בפניי תובענה לחיוב הנתבע לתשלום עבור עבודות פחחות וצבע אשר בוצעו במוסכו של התובע, בשנת 2007. לטענת התובע, בין הצדדים נערכה עיסקה, ולפיה, התבקש התובע לבצע עבודות פחחות וצבע ברכב הנתבע, בחודש יולי 2007, כאשר מנגד התחייב הנתבע לשלם עבור העבודות סך של 6,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי העבודה תבוצע במהלך חודש שלם, כאשר הנתבע צפוי היה להעדר מן הארץ באותה תקופה, וכן הוסכם, כי בתום התקופה יטול הנתבע את רכבו וישלם עבור השירות שניתן. לדברי התובע הסכמות הצדדים הועלו על הכתב במסגרת "כרטיס עבודה" והנתבע חתם על הזמנת העבודה כאמור, ויצא לדרכו. עוד טוען התובע, כי כאשר הסתיימו העבודות והנתבע חזר על מנת לקבל את רכבו, הגיע למוסך התובע בליווי בן דודו, הביע שביעות רצונו מן העבודות, והתחייב לבוא ולאסוף את הרכב למחרת היום, בשל העובדה שמיכל הדלק של הרכב היה ריק ולא ניתן היה לנסוע ברכב באותו מועד. רצה הגורל, ובלילה שבין המועד שבו ראה הנתבע את רכבו ועד שאמור היה להגיע ולקחת את הרכב למחרת, נשרף המוסך על כל תכולתו, לרבות רכב הנתבע. לדברי התובע, הוסכם בין הצדדים בעקבות המקרה, כי התובע יפעל לקבלת כספי הביטוח מאת חברת הביטוח לצורך פינוי הנתבע על אובדנו, ועם קבלת הכספים יפעל הנתבע לביצוע התשלום המוסכם בגין העבודות. לשיטת התובע, כספי הפיצויים התקבלו רק בחלוף מספר שנים, ואולם הנתבע בחר לקבל את כספי הביטוח ולהתעלם מדרישת התשלום של התובע, תוך שהוא מתחמק מכל פניותיו של התובע בנדון. בנסיבות אלו מבקש התובע לחייב את הנתבע במלוא התשלום שהוסכם, סך של 65,00 ₪ ומע"מ כדין, וכן בפיצוי בגין עוגמת הנפש בשל העיכוב הרב בתשלום בסך של 5,000 ₪ נוספים. הנתבע לעומת התובע טען, כי אין ממש בטענה שבין הצדדים סוכם על ביצוע העבודות בעלות כוללת של 6,500 ₪ ומע"מ כדין, אלא שהצדדים סיכמו כי יבוצעו עבודות בעלות של 4,000 ₪ בלבד, ואף הוסכם, כך לדבריו, כי התשלום יבוצע בפרישה בהתאם ליכולתו. לשיטת הנתבע, כאשר שב ארצה וביקש לקחת את הרכב, הודיע לו התובע כי הוא זקוק לזמן מה נוסף על מנת לסיים את העבודות, ועל כן התבקש להשאיר את הרכב זמן מה נוסף במוסך, ואין ממש בטענה לעניין החוסר בדלק במיכל הדלק ולעניין טענות התובע בקשר עם הותרת הרכב במוסך. בהתאמה טוען הנתבע, כי התובע לא סיים את העבודות המוסכמות, ואינו זכאי למלוא התמורה המוסכמת. הנתבע טוען, כי לאחר השריפה, פנה בעצמו לחברת הביטוח ולאחר שבמשך כ - 4 שנים לא עשה התובע דבר כדי לקדם את תביעתו, קיבל לבסוף הנתבע את התשלום מחברת הביטוח רק בשנת 2011. משלא סיים התובע את עבודתו המוסכמת, מבקש הנתבע לקבוע כי אין הוא חייב לשלם לתובע כל תמורה, והוא מוסיף וטוען, כי הכספים שהתקבלו מחברת הביטוח אינם מהווים מלוא שווי הרכב ולמעשה סכום התביעה, כך לשיטתו נגזר מסכום התגמול שהתקבל בידיו מאת חברת הביטוח, משל מנסה התובע לנכס לעצמו את התגמולים המגיעים לנתבע. במהלך הדיון שנערך בפניי העידו התובע, רעייתו אשר שימשה במועד הרלוונטי מזכירה במוסך, ובנו, אשר עבד במוסך באותה עת. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו בלבד, ולא הובאו כל עדים נוספים מטעמו. התובע העיד כי במוסך שיטת עבודה קבועה ולפיה, טרם תחילת העבודות, מסכמים עם הלקוח מהן העבודות הנדרשות, מכינים כרטיס עבודה, מחתימים את הלקוח על הכרטיס ורק לאחר מכן מתחילים בביצוע העבודות. יחד עם זאת, ניתן היה להבין מדברי התובע כי אין הוא יכול לומר בודאות מהו המועד שבו נכנס הרכב למוסך, כי הוא עצמו איננו זוכר את היום האמור, וכי הוא יכול לומר, לכל היותר, שמדובר פחות או יותר בחודש יולי 07'. לדבריו, רעייתו אשר היתה פקידה במוסך באותה עת, עשויה לזכור טוב ממנו את נסיבות הכנסת הרכב למוסך. רעייתו של התובע העידה בכנות בעניין זה, כי לא נכחה במוסך במועד הכנסת הרכב, וכי את כרטיס הלקוח מילאה בדיעבד למחרת בבוקר לאחר שבעלה דיווח לה מהן העבודות המוסכמות. רעיית התובע אף לא ידעה לספר מתי חתם הנתבע על כרטיס העבודה, אם בכלל. בנו של התובע מסר באותה סוגייה, כי הרכב הובא למוסך על ידי אביו ולא על ידי הנתבע, וכי לא בחן את כרטיס העבודה טרם שהחל לעבוד ולבצע עבודות על הרכב, אלא פעל בהתאם להנחיות אביו בעניין. התובע מסר, כי בין הצדדים סוכם מפורשות מהן העבודות הנדרשות, ובין היתר הוסכם, כי התובע צריך לשפץ את הרכב שיפוץ כללי, ולטפל בריקבון שבריצפת הרכב. רעייתו של התובע מסרה, כי הוסכם שהתיקונים ברכב יכללו שיפוץ כללי, קרי, פחחות וצבע וכי בדיעבד התברר שישנן עבודות נוספות שיש לבצע עליהן לא הוסכם, כגון חורים שהיו בתחתית הרכב. לטענתה, החורים צולמו על ידי מי מטעם המוסך, ובמקרים כאלה נהוג לידע את הלקוח על מנת שזה יבהיר האם הוא מאשר לבצע את התיקונים הנוספים אם לאו. לטענתה, הצילומים נשרפו במועד השריפה ולא נותר כל תיעוד להוכחת הטענה. בנו של התובע אשר נחקר אף הוא באותה סוגייה העיד, כי הבין מאביו שהעבודה שצריך לבצע היא עבודה של פחחות כללית וצבע לרכב, ומשמעות הדבר מבחינתו היא כי יש לתקן את כל ה"מכות" שברכב, כל חלודה, פירוק חלקים וצביעה מחדש. לדבריו במהלך העבודות, התברר, שישנם דברים שלא תואמו מראש, כגון רקבון גדול בתא המטען, ובמקרה כזה ידוע לו שהנתבע יוּדָע בעניין, אך לא ידוע לו מה סוכם בין אביו לבין הנתבע בכל הנוגע לענייני כספים. הנתבע נחקר אף הוא כאמור באותה סוגיה, ולשיטתו הציע לו התובע לצבוע מחדש את רכבו במהלך התקופה שבה עתיד הוא להעדר מן הארץ, נוכח העובדה שלא היה לחץ במוסך התובע באותה תקופה, ולכן הוסכם בין הצדדים אך ורק על צביעה חיצונית של הרכב וטיפול בנקודת חלודה אחת אשר היתה ליד הפנס האחורי. בהתאמה לשיטתו, סוכם בין הצדדים, כי עלות הטיפול כולו לא תעלה על 4,000 ₪, ואף הוסכם, כי הסכום ישולם בתשלומים בהתאם ליכולתו של הנתבע נוכח העובדה שהטיפול הוצע לו על ידי התובע ולא להפך. הנתבע הבהיר, כי לא ציפה שהתובע יבצע עבודות פחחות ברכב מלבד צבע חיצוני, וכי בהתאמה לא התחייב לתשלום בסכום הנתבע. הואיל ואין חולק כי בין התובע לנתבע הוסכם על ביצוע עבודות מסויימות ברכב הנתבע, בעלות של 4,000 ₪, הכוללות, לכל הפחות, צבע חיצוני, הרי שהנטל המוטל על התובע להוכחת רכיב זה בכתב תביעתו הינו להוכיח כי הסיכום בין הצדדים נוגע לביצוע עבודות נוספות, וכן לכך, שהתמורה הכוללת עבור ביצוע כל העבודות המוסכמות הינה 6,500 ₪ בצירוף מע"מ. הואיל ואין חולק כי פרצה שריפה במוסך, אצא מנקודת הנחה כי התובע לא יכול להוכיח מהו הסיכום שנערך בכתב באמצעות המצאת הראיה הטובה ביותר, קרי, כרטיס העבודה המקורי, ואין לי אלא להסתמך על עדויות הצדדים בעניין זה. כאמור מעלה, בין עדי התובע סתירות קלות בכל הנוגע לשאלת אופן עריכת כרטיס העבודה, מועד עריכתו ונסיבות החתימה על גביו, ובהתאמה, מחלוקת ביניהם אף בנוגע לשאלה מה היו העבודות המוסכמות מלכתחילה ואלו עבודות התגלו לאחר מכן, תוך כדי ביצוע העבודות, והאם נערכה תקשורת אל מול הנתבע בנוגע לאותן עבודות, ככל שאלו בוצעו. במצב דברים זה, לא ניתן להסיק מסקנות חד משמעיות בנוגע להסכמות הצדדים מתוך גירסת עדי התובע, ואין לומר כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי ההסכמה שבין הצדדים איננה זו המתוארת על ידי הנתבע. הואיל והנטל בעניין מוטל על התובע, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל כנדרש. משאלו פני הדברים, אני קובעת כי ההסכמות כפי שתוארו על ידי הנתבע הן ההסכמות היחידות שנערכו בין הצדדים בנוגע למהות העבודות הנדרשות ולשיעור השכר המוסכם. התובע טען, כי לאחר שהושלמו העבודות ולאחר ששב הנתבע ארצה, הגיע הנתבע למוסך בליווי בן דודו על מנת לבחון את הרכב והביע שביעות רצונו מן העבודות. אין חולק, כי הנתבע אמנם הגיע אל המוסך וראה את הרכב, ואף אין חולק כי היה מלווה במאן דהוא. לשיטת הנתבע, המלווה לא היה בן דודו, כי אם חבר, והלה הגיע ביחד עימו אל המוסך נוכח העובדה שבא באותו יום זמן מה קודם לכן לאסוף אותו משדה התעופה, ולמעשה הסיע אותו ישירות אל המוסך ביחד עם רעייתו של הנתבע ועם המזוודות, על מנת שיוכלו לאסוף את הרכב. הנתבע בחר שלא לזמן את אותו חבר לעדות בפני ביהמ"ש, על מנת שישפוך אור על השאלה מה היה מצב הרכב במועד בו הגיעו אל המוסך, ומדוע לא הוצא הרכב באותו מועד מן המוסך, ובמצב דברים פועלת כנגד הנתבע החזקה לפיה לו הביא את העד היה בעדותו כדי לתמוך בגירסת הצד שכנגד דווקא. משכך הם פני הדברים, אין לי אלא לקבל את גירסת התובע, כפי שתוארה מפי בנו, ולפיה באותו מועד הגיע הנתבע אל המוסך לאחר תיאום מראש, בחן את הרכב, מצא אותו תואם את דרישותיו, תקין ומוכן, והותיר אותו במוסך בשל העובדה שבמיכל הרכב לא היה די דלק לצורך הנסיעה. בהתאמה אני קובעת, כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי העבודות שסוכמו, כפי שתוארו מפי הנתבע לעיל, אכן התבצעו והושלמו, והוא היה זכאי לקבלת התשלום בהתאם למוסכם בין הצדדים. לבסוף טען הנתבע, כי אין מקום לחייבו בתשלום מלוא התמורה המוסכמת בגין העבודות שכן בוצעו, משום שאת התגמולים מחברת הביטוח קיבל רק בחלוף כ - 4 שנים, בשל העובדה שהתובע לא פעל לקבלת התגמולים, ורק לאחר שהוא עצמו פעל לקבלתם, וכן בשל העובדה שהתגמול שהתקבל אינו תגמול מלא כפי שזכאי היה. בעניין הזה מוטל הנטל דווקא על הנתבע, ולאחר חקירתו התברר, כי הנתבע לא הגיש תביעה לחברת הביטוח בעצמו, כי התביעה הוגשה מטעם התובע ובאמצעות בא כח התובע, וכי לולא פעולות התובע לא היה הנתבע מקבל כל תגמול. רעייתו של התובע והתובע עצמו נחקרו אף הם בעניין תגמולי חברת הביטוח, ומצאתי כי יש בגירסתם כדי להסביר השיהוי בביצוע התשלום לנתבע, כמו גם בביצוע התשלום לתובע עצמו. בנוסף, טענת הנתבע לפיה התגמול שקיבל אינו מלוא התגמול לו היה זכאי, נותרה בעלמא, שכן הנתבע לא הציג כל אסמכתא בנוגע לשווי הרכב במועד אירוע השריפה, עם או בלי התיקון, לא הוכיח כי התגמול שקיבל מבטא שווי הרכב עובר לתיקונו על ידי התובע, ובהתאמה לא הוכיח, כי יש בסכום התגמול שהתקבל בידיו כדי לבטא אי השלמת ביצוע העבודות על ידי התובע, באופן שיצדיק הפחתת שיעור התמורה המגיע לתובע בעבור ביצוע העבודות. העובדה שהנתבע קיבל פיצוי בסך של 7,500 ₪ בלבד עבור אובדן רכבו בניכוי שרידים (טענת התובע לפיה הנתבע נטל את שרידי הרכב ומכר את החלקים לא נסתרה), אין בה כדי ללמד כי התיקון שבוצע ברכב איננו במלוא הסכום המוסכם בין הצדדים, לשיטת הנתבע, ואם בחר הנתבע להשקיע ברכבו אשר לא היה שווה יותר מאשר 7,500 ₪, כשהוא תקין, סך של 4,000 ₪ עבור תיקוני צבע, אין לו להלין אלא על עצמו. מכל האמור, אני רואה לנכון לקבוע כי בין הצדדים הוסכם על ביצוע עבודות בסך כולל של 4,000 ₪; העבודות בהתאם למוסכם בוצעו במלואן ולשביעות רצונו המלאה של הנתבע; התובע פעל כמיטב יכולתו להסדרת תביעת הביטוח על מנת שהנתבע יקבל פיצוי מלא עבור רכבו, והנתבע, בקבלת כספי הביטוח עשה למעשה עושר שלא במשפט על חשבון התובע שעה שנמנע מנגד מהסדרת חובו כלפי התובע בשל העבודות אשר בוצעו. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪, וסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הגשת התביעה 19/12/12 ועד התשלום המלא בפועל. אשר לתביעת התובע לקבלת פיצוי בסך של 5,000 ₪ בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו לשיטתו נוכח העיכוב הרב בתשלום מאז שנת 2007 - אני קובעת כי אין מקום לחיוב בסכום האמור, וזאת בשים לב לכך שאף לשיטת התובע קיבל הנתבע פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו רק בשלהי שנת 2011, וזאת, בין היתר ובמיוחד, בשל הקשיים שהערימה חברת הביטוח באישור תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין השריפה, וכן בשים לב לכך שתביעתו של הנתבע היתה תביעה של צד ג' הנגררת לתביעתו של התובע. התובע הוא אשר טיפל בהליכים מול חברת הביטוח, לרבות בנוגע לפיצוי הנתבע, ולשיטתו סוכם בין הצדדים, כי הנתבע ישלם לתובע עבור העבודות רק לאחר שיפוצה על ידי חברת הביטוח בגין הנזק שנגרם לו. בהתאמה יש לקבוע, כי מרבית השיהוי בביצוע התשלום נובעת מהתנהלות התובע וחברת הביטוח, ואין הנתבע אחראי בגינה, ועל כן ממילא אינו חייב בפיצוי התובע בשל האיחור האמור. מעבר לכך, לא הוכיח התובע מהו הנזק שנגרם לו ומהי עוגמת הנפש אותה הוא מזכיר בתביעתו, ולא שוכנעתי כי הוא זכאי לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. כן מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות התובע בגין ההליכים כאן בסך כולל של 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. פחחותרכב