בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה מבקש התובע, לחייב את הנתבעים, בתשלום הסך של 15,327 ₪, וזאת בגין אספקת חולצות. טענות התובע לטענת התובע, הינו מחזיק יחד עם אשתו בעסק הדפסות בשם "X", המייצר תיקים, חולצות מודפסות ועוד (להלן: "העסק"). בחודש ינואר 2012, הזמינה הנתבעת 1, המשמשת מזכירת קיבוץ חפצי-בה (להלן: "הקיבוץ"), מאשתו של התובע 1,000 חולצות, לצורך חלוקתן ביום הניקיון שנערך בקיבוץ, כאשר עלות חולצה עמדה על סך של 17 ₪ בתוספת מע"מ. משהוצגה לנתבעת 1 דרישת תשלום וחשבונית על סך של 17,000 ₪ בתוספת מע"מ, סירבה לשלם את הסכום הנ"ל, בטענה כי לא בוצעה כל הזמנה. לטענת התובע, חלק מהחולצות הנ"ל נמכרו לחברי הקיבוץ, תמורת הסך של 10 ₪, כך שהתמורה שנתקבלה בגינם הינה בסך של 3,900 ₪. עוד טען התובע כי ניסיונותיו לקבל את הסכום הנ"ל מהנתבעים, לא צלחו. טענות הנתבעים בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לא הזמינו, מהתובע ו/או רעייתו, חולצות לאירוע ניקיון כלשהו, ולא היו שותפים כלל לארגון אירוע בקיבוץ, כאשר היוזמה לארגון האירוע והדפסת החולצות, הייתה של אשת התובע בלבד. לטענתם, קיים בקיבוץ נוהל סיכום בכתב של שיחות והסכמות הכרוכות בעלות כספית, כאשר מעלום לא נערך סיכום זה לעניין אירוע הניקיון. לטענת הנתבעת 1, משהעלתה רעיית התובע את היוזמה הנ"ל, אשר כללה חלוקת חולצות, הביעה את הסכמתה העקרונית. יחד עם זאת, כעבור שבוע, וללא כל תיאום, פרסמה האחרונה מודעה בקיבוץ, אודות אירוע הניקיון, הכולל הזמנה לרכישת חולצות. הוסיפו הנתבעים כי, משנתקבלה דרישת התשלום על ידי התובע, הוצע להם על ידי הנתבע 2, לפנים משורת הדין, ועל אף שלא הוגשה לקיבוץ כל הצעת מחיר ו/או תיעוד על הזמנה כלשהי, להגיע לפשרה, ע"י תשלום מחצית החולצות שנותרו. להצעה זו סירבו התובע ואשתו. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה וחיוב התובע בהוצאות דיון בישיבה שהתקיימה בפניי התייצבו התובע ואשתו, הנתבעים וכן גב' מורן יעקובסון. בדיון זה חזרו הצדדים על טענותיהם, כאשר אשת התובע חזרה על הטענה כי נתבקשה על ידי הנתבעת 1 לעשות חולצות לרגל האירוע. (עמ' 2 ש' 10-14). תחילה יש לציין כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, שימשו הנתבעים 1 ו-2 כנושאי משרה אצל הקיבוץ, בו התקיים האירוע נשוא המחלוקת עסקינן, כאשר הנתבעת 1 שימשה כמזכירת הקיבוץ, ואילו הנתבע 2 שימש כמנהל הקהילה בקיבוץ. לבקשת הצדדים, בהחלטתי מיום 02.12.12 צורף הקיבוץ כנתבע נוסף (להלן: "נתבע 3"). אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא נערך כל סיכום בינם לעניין האירוע הנ"ל, לרבות הזמנת החולצות. יחד עם זאת, בכתב ההגנה אישרה הנתבעת 1 כי, בשיחה בה השתתפה אשת התובע, היא הביעה הסכמה עקרונית לקיום האירוע בקיבוץ, לרבות חלוקת חולצות למשתתפיו, טענה עליה חזרה בעדותה בפניי (עמ' 2 ש' 26-27). חיזוק להסכמה דלעיל בדבר רכישת חולצות, ניתן לראות בעדותה של גב' יעקובסון, אשר ציינה כלהלן: "הדברים נאמרו בעל פה ולא נכתב דבר. הפגישה ביני לבין טלילה ורלי הגיעה ושלושתנו התלהבנו מזה. אני לא זוכרת שנאמר 1,000 חולצות. לא נכתב דבר והכל היה בעל פה. הכול היה בהתלהבות אבל מפה ולהגי שהוזמנו 1,000 חולצות אני לא רואה. סמכנו על טלילה שתעשה את הלוגו בצורה הטובה ביותר" (עמ' 3 ש' 31-32 , עמ' 4 ש' 1-2) הנה כי כן, מעדותם של הצדדים, ובמיוחד של גב' יעקובסון, אשר אינה צד להליך דנן, עולה כי , על אף שלא נערך כל סיכום בכתב, קיימת הסכמה בין אשת התובע לנתבעת 1, בדבר הזמנת חולצות לאירוע, אשר התקיים בקיבוץ. נשאלת השאלה, האם הוזמנו מהתובע אלף חולצות, כנטען על ידו, שמא פחות? בהעדר כל הזמנה בכתב בדבר מספר החולצות אותם סיפק התובע, לא ניתן לקבל את טענתו של האחרון כי סיפק אלף חולצות כאמור, כאשר אין בחשבונית של "זאבי הדפסות", כדי ללמד על מספר החולצות הספציפי שסופקו לאירוע זה. יחד עם זאת בעדותו של הנתבע 2, ציין האחרון כי משביקש להגיע לפשרה עם התובע ואשתו, בוצעה ספירה של החולצות, שנותרו לאחר מכירת חלק מהן באירוע, ויצא כי נותרה כמות של 476 חולצות (עמ' 3 ש' 21). התובע לא הכחיש כי בוצעה סיפרה כזו, אך טען כי זו בוצעה כעבור שישה חודשים מהאירוע, לאחר שמספר חולצות נלקחו ו/או חולקו לכל מאן דהו. (עמ' 4 ש' 7-8). בנוסף, אין חולק כי באירוע נמכרו חולצות, כאשר לטענת התובע נמכרו 390 חולצות במחיר של 10 ₪ ליחידה, כאשר הנתבעים טענו למכירת 339 יחידות במחיר הנ"ל. לא הוכח בפני מספר החולצות שנמכרו בפועל באירוע. לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ושמיעתם בפניי, הוכח בפניי כי התובע הזמין עבור הנתבעים את החולצות נשוא המחלוקת עסקינן. יחד עם זאת אציין כי, הזמנת החולצות נעשתה לצורך קיום האירוע בקיבוץ, קרי הנתבע 3, כאשר מעורבותם של הנתבעים 1-2 בהזמנת החולצות הנ"ל, ו/או ביצוע כל תשלום חלקי לתובע בגינם, נעשתה מכוח תפקידם של הנ"ל כנושאי משרה בקיבוץ. בשל כך, אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים 1 ו-2 באופן אישי, בחוב כלשהו כתוצאה מביצוע ההזמנה הנ"ל, ככל ומעורבותם בעניין זה, נבעה כאמור מביצוע תפקידם אצל הנתבע 3. באשר למספר החולצות שסופקו על ידי התובע אציין כי, משלא הוכח על ידי האחרון שמספר החולצות אותם הזמין, עמד על אלף חולצות, כאשר מנגד טענתו כי מספר החולצות לאחר הספירה, לא שיקף את מספר החולצות האמיתי, ככל וסיפרה זו בוצעה לאחר כחצי שנה מהתגלעות המחלוקת, אני קובעת כי יש לפצות את התובע בגין 500 חולצות, מעבר לאלו שנמכרו ביום האירוע. היות וטענת התובע כי מחיר החולצה עמד על סך של 19.72 ₪ (מחיר כולל מע"מ), אזיי יש לפצותו בסך של 9,860 ₪. מסכום זה יש לנכות הסך של 3,000 ₪, בגין חולצות שנמכרו באירוע, אותם אני מעמידה על כמות של 300 חולצה. אי לכך, על הנתבע 3 לפצות את התובע בסך של 6,860 ₪. סוף דבר לאור האמור לעיל, לרבות הנימוקים בסעיף 19 שלעיל, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2. יחד עם זאת, אני מקבלת, באופן חלקי, את התביעה, כנגד הנתבע מספר 3 בלבד, ומחייבת נתבע זה, לשלם לתובע הסך של 6,860 ₪, בתוספת הוצאות ואגרת משפט בסך 300 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבע 3, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חנות בגדים