פיצוי על גיזום ללא רשות

עניינה של התובענה שבכותרת סכסוך שכנים מתמשך ולא רק זה המתואר בכתב התביעה. התובע הוא בנם של בעלי הקרקע והנכס הצמודים לקרקע והנכס אשר בבעלות הנתבע. למעשה הצדדים מתגוררים בחצרות צמודות ובמהלך השנים האחרונות, כתוצאה מהקרבה הפיזית בין החצרות כנראה שהתגלעו מחלוקות וסכסוכים בין הצדדים, חלקם על רקע שתילה וגיזום של גדר חיה המפרידה בין החצרות וחלקם על רקע רעש והפרעה בשעות בלתי סבירות . בדיון ארוך, במהלכו טענו הצדדים באריכות, הציגו תמונות וטענו טענות להן הקשיב ביהמ"ש קשב רב, התייחסו הצדדים לטענות כתב התביעה. התובע הגיש תביעה על סך 22,172 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, בגין עוולת לשון הרע ובגין עוגמת נפש והכל כתוצאה מגיזום של שיחי צמח הפסיפלורה שגדל והתפתח בחצרות שבין בתי הצדדים. בכתב תביעה ארוך ומפורט וכן בהמשך לזאת גם בדיון, טען התובע כי עניינה של התביעה בכניסת הנתבע לשטח פרטי, ללא תיאום מראש, תוך השחתת רכוש פרטי בזדון גרימת הוצאות כספיות גבוהות, לשון הרע ואיומים. לא מצאתי כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לצורך הוכחת רכיבי התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים כי אמנם הנתבע הזמין גנן, איש מקצוע מטעמו, אשר גזם שיחי פסיפלורה שצמחו מעבר לגדר איסכורית, המפרידה בין חצרות בתי מגורי הצדדים ואולם לא מצאתי לקבל את הטענה כי את זאת עשה באופן בלתי חוקי, תוך כניסה לשטח פרטי, או גרימת הוצאות כספיות גבוהות, אם בכלל. אין מחלוקת בין הצדדים כי גדר האיסכורית אשר קיימת בין חצרות בתי מגורי הצדדים, קיימת מזה מספר שנים ולמעשה הוקמה ע"י הנתבע בעקבות מחלוקות בעבר על רקע דומה בין הצדדים. נוכח זו שאין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע פעל לגיזום שיחי הפסיפלורה בשטח שהיה שטחו הפרטי, וכאשר אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי גיזום ענפי הפסיפלורה אשר צמחו בחלקה העליון של הגדר, כאשר הללו גולשים מעבר לגדר מצד חצר מגורי התובע וחודרים לחצר הנתבע, הוא בבחינת גיזום שהכרח היה על מי מהצדדים לבצעו, הרי שלכל היותר מצאתי כי סביר היה לצפות מהנתבע כי יפנה בדברים לבעלי הנכס, קרי הוריו של התובע ויודיעם מבעוד מועד על כוונתו לגזום את חלקו העליון של שיח הפסיפלורה. לאיזון ציפיה זו שלא התקיימה, הרי שהנתבע, על אף שביצע עבודות גיזום ביחס לצמח שנשתל בחצר מגורי התובע וחדר לגינתו, לא עתר לחיוב בעלי הנכס הצמוד בפעולות הגינון שנבעו כתוצאה מהזנחתם את גינתם וכתוצאה מכך ששיחי הפסיפלורה בגינתם צמחו פרא והחלו מפריעים וחודרים לגינתו הוא. צפיתי בתמונת שהגישו הצדדים, אמנם מהתמונות מוצגת תמונה של שיח יבש בחלקו העליון, מצד החצר הממוקמת בבית מגורי התובע ואולם לא הוכח בכל דרך כי התייבשות השיח נבעה כתוצאה מהגיזום הספציפי הנטען במועד הנטען. תמונה של הגדר החיה כשהיא ירוקה הציג התובע רק בתאריך צילום בחודש מרץ 2011, קרי כשנה טרם האירוע המדובר ועל כן לא יכול ביהמ"ש להסיק או להניח מה היה מצבה של הגדר החיה בימים שטרם הגיזום הנטען להיות מבוצע ע"י הנתבע. טענת התובע כי יש לפצותו בגין כך שבחר שלא להזמין חבריו למסיבת יום הולדת , בחודש יולי, בגין גיזום שיח הפסיפלורה בחודש אפריל, מוטב לה שלא היתה נרשמת, היא קנטרנית, מיותרת, מופרכת ומוזרה. נראה כי התובע טעה לחשוב כי מראה גינתו והאחריות לטיפוחה נופלים על השכן, כאשר לדידו של התובע צריך היה הנתבע לספוג את הזנחת הטיפול בגדר החיה, עד למועד בו הזמין גנן לצורך גיזום הגדר החיה. סבורני כי התובע טועה וכן לא מצאתי כי נגרם לו נזק כלשהו. אחריות המגדל גדר חיה בשטח שבו עובר גבול משותף, לדאוג כי הגדר החיה לא תפריע ולא תגרע מזכותו של השכן הצמוד ליהנות מגינתו. בהתאם לסעיף 51 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 זכותו של בעל מקרקעין לגזום צמחיה של בעל מקרקעין שכנים, ככל שהיא גורמת לו לנזק. סעיף 51 הנ"ל, הנושא כותרת: "צמחים הגדלים סמוך למיצר" קובע: "עצים או צמחים אחרים הגדלים סמוך למיצר וענפיהם או שורשיהם מתפשטים לתוך מקרקעין שכנים, אין בעל המקרקעין השכנים או המחזיק בהם (להלן - השכן) רשאי לדרוש סילוק הענפים או השרשים, אלא אם יש בהם כדי להזיק למקרקעין או להפריע לו במידה בלתי סבירה בהנאה מן המקרקעין; דרש השכן מבעל הצמחים לסלק ענפים או שרשים כאלה ולא סולקו תוך זמן סביר, רשאי הוא לסלקם בעצמו על חשבון בעל הצמחים". מצאתי לקבל טענת הנתבע כי התובע או מי מבעלי הנכס נשוא התביעה, לא ביצעו חובה זו שעליהם בדין ומשכך, רשאי היה הנתבע לבצע הגיזום, כאשר ממילא ביצע הגיזום רק ביחס לשיחים אשר "גלשו" מעבר לגדר הפרידה ולא בתוך שטח חצר מגוריו של התובע. מקום בו בעלי הנכס הצמוד, במקרה זה, הוריו של התובע, בחרו שלא לגזום שיח הפסיפלורה שאכן מטבעו "צומח פרא", חזקה עליהם שהיה עליהם לצפות כי אדם אחר יגזום הגדר בשטח השייך לו וככל שהשיח "גולש" מעבר לגדר, שנועדה ליצור את החיץ הזה בדיוק ועל מנת למנוע חיכוכים לענין זה. סוף דבר, מכל האמור והמקובץ לעיל עולה, שהנתבע השתמש בזכותו החוקית לגזום את אותו חלק של השיחים אשר חדר לשטחו והפריע לו, והיות והתובע לא הוכיח שכתוצאה מגיזום זה נגרם לו נזק ממשי, אם בכלל, אני מחליטה לדחות את התביעה. אני מוצאת לחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות ההליך והדיון היום בסך 1,000 ₪ . הוצאות המשפט תשולמנה בתוך 30 יום ותשאנה הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל. תמונות שהוגשו לעיון ביהמ"ש תסרקנה ע"י המזכירות לתיק הנייר והמקור יישלח בחזרה לצדדים. פיצוייםגיזום