בפני תביעה קטנה ע"ס 5,900 ₪, שהוגשה כנגד 013 נטוויז'ן בע"מ, בגין גביית יתר. העובדות הצריכות לעניין: התובע מנוי על שירותי הנתבעת מזה מספר שנים (אינטרנט ושיחות לחו"ל). ביום 06/12/11 התקבל בידי הנתבעת מכתבו של התובע ובו הבקשה לניתוקו משירותי האינטרנט. בפועל, נציג השירות שטיפל בבקשת התובע, הסיר את שירות השיחות לחו"ל ולא ניתק את התובע משירותי האינטרנט. תמצית טענות הצדדים: אליבא דתובע, במשך שמונה השנים בהן הוא לקוח הנתבעת, נוהלו הדברים כסדרם ("אני לקוח ללא שום בעיה וטענה"). התובע הודיע בדצמבר 2011 לנתבעת על רצונו להתנתק משירותי האינטרנט, תוך הותרת שירות השיחות לחו"ל על כנו. בפועל ולמרות האמור, הנתבעת המשיכה לחייב את התובע עבור שירותי האינטרנט. פניות התובע לנתבעת בנדון לא הועילו וגם התחייבויות נציגיה לחדול מגביית תשלומים עבור שירותי האינטרנט, לא כובדו. בכל הנוגע לשירותי השיחות לחו"ל, היה על הנתבעת לחייב את התובע בסך 5.90 ₪ לחודש. בפועל, לנוכח ביטול השירות, התובע חויב בסכומים גבוהים יותר בגין שיחות לחו"ל בשל הגדרתו כ"לקוח מזדמן". ביום 21/04/12 נשלח לתובע מכתב ובו דרישה לתשלום חוב וזאת, במקביל לניתוקו משירותי השיחות לחו"ל. בעקבות פניה נוספת בנדון, נטען בפני התובע כי נפלה טעות וכי הוא יפוצה ע"י הנתבעת, אך בפועל, לא די בכך שהתובע לא זכה לכל פיצוי, אלא שדרישות התשלום אינן פוסקות. לטענת התובע, על הנתבעת לפצותו בסכומים שלהלן: 200 ₪ בגין חיובים שנגבו לאחר בקשת הניתוק משירותי האינטרנט. 3,500 ₪- פיצוי בגין "טרחה, הטרדה ועשרות שיחות טלפון ושעות המתנה, בירורים ופניות לנציגי השירות ולמרכזי השירות". 2,200 ₪ בגין עוגמת נפש. לתביעתו צרף התובע העתק משלוש פניות בכתב שערך וחשבונית אחת בגין שיחות לחו"ל. מנגד טענה הנתבעת, כי התובע לא נותק משירותי האינטרנט בשל טעות אנוש. לאחר שהתובע פנה ביום 02/03/12 למוקד שירות הלקוחות, דאגה נציגת השירות לניתוקו המיידי משירותי האינטרנט וביטול החיובים העתידיים. בהתאם לנטען בכתב ההגנה ולחשבוניות שצורפו, התובע חויב חיוב יתר עבור שירותי האינטרנט (לאחר מסירת הבקשה לניתוק) בסך 49.38 ₪. בכל הנוגע לחיובים בגין השיחות לחו"ל נטען, כי בשל הסרת מספר הטלפון של התובע משירות השיחות לחו"ל, השיחות שבוצעו מיום 06/12/11 חויבו בתעריף מזדמן. עם גילוי הטעות דאגה הנתבעת בשיחה עם התובע, לעדכן שוב את מספר הטלפון שלו במערכותיה ובכך מנעה חיובים עתידיים שגויים. באשר לחיובים שהושתו על התובע בגין השיחות לחו"ל, החיובים הועברו ע"י בזק לנתבעת לגבייה. עם קבלת החיובים, פעלה הנתבעת לתיקון הטעות וערכה חישוב מחודש של החיובים בהם חויב, על מנת להתאימם לחבילת המבצע. כנטען בכתב ההגנה, החל מיום 11/03/12 ביצע התובע שיחות לחו"ל באמצעות הנתבעת, אך לא שילם גם בעבורן. חובו של התובע לנתבעת בגין השיחות לחו"ל הינו בסך 115.35 ₪ (במעמד הדיון טען נציג הנתבעת לחוב בסך 79 ₪), כאשר מתוכם 38.36 ₪ הצטברו עד ליום 11/03/12. לטענת הנתבעת, יש לקזז את יתרת התמורה לה זכאי התובע בגין הגביה שבוצעה ביתר, כנגד יתרת החוב שצבר בשיחות לחו"ל. דיון והכרעה: העובדה שגביית כספים נעשית ללא כל קושי ע"י חברות התקשורת, אך השבת הכספים מצריכה מהצרכן טרחה ואובדן זמן, כאשר בפועל לעיתים מבוצעת ההשבה לאחר זמן לא מבוטל או שאינה מבוצעת כלל, הינה נוהג פסול אשר אין להשלים עמו. מעבר לעובדה שבירור טענות צרכנים אורך בלא מעט מהמקרים זמן רב מהנדרש, הרי שבכל אותו הזמן מוחזקים כספי הצרכנים בידי חברות התקשורת, אשר משיבות אותם במקרים רבים בסופו של יום בערכי קרן בלבד, תוך עשיית עושר ולא במשפט על גבם של צרכנים. לא מובן מדוע, למרות שהנתבעת היתה מודעת לכל המאוחר ביום 02/03/12 לשגגה שנפלה תחת ידיה, לא מצאה לנכון לזכות מיידית את התובע בגין הסכומים שנגבו ביתר, בניגוד למצוות סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). ולפיו: "חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ואם נמסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום - בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפסקה זו - מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול". יוער, כי במועד בו אין מחלוקת כי התובעת היתה מודעת לגביית היתר, לא צבר התובע חוב בשיעור הסכומים שנגבו ממנו ומכאן, שעל הנתבעת היה להשיב לכל הפחות את יתרת הסכומים שגבתה לאלתר. יתרה מכך, לא די בכך שהנתבעת לא השיבה את שגבתה שלא כדין, אלא שבפועל שלחה לתובע דרישות תשלום חוב, תוך התעלמות מזכויותיו או מתן התייחסות עניינית לפניותיו. בהתאם לאסמכתאות שצורפו, נראה כי נפלה שגגה תחת ידי הנתבעת גם באופן חישוב הסכומים שנגבו ביתר והמדובר בחיוב בסך 64.36 ₪ כולל מע"מ (27.40 ₪ לכל אחת מהחשבוניות שהופקו בחודשים ינואר ופברואר וכן, 9.56 ₪ ₪ נוספים עבור הגביה העודפת בחשבונית חודש דצמבר). בכגון דא סבורני, כי על אף שאין המדובר בחיוב בשיעור ניכר, הרי שדי בכך שהנתבעת לא השיבה את הכספים בסמוך לאחר פנייתו הראשונה של התובע והתעלמה מפניותיו הכתובות, כאשר היתרה לא הושבה לתובע גם לאחר הגשת תביעתו, כדי לזכותו בפיצוי, אם כי, בהינתן והתובע לא שילם עבור השיחות לחו"ל במשך חודשים ארוכים, אינני סבורה כי המקרה בפני הוא מסוג המקרים המצדיקים מתן פיצוי לדוגמה בשיעור המירבי הקבוע בחוק. סעיף 31א(ה) לחוק הגנת הצרכן קובע, כי בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר ב"חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה", "שוויה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה" וכן, ישקול בית המשפט "עידוד הצרכן למימוש זכויותיו". מסקנת הדברים הינה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. לאחר שהבאתי בחשבון את עלות השיחות לחו"ל שביצע התובע עד ליום הגשת התביעה, הריני לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך 1,500 ₪, סכום סביר בנסיבות העניין, בהינתן כלל השיקולים שפורטו בסעיף 31א לחוק ובסעיף 10 לעיל. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין. זכות להגשת בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. מחשבים ואינטרנטהתנתקות משירות (הגנת הצרכן)פיצויים