הפרת התחייבות להעלת חוג

1. עסקינן בתביעה שעניינה טענה להפרת התחייבות להתקשרות בין התובע לנתבעת להפעלת חוג קרמיקה בשלוחת "בית חשמונאי" בשנת הלימודים 2011-2012. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע מעביר חוגי קרמיקה אצל הנתבעת משנת 2001. בשנת 2007 הופסקה עבודתו בשלוחת "בית חשמונאי". מאז ניסה התובע לחזור ולהפעיל חוג בשלוחת "בית חשמונאי" ללא הצלחה וזאת עד לחודש יולי 2011 שאז פנתה אליו נציגת הנתבעת, הגב' זוהר פרץ. התובע והגב' פרץ נפגשו והיא ביקשה ממנו לטענתו לחזור ולעבוד בשלוחת "בית חשמונאי" וביקשה שיעבוד בימי ד' בשבוע. התובע נתן הסכמתו ואף סוכם על המחיר של 135 ₪ לילד לחודש. במהלך חודש יולי התקשרה הגב' פרץ לתובע ווידאה עמו שכל הפרטים סגורים. התובע גם הוזמן ליריד חוגים בשלוחת "נוף איילון" ביום ה' בשבוע שבסופו פנה לגב' פרץ ואמר לה שיפגשו ביריד חוגים של שלוחת "בית חשמונאי", אך זו השיבה לו שלא כדאי שיגיע מאחר והחדר בשלוחה זו תפוס. לבקשתו בדקה זאת שוב וביום א' לאחריו לא השיבה לו הגב' פרץ כל תשובה והתובע הגיע בכל זאת ליריד החוגים בשלוחת "בית חשמונאי" והציג את החוג. כל זאת למרות שביום ה' שלפני כן גילה שהוא לא רשום בחוברת החוגים לשלוחת "בית חשמונאי". ביריד היו לתובע מספר רב של מתעניינים. 3. לאחר היריד בירר התובע עם ביה"ס בו היה אמור להתנהל החוג בשלוחת "בית חשמונאי" ונאמר לו שחדר האומנות פנוי. התובע פנה לגברת פרץ וזו ביקשה ממנו להמתין עד לאחר החגים. לאחר החגים פנה התובע למחליפתה של הגב' פרץ וזו השיבה לו שחוג הציור עבר ליום ד' ואין בכוונת הנתבעת להתקשר עמו. התובע טוען שלא מצא כל אסמכתא לכך שקיים חוג ציור ביום ד' בשלוחת "בית חשמונאי". התובע מוסיף וטוען שרכש תנור נוסף לפני יריד החוגים בעלות של 9,500 ₪ וכן שנגרם לו הפסד הכנסה. כמו כן, מבקש התובע להחזיר אותו לעבודה לשלוחת "נוף איילון" שהופסקה עקב פנייתו לביהמ"ש. 4. הנתבעת מאשרת בכתב הגנתה שאכן פנתה לתובע ומסרה לו שהיא בוחנת את האפשרות לנסות ולהפעיל שוב את חוג הקרמיקה בשלוחת "בית חשמונאי" ואם ובמידה החוג אכן יפעל, תשקול המועצה לשלב התובע בהדרכתו. 5. יחד עם זאת, הובהר לתובע שהפעלת החוג החדש מותנית באיתור מקום מתאים להפעלת החוג וברישום כמות מספקת של משתתפים. מאחר והפעלת החוג היתה מותנית באיתור מקום, אזי לא פורסם דבר החוג בעלון הפרסום של החוגים בשלוחת "בית חשמונאי". 6. זאת ועוד, ביום 25.8.11 חתם התובע על חוזה לשירותי הדרכה בשלוחת "נוף איילון" בלבד. 7. הנתבעת מוסיפה וטוענת שלא נוצרה בינה לבין התובע כל התקשרות מחייבת לעניין החוג בשלוחת "בית חשמונאי". 8. אין מחלוקת בין הצדדים לכך שבתחילת חודש יולי 2011 פנתה הנתבעת לתובע והודיעה לו בדבר האפשרות לפתוח חוג קרמיקה בשלוחת "בית חשמונאי". כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים שבעקבות שיחה זו נפגשו התובע והגב' פרץ. 9. המחלוקת שבין הצדדים הינה באם הייתה גמירות דעת לעניין התקשרות בין התובע לנתבעת להפעלת חוג קרמיקה בשלוחת "בית חשמונאי" וככל שהייתה גמירות דעת, האם התנהלותה של הגב' פרץ, בהעדר הסכם חתום, מחייבת את הנתבעת בהתקשרות ובהתאם בפיצוי התובע. 10. בה"פ (חי') 8268-03-09 י"א חסויה נגד אברהם ועקנין הגדיר ביהמ"ש מהי גמירות דעת: "פרופ' גבריאלה שלו, מגדירה בספרה דיני חוזים (מהדורה שניה-תשנ"ה), בעמ' 86 (להלן- "ספרה של שלו"), מהי גמירות דעת: "רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. בניגוד לכוונה ליצור יחסים משפטיים שהיא מופשטת וכללית, גמירות-הדעת היא מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד מסוים". המבחן לקיומה של גמירות דעת הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני, הבוחן את התנהגות הצדדים ואת נסיבות העניין לפני כריתת החוזה ולאחריו: "קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה" (ד' פרידמן, נ' כהן חוזים כרך א', עמ' 157, להלן- "ספרם של פרידמן וכהן")." 11. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי למסקנה לפיה לא ניתן לשייך לצדדים גמירות דעת שהייתה בה בכדי לחייב את הנתבעת לשכור את שירותי התובע להפעלת חוג קרמיקה בשלוחת "בית חשמונאי" בשנת הלימודים 2011-2012. 12. ובמה דברים אמורים, התובע נותן שירותים לנתבעת מזה שנים ארוכות ובהתאם לעדותו מקיים חוגים ב 12 מקומות כל שבוע. אין כל ספק בעיניי שהתובע מכיר ומודע להליך ההתקשרות מול הנתבעת שהינה מועצה אזורית המוגדרת בפסיקה כגוף דו מהותי בעל היבטים מהמשפט הציבורי מחד ומהמשפט הפרטי מאידך. 13. ביום 25.8.12 חתם התובע על הסכם התקשרות עם הנתבעת בכל הנוגע לעבודתו בשלוחת "נוף איילון". ההסכם, אשר צורף לכתב ההגנה, מתייחס אך ורק לשלוחת "נוף איילון". דהיינו, התובע מודע לכך שבידיו הסכם חתום אך ורק לשלוחה זו ואין בידיו כל הסכם בקשר לשלוחת "בית חשמונאי". 14. התובע נשאל על כך ע"י ביהמ"ש והשיב בדברים הבאים: "ש. כשאתה חותם על הסכם מול המועצה אתה מודע שמי שחותם זה ראש המועצה והגזבר? ת. אני עובד עם מועצה אזורית 11 שנה. אני מקבל תמיד את אותו חוזה. זה לא רלוונטי מי חותם" (עמ' 3 ש' 10-11 לפרוטוקול). התרשמתי שהתובע מתחמק במתן תשובתו זו והינו מתנהל בדרך של "עצימת עיניים". התובע מודע לכך שמבחינה אובייקטיבית ומעצם היותה של הנתבעת גוף דו מהותי שלו חובת התנהלות מוסדרת ועל פי דין, אזי מדי שנה בשנה מקבל התובע מהנתבעת אותו החוזה. התובע לא העלה כל טענה לפיה בעת שקיבל לידיו את החוזה לשלוחת "נוף איילון" בלבד, פנה לנתבעת והלין על כך שלא קיבל חוזה גם לשלוחת "בית חשמונאי". 15. יתירה מכך, לאור ההתנהלות רבת השנים אל מול הנתבעת, אין כל ספק בעיניי לכך שהתובע מודע לכך שאך לאחר חתימתם של ראש המועצה והגזבר, מתחייבת המועצה כלפי התובע בהתקשרות מחייבת. תשובתו של התובע לשאלת ביהמ"ש, כפי שהובאה לעיל, נחזית בעיניי כניסיון להתחמק ממתן תשובה עניינית לעובדה הידועה לו היטב מניסיונו רב השנים. 16. זאת ועוד, הלכה היא שהמוציא מחברו עליו הראיה ועל התובע נטל השכנוע והנטל המשני של הבאת הראיות בכדי להוכיח גרסתו ותביעתו (ראה לדוג': ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נגד ג'רסי נוקלייר). 17. טוען התובע מחד שכל נושא העסקתו בשלוחת "בית חשמונאי" הוסדר ונסגר אל מול הגב' פרץ. טוענת מאידך הגב' פרץ לכך שסוכם שהמועצה תבדוק את האפשרות הזו בלבד בגלל המיקום שהשתנה והכל היה חדש. הגב' פרץ הוסיפה והעידה: "שום דבר לא היה סגור. הבהרתי את זה לך" (ראה עמ' 3 שורות 18-19 לפרוטוקול). 18. ראשית, עדותה זו של הגב' פרץ נחזתה בעיניי כאמינה. בנוסף, עסקינן ב 2 גרסאות שקולות וסותרות וכאשר רמת הוודאות של 2 גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הינן שקולות, יפעל הספק לחובת התובע (ראה לדוג' ע"א 8385/09 מועצה סאג'ר נגד סונול). 19. עוד ובנוסף, הגב' פרץ משמשת כרכזת חוגים בנתבעת. הגב' פרץ הבהירה בעדותה מהי הפרוצדורה של אישור התקשרות בחוג: "זה צריך לעבור אישורים של מנהג (נ.ר. - צריך להיות מנהל) האגף וגזבר. על החוזה חתומים מנהל המתנ"ס וגזבר המועצה" (ראה עמ' 2 שורות 27-28 לפרוטוקול). 20. גם אם הגב' פרץ התחייבה בפני התובע להתקשרות עמו לחוג קרמיקה בשלוחת "בית חשמונאי", דבר שלא הוכח בפניי, אזי לגב' פרץ אין הסכמות לחייב את הנתבעת בהתקשרות שכזו. גם אם נתנה "הבטחה" להתקשרות, אזי זו צריכה להינתן על ידי המוסמך לתתה והגב' פרץ אינה בתפקיד שמאפשר לה לעשות כן. 21. בכל הנוגע למעבר החוג של התובע ליום א' ולא ליום ד', כפי שהעדיף התובע, אזי הטעם לכך, כפי שהובא בעדותה של הגב' פרץ הוא שיקול ענייני בלבד של סידור חוגים ולוגיסטיקה (ראה עמ' 4 שורה 27-28 לפרוטוקול). עדותה זו של הגב' פרץ לא נסתרה. 22. זאת ועוד, התובע לא הביא כל ראיה שיש בה בכדי לסתור טענתה של הנתבעת לפיה לא ניתן היה לקיים החוג בשלוחת "בית חשמונאי" ביום ד' אחה"צ וזאת בשל פיצול חוג הציור. טענתו של התובע בעניין זה נטענה בעלמא וללא כל תימוכין. 23. בכל אופן, לבית משפט לתביעות קטנות אין הסמכות ליתן צו עשה המחייב את הנתבעת לחזור ולהתקשר עמו. 24. לסיכומו של דבר ומהטעמים הפורטים לעיל, הנני דוחה את תביעתו של התובע ומחייבו בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 25. הנני מיידע הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשות רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד וזאת תוך 15 יום. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. חוגים