התנגשות רכב בעמוד תאורה

1. א. הגב' X, (להלן:"לינוי"), שהינה בתה של התובעת, נהגה ברכב התובעת ביום 30.10.11 בסביבות השעה 00.40 בכביש עוקף רחובות מכיוון פארק המדע לצומת ביל"ו. בכתב התביעה נטען, שבעת שלינוי נסעה בעיקול הדרך, נתקל רכב התובעת בעמוד תאורה, אשר נפל בחלקו על הכביש. בעקבות הפגיעה, איבדה לינוי שליטה על הרכב, הוא הסתחרר ונעצר לאחר שפגע במעקה ההפרדה. ב. מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לתחזוקה רובצת על הנתבעת והיות והנתבעת לא דאגה לתקינות הדרך ועמודי התאורה שבצד הכביש - אחראית הנתבעת לנזק שנגרם לרכב התובעת ועל כן הוגשה תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לתובעת את נזקיה בסך של 20,273 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 15,732 ₪, ירידת ערך בסך 1,354 ₪, שכ"ט שמאי 1,334 ₪, אובדן 3 ימי עבודה בסך 840 ₪, עגמת נפש, בזבוז זמן, הוצאות נסיעה וכיוצ"ב סך 550 ₪. אמנם סה"כ הנזקים המפורטים מגיע לסך של 19,810 ₪, אך התובעת קבעה ששערוך הסך הנ"ל למועד הגשת התביעה הוא סך של 20,273 ₪- שהוא גם סכום התביעה. 2. הנתבעת טוענת, שיש לדחות התביעה נגדה ואין להטיל עליה אחריות לנזקים שנגרמו לרכב התובעת ולהצדקת טענותיה, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. א) אין הנתבעת חבה באופן גורף באחריות כלפי נזקים ו/או סיכונים ולתפעולם ו/או שמישותם ו/או החזקתם ו/או תקינותם של כל המצוי בתחום שיפוטה ובנוסף לכך, מכחישה הנתבעת את עצם קרות האירוע הנטען, שכן - לטענתה- האירוע לא נגרם כתוצאה ממפגע בכביש בו נסע רכב התובעת. ב) עוד נטען, שהאחריות והרשלנות רובצת על לינוי בלבד ולחלופין באשמתה התורמת המלאה ו/או הגבוהה, שכן לטענת הנתבעת, נהגה לינוי בקלות ראש, לא הייתה עירנית, לא נסעה בנתיב הימני ואם נגרם נזק, אין הנזק תואם את הטענה שלינוי נהגה בהתאם לתנאי הדרך ו/או למהירות המותרת. גם אם היה מפגע בכביש, גם אז לא מתקיים קשר סיבתי בין התאונה הנטענת ובין הנזקים הנטענים - זאת בשל חוסר זהירותה של לינוי או בשל מצבו של הרכב בעת האירוע. עוד נטען על ידי הנתבעת, שגם אם היה מפגע, הרי שאותו מפגע היה על אי תנועה, גודר וסומן בקונוסים ולכן הייתה חייבת לינוי להבחין בכל אלה מבעוד מועד. ג) בנוסף לכל הטענות לגופו של האירוע, מכחישה הנתבעת גם את גובה הנזקים הנתבעים בכתב התביעה. 3. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר הראיות, אני מחליט שלאור העובדות והנסיבות, כפי שהתבררו בבית המשפט, יש לייחס ללינוי את מירב האחריות לגרם התאונה ואילו לנתבעת יש לייחס רשלנות תורמת ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני קובע את אחריותה של לינוי בשיעור של 70% ואילו את הרשלנות התורמת של הנתבעת לשיעור של 30% - כל זאת לאור הנימוקים שיפורטו להלן: א. א) כפי שעולה מטענות התובעת בכתב התביעה, נסעה לינוי בעיקול הדרך ובכתב התביעה, לא הבהירה התובעת, כיצד ומתי נפגע רכב התובעת: האם בעת שהעמוד כבר היה בצד הכביש או האם לאחר שלינוי פגעה בעמוד - הגיע העמוד לצד הכביש, שכן, כך נאמר בכתב התביעה:" בעודה נוסעת בעיקול הדרך...נתקל הרכב הנפגע בעמוד תאורה, אשר נפל בחלקו על הכביש". עוד עולה מכתב התביעה, שרק בעקבות הפגיעה בעמוד, איבדה לינוי שליטה על הרכב והרכב הסתחרר ונעצר לאחר שפגע במעקה ההפרדה. (ראה סעיף 3 לכתב התביעה). ב) מעדות של לינוי עולה, שהאירוע אירע בשעות הקטנות של הלילה, קרי בשעה 00.40, היה חשוך וכאשר התקרבה לחלק החשוך היא שמה לב שיש משהו על הכביש וככל שהתקרבה שמה לב שזה עמוד. מעדות זו עולה, שכבר ממרחק הבחינה לינוי, שמשהו נמצא על הכביש ולכן, עובדה זו יחד עם העובדה שהיה חשוך, הצריכה נהיגה זהירה, תוך התאמת המהירות לתנאי הדרך. זאת ועוד, בעוד שהתובעת ציינה בכתב התביעה, שהרכב נתקל בעמוד תאורה, אשר נפל בחלקו על הכביש, אומרת לינוי בבית המשפט, שהעמוד היה בתחילה על אי התנועה ובלט החוצה לכיוון הנתיב שלה ולכן, אין העובדות שהובאו בכתב התביעה תואמות עם עדותה של לינוי בקשר למקום העמוד לפני או אחרי התאונה. (ראה עמ' 1 לפ',ש' 13- 15). ג) למרות דברי לינוי:" כשהתקרבתי לחלק החשוך, שמתי לב שיש משהו על הכביש" וככל שהתקרבה שמה לב שזה עמוד, בכל זאת לא נהגה לינוי בזהירות הדרושה, שכן למרות מה שראתה כבר מרחוק, המשיכה בנסיעה בחוסר זהירות ולכן, רק בשנייה האחרונה ראתה ממש את אותו עמוד ולכן, ניסתה לסטות מהנתיב, כאשר מתברר שגם סטייה זו הייתה אי זהירה, שכן הסטייה נעשתה תוך שנכנסה ללחץ, דבר אשר גרם לה להסיט את הרכב תוך שהיא משחקת קצת עם ההגה - דבר אשר גרם לרכב להסתחרר וכהמשך לכך עלתה על אי התנועה עד שנעצרה בנתיב הנגדי באמצע שני נתיבים. (עמ' 1 לפ',ש' 14- 18). ד) לשאלה, מה קדם למה: נפילת העמוד על הכביש לפני שלינוי פגעה בו או פגיעת רכב התובעת בעמוד וכתוצאה מכך נפל העמוד, אין גרסה חד משמעית, שכן לא רק, שבעניין זה עולה אי בהירות מכתב התביעה, אלא בעדותה אומרת לינוי, שהיא לא זכרה באיזה שלב היא פגעה בעמוד, משום שזה היה מהיר ולא כל כך שמה לב מה קרה ומוסיפה על כך, שהיא לא פגעה בעמוד, אלא נבהלה מהעמוד וממשיכה להוסיף על אי הבהירות בכל הנוגע למקום הימצא העמוד בזמן התאונה, כאשר מעידה בבית המשפט: "יכול להיות שבמהלך הסיבובים ועליה על אי התנועה, פגעתי בעמוד עצמו, אבל אני לא יכולה לדעת". (ראה עדותה בעמ' 1 לפ', במיוחד ש' 13- 15 וש' 24- 25). ב. א) לינוי נחקרה על ידי נציג הנתבעת ומתשובה לשאלה, ניתן אכן לאשר את עדותה של לינוי על מקום הימצא העמוד בתחילה, שכן לעניין זה אומרת לינוי כך:" ...ככל שהתקרבתי שמתי לב שזה עמוד. זה היה על אי התנועה, הוא בלט החוצה לכיוון הנתיב שלי" ובהמשך אומרת לינוי על מקומו של העמוד:" הוא לא עמד, הוא שכב ובלט החוצה.. הוא לא היה באמצע הכביש...אבל אני מאמינה שהוא שכב באותה צורה כמו בתמונה ולא היו קונוסים ושום אזהרות מסביב" ונוסח שאלת נציג הנתבעת - תומך למעשה בגרסה זו, שכן כך נשאלה השאלה:" האם הסטייה שלך לימין הדרך, זה מעצם זה שגילית את עמוד החשמל שהיה מונח על אי התנועה? והתשובה לכך, הייתה חיובית. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 14- 15, עמ' 2 לפ',ש 29- 30 ועמ' 3 לפ',ש' 10- 12, ההדגשות שלי- ג.ב.). ב) יהיה מקומו של העמוד היכן שיהיה, הרי בסופו של יום, לא יודעת לינוי אם פגעה בעמוד- אם לאו, שכן לשאלה, האם היה מגע בין הרכב במצב כלשהו לעמוד, משיבה לינוי:"אני לא יודעת", אך היא ידעה לומר, שכתוצאה מהמקום בו ראתה את העמוד ושהיה בולט לכביש - היא נבהלה, הסיטה את ההגה, תוך כדי משחק בהגה וכך איבדה למעשה שליטה על הרכב והרכב החל להסתחרר וכך בעצם נפגע רכב התובעת. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 19- 20 ועמ' 4 לפ',ש' 2- 3 וראה מקום העמוד בתמונות שצורפו לכתב התביעה). ג. כל הנימוקים שפורטו לעיל מצביעים על כך, שחוסר זהירות, חוסר תשומת לב מספקת ונסיעה במהירות שאינה תואמת את תנאי השטח - עיקול במקום האירוע, היות המקום חשוך ובעצם העובדה, שכבר ממרחק הבחינה לינוי במשהו הנמצא בכביש ורק בשנייה האחרונה הבחינה ממש באותו עמוד, עצם ניסיון הסטייה הפתאומי, תוך המשחק בהגה בכיוונים הלא נכונים אשר גרמו לסחרור הרכב - כל זאת וכל הנימוקים שפורטו - הם הגורם העיקרי אשר הביאו את בית המשפט למסקנה, שהאחריות המרבית רובצת על לינוי. ד. א) לנתבעת חובת זהירות מושגית לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך ובכבישים המוחזקים על ידה. אני ער לעובדה, שהנתבעת אינה יכולה להיות בכל זמן ובכל מקום על מנת לטפל במפגע זה או אחר, אך לא הוכח שהנתבעת עשתה פעולה כלשהי למנוע את המפגע. אני גם מקבל טענת הנתבעת, שאין לייחס לה כל מחדל או רשלנות, אך עם כל הכבוד, לא הוכח בפני כי במקרה זה אכן פעלה הנתבעת באופן שכל עירייה סבירה הייתה פועלת באותן נסיבות. ב) חובת הזהירות שחלה על הנתבעת הופרה על ידי היעדר בדיקה בזמן אמת ולאחר שכבר קרתה שם תאונה קודמת, מה מצב העמודים והאם מאן דהוא לא הניח עמוד הבולט לכביש או מונח על הכביש עצמו ומפריע למשתמשים האחרים בדרך. עם זאת, אין לי ספק, שאכן מצב העמוד, מקום הימצא העמוד, תוך כדי נסיעתה של לינוי היווה מכשול אשר גרם לה להיבהל, להילחץ ולהתחיל "לשחק קצת עם ההגה" עד כי עלתה על אי התנועה. אני מקבל את טענתו של מר חובב X, אביה של לינוי- (להלן:" מר X") שהגורם לתאונה הוא אמנם אותו עמוד, אשר היווה מכשול לנוהגים בדרך, אך מכשול זה היווה רק אחד הגורמים, כאשר הגורם העיקרי נבע מאופן נהיגתה של לינוי - באותן נסיבות- כפי שפורט לעיל. ג) הנתבעת לא העלתה בפני כל טענה ממשית לגבי פעולות תחזוקה השוטפת שהנתבעת מבצעת במקום זה בכל הנוגע לעמוד או עמודים שעל אי התנועה. מר עומסי מאשר, שאכן העמוד היה מונח על אי התנועה, אך לא יכול היה להוכיח, שעמוד זה אכן לא בלט מאי התנועה לכיוון הכביש. אני מסכים לטענת מר עומסי, שבעצם, לא ידוע ממה בדיוק נגרם הנזק למכונית התובעת - שכן גם לינוי לא ידעה לומר אם היא פגעה בעמוד - אם לאו. מכל מקום, גם אם הנזק לא נגרם מהעמוד עצמו, הרי שהנזק נגרם כתוצאה מאופן נהיגתה של לינוי - כפי שכבר פורט בהרחבה לעיל- ברם אותו לחץ, אותה סטייה נבעו מהסיבה שהיא נבהלה ונלחצה מהעמוד שראתה. ד) הראיה להיעדר הצבה נכונה של העמוד אף עולה מדברי מר עומסי, אשר מתאר שעוד קודם לכן הייתה תאונה במקום זה ו:"הגיע קבלן, העמיד עמוד חדש והם פשוט הורידו הכל, הניח עמוד על אי התנועה עצמו, הוא לא בלט, היה באורך אי התנועה והמתינו על מנת להקים אותו מחדש." (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 27- 29). טענתו של מר אבי יחיא, גם הוא נציג הנתבעת, המניח, שאם אכן העמוד בלט והיה מונח על הכביש - הרי שבמצב כזה היו ניזוקים רכבים נוספים. (עמ' 5 לפ',ש' 16- 17). אין בטענה זו כדי לקבוע עובדות בדוקות, משום שאין להוציא מכלל אפשרות שנהגים אחרים היו יותר זהירים מאשר לינוי. גם לינוי העידה, שראתה משהו בכביש עוד בטרם האירוע ואף ראתה אותו כל עת שהתקרבה אליו, אך בסופו של יום, למרות שכך ראתה, הגיעה כה קרוב לעמוד, עד שלמרות ניסיונה לסטות - לא הצליחה למנוע הפגיעה ברכבה. ה) הנתבעת לא הוכיחה מה באמת היה מצב אותו עמוד בין זמן הנחתו על אי התנועה ובין זמן הקמתו ולא הוכח בפני שבין לבין - לא בלט העמוד לעבר הכביש, כפי שהעידה לינוי. הטענה שהעלה מר עומסי, שלא הייתה שום סיבה שהקבלן יעמיד אותו בצד הדרך היא טענה הגיונית, ברם בפועל לא הובא הקבלן להעיד מה העבודות שבוצעו שם לאחר התאונה והאם באמת אותו עמוד לא בלט לכיוון הכביש. 4. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל ומאחר וקבעתי שעיקר האחריות רובצת על לינוי הבאה לידי ביטוי באופן נהיגתה, שהייתה במקרה זה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת והיות ועל ידי אי שליטה נכונה על הרכב גרמה לרכב להסתחרר - כל זאת והנימוקים שפורטו לעיל, הביאו את בית המשפט למסקנה, שיש להשית על לינוי אחריות לקרות הנזק בשיעור של 70% ואילו הנתבעת, אשר לא הוכח שהיא נקטה באמצעי זהירות, למרות שקבלן עבד שם בשטח ועדותה של לינוי על היות העמוד בולט מאי התנועה לא נסתרה, החלטתי להטיל גם על הנתבעת רשלנות תורמת בשיעור של 30% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעת לפצות את התובעת. ב. באשר לסכום הנזק, הוכיחה התובעת נזקיה בסך של 18,420 ₪ (נזק ממשי לרכב, שכ"ט שמאי וירידת ערך), אך התובעת לא הוכיחה את יתרת סכום התביעה, כגון אובדן ימי עבודה וכל פריטי ההוצאות הכלולות בסעיף 6(ה) לכתב התביעה, כאשר אותן הוצאות של 550 ₪ הן גם עבור "כיוצ"ב", שאין לדעת מה כלול במונח זה. ג. על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,526 ₪ (30% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 16.12.12- ועד התשלום בפועל. כמו כן, בהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רכבעמוד תאורההתנגשות