תאונת דרכים סינמה סיטי

הרקע והצדדים        התביעה עניינה תאונת דרכים ביום 05.05.2012 בחניון מתחם הסינמה סיטי בראשון לציון.     התובע 1 הינו בעל הרכב שנפגע, והתובעת 2 היתה הנהגת בזמן התאונה. לטענת התובעת, כאשר הגיע הנתבע מימינה, הוא נכנס לצומת בלי להסתכל לכיוונה ופגע ברכב התובע בצדו הימני. 3.    לגרסת הנתבע במהלך יציאתו מהחניון עצר את רכבו, כאשר לפתע קיבל מכה בצדו השמאלי של רכבו. לטענתו התובעת סטתה מנתיבה בעת ששוחחה בפלאפון ובכך גרמה לתאונה. 4.  בדיון שנערך בתאריך 23.12.12 העידו הצדדים בפני. התובעת טענה כי נסעה ישר והוסיה כי "יכול להיות שעברתי מעט לנתיב הנגדי כדי לעקוף את המכוניות ואת הולכי הרגל". עובדה זו התובעת לא ציינה בכתב תביעתה. התובעת הציגה לבית המשפט תמונה שצילמה בפלאפון מיד לאחר התאונה. לפיה נראה כי רכב הנתבע עומד בנתיב השמאלי של הכביש כאשר הוא בולט (מגבול המראה) לתוך נתיב הנסיעה השמאלי מכיוון נסיעת התובעת. הנתבע אישר את מיקום הרכבים כפי שהוצגו על ידי התובעת. הנתבע הדגים בעזרת מכוניות צעצוע שהתובעת עברה לנתיב השמאלי כאשר היתה מול רכבו. לטענתו לא ראה את התובעת מגיעה מצד ימין, אלא הוא ואמו הסתכלו שמאלה, אך בהמשך טען שהסתכל גם ימינה בטרם יצא לתוך הצומת. בדיון העידה גם אם הנתבע, לפיה בעת התאונה ישבה לצד הנהג והסתכלה שמאלה. לטענה התובעת נסעה במהירות גבוהה וזאת לפי המכה החזקה ברכב. דיון והכרעה 5.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, שכן למרות האחריות המוטלת על הנתבע, גם לתובעת אחריות ממשית לאירוע ולתוצאותיו. 6. אחריות הנתבע אין חולק כי הנתבע נכנס עם רכבו לתוך הדרך החוצה, עוד לפני אירוע התאונה. התובעת הציגה בפניי במהלך הדיון תמונות שצילמה בטלפון הנייד שלה, בהם נראה רכב הנתבע כאשר הוא בולט לתוך הכביש בו נסעה התובעת, וזאת באופן משמעותי. הנתבע אישר בעדותו כי מיקום רכבו בתמונות שצילמה התובעת מייצגות את מיקומו בעת התאונה. כניסה זו לתוך דרך חוצה מבלי לוודא שהדרך פנויה משני הכיוונים גרמה לסיכון אשר התממש באירוע התאונה נשוא התביעה. יתרה מזו, הנתבע אמנם העיד כי הסתכל גם ימינה לפני יציאתו לצומת, וכי גלש באיטיות לצומת לאחר שווידא שהדרך היתה פנויה, אולם בדיעבד ברור שהתובעת הגיעה מימינו - ואף אם נסעה במהירות העולה על הסביר בנסיבות המקום, עדיין היה הנתבע חייב לשים לבו אליה, להבחין בה ולהימנע מכניסה לצומת עד לאחר שתחלוף התובעת. לעניין זה יצוין כי גם עדותו של אם הנתבע מתיישבת עם האמור, שכן העדה הבהירה שכל תשומת לבה היתה נתונה לתנועה משמאל (חרף העובדה שישבה מצד ימין של הרכב) וניתן לסבור כי בדומה עשה כך גם הנתבע. העדה אישרה שהרכב החל בכניסה לתוך הצומת לפני התאונה. 7. אחריות התובעת ראשית, התובעת הודתה כי עברה לנסוע בנתיב הנסיעה השמאלי, הנגדי לכוון נסיעתה, למרות שלא ציינה עובדה זו בכתב התביעה חרף כך שהיא מהותית וחשובה בנסיבות המקרה. זאת ועוד, התובעת לא ציינה כי ראתה את הנתבע בכל שלב שהוא של הנסיעה לפני הפגיעה בתאונה עצמה - למרות שלדבריה הגיע משמאלה ועולה כי היה קרוב מאד אליה כאשר היא עברה ליד היציאה ממנה הגיע הנתבע. מדברים אלה עולה שהתובעת נסעה ללא תשומת לב ראויה לנעשה בדרך משמאלה, וללא שהביאה בחשבון כי ייתכנו סיכונים גם מצד שמאל - וכל מעייניה היו נתונים להפרעות בנתיב הנסיעה הימני (היחיד) ובאופן עקיפת המפגעים שבדרך. שנית, תמונות הנזק ברכב הנתבע תומכים בגרסה כי עמד בעת התאונה - שכן פגיעתו היא פגיעה מקומית בפינה השמאלית-קדמית ברכבו, ולא פגיעה של שריטה או מעיכה מתמשכת. יתרה מזו, הפגיעה בפינה זו של רכב הנתבע מעלה כי התובעת עברה לנתיב הנסיעה הנגדי מול מקום יציאתו של הנתבע אל תוך הצומת ובאופן חד. אילו היתה התאונה מתרחשת כפי שנטען בכתב התביעה, לא היה סביר שהנזק לרכב הנתבע תהיה בפינה הקדמית-שמאלית, אלא בחזית או בפינה הקדמית-ימנית. מיקום הפגיעה ממחיש כי התובעת עברה בזווית חדה לנתיב השמאלי, ככל הנראה בשל מכוניות ואנשים בנתיב נסיעתה, וזאת מבלי לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. מעבר התובעת לנתיב הנסיעה השמאלי היה מפתיע מבחינת הנתבע אשר ככל הנראה מיקד את תשומת לבו ברכבים המגיעים משמאלו - שכן זהו כיוון הנסיעה "הנכון" בנתיב הנסיעה הקרוב אליו בדרך החוצה שלישית, תמונות הנזק ברכב התובע מעלות כי התובעת היתה בנסיעה מהירה יחסית שכן הנזק נמשך מחלקו האחורי של הדלת הקדמית-שמאלית ועד לחלק האחורי של הדלת האחורית. בנסיעה איטית, היה צפוי כי התובעת תבלום מיידית ברגע שנפגעה מרכב המגיח משמאלה, והמשך נסיעתה מעלה כי היתה בנסיעה במהירות משמעותית, שאינה מתיישבת עם טענת התובעת עצמה כי היו במקום רכבים שחנו בחניה כפולה כמו גם הולכי רגל על הכביש - אשר חייבו מעבר לנתיב הנסיעה הנגדי. בנסיבות אלה של סיכונים משמעותיים בדרכה ומעבר לנתיב נסיעה נגדי, היה צפוי שהתובעת תיסע במהירות איטית ביותר, ואם היתה עושה כן, היתה יכולה לבלום מיידית עם הפגיעה של רכב הנתבע והנזק לרכב התובע היו נמוכים מאלה שנגרמו בפועל. מהירות הנסיעה משתקפת גם מתוך הנזק הרב שנגרם לרכב התובע וכן בנזקים המשמעותיים שנראו בתמונות רכב הנתבע (שצורפו לכתב ההגנה). 8. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני קובעת כי כל אחד מהצדדים אחראי בשיעור של 50% לאירוע ולתוצאותיו. הנזקים 9. על  בסיס חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ובהעדר כל ראיה סותרת, אני מקבלת את הטענה לנזקים ישירים בסכום של 23,584 ₪ (סכום הנזק כולל את עלות התיקון וירידת ערך, בצירוף הוצאות חוות דעת השמאי).  אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני כדוגמת טרדה או עוגמת נפש. בתביעות המוגשות בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובע להלן, נשקלו טענותיו לעניין עוגמת הנפש. סוף דבר 10.    התביעה מתקבלת בחלקה.   הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 11,792 ₪ (המהווים 50% מסכום הנזק). סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 06.09.12 ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים, הוצאות משפט בסך 250 ₪. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את כלל טענות התובעים כמו גם את חלוקת האחריות כפי שנעשתה במקרה זה. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הגשת בקשת רשות ערעור  לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.תאונת דרכים