בפני תביעה קטנה, על סך של 9,110.40 ₪, שהגיש התובע בגין כספים להם היה זכאי התובע ואשר לא הועברו לידיו על ידי הנתבע. לטענת התובע, הוא רשום ברשות המים כצרכן מים מס' 4367-1 בבאר "מעיין חנה". הנתבע הינו מנהלה של האגודה השיתופית "מעיין חנה". בשנת 2012 נודע לתובע כי במסגרת הסכם מים לשנים 2005-2006 זוכה על ידי משרד החקלאות בשנת 2008 בסך של 7,550 ₪. כספים אלו הועברו לידי הנתבע ואולם, הנתבע לא העביר כספים אלו לידי התובע אלא שלשל אותם לכיסו. לפיכך, עותר התובע לחייב הנתבע בתשלום הסך של 7,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. מנגד, טוען הנתבע כי משרד החקלאות שילם פיצוי בגין ייקור המים לחקלאים ביחס לשנים 2005-2006. לטענתו, בגין פיצוי זה זיכה משרד החקלאות את חשבון "מעיין חנה" ביום 06.06.07 בסך של 26,937 ₪, ביום 22.06.08 בסך של 7,550 ₪, וביום 07.07.08 בסך נוסף של 1,875 ₪. לטענתו, עת התקבלו הזיכויים לא הודיע משרד החקלאות כיצד ערך את התחשיב ורק בשנת 2012 נודעה לו החלוקה לפיה התובע או מי מטעמו זוכו בסך של 7,550 ₪. מאחר ובעת מתן הזיכוי הראשון בשנת 2007 עוד לא ידע הנתבע את פירוט סכומי ההחזר, ומאחר וסבר כי סכום הזיכוי משנת 2007 הוא הסכום הסופי, העביר לידי שותפו של התובע המעבד את השטחים החקלאיים של התובע, מר אורן סצי, תשלום בסך של 11,550 ש"ח, סכום העולה על הסכום לו טוען התובע. דיון והכרעה: במעמד הדיון בפני העידו התובע והנתבע. תחילה יש לציין כי התובע בחר להגיש תביעתו כנגד הנתבע באופן אישי ולא כנגד "מעיין חנה" שהינה אגודה שיתופית, ואולם, הנתבע בכתב ההגנה ובדיון בפני הודיע כי מטעמי יעילות אין לו התנגדות כי התביעה תופנה כנגדו באופן אישי. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו בפני בדיון, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, נחה דעתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו וכי יש לדחות את התביעה. התובע מבסס תביעתו על הודעת דואר אלקטרוני מיום 23.07.12 שהופנתה אליו ממר אריאל X, סגן מנהל מחוז מרכז במשרד החקלאות. בהודעה זו צוין כי "במסגרת הסכם מים 2005-2006 בוצע תשלום בשנת 2008 בסך 7,550 ₪ למעיין חנה עבור צרכן בק משה 4367-1". מכאן, טוען התובע כי הכספים התקבלו בשנת 2008 ב"מעיין חנה" בעבורו באופן אישי ולא הועברו אליו. עוד טוען התובע כי אין כל משמעות להעברת הכספים לידי שותפו מר אורן סצי שכן אף לטענת הנתבע הכספים שולמו בשנת 2007 בעוד שהכספים עבורו התקבלו בשנת 2008. עוד העיד התובע כי שוחח עם שותפו, אורן סצי, אשר הכחיש קבלת הכספים בשנת 2007 מהנתבע. לטענות אלו של התובע השיב הנתבע באופן מפורט ותמך טענותיו במסמכים. אין חולק כי הכספים בהם זוכה מספר הצרכן של התובע ב"מעיין חנה" הינם בגין תשלום הסכם מים לשנים 2005-2006. מהמסמכים שהציג הנתבע עולה כי כבר בשנת 2007 זוכה חשבונה של "מעיין חנה" בגין הסכם המים לשנים אלו. הנתבע צירף את הודעת משרד החקלאות מיום 13.06.2007 על הזיכוי שבוצע (נ/2) וכן צירף כנספח לכתב ההגנה תדפיס חשבון הבנק של מעיין חנה המעיד על קבלת הכספים. משכך, טענת התובע כי טענת הנתבע לתשלום כספים לשותפו בשנת 2007 כלל אינם רלבנטיים לזיכוי שבוצע בשנת 2008, אין בה ממש. לטענת הנתבע, כבר בשנת 2007, ולאחר שבוצע הזיכוי הראשון, שילם הסך של 11,150 ₪ לשותפו של התובע, מר אורן סצי. הנתבע הציג צילום השיק שנמסר למר סצי (נ/1) ותדפיס חשבון בנק של מעיין חנה על הוצאת השיק (נספח 1 לכתב ההגנה). יתרה מכך, לכתב ההגנה אף צורפה חשבונית מס שהוצאה על ידי מר סצי בסכום השיק, ובחשבונית זו צוין במפורש כי ניתנה עבור מענק מים משרד החקלאות. אומנם, התובע טען כי פנה למר סצי שותפו והלה טען כי לא מצא עדות לכספים אלו בחשבון הבנק שלו. מעבר לכך כי טענה זו תמוהה נוכח החשבונית שהוצגה, הרי שהתובע כלל לא טרח להזמין את מר סצי להעיד לעניין זה. טענת הנתבע כי פירוט אופן חלוקת הסכומים שהתקבלו בגין הזיכויים לא הייתה ידועה לו בעת קבלת הכספים בשנים 2007-2008 אלא נודעה לו רק בשנת 2012, נתמכה בהודעה ממר X שצורפה כנספח 3 לכתב ההגנה. בהודעה זו צוינה החלוקה של הכספים בין הצרכן הראשי "מעיין חנה" לצרכן המשני בק משה בגין זכאות לשנים 2005-2006. מהודעה זו עולה כי בגין הזכאות לשנים 2005-2006 זוכה הצרכן בק משה בשנת 2008 בסך של 7,550 ₪. הנה כי כן, בעבור הזכאות לשנים 2005-2006 הגיע לתובע סך של 7,550 ₪, הא ותו לא. כאמור, טענת הנתבע כי עוד בשנת 2007 הועברו כספים ביתר לשותפו של התובע, נתמכה במסמכים ולא נסתרה על ידי התובע. ודוק, התובע אינו טוען כי בעבור הזכאות לשנים הרלבנטיות הגיעו לו או לשותפו כספים נוספים. משנשאל התובע בדיון האם בנוסף לכספים משנת 2008 היה זכאי הוא או שותפו לקבלת כספים נוספים בשנת 2007 כמענק ממשרד החקלאות השיב התובע כי נתון זה כלל אינו רלבנטי. נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי הכספים שהועברו בשנת 2007 לשותפו של התובע היו בעבור הזיכויים לשנים 2005-2006 וכי כספים בסך של 11,150 ₪ אכן הועברו על ידי הנתבע לידי מר סצי, שותפו של התובע. נותר לדון בטענת התובע כי על הנתבע היה להעביר הכספים לידיו, ולא לידי מישהו אחר ובכלל זה שותפו, מהטעם כי הוא הבעלים של הקרקע. גם טענה זו דינה להידחות. התובע אישר כי משנת 2002 הוא אינו מעבד את השטחים החקלאיים אלא מר סצי, וכי מר סצי הוא הגורם שמשלם משנת 2002 את תשלומי המים ל"מעיין חנה". הנתבע טען כי את הזיכוי בגין הייקור במחירי המים יש לבצע לצרכן המים, קרי הגורם שמשלם את המים. הנתבע אף הפנה לעניין זה להוראות הסכמי המים. מאחר ואין חולק כי מר סצי הוא ששילם את המים בשנים 2005-2006, השנים לגביהן בוצע ההחזר בגין ההתייקרות, הרי שאין ממש בטענת התובע כי התשלום היה אמור להיות מבוצע לידיו. אין בידי לקבל טענת התובע כי בהודעת המייל של מר X, בה צוין כי הזיכוי הינו עבור משה בק מס' צרכן 4367-1, יש להעיד כי היה על הנתבע להעביר אליו את הכספים. התובע עצמו אישר כי שותפו משלם את המים עבור השטחים החקלאיים ל"מעיין חנה" תחת אותו מספר צרכן הרשום על שמו. נוכח האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה. אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 400 ₪. ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. חוזהחקלאות