בניה ציבורית במגרש ספורט

רקע וצדדים עניינה של התביעה ביחסי מזמין-קבלן. התובע הינו קבלן לביצוע עבודות הקמת מגרשי ומתקני ספורט. הנתבעת הינה חברת קבלן העוסקת בבנייה ציבורית. אין חולק כי הנתבעת הזמינה מהתובע עבודה במגרש ספורט (להלן: "המגרש הראשון") בישוב אליכין (להלן: "הרשות") ושימשה צינור תיווך בין התובע לבין הרשות, בעבודתו במגרש נוסף ביישוב (להלן: "המגרש השני"). לטענת התובע, הוא ביצע את כלל העבודה אשר הוזמנה ממנו ע"י הנתבעת. התובע טען כי שלח חשבון סופי עבור תשלום העבודות בשני המגרשים בסכום כולל של 95,282 ₪ והנתבעת שילמה סכום של 77,552 ₪ בלבד, כך שהיא נותרה חייבת לו 17,730 ₪. התובע עתר לחיוב הנתבעת בסכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית, של 19,503 ₪. לטענת הנתבעת, לעניין המגרש הראשון, הופנו טענות מצד הרשות לפיהן יש ליקויים בביצוע הבנייה. הנתבעת טענה בהגנתה, כי הובהר בפגישות אשר נכח בהן גם התובע שכל ליקוי או איחור בביצוע העבודה יקוזז מחשבונו של התובע. הנתבעת ציינה בכתב הגנתה כי הרשות קיזזה סך של 5,000 ₪ מהתשלום בגין איחורים בהשלמת העבודות. הנתבעת טענה כי התובע התרצה וקיבל את הסכום שהוצע לו ע"י הנתבעת, לאחר שמנכ"ל הנתבעת הסביר לתובע כי היה לו זמן להגיב על הקיזוז והחשבון ששלחה לו הנתבעת והוא נמנע מלעשות כן ולפיכך עליו להלין על עצמו בלבד. 4. עוד טענה הנתבעת, כי חלק מהפער בין התשלום ששולם לתובע ע"י הנתבעת לבין התשלום שדרש בפועל התובע נבע מסכומי הכסף הנוגעים לעבודות או ציוד שלא נכללו בהסכם בין הנתבעת לרשות ולא אושרו לתובע מעולם. 5. טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעת היתה, כי היתה זכאית לקזז מהתשלום לתובע סכום של 300 ש"ח בגין כל יום איחור בביצוע העבודה, ומאחר ובפועל התובע איחר בכ- 260 ימי עבודה (3.10.10 עד 20.6.11) מדובר בסכום של 78,000 ₪. הנתבעת טענה כי לא עמדה על זכותה זו, אך כעת מבקשת, בשל הגשת התביעה בהליך זה, לקזז סכום זה מכל סכום שיפסק לטובת התובע. 6. נוסף לכך, טענה הנתבעת כי יש לקזז סכום של 16,000 ₪ מהסכום שיפסק, בגין ההוצאות של מנכ"ל הנתבעת להגיע לאליכין שמונה פעמים לפגישות במשך שעתיים כל אחת. הפגישות התקיימו עקב הליקויים בעבודתו של התובע ועקב איחור בביצוע עבודתו ועל כן סכום זה צריך להתקזז בהתאם. 7. בדיון שהתקיים העידו הצדדים: התובע הגיב לטענה לפיה איחר במועדי הביצוע וטען כי העיכוב בעבודה נגרם בשל אי יכולתו להתחיל בעבודה לפני שהנתבעת תסיים להכין את השטח כפי שדרשה ממנה הרשות. לפיכך, העיכוב נעשה בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת, ובאחריותה. דיון והכרעה 8. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן. קיזוז קנס בשל איחור בביצוע העבודה 9. טענת הנתבעת כי קוזז "קנס" כלשהו בשל התנהלות התובע, לא הוכחה. בכתב הגנתה נרשם כי בחשבון הסופי של אליכין קוזז סך ש 5,000 ₪ בגין איחורים בהשלמת העבודות, אלא שעיון בחשבון זה - נספח ב' לכתב ההגנה - מעלה כי הקיזוז היחיד שרשום בו הוא "עבור תשומות עבודה לצורך פיזור אספלט בכמויות הקטנות מ 400 טון...". לא מצאתי רישום המתייחס לקיזוז נוסף כלשהו. אמנם, בסיכום חישוב הסכום לתשלום נרשמה הנחה שניתנת על ידי הנתבעת, אך לא נטען ולא הוכח שהנחה זו ניתנה בקשר כלשהו לתובע. 10. החשבון הסופי האמור הועבר על ידי הנתבעת לתובע, לקבלת תגובתו. כך נרשם על גבי החשבון, וכך אף נטען על ידי הנתבעת. עמדת הנתבעת הינה כי מאחר והתובע לא העביר התייחסות וטענות כנגד הקיזוז שבוצע בגין האיחור, עליו לשאת בכך שכן משתיקתו הבינה הנתבעת כי החשבון תקין ומקובל, וקיבלה על פיו את התשלום. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העדר ציון קנס כזה, כאמור לעיל, בחשבון הסופי, אך בעייתי גם לאור הרישום של הנתבעת שהועבר לתובע, לפיו הוא נדרש רק זאת: "אנא בדוק איזה סעיפים חסרים לך". לא נתבקשה תגובה או התייחסות לקנס או לקיזוז בכלל, או לקנס בשל איחורים בפרט (אפשר מאחר שקנס זה לא נרשם בחשבון זה), והתובע אינו טוען כי חסרים סעיפי תשלום כאלה או אחרים. 11. התובע הציג לבית המשפט אישור הרשות שעל פיו "העבודה בוצעה בלוח הזמנים שנקבע וללא עיכובים". כמו כן, אישר נציג הנתבעת כי הנתבעת המשיכה לעבוד עם התובע לאחר העבודות נשוא התביעה, ואני מקבלת את עמדת התובע כי יש בכך כדי להעיד על כך שהנתבעת רואה את עבודתו כטובה ומקצועית. 12. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא היה מקום לקיזוז קנס בסך 5,000 ₪ מהתשלום לתובע, ועל הנתבעת לשלם לתובע סכום זה. הפרשי תשלומים בגין ביצוע עבודות 13. התובע טען בכתב התביעה, כי שלח לנתבעת הצעת מחיר עבור שני המגרשים - אלא שלכתב התביעה לא צורפו שתי הצעות כאלה. הצעת מחיר צורפה כנספח א' לכתב ההגנה (להלן: "הצעת המחיר"), וזו ככל הנראה מתייחסת למגרש הראשון (שכן הסיכום הנוגע לעבודה הנוגעת למרש השני, נעשה ישירות מול הרשות, וללא תיווך מוקדם של הנתבעת). התובע הבהיר כי הנתבעת העבירה אליו את הכסף עבור המגרש השני (שלא הוזמן באמצעות הנתבעת) וכי המחלוקת נוגעת רק לתשלום של המגרש הראשון. טענה זו נתמכת במסמך ת/1 ואף נציג הנתבעת אישר כי התשלום עבור המגרש השני הועבר במלואו. 14. בדיקת הצעת המחיר מעלה כי הנתבעת התחייבה לשלם לתובע עבור המגרש הראשון סך של 27,850 ₪, בצירוף מע"מ, היינו, סך של 32,306 ₪. התשלום שהוסכם ובוצע בגין המגרש השני הינו 42,308 ₪ (כולל מע"מ), וביחד בגין שני המגרשים מדובר בסך של 74,614 ₪. לא ברור כיצד חושב החשבון הכולל של התובע בסך 95,282 ₪ (נספח א' לכתב התביעה). 15. לעניין זה, התובע לא הוכיח כי ניתנה הנתבעת הסכימה לשלם את הסכום המלא כפי שחושב על ידו, ואף נראה שהסכום ששולם בפועל על ידי הנתבעת - 77,552 ש"ח, עולה על הסכום הכולל לתשלום כמפורט בסעיף 12 לעיל. 16. התובע לא הבהיר ולא הוכיח את המקור והסיבה לפער בין הצעת המחיר שנתן למגרש הראשון, לבין דרישתו לתשלום בגין עבודה זו בסכום גבוה בהרבה מזה שאושר. בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את עילת התביעה הנוגעת להפרשי התשלום המגיעים לו בגין ביצוע העבודה, ודין התביעה בעניין זה להידחות. קיזוז בגין ימי איחור בביצוע העבודה 17. הנתבעת עתרה לקיזוז בגין 260 ימי איחור בביצוע העבודה. אינני מקבלת דרישה זו. הנתבעת לא הוכיחה כי האיחור נגרם באחריות התובע, וכאמור לעיל, אין חולק כי הצדדים המשיכו לעבוד יחד גם לאחר סיום העבודות נשוא התביעה. לא נראה סביר, כי לאחר איחור מצד התובע בביצוע העבודה במשך 260 יום (כ- 8.5 חודשים), תמשיך הנתבעת להזמין ממנו עבודות גם לאחר איחור משמעותי זה. לא מדובר באיחור זניח שאפשר לעבור עליו לסדר היום ולהעלים עין ממנו, ולהזמין לאחריו עבודות נוספות. 18. העובדה כי הנתבעת לא קיזזה סכום זה בעת התשלום, ולא העלתה טיעון זה בכל שלב שהוא בטרם נמסר לה כי התובע מתכוון להגיש תביעה משפטית, תומכת בעמדת התובע לפיה העיכוב נבע מהרשות, בשל עיכובים באספקת אספלט ועבודות אחרות שאינן קשורות אליו, וזאת בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת. בהתאם, אני דוחה את עתירת הנתבעת לקיזוז סכום זה. הפחתת הוצאות נסיעת מנכ"ל הנתבעת לרשות 19. הנתבעת טענה כי המנכ"ל נדרש לנסוע לישוב אליכין 8 פעמים בשל התנהלות התובע. טענה זו לא הוכחה. לא הוצגו אסמכתאות לנסיעות, לא הוצג אישור לפיו תשלום בסך 2,000 ₪ לנסיעה מהווה הערכה ראויה לזמנו "המבוזבז" של המנכ"ל, ואין כל ראיה הקושרת נסיעות אלה לליקויים או עיכובים בביצוע עבודת התובע. זאת ועוד, הנתבעת נמנעה מזימון המנכ"ל שיוכל לתמוך ולהבהיר עניין זה. הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ , פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהוא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]). סוף דבר 20. התביעה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 10 לעיל. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪. 21. לא נטען בפניי מהו המועד שהיה מסוכם לביצוע התשלום, ולפיכך אני מניחה כי היה על הנתבעת לשלם לתובע באופן של שוטף+30, היינו, עד ליום 01.08.11. הסכום לתשלום, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.08.11 ועד היום, עומד על סך של 5,447 ₪. 22. מאחר והסכומים שצויינו במסמכים השונים לא כללו מע"מ, אני מניחה כי טענת הנתבעת לקיזוז זה משמעה כי הסכום קוזז בצירוף מע"מ החל עליו, ולפיכך מדובר בסכום כולל של 6,373 ₪ (בחישוב מע"מ כפי שהוא חל היום). לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את קבלת התביעה רק בחלקה הקטן ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 6,700 ₪. 23. הסכום שנפסק ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.דיני ספורטבניהקרקעות