פיצוי על הפרת הבטחה מצד מלון

1. א. התובע הינו מארגן ומשווק טיולים למגזר הפרטי במלונות בכל הארץ ובתוקף תפקידו זה, הזמין התובע ביום 26.12.11 מהנתבעת 75 חדרים במלון "רויאל פלאזה" בטבריה (להלן:"המלון") למועדים החל ב- 2 באוגוסט 2012 ועד 4 לאוגוסט 2012. בעת ביצוע ההזמנה, הדגיש התובע שהוא מנהל 2 ערבי מופעים במלון ואף הוזמנו זמרים מהמגזר הפרטי ואף הדגיש, שקיימת חשיבות לסגירת אולם עבורו במלון לשם עריכת אותם מופעים. הנתבעת אישרה בהזמנה, שאכן יועמד לרשותו אולם בתחום המלון. ב. א) התובע מלין בתביעה זו, שבעת שהגיע למלון, נמסר לו שאין באפשרות המלון להעמיד לטובתו אולם לעריכת המופעים, מאחר ואינו פנוי ובמקום זאת עליו להסתפק בלובי המלון בלבד. כל תחינותיו ובקשותיו של התובע, שהאולם הוזמן לפני יותר מחצי שנה לא עזרו ואף נאלץ להשיב ללקוחותיו חלק מכספם כפיצוי לעוגמת הנפש שנגרמה להם. ב) כמו כן, הוטל על התובע כתם שחור כמארגן טיולים - דבר אשר הוכח על ידי כך, שבטיול נוסף ששיווק התובע נרשמו פחות ממחצית הכמות אותה היה רגיל להוציא. ג. כתוצאה מכל האמור לעיל, נגרמו לתובע הן נזקים ישירים והן עקיפים ובשל כל אלה ביקש התובע לחייב הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 25,000 ₪. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא לדחות את כתב התביעה נגדה ולהצדקת בקשה זו, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. הנתבעת מאשרת, שהיא אכן הזמינה עבור התובע חדרים במלון, אך טוענת שהזמינה גם אולם, כמבוקש על ידי התובע. עוד ציינה הנתבעת, שהנהלת המלון אף אישרה את ההזמנה על כל רכיביה, לרבות אולם ועל יסוד זה, אישרה הנתבעת את הזמנת התובע. ב. הנתבעת שימשה כמתווכחת בין התובע ולקוחותיו ובין המלון והיות והנתבעת אינה מופקדת על אספקת החדרים והאולם - לא הפרה כל התחייבות כלפי התובע ולא התרשלה בדרך כלשהי בביצוע ההסכם. ג. ליתר זהירות, אף שלחה הנתבעת למלון הודעה לצד ג', בטענה, שאם הנתבעת תחויב - תהא היא זכאית לשיפוי מהמלון. 3. המלון אף הוא הגיש כתב הגנה להודעה לצד ג' בו מעלה היא את הטענות העיקריות הבאות: א. הנתבעת הזמינה 100 חדרים ולא 75 כפי שטוען התובע, כאשר בפועל הגיעו להתארח ב-71 חדרים והמלון לא הבטיח אולם מסוים לנתבעת ו/או לתובע וכי אולם הלובי אשר סופק לתובע לצורך המופעים הינו כשלעצמו אולם לכל דבר ועניין המתאים ביותר נוכח אופי האירוע ו/או כמות אורחיו של התובע. ב. לתובע ולאורחיו לא נגרמה עוגמת נפש והתובע לא הוכיח את טענותיו הנוגעות לנזקים הנטענים על ידו ולכן, מדובר בתביעה מופרכת וחסרת בסיס עובדתי ומשפטי ומטרת הגשת התביעה היא, ניסיון חסר תום לב להתעשר שלא כדין בדרך של קבלת פיצוי בגין נזקים שכלל לא הוכיחם. 4. בתיק זה נערך דיון ארוך. הצדדים השמיעו את טענותיהם ואף העידו מספר עדים מטעם הצדדים למשפט זה, ברם מאחר והתובע הגיש תביעתו רק נגד הנתבעת, השטיח המעופף בע"מ וזו שלחה הודעה לצד ג' - למלון רויאל פלזה טבריה, אזי במקרה זה, יש לבדוק ולבחון השאלה, האם הראה התובע עילת תביעה נגד הנתבעת ורק אם תתקבל תביעתו נגד הנתבעת - או אז אפשר יהיה לעבור ולדון ביחסים בין הנתבעת ובין צד ג' ולקבוע, האם טענות הנתבעת ותגובת צד ג'- יש בהן כדי להצדיק חיוב צד ג' לשפות את הנתבעת. מאחר ועסקינן בדרישת שיפוי של צד ג' כלפי הנתבעת והיות והתובע הגיש תביעתו רק נגד הנתבעת, הרי יש לומר לתובע, שרק אם תחויב הנתבעת - יהיה מקום לעבור ולדון בהודעה לצד ג', שכן אם הנתבעת לא תחויב ואם יימצא שלנתבעת אין אחריות ו/או רשלנות בביצוע ההזמנה, אזי אין עוד מקום לדון ביחסים בין הנתבעת ובין צד ג', משום שאם אין חיוב של הנתבעת - אין על מה לשפות. 5. לאחר ששמעתי את הצדדים, העדים ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, הנני להחליט כדלקמן: א. א) הנתבעת מאשרת בכתב ההגנה, שהיא הזמינה עבור התובע כמות חדרים מוסכמת מראש מהמלון, לרבות אולם בבית המלון ולטענת הנתבעת, אישרה הנהלת המלון את ההזמנה על כל רכיביה, לרבות האולם המדובר. (ראה סעיף 3, 4 לכתב ההגנה). ב) באומרה כך, מסתמכת הנתבעת על עותק ההסכם שצורף לכתב ההגנה ואשר סומן כנספח א'. הסכם זה גם הוגש במהלך הדיון וסומן על ידי בית המשפט נ/1, אך לאחר שבחנתי את תוכן ההסכם הנ"ל ולאחר שיגעתי וחיפשתי - לא מצאתי שלמעט הזמנת 100 חדרים, הוזמן גם אולם נפרד עבור המופעים שהתובע ארגן במלון. ג) אמנם, התובע צרף לכתב התביעה מסמך מיום 26.12.11 המופנה אליו על ידי מר דודו כהן, סוכן של הנתבעת, אשר ביצע את העסקה מול התובע ומול צד ג' (להלן:"מר כהן"), ובמסמך זה, שייקרא להלן:"המסמך", צוין, בין היתר:" 3 ימים 2 לילות על בסיס אירוח חצי פנסיון...כולל אולם", אך לא הוכח, שהפנייה זו הועברה כמות שהיא אל המלון. ד) מהמסמך הנ"ל, אותו צרף התובע לכתב התביעה עולה, שאכן התובע הזמין האירוח "כולל אולם", אך לא הוכח בפני שההזמנה אשר הועברה אל המלון וגם אושרה בחותמת ובחתימת נציג המלון, כללה הזמנת חדרים "כולל אולם" כמו שמופיע במסמך הנ"ל. לכן, מסכים אנוכי לטענת המלון, שבפועל, אין כל אזכור בהזמנה לאולם ו/או מקום ספציפי ו/או מסוים בו ייערכו המופעים. (ראה טענת המלון בסעיף 8 לכתב ההגנה להודעה לצד ג'). ב. א) העולה מהאמור לעיל הוא, שאם אכן התובע ביקש - באמצעות הנתבעת- להזמין חדרים ואולם ואם מר לירון טרי, נציג הנתבעת העיד בבית המשפט, שהובטח לתובע אולם בעבור הלקוחות שלו בבית המלון (עמ' 2 לפ',ש' 12) ואם האולם לא צוין באופן מפורש בהזמנה, שהוא נספח א', אזי לא העבירה ההזמנה במלואה והחסירה את הצורך בהקצבת אולם מיוחד לאירוע או אירועים כנטען על ידי התובע. זאת ועוד, מר טרי מציין גם, שהוא מבין את טענת התובע, שאם הובטח לו אולם והושיבו את הלקוחות שלו בלובי, זה יכול לפגוע בו בצורה מסוימת, אך אם אכן יש בכך פגיעה מסוימת, הרי שראשית ומקור פגיעה זו נעוץ בכך, שהנתבעת לא טרחה לציין באופן מפורש בהזמנה את הצורך בהקצאת אולם נפרד עבור המופעים שארגן התובע. (ראה דברי מר טרי בעמ' 2 לפ', ש' 14- 15). ב) מר כהן העיד מטעם הנתבעת, ומעדותו עולה מעורבותו בביצוע ההזמנה והוא אף הגיע למלון ואז נודע לו, שהתובע לא אמור לקבל את האולם שקיבל שנה קודם ושהאלטרנטיבה שהוצעה לו במלון היה הלובי. (עמ' 2 לפ',ש' 22- 25). אין בעדותו של מר כהן ולו מילה אחת, שבה הוא מאשר שבהזמנה שהעביר למלון צוין באופן מפורש שההזמנה כוללת אולם. ג) עדה נוספת העידה מטעם הנתבעת, היא הגב' אושרת פרץ, אך עדותה נוגעת אך ורק לשאלת מספר החדרים שהוזמנו ומספר החדרים שסופקו בפועל והאם בשל הזמנת חדרים בכמות השונה מהרשום בהזמנה, עדיין חייבת הנתבעת כספים למלון. שאלה זו, שנשאלה העדה ולשמה הגיעה למסור עדותה, אינה רלוונטית כלל לשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים למשפט זה, שכן אין אנוכי דן בחובה של הנתבעת כלפי המלון - אם קיים חוב כזה, אם לאו. ד) העדה היחידה המאשרת, שהזמנת האירוח כללה אולם היא הגב' לימור שמי, מנהלת ההזמנות אצל המלון, (להלן:"גב' שמי") והיא מאשרת שהתובע קיבל את הלובי כאולם לצורך ההופעות שלהם, לטענתה, מתאים גם הלובי להופעות. (עמ' 5 לפ',ש' 22- 23). גב' שמי העידה גם על שביעות הרצון של האורחים ולאור שביעות הרצון, היא אף קיבלה בקשות להארכת שהותם של מספר אורחים. (עמ' 5 לפ', ש' 28- 30). ה) עדה נוספת מטעם המלון, היא הגב' עינת אלגרבלי, מנהלת קבלה ואחראית על יחסי ציבור של המלון (להלן:"גב' אלגרבלי") וגם היא מאשרת, שההזמנה שהגיעה אל המלון כללה אולם לשבת בו עם כסאות ושולחנות. (עמ' 6 לפ',ש' 21- 22). היא גם העידה על כך, שכל האורחים נהנו. היא הייתה במלון בערב האירוע והכל התנהל על מי מנוחות והתובע אף קיבל בהמשך עוד אולם בנפרד וכל האורחים היו מרוצים. (ראה עדותה בעמ' 6 לפ',ש' 12- 16). 6. מהנימוקים אשר פורטו בהרחבה לעיל עולות המסקנות הבאות: א. אני מקבל את טענתו של מר אבישי שחר,נציג המלון (להלן:"מר שחר") שבהזמנה אשר הועברה אל המלון ואשר אושרה בחותמת המלון ובחתימת נציגה - לא נזכרת הזמנת אולם בנפרד מהחדרים. (ראה ההזמנה נ/1 וראה סעיף 8 לכתב ההגנה של המלון וראה גם עדותו של מר שחר בעמ' 3 לפ',ש' 24- 25 וש' 32 וראה גם בעמ' 7 לפ',ש' 7). לעומת זאת, שמעתי משתי עדות - הגב' שמי והגב' אלגרבלי, שההזמנה שהן טיפלו בה כללה אולם. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 22- 23 וראה בעמ' 6 לפ', ש' 21- 22). ב. א) למעשה, למרות טענותיו של מר שחר, שלא הועברה למלון הזמנה הכוללת ציון מפורש של הזמנת אולם, בכל זאת משתמע מדבריו, שהוא ידע שהתובע הזמין גם אולם, אך לטענתו של מר שחר - גם לובי יכול לשמש לאולם. ב) עם כל הכבוד לטענות מר שחר, שגם לובי יכול להיחשב כאולם, משום שגם בלובי מתקיימים הרבה אירועים, אין אנוכי מקבל טענה זו. לובי הוא לובי ואולם המיועד לאירועים הוא אולם השונה מלובי, שכן לובי - כידוע- הוא חלל כניסה של בניינים ובתי מלון, שם נמצא בדרך כלל גם דלפק הקבלה ומשמש לבאי המלון השונים שם מוצאים הם מקומות ישיבה לצורך המתנה או לצורך מפגשים חברתיים נוחים לבאי המלון. לכן, אין דין לובי כדין אולם, אלא אם המלון מחליט לייחד לערב מסוים את הלובי, אך ורק לקיום אירוע מסוים ולצורך כך עליו גם לדאוג לייחד מקום זה אך ורק לאירוע המוזמן ואין כל הוכחה לדברי מר שחר, שביום האירוע לא היו אורחים אחרים. (ראה עמ' 3 לפ',ש' 18- 23). ג) עם זאת, כפי שכבר ציינתי לעיל, הנתבעת לא העבירה הזמנה אשר ניתן להבין ממנה, שמזמין האירוח מזמין אולם נפרד בנוסף לחדרים הספציפיים לאורחים. אני מקבל גם את טענתו של מר שחר, שבפרסום שהתובע פרסם, לא מוזכר קיומו של אירוע באולם ספציפי. (ראה הפרסום צ/1). ג. בעצם אי ציון ההזמנה של אולם בנפרד מהחדרים, אחראית הנתבעת באי מסירת פרטי ההזמנה במלואה, כפי שסיכמה עם התובע בעת ביצוע ההזמנה - 26.12.11, אך מאחר ואושר הן על ידי הגב' שמי והגב' אלגרבלי, שלמרות אי הציון כנ"ל, היה המלון מודע להזמנת אולם בנפרד מהחדרים ואם בפועל לא הועמד לרשות התובע אולם אלא הלובי - הרי שגם המלון אחראי לאי קיום ההזמנה במלואה. 7. א. מהאמור לעיל עולה, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שיש לחלק האחריות בין הנתבעת ובין המלון ומשכך, יש לעבור עתה, לדון ולהחליט האם התובע הוכיח את סכום התביעה של 25,000 ₪. התשובה לשאלת הסעד המבוקש על ידי התובע היא חד משמעית, שהתובע נקב בסכום סתמי, מוגזם ובלתי מוכח, שכן התובע לא הוכיח נזקים כלל - למעט אי נוחות או אי נעימות כלפי האורחים שהוא דאג שיגיעו למלון צד ג'. תובע המגיש תביעה בו הוא מבקש סעד כספי, לא די בציון גורמי הנזק, אלא עליו להוכיח את נזקיו ובמיוחד עליו לפרט את פריטי הסעד ושיש בפירוט זה כדי להוכיח נזק בסכום הנטען. ב. א) התובע טען טענה סתמית, לפיה נאלץ הוא להשיב ללקוחותיו חלק מכספם כפיצוי לעוגמת נפש שנגרמה לו. התובע כלל לא פרט, לכמה לקוחות השיב כספים, כמה השיב לכל אחד וכיוצא בזה. התובע לא הביא ולו לקוח אחד על מנת שיעיד שהוחזר לו סכום כלשהו רק משום ששהה בלובי ולא באולם. ב) התובע לא הוכיח מה כתם שחור הוטל עליו כמארגן טיולים ולא הוכיח האם- לאחר מקרה זה- באמת פחת מספר הנרשמים לטיול, וגם אם פחת, לא הוכיח התובע שדווקא בשל האירוע שהתקיים בלובי ולא באולם - פחת מספר הנרשמים. ג) גם טענת הנזקים הישירים והעקיפים היא טענה סתמית והובאה על ידי התובע בכתב התביעה ולו רק להעצים את גודל נזקיו, אך בפועל לא הוכיח התובע נזק כלשהו של הפסד הכנסה שנגרם לו כתוצאה מהאירוע נשוא תביעה זו. 8. א. סוף דבר, אמנם קבעתי חלוקת האחריות בין הנתבעת ובין המלון, אך לגבי נזקיו של התובע, קבעתי שהתובע נקב בסכום סתמי, מוגזם ואף פרט מפרטי הנזק הנטענים לא הוכח בבית המשפט. לכן, בנסיבות אלה, מאחר וקבעתי שבפועל קיבל התובע לובי במקום אולם ואין להוציא מכלל אפשרות, שלתובע - לא הוכח שגם לאורחים- נגרמה אי נוחות ואי נעימות, הרי רק בשל כך, על הנתבעת לפצות את התובע. בבואי לקבוע את סכום הפיצוי, לוקח אנוכי בחשבון, שהאירועים בכל זאת התקיימו - גם אם התקיימו בלובי- וכן מתחשב אנוכי בעדויות שהושמעו מטעם הנתבעת והמלון, שהאורחים יצאו מרוצים ולא נרשמה תלונה מאף אחד מהאורחים - בהתחשב בכל אלה, אני קובע את סכום הפיצוי, שנראה לי סביר ומידתי בנסיבות המקרה לסך של 1,500 ₪. ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך 1,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב) לאור הקביעות בפסק דין זה על אחריות משותפת לנתבעת ולמלון, אני מחייב את מלון רויאל פלאזה טבריה לשפות את הנתבעת במחצית הסכום, קרי בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג) למעט הסכומים הנ"ל ולאור הנסיבות, החלטתי שלא לחייב בהוצאות נוספות. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. בית מלוןפיצוייםבתי מלון (תביעות)