחריות). שקלתי סוגיה זו ומצאתי כי אף אם השתהה התובע במובן מסוים, אין לראות בשיהוי כוויתור, אין לראות בו ככזה אשר שולל ממנו את סעד הביטול וההשבה והאיזון הראוי יהא להסתפק בסעד הביטול וההשבה ולא להוסיף ולהעניק לתובע פיצוי כספי כנדרש. סיכום - אשר על כן, לאור כל האמור מעלה, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: (א) עסקת רכישת שתי הדיבוריות החדשות של "קומודו" מבוטלת. (ב) הנתבעת תפסיק את חיובי הנתבעים לגבי העסקה החל מיום 1/4/2013, משמע - שהם אינם חייבים עוד לעשות שימוש בטלפונים במכסת מינימום של 200 ₪ בכל הנוגע לאותם חיובים. כיון שהתובעים לא שילמו בפועל לגבי הדיבוריות עד כה - אין מקום להשבה כספית, ובהיבט הזה, הסעד יהא רק צופה פני עתיד, משמע שהתובעים "פטורים" מהחובה לשלם לפחות 200 ₪ בחודש. (ג) הנתבעת תתאם מועד להגעתו של שליח מטעמה לבית התובעים לקבלת הדיבוריות חזרה, תוך 14 יום מהיום. (ד) באשר לדיבורית הישנה, שנחתכה - לא מצאתי לנכון ליתן כל סעד לטובת התובע. אינני בטוחה שהיה מקום לחיתוך הכבלים ואני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה ניתן היה לתקן את הכבלים שנחתכו בעלות סבירה. עוד מצאתי שהשיהוי המסוים מצד התובע, אשר מלמד על כך שהדיבורית ברכבו אינה כה חיונית כפי שטען, מחייב את המסקנה בדבר אי מתן סעד אופרטיבי או אחר לגבי הדיבורית הישנה. אני בטוחה שהתובע והנתבעת יוכלו להגיע להבנות לגבי תיקון הדיבורית "הישנה". (ה) הדרישה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית. (ו) הנתבעת תשלם לתובעים ביחד הוצאות בסך 800 ₪ ובנוסף את אגרת בהמ"ש ששולמה, משוערכת להיום - תוך 30 יום. מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)פיצוייםשאלות משפטיות