קניית רכב פגום דרך מודעה באינטרנט

מן הנתונים שבאו בכתב התביעה, עולה כי בתאריך 6.7.12 פרסמו הנתבעים 1 ו-2 מודעה באתר האינטרנט "יד 2" בדבר רצונם למכור רכב מסוג "טויוטה ורסו", שנת ייצור 2010, כאשר המוכר הינו "יהודה", הרכב נסע רק כ-16,000 ק"מ והמחיר המבוקש בגינו הינו מחיר מחירון. התובעת ביקשה לקבל פרטים לגבי הרכב ועפ"י בירורים שערכה עם הנתבע 1, בעצמה ובאמצעות אחיה, טען הנתבע 1 כי הוא הבעלים של הרכב, כי הרכב הינו רכב פרטי שלו וכי הינו מבקש למכור את הרכב הואיל ואינו נוסע בו עוד. במפגש שהתקיים בביתם של הנתבעים, בנוכחות שני הנתבעים, טענו אלה כי הרכב הינו בבעלות פרטית שלהם, כי הינו חדש וכי לא עבר כל תאונות, פרט לשריטה קטנה בחלקו האחורי, שריטה שאכן היתה גלויה לעין. התובעת עשתה לבירור ההיסטוריה של הרכב במוסך טויוטה בחיפה ושם נאמר לה כי אין בידם כל דיווח על תאונה קודמת של הרכב, פרט לאותה שריטה. על בסיס טענות הנתבעים ולאחר שהתובעת הגיעה לבית הנתבעים ביחד עם חבר ובדקו את הרכב בבדיקה חיצונית, החליטה התובעת לרכוש את הרכב במחיר של 119,000 ₪, הוא מחיר המחירון של רכב פרטי מסוג זה. בתאריך 10.7.12, נחתם בין הצדדים זכרון הדברים, כאשר מי שנחזה בזכרון הדברים להיות הבעלים של הרכב הינם שני הנתבעים וכאשר בתחתיתו של זכרון הדברים, במקום המיועד לחתימה, מצויה חתימת התובעת ליד ציון שמה וכן מופיעים שמות הנתבעים 1 ו-2 וחתימה של הנתבעת 3. לטענת התובעת, סוכם בין הצדדים כי רק לאחר פרעון השיק שמסרה התובעת לנתבעים 1 ו-2, תקבל התובעת לרשותה את הרכב, תנהג בו לראשונה ותועבר הבעלות לגביו. כן סוכם כי הנתבעים יטפלו בתיקון השריטה והתובעת תשתתף בהוצאות התיקון בסך של 500 ₪. ואכן, לאחר פרעון השיק, בתאריך 13.7.12, הודיע הנתבע 1 לתובעת כי הרכב יצא מהמוסך בו תוקנה השריטה שבחלקו האחורי וביום 15.7.12 פנו הצדדים לבית דואר כדי לבצע את העברת הבעלות. שם הסתבר לתובעת כי הוטל עיקול על הרכב והנתבע 1 התחייב לטפל בהסרתו. בתאריך 16.7.12 קיבלה התובעת לרשותה את הרכב, תוך הבטחה של הנתבע 1 להסדיר את העניין של העברת הבעלות ובמועד זה נהגה ברכב, לראשונה. התובעת טוענת כי מיד עם תחילת נסיעתה ברכב, הרגישה כי דבר מה אינו תקין בהגה. התובעת פנתה עם הרכב למוסך מורשה של טויוטה בעפולה (כאשר הינה מתגוררת בכפר תבור) ושם נמסר לה כי הרכב עבר תאונת דרכים בחלקו הקדמי ובתאונה נפגע סרן קדמי של הרכב ותיבת ההגה שלו. עלות התיקון הוערכה שם בסך של 3,677 ₪. התובעת הודיעה על כך לנתבעים וסוכם כי ייפנו למכון לבדיקת רכבים על מנת שהרכב ייבדק במכון. הרכב אכן נבדק על ידי מכון טסט קאר בחיפה, שם נמצאה שורת ליקויים ברכב, לרבות אישור כי אכן יש ליקוי בתיבת העיגול של הרכב. התובעת פנתה לקבלת חוו"ד שמאי ובחוו"ד נקבע כי הרכב עבר תאונה בדופן הימני שלו, לכל אורכו וכי נזקי התאונה תוקנו. כן היתה לרכב פגיעה במגן האחורי, היא הפגיעה אותה ראתה התובעת קודם לרכישת הרכב על ידה. התובעת טוענת כי ביקשה לבטל את עיסקת הקניה של הרכב, אך הנתבע 1 סירב לכך. בנסיבות אלה, תיקנה התובעת את הליקויים שנמצאו במערכת העיגול ושילמה בגין התיקון את הסך של 3,270 ₪. רק לאחר הגשת כתב התביעה ביצעה התובעת את העברת הבעלות על הרכב, אשר הסתבר כי היה רשום על שם הנתבעת 3 לשמה שלה. התובעת עשתה זאת כדי להקטין את נזקיה כאשר מועד המבחן השנתי של הרכב התקרב. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזקיה בעקבות מצגי השווא של הנתבעים 1 ו-2 כלפיה, כאילו הרכב הינו פרטי בעוד שהינו רכב בבעלות חברה, היא הנתבעת 3 וכאילו הרכב לא עבר כל תאונה (פרט לשריטה בחלק האחורי) בעוד שבפועל עבר תאונה קודמת בחלקו הקדמי ימני. התובעת גורסת כי בהסתמך על אותם מצגי שווא והאמון שנתנה בנתבעים 1 ו-2, הסכימה לרכוש את הרכב במחיר המחירון שלו, כפי שזה נקבע במחירון של יצחק לוי. בכתב הגנתם מכחישים הנתבעים את כל טענות התובעת. עם זאת, הינם מאשרים כי הנתבעת 3 היתה הבעלים הרשום של הרכב וכאשר הנתבעים 1 ו-2 מנהלים את נכסיהם באמצעות הנתבעת 3. כן אישרו הנתבעים 1 ו-2 כי ביקשו למכור את הרכב, תוך שהינם מפרסמים את רצונם זה באתר יד 2 באינטרנט. בעדותו של הנתבע 1 בביהמ"ש, לא ידע הנתבע 1 לומר אם נרשם במודעה שפורסמה באתר הנ"ל כי הרכב רשום על שם חברה ואינו רשום על שם בעלים פרטי. בנסיבות אלה, עדותה של התובעת שהעידה באופן מפורש כי במודעה נרשם שהבעלות על הרכב הינה פרטית - לא נסתרה. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי הודיעו מפורשות לתובעת שהרכב רשום על שם חברה, היא הנתבעת 3, וזאת טרם לעריכת העיסקה בין הצדדים. כן טענו הנתבעים 1 ו-2 כי מחיר הרכב נקבע על בסיס העבודה כי ענייננו ברכב הרשום על שם חברה. הנתבעים הכחישו מכל וכל את הטענה כאילו היה הרכב מעורב בתאונה קודמת, פרט לאותה מכה קלה בחלקו האחורי שהיתה, כאמור, גלויה לעין. הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בגירסתה של התובעת, כפי שמצאה ביטויה בכתב התביעה, בתיעוד שהוגש על ידה ובעדותה בביהמ"ש. הנני מקבלת את דבריה של התובעת כי בעת שרכשה את הרכב לא ידעה כי היה רשום על שם חברה. כן הנני מקבלת את הסבריה של התובעת כי שאלה את הנתבע 1 לפשר החתימה על זכרון הדברים באמצעות חותמת והנתבע 1 הרגיעה באומרו כי זאת החותמת שלו. אם אכן אמרו הנתבעים לתובעת כי הרכב אינו רשום בשמם אלא בשם חברה שהינה בבעלותם, לא ברור הוא מדוע זה נרשם שמם של הנתבעים 1 ו-2 כמוכרים בזכרון הדברים. די היה בכך שהנתבעת 3 תופיע בזכרון הדברים כמוכרת של הרכב. לקביעתי, עצם ציון שמם של הנתבעים 1 ו-2 בזכרון הדברים תומך בגירסת התובעת כי הנתבעים 1 ו-2 הטעו אותה לחשוב כי הם הבעלים הרשומים של הרכב. כן הנני מקבלת את טענות התובעת כי הרכב עבר תאונת דרכים שבה נפגע בחלקו הקדמי וכי פגיעה זו הותירה תקלה במערכת ההיגוי של הרכב. הדברים אף עולים מדו"ח השמאי מטעם התובעת, מר שניידרמן, כפי שהוגש לביהמ"ש ולא נסתר בכל ראיה אחרת. לא נתתי כל אמון בדברי עדותו של הנתבע 1 ובטענות הגנתם של הנתבעים, כפי שמצאו ביטויין בכתב ההגנה. לעניין התאונה הקודמת, העיד הנתבע כי לרכבו היה ביטוח מקיף, אך הנתבע לא המציא כל תיעוד על כך שלא הגיש תביעה קודמת לחב' הביטוח מטעמו וזאת במהלך תקופת החזקתו ברכב. על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכח שהנתבעים 1 ו-2 הציגו בפני התובעת מצגי שווא, הן ביחס למהות הבעלים הרשום והן ביחס לתאונת הדרכים שבה נפגע הרכב וכי עליהם לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה על בסיס אותם מצגי שווא וטענות המירמה, כפי שפורט לעיל. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין ההפרש שבין המחיר ששילמה עבור הרכב לשוויו האמיתי, כפי שנקבע על ידי השמאי, מר שניידרמן. בעדותה בביהמ"ש, העידה התובעת כי אינה עומדת על תשלום ירידת הערך של הרכב בגין התאונה, כנקבע על ידי השמאי (עמ' 3 ש' 4-5 לפרוט'). הנני קובעת כי התובעת הוכיחה שבגין תיקון הרכב שילמה למוסך את הסך של 3,270 ₪. כן הנני קובעת כי כאשר הרכב היה רשום על שם חברה פרטית ומי שנהג בו היה הנתבע 1 בלבד, כעולה מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, זכאית התובעת להפחתה ממחיר המחירון, כנקבע על ידי השמאי מר יצחק לוי, בהעדיפי את קביעותיו על פני קביעות מחירון "יד 2", קביעות שלא ברור הוא על בסיס אלו נתונים נקבעו ועל ידי מי. הנני קובעת כי בגין כך יופחת ממחיר הרכב, כפי ששולם על ידי התובעת, הסך של 12%. משמע, בגין רכיב זה, זכאית התובעת להפחתה בסך של 14,280 ₪. ובסה"כ, בצירוף הוצאות התיקון, זכאית התובעת בפיצוי בסך של 17,550 ₪. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעת את הסך של 17,550 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעת את הסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים. מחשבים ואינטרנטרכבמודעהתקלות ברכבקניית רכב