לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב נפילת עמוד תאורה. רקע כללי - אין מחלוקת כי ביום 5.12.2011 נפל עמוד תאורה (להלן: "העמוד"), שניצב בתחומה של הנתבעת, עירית טירת הכרמל (להלן: "העיריה"). התובע (להלן: "התובע") טוען כי העמוד נפל על גג מכוניתו וגרם לה נזקים כבדים (להלן: "המכונית"). התובע פנה תחילה לעיריה בדרישה לקבל פיצוי בגין נזקיו, העיריה הפנתה אותו לחברת הביטוח שלה (הראל) - אך דרישתו נדחתה. או אז, פנה התובע לחברת הביטוח שלו (אליהו) וקיבל פיצוי בגין הנזקים הישירים שנגרמו לו. בתביעה זו הוא עותר לפיצוי בסך של כ-3,517 ₪ בשל הנזקים העקיפים שנגרמו לו (כגון הפסד הנחת העדר תביעות וכו'). העיריה הודתה בכתב הגנתה שהעמוד נפל אך הכחישה את הטענה שהעמוד שנפל פגע ברכב (סעיף 7 לכתב ההגנה), הכחישה את גובה הנזק והכחישה את אחריותה לנפילת העמוד בשל שלשיטתה העמוד נפל עקב סערה עזה, חריגה ובלתי צפויה שהתרחשה בלילה. התביעה הוגשה כתביעה קטנה ולמרות מאמצי לשכנע את העיריה להגיע לפשרה - העיריה ביקשה לקיים הליך של הוכחות, דרשה שהתובע יזמן את השמאי שבדק את הרכב לצורך מתן עדות והיות והוכחשה הטענה שהעמוד פגע ברכב - התובע אף נאלץ לזמן כעדים מטעמו נציגים של העיריה אשר הוזעקו למקום האירוע מיד לאחר שהתגלה הנזק. בלית ברירה, התקיימה היום ישיבת הוכחות במהלכה נשמעו העדים הבאים: התובע; השמאי, מר דן שגיא (להלן: "השמאי"); מר קפון שמואל, מזכיר העיריה (להלן: "מזכיר העיריה"), מר שמואל ברז'ני, מנהל מדור חשמל בעיריה (להלן: "מנהל המדור"); ומר שמעון עשור, מפקח מטעם העיריה (להלן: "המפקח"). במהלך הדיון אף הוגשו תמונות ומסמכים נוספים. דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, מחמת הנימוקים שיפורטו להלן. האם העמוד פגע במכונית ? דומה כי ברור שהתשובה לשאלה זו חיובית ודומה כי כל נציגי העיריה שהופיעו בדיון מסכימים לכך. לא ברור לי מדוע מצאה לנכון העיריה להכחיש טענה זו, שעה שהמפקח ומנהל המדור, שהגיעו למקום האירוע בשעות הבוקר המוקדמות ראו שהמכונית נפגעה עקב נפילת העמוד. אם לא די בעדויות של נציגי העיריה, אשר מצטרפות לעדות של התובע, אזי שהתמונות שהוצגו מדברות בעד עצמן. הכחשה זו היתה מיותרת. האם העיריה אחראית לקריסת העמוד ? לשיטתי הוכח מעבר לרף ההוכחה הנדרש כי אף התשובה לשאלה זו חיובית. ראשית, מהתמונות עולה בבירור כי בסיס העמוד היה חלוד ו"רקוב" לחלוטין. ניתן לראות באופן חד משמעי כי החלודה חדרה תחת מעטה הצבע ו"כרסמה" את הברזל - ויש לראות כי המדובר בעמוד אשר "שתול" במדשאה, ללא כל בידוד מרטיבות, כאשר הברזל נמצא בתוך האדמה, אשר מן הסתם רטובה במרבית הזמן (בין אם כתוצאה מגשמים ובין אם כתוצאה מהשקיה יזומה). יש רק להודות לאל שהעמוד לא נפל על ראשו של אחד מהעוברים במקום. שנית, טענת העיריה לגבי "סופה חזקה" לא הוכחה. מזכיר העיריה טען כי היתה סופה וכי העיריה בדקה את הנתונים עם השירות המטאורולוגי, דא עקא, שלא הובאה כל ראיה בהקשר זה - כגון תע"צ של השירות המטאורולוגי או חו"ד רלבנטית. עם כל הכבוד, הטענה שהמזכיר "בדק" עם השירות, אינה ראיה בעלת משקל. שני העדים הנוספים מטעם העיריה העידו כי - "היה יום חורפי", "היו רוחות" ו-"היה גשם לסירוגין". ברי כי אין באמור לעיל כדי ללמדינו על סופה חד פעמית, חריגה, המסוגלת לעקור מבסיסם עמודים תקינים, סופה בעוצמות שטרם נודעו, החורגת ממתחם הציפיות הסביר ואשר הינה בבחינת "כח עליון". שלישית, אף אם היתה רוח עזה במיוחד - אזי שלו העמוד לא היה רקוב, הוא לא היה מתמוטט. תחזוקה נאותה של עמודי התאורה חייבת לקחת בחשבון גם רוחות עזות וגם ימי חורף (וגם את האפשרות שילד ינסה לנדנד את העמוד או יתלה עליו). רביעית, לא הועלתה כל טענה ממשית לגבי פעולות תחזוקה שוטפת שמבצעת העיריה על מנת למנוע מקרים שכאלו, ובוודאי שלא הוכח דבר בהקשר זה. מנהל המדור לא מסר כל מידע לגבי תחזוקת העמודים, ורק כאשר בהמ"ש שאל אותו אם העמודים מטופלים כדבר שבשגרה, מסר - כלאחר יד - שהתחזוקה השוטפת כוללת בעיקר רק תיקון של פנסים שלא עובדים והחשמלאים גם "מעיפים מבט" על העמוד לראות אם הוא יציב (עמ' 7 שורה 24). ברי כי אין בכך די, והדברים ברורים. לכן, יש לראות את העיריה כאחראית לקריסת העמוד, וחבל שהיא לא מצאה לנכון להכיר בכך עוד באותו הבוקר - שעה שמנהל המדור, המפקח ושאר נציגי העיריה הגיעו למקום וחזו במתרחש. גובה הנזק - התובע דורש רק את נזקיו העקיפים - ולכתב התביעה הוגשו שלושה מסמכים מהם ניתן ללמוד על העדר ההנחה, על העלות העודפת שנגבתה ממנו בפוליסה החדשה שרכש ועל ההפסד היחסי בפוליסה שבוטלה לגבי הרכב שניזוק. כל הסכומים הוכחו כדבעי ואני קובעת כי הנזק הינו אכן בסך של 3,517 ₪ כנטען. יש לציין כי התובע לא ביקש פיצוי בגין עגמת נפש או הוצאות עודפות שהיו לו במהלך התקופה בה נותר ללא רכב ועסקינן בתובע שדרישותיו "צנועות" ומאוד ממוקדות. חקירתו של השמאי לא תרמה מאום בבירור השאלות שבמחלוקת הואיל וראשי הנזק אינם מתייחסים לנזקים הישירים אלא העקיפים. הערכתו של השמאי אינה קשורה לאובדן ההנחה וכיוצ"ב פריטים ולכן לחקירתו לא היה ערך ממשי. מעבר לצורך, אומר כי אני מקבלת את עדותו במלואה, הסבריו לגבי השומה שערך הגיוניים ועולים בקנה אחד עם המסמכים, הערכותיו סבירות - ויש לתת משקל מלא לחוות הדעת. בהקשר זה אתייחס עוד לטענת העיריה לפיה נגרם לה נזק ראייתי עקב כך שלא ניתנה לה ההזדמנות לערוך חוות דעת נגדית ולבדוק את הרכב טרם נמכרו שרידיו (לאחר שהוגדר "אובדן להלכה"). בהקשר זה אעיר כי לשיטתי, הביקור של נציגי העיריה במקום בבוקר האירוע חייב היה להביא לכך שהעיריה תבקש לבדוק את הרכב, כיון שהיה ברור שהעיריה תתבע לגבי הנזק. אם לא די בכך, אזי שלכתב התביעה צורף מכתב שהופנה לעיריה ביום 8.12.2011, שלושה ימים לאחר האירוע - ובו נדרשת העיריה לפצות את התובע בגין נזקיו עקב נפילת העמוד. העיריה בחרה כנראה שלא לפעול בהתאם - ואין לה להלין אלא על עצמה. יש לראות כי במועד זה, 8.12.2011, טרם הוכנה חוות הדעת של מומחה בהמ"ש וכי הרכב נמכר רק ביום 12/1/2012 (על פי התאריך שעל גבי ההמחאות שניתנו בגין המכירה). משמע, שהעיריה היתה יכולה להזעיק שמאי מטעמה בסמוך למועד האירוע על מנת לבדוק את הנזק ולא מצאתי שנגרם לה נזק ראייתי, מעבר לכך - שאזכיר שוב כי התביעה של התובע מתייחסת רק לנזק עקיף ולא ישיר, ולכן אין לדברים נפקות ממילא. סיכום - אשר על כן אני מחייבת את העיריה לשלם לתובע 3,517 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.6.2012 ועד היום, בתוספת החזר אגרה משוערכת להיום ובתוספת הוצאות משפט בסך 1,600 ₪ (ואזכיר כי התקיימו שתי ישיבות). בנוסף, אני מחייבת את העיריה לשלם לשמאי את השכר שנפסק לו בגין הופעתו בבהמ"ש כמפורט בעמ' 7 לפרוטוקול ולשני העדים מטעם העיריה את שכרם כפי שנפסק בעמ' 8 לפרוטוקול. כל הסכומים ישולמו תוך 14 יום מהיום. עמוד תאורהרכבנפילה