1. הנתבעת הזמינה את התובע לבצע עבודות פיקוח בפרויקט גן ציבורי בקיבוץ שעלבים. כבר בתחילת הפרויקט נדרש התובע לגלות מעורבות מעבר לפיקוח ובאישורו של מנהל העבודה של הנתבעת מר X (להלן:"מר X") הרחיב התובע את מעורבותו לכוח אדם וציוד שסיפק התובע. עוד טוען התובע בכתב התביעה, שבכל שלב שנדרש, קבל אישור טלפוני ממר X ובתום התקופה הגיש התובע חשבונית ע"ס 7,200 ₪ כולל מע"מ - סכום שנקבע לאחר מתן הנחה משמעותית. מאחר ומר אליעזר X, הבעלים של הנתבעת (להלן:"מר X") לא הסכים לשלם הסכום על פי החשבונית שהוגשה, הגיש התובע תביעה זו בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 11,700 ₪ (כולל מע"מ). 2. הנתבעת, באמצעות מר X, סבורה שיש לדחות את תביעת התובע ולהצדקת סברה זו, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. מר X טוען, שסוכם עם התובע לשלם לו סך 700 ₪ (כולל מע"מ) בעבור יום עבודה ושכר זה כולל: פיקוח וניהול בעבודה בשטח כולל הוצאות רכב, דלק וכו' וכי בתחילה לא סוכם על שימוש בציוד וכוח אדם. הנתבע מוסיף וטוען, שהתובע עבד 4 ימי עבודה מלאים, שהם מיום 9.9.12 ועד 12.9.12 ואילו ביום 13.9.12 עבד התובע סך 4 שעות בלבד וביום 14.9.12 עבד שעה אחת. ב. א) תוך כדי העבודה נדרש מר X לכוח אדם נוסף וכן לשני כלי עבודה נוספים וכך סיפק התובע עובד אחד נוסף למשך 3 ימים בלבד, כאשר סוכם לתשלום עם מר X 220 ₪ ליום עבודה עבור העובד הנוסף ובסה"כ 660 ₪. לגבי כלי עבודה, לא סוכם דבר לגבי תשלום, אך גם כך- מציין מר X- שמחיר השוק להשכרת כלי עבודה מהסוג האמור הוא 300 ₪ בערך לשניהם יחד ליום עבודה. ב) לטענת מר X, השתמש התובע בכלי העבודה יומיים בלבד (בעלות של 600 ₪ עבור יומיים) ולדעתו, עולה מכל האמור לעיל ובחישוב פשוט שמדובר בסך של 4,410 ₪ בעבור 4 וחצי ימי עבודה, כאשר סכום זה כולל סך של 3,150 ₪ ימי העבודה של התובע, סך של 660 ₪ עבור 3 ימי עבודה של העובד וסך של 600 ₪ עבור השכרת שני כלי עבודה ולכן, לא ברור למר X, מדוע תובע התובע סך של 11,700 ₪. ג. גם אם טוען מר X, שעל פי חישובו מגיע לתובע סך של 4,140 ₪, ממשיך מר X וטוען שבפועל גם סכום זה לא מגיע לו, משום שהתובע גרם לו נזקים במקום העבודה העולים על הסכום שמגיע לתובע ולכן ביקש מר X לדחות את תביעת התובע. 3. במשפט זה העיד התובע וכן 3 עדים מטעמו, אשר גם נחקרו על ידי כ"א מהצדדים וגם מר X העיד מטעם הנתבעת. בין עדי התביעה הזמין התובע גם את מר X, שהיה בזמנו מנהל העבודה של הנתבעת ושאת שמו מזכיר התובע גם בכתב התביעה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת עדויות עדי התביעה, הנני להחליט כדלקמן: א. הסיבה העיקרית למשפט זה המתנהל בין הצדדים היא, שהצדדים - משום מה- לא ערכו ביניהם הסכם בכתב על אופן ביצוע העבודה, השכר המוסכם וכל הכרוך בכך ולכן, נוצרו חילוקי דעות בין הצדדים בכל הקשור בהסכמות אליהם הגיעו הצדדים בעל פה ומחלוקת זו, הביאה את הצדדים לדיון בבית המשפט. התובע ציין בתביעתו, שהסכום המגיע לו עבור ביצוע העבודה עם כל הכרוך בכך הוא 7,200 ₪- בהתאם לחשבונית אותה הוא הוציא ואותה שלח אל הנתבעת, אך התובע לא טרח לצרף העתק החשבונית ובכלל התובע לא צרף לכתב התביעה אף מסמך רלוונטי לתביעה זו וגם בכתב התביעה, לא טרח התובע לפרט כיצד הגיע לסכום אותו נקב בחשבונית, קל וחומר שהתובע כלל לא הוכיח ולא פרט מדוע החליט לתבוע סך של 11,700 ₪, קרי סך של 4,500 ₪ מעל לסכום שנקב בחשבונית. התובע ציין בכתב התביעה, שהסכום הנתבע של 11,700 ₪ הינו סכום ריאלי לעבודה, אך זוהי טענה סתמית, שכן לא הוכח מה טעם יש לנקוב בסכום ריאלי אם הוסכם על סכומי שכר ממשיים עבור יום עבודה ועבור פועל או עבור שימוש בכלי עבודה. ב. א) אין מחלוקת בין הצדדים, שההתקשרות ביניהם הייתה בעל פה ולא נערך כל מסמך המסדיר את תנאי העבודה בשטח. באופן כללי, ניתן לומר, שבעצם, מר X אינו מכחיש העובדה, שמגיע לתובע שכר עבור עבודתו שביצע עבור הנתבעת ואף נקב - לפי חישובו- שמגיע לתובע סכום כולל של 4,410 ₪, תוך פירוט כיצד הגיע לסכום זה. ב) עם זאת, טוען מר X, שגם סכום זה הוא לא שילם לתובע וגם לא מגיע סכום זה לתובע, משום שהתובע גרם לנתבעת נזקים במקום העבודה והנתבעת נאלצה לבצע כל העבודה מחדש. בהמשך אכריע בדבר הסכום המגיע לתובע, ברם באשר לטענת מר X, שלא מגיע לתובע שכר בשל הנזק שהתובע גרם, אני מחליט לדחות טענות אלו בשל שני טעמים הבאים: הטעם הראשון הוא, שהתביעה בה קא עסקינן אינה תביעתה של הנתבעת נגד התובע על נזקים שגרם התובע, אלא התביעה היא תביעתו של התובע לגבי השכר המגיע לו בעד העבודה שביצע אצל הנבתעת. הטעם השני הוא, שטענת הנתבעת היא טענה סתמית בלתי מוכחת ובמיוחד לא הוכיח מר X מה נזק באמת גרם התובע או מי מטעמו ומה עלות הנזק ובאופן כזה, הקביעה של מר X על כי התובע גרם לנזקים וקביעתו של מר X על גובה הנזקים מבלי להוכיח ולו לכאורה טענות אלו - הרי שדין הטענות בדבר הנזק וגובה הנזק להידחות. 4. א. לאחר עיון בטענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי במהלך המשפט, אני קובע, שאכן מגיע לתובע שכר עבודה, שכן אין ספק וגם מר X אינו חולק שהתובע עבד בשטח, הביא פועל או פועלים וגם השתמש בציוד שלו ולפי חשבונו של מר X, מגיע לתובע שכר- לכל היותר- סך של 4,410 ₪ (כולל מע"מ), לכן אין מקום לגרוע מזכותו של התובע לקבל מהנתבעת, לפחות הסכום שעולה מחישובו של מר X. ב. השאלה השנויה במלוקת בין הצדדים הוא, מה הסכום היומי שנקבע לתובע, האם נקבע סכום נפרד ונוסף עבור כל פועל שהתובע יביא או האם נקבע סכום בנפרד מהסכום המגיע לתובע עבור ביצוע העבודה- גם עבור השימוש בכליו של התובע. 5. לאחר שבחנתי השאלות הנ"ל, אני מחליט כדלקמן: א. א) מכתב התביעה לא ניתן להבין כלל, האם סוכם עם מי מנציגי הנתבעת, על הפרדת שכר בין עבודות הפיקוח, בין מעורבות התובע בכוח אדם ובין הציוד שהיה עליו לספק והתובע גם לא פרט, מהו הסכום עליו סוכם עבור יום עבודה, עבור הרחבת הפיקוח או עבור שימוש בציוד, אלא מה שכן צוין הוא, שהתובע הוציא חשבונית על סך של 7,200 ₪, אך גם זאת מבלי לפרט כיצד מתחלק הסכום עבור העבודות שביצע התובע, כאמור לעיל. ב) על מה שלא פרט בכתב התביעה, העיד התובע בבית המשפט, שסיכם אמנם על שכר של 1,000 ₪, אך בסופו של יום הוסכם על סכום של 750 ₪, לפני מע"מ ודובר על 4 ימי עבודה. (עמ' 1 לפ',ש' 13- 16). עוד מוסיף התובע וטוען, שבניגוד להבטחת נציג הנתבעת, שהשטח מסודר ומוכן לעבודה, נוכח התובע לדעת, כי בשטח תוהו ובוהו, קרי שטח לא מסודר, העובדים היו ללא כלים. התובע פנה בעניין זה לנציג הנתבעת והתרה על המצב ושאל כיצד מתקדמים ואז הופנה התובע אל מר X וכך, "נשאב" התובע אל תוך העבודה לא כמפקח - שזה היה תפקידו העיקרי- אלא כמנהל עבודה בפועל, עם כוח אדם שלו, עם ציוד שלו, עם הרכב שלו - כל זאת באישורו של מר X. (ראה תיאור התובע את המצב בשטח ואת ההתפתחות בעבודתו בעמ' 1 לפ', ש' 17- 22). ג) בתיאור אשר תאר התובע, רצה - למעשה- התובע להסביר לבית המשפט, שהוא הוזמן בפועל לבצע תפקיד אחד ולמעשה ביצע מספר תפקידים, שקודם לכן לא סוכם שהוא ייעשה אותם ובשל כך, גם הסיכום של 4 ימי עבודה, לא יכל לבוא בחשבון וכתוצאה מכך, היה צורך לשנות את כל ההסכם. לטענת התובע - כל העבודות הנוספות שביצע - הוא ביצע באישורו של מר X, שכן אין הוא עושה עבודה בהתנדבות ולכן, גם מחיר העבודה עלה. ב. א) התובע העיד גם, שלאור ההתפתחויות הוא עבד 5 ימים עם עובד שלו ועם ציוד שלו ובימים שלאחר מכן, הוא נוכח במקום, כמעט כל יום, עם הטנדר שלו, עם זמן העבודה שלו וגם על כך מגיע לו שכר. (עמ' 2 לפ',ש' 7- 12). ב) התובע מעיד, שהוא לא מדבר על העלאת יום עבודה, אלא לטענתו יש לשלם לו על התארכות של ימי עבודה וכל הכרוך בכך, שכן היו בפועל יותר ימי עבודה ממה שהוסכם בתחילה, לכן סבור התובע, שאם מעלים טענה, שסוכם על סכום של 750 ₪ ליום עבודה, הרי שלטענתו, זהו שקר.. (עמ' 2 לפ',ש' 14- 18). באשר לטענת התובע, שלא סוכם על סך של 750 ₪, יש להעיר לתובע בשניים אלה: ראשית, הוא עצמו העיד, עם תחילת עדותו בבית המשפט, שאכן ביקש בתחילה 1,000 ₪ ליום, אך "סגרו" על 750 ₪ ולכן בעצם מאשר התובע את הטענה - שהוא מכנה אותה טענה שקרית- שסוכם על 750 ₪ ליום. שנית, למרות שהתובע הוסיף עבודות, אשר לדבריו לא היה סיכום עליהם מלכתחילה, הוא אומר בבית המשפט, שהוא לא מדבר על העלאת יום עבודה, אלא על התארכות של ימי עבודה, ולכן לכל היותר ניתן לומר מעדות זו, שמגיע לתובע יותר מ-4 ימי עבודה, אך הסכום של 750 ₪ לא השתנה. ג. אני מקבל את טענת התובע, שהוא אכן עבד מעבר לעבודות הפיקוח - כפי שסוכם מלכתחילה- אך השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, כמה ימים עבד התובע בפועל והאם סוכם, שעבור עבודה נוספת יקבל התובע תשלום נוסף וכמה. העדים אותם הביא התובע לעדות, אינם עדים היכולים להעיד על השאלה העיקרית הנ"ל ששנויה במחלוקת בין הצדדים - זאת לאור הנימוקים הבאים: א) העד מר מוחמד אבו ג'מאל,(להלן:"מוחמד") אשר עבד עבור התובע, העיד, שאכן התובע השתמש בכלים שלו. כמו כן, העיד מוחמד, שהוא עצמו עבד יומיים אצל מר X ולאחר מכן עבד אצל התובע. (עמ' 2 לפ',ש' 24- 30). כמו כן, העיד מומחד על עבודות נוספות שנדרש לעשותן, אך אף תשובה לא ניתנה על ידי עד זה הנוגעת לשאלה הנ"ל אשר שנויה במחלוקת בין הצדדים. ב) העד הנוסף, הוא מר אבו עאנם עבד (להלן:"עבד"), אשר היה בשטח מהתחלה ועד הסוף. בתחילה אמר עבד, שהתובע הגיע לשטח עם הציוד שלו, אך מייד לאחר מכן עולה מעדותו, שהוא לא ידע אם אותו ציוד הוא של מר X או של התובע, הוא רק הבין מהתובע, שהציוד שלו. כמו כן, לא ידע עבר לומר, אם אותם פועלים שהגיעו לשטח הם פועלים שהובאו על ידי התובע או על ידי מר X (עמ' 3 לפ',ש' 25- 28). כפי שעולה מעדותו של עבד - גם עדות זו היא עדות, שאינה יכולה לתרום מאומה בשאלה העיקרית השנויה במחלוקת, כאמור לעיל. ג) העד העיקרי בנדון דנן, הוא מר X, אשר גם הוא הוזמן על ידי התובע. מר X אישר את טענות התובע, שאכן מר X אישר לתובע להכניס כלים משלו ומר X אף מאשר, שהוא ישב יחד עם התובע לסכם את החשבון והסיכום היה בהסכמה מלאה ביניהם. מר X אף מאשר, שהוא קיבל החשבונית מידי התובע. (עמ' 4 לפ',ש' 19- 31). ד) מר X נשאל על ידי מר X שאלות וביניהן נשאל מר X פעמיים, על כמה ימי עבודה מדובר, אך מר X לא השיב ישירות על שאלה זו, אלא לאחר שנשאל פעם שנייה:" לכמה ימי עבודה זה סוכם", השיב מר X:" המסור והמגזמת גבהים יומיים אני מעריך, כל שאר הכלים זה היה ליתר העבודה". (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 2- 7). מתשובה זו עולה, שהתובע עבד מספר ימי עבודה, קרי יומיים עם מסור ומגזמת וכל השאר היה ליתר העבודה. ה) מר X אף אישר - כתשובה לשאלתו של מר X- שבעת שהוא סגר את החשבון עם התובע, זה היה על דעתו של מר X, אך לשאלה האם מר X סגר עם התובע גם את הסכום - השיב מר X בשלילה, אך מהמשך לשאלה נוספת ששאל מר X עולה, שגם שאלת "סגירת הסכום", היה על דעתו של מר X, שכן כך אומר מר X לעניין זה:" נשלחתי על ידך לשבת איתו ולסכם איתו את מה שהוא עבד", אך גם מתברר שלמרות הסיכום, מר X לא הסכים לסכום המוסכם, משום שלדעתו - לא בוצעה העבודה לשביעות רצונו. (ראה עדותו של מר X בעמ' 5 לפ',ש' 15- 19). ד. א) גם מטעם הנתבעת העיד העד מר יאיר סעדיה, (להלן:"סעדיה") שהיה מנהל העבודה- איש מים ופיתוח והוא העיד על שיפוץ שביצע במקום העבודה של כל עבודות הגננות. סעדיה העיד, שעבד בשטח שלושה - ארבעה ימים, הוא ועוד שלושה עובדים. כמו כן, העיד סעדיה, שהוא התלונן בפני מר X, על העבודה שלא בוצעה - לא על פי תוכנית ולא על פי מפרט צנרת ובשל כך היו צריכים לשפץ הכל בחזרה. ב) סעדיה נחקר חקירה נגדית על ידי התובע ומחקירה זו, הבהיר והסביר סעדיה מה לא היה תקין בעבודתו של התובע. מתשובה לשאלת התובע מתברר, שסעדיה הוא עובדו של מר X ועובד אצלו עד היום ובמסגרת זו ביצע את השיפוץ, כפי שתיאר בעדותו בבית המשפט. (ראה עדותו של סעדיה בעמ' 5- 6 לפ'). 6. לאור העובדות והנימוקים שפורטו לעיל ולאור הנימוקים שעוד יפורטו להלן, אני מחליט לקבל את תביעת התובע בחלקה - זאת מהנימוקים הבאים: א. תובע, אשר מגיש תביעה לבית המשפט לא יכול להסתפק ברישום סכום תביעה, מבלי להוכיח הסכום הנתבע - שהוא למעשה הסעד המבוקש בתביעת התובע. התובע לא הוכיח כמה ימים עבד בפועל בשטח ולא הוכיח לבית המשפט כיצד הגיע לסכום של 7,200 ₪ אשר נקב בחשבונית, אך הוכיח באמצעות עדותו של מר X, שסכום החשבונית הוא הסכום אשר סוכם ביניהם, על דעתו של מר X, אך התובע לא הוכיח, מה פשר הסכום הנוסף עד לסך של 11,700 ₪. ב. כל אחד מהעדים, שהביא התובע לבית המשפט - למעט מר X- העידו על העבודה שכל אחד מהם ביצע, אך אף אחד מהם לא עזר לתובע להוכיח כמה ימי עבודה הוא עבד בשטח ומה סכום שסוכם עם נציגי הנתבעת עבור יום עבודה. הוכח בבית המשפט, שהתובע אמנם הביא כלים משלו, אך לא הוכח שהייתה הסכמה שעבור הבאת או שימוש בכלים של התובע הוא יקבל שכר נוסף ובמיוחד לא הוכח, מה תוספת תשלום על התובע לקבל עבור הבאת או שימוש בכלים שלו. ג. א) אני מאמין לטענת התובע, שאכן בסופו של יום סוכם על תשלום של 750 ₪ ליום, ללא מע"מ ואיני מקבל את טענתו של מר X - כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה- שהסכומים עליהם סוכם, הם הסכומים כפי שהוא פרט בכתב ההגנה. טענותיו לא הוכחו ומר X לא הצליח להוכיח הסכומים הנטענים על ידו אף לא באמצעות מר X - מנהל העבודה שלו, שעמו סיכם התובע את עלות העבודה. ב) עם זאת, לא הוכיח התובע, כמה ימי עבודה בפועל הוא השקיע בשטח, אך אני קובע, שמר X היה מודע והיה בעניינים בכל הקשור לימי העבודה של התובע, כאשר בסופו של יום גם הוצאה החשבונית בידיעתו ובהסכמתו של מר X ולא שמעתי שבעת הוצאת החשבונית העיר מר X לתובע, שהסכום אינו הסכום המוסכם. ד. כפי שכבר ציינתי לעיל, המקור להגשת התביעה וההתדיינות בבית המשפט נובע מהיעדר הסכם בכתב - דבר אשר הביא לשינויי הגרסאות בין הצדדים ולשאלות השנויות במחלוקת ולא רק הסכם בכתב לא היה, אלא, שעם כל הכבוד לתובע, הוא אף לא ניהל יומן עבודה - ומכל מקום הוא לא הציג יומן כזה לבית המשפט- על מנת לציין בו את ימי העבודה שביצע בפועל ואולי גם היה צריך לקבל אישור בכתב על כל יום שהוא מבצע העבודה או אישור כללי על ימי העבודה אשר עבד התובע בסך הכל. שני האלמנטים העיקרים הנ"ל חסרים ולכן, על בית המשפט להכריע בין הצדדים על פי חומר הראיות שהובא בפניו במשפט זה. ה. טענותיו של מר X על הנזקים שגרם התובע לעבודה ועל הצורך לבצע שיפוץ לאחר שהתובע סיים העבודה (ראה גם דבריו של מר X בעמ' 7 לפ') , אינן טענות שיכולות לבנות עילת תביעה בגוף כתב ההגנה, שכן גם אם "רומז" הנתבע על הצורך לבצע קיזוז בין סכום הנזקים שגרם התובע ובין הסכום המגיע לתובע, גם אז יש לומר לתובע, שאין בפני טענת קיזוז באופן מפורש ובנוסף לכך - וכפי שכבר ציינתי לעיל- לא הוכיח התובע את הנזקים בפועל ובוודאי שלא הוכיח שעלות הנזקים הוא בסכום כזה, שפעולת הקיזוז מאפסת את הסכום המגיע לתובע. 7. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין, אני קובע, שהחשבונית שהוציא התובע, הוצאה בנוכחותו של מר X, אשר היה שליחו של מר X ואני מקבל את טענת התובע - הנתמכת בעדותו של מר X- שהסכום שנרשם בחשבונית נרשם בהסכמתו ובידיעתו של מר X- הכל כפי שכבר נאמר לעיל. עם זאת, כפי שפורט לעיל, לא הוכיח התובע מנין נובע הסכום הנוסף בין הסך של 7,200 ₪ ובין 11,700 ₪ ולכן, אני דוחה התביעה בכל הנוגע לסכום העולה על הסכום הנקוב בחשבונית. ב. א) לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,200 ₪ - הסכום על פי החשבונית בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 5.12.12- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג) מאחר ומטעם התובע התייצבו 3 עדים והיות והתובע הפקיד את שכרם, על המזכירות להעביר לכ"א מהעדים, שהוזמנו על פי החלטתי מיום 20.12.12 שכר עדות בסך של 100 ₪, מתוך סכום הפיקדון ויתרת הפיקדון תוחזר לתובע. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. בניהפיקוח בניה