בתאריך 25.5.12, מסרה התובעת לניקוי אצל הנתבעת 2 שמלת ערב יוקרתית, המקושטת באבנים רקומות בחזיתה, שמלה שרכשה במיוחד כדי ללובשה בחתונה משפחתית שעמדה להתקיים בתאריך 22.6.12. תמורת השמלה שילמה התובעת את הסך של 1,229 ₪. לטענת התובעת, משמסרה את השמלה לניקוי, דרשה לדעת בבירור אם ניתן לבצע את הניקוי מבלי שהשמלה תיפגע כהוא זה. עובדת מטעם הנתבעים, בדקה את השמלה היטב, מכל צדדיה והבטיחה לתובעת כי ניתן לנקות את השמלה ללא סיכון. העובדת עוד הוסיפה ואמרה כי הפריטים היחידים לגביהם לא ניתנת אחריות הינם רוכסנים וכפתורים. על בסיס דבריה אלה של העובדת, מסרה התובעת את השמלה לניקוי ושילמה את מחיר הניקוי בסך של 37 ₪. בתאריך 11.6.12, קיבלה התובעת את השמלה מהניקוי ולדאבון ליבה הסתבר לה כי נגרם נזק לכל החלק הקדמי של השמלה, הוא החלק שהיה מעוטר באבני החן. בין הצדדים התנהלו מגעים בניסיון לעשות לתיקון השמלה, אך אלה לא צלחו. אף דרישות התובעת לקבל פיצוי מלא בגין השמלה תוך השארתה ברשות הנתבעים, וזאת כדי שתוכל לרכוש שמלה חדשה - לא נענו, כנטען על ידי התובעת. בנסיבות אלה, רכשה התובעת שמלה אחרת, פשוטה יותר, עמה הופיעה לאירוע החתונה המתוכנן, תוך שהינה חווה עוגמת נפש מרובה. אף לאחר החתונה המשיכו הצדדים בחילופי דברים בניסיון להגיע לסיכום, אך, כמפורט בתיעוד שהוגש לביהמ"ש ובעדויות הצדדים, ניסיונות אלה לא צלחו והתובעת הגישה את התובענה לביהמ"ש. בכתב הגנתם, מאשרים הנתבעים כי אכן במהלך הניקוי נגרמו נזקים לשמלה, אם כי היו אלה נזקים קלים. עם זאת, גרסו כי העובדת מטעמם הזהירה את התובעת מראש כי אין אחריות על הקישוטים והדברים אף נרשמו בהזמנת הניקוי והיו רשומים בשלט המוצב בחנות ומפרט את תנאי הניקוי. למרות כן, ולפנים משורת הדין, טען הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") כי הסכים ליתן לתובעת פיצוי - תשלום מלוא שוויה של השמלה בסך של 1,229 ₪, אך התובעת סירבה לכך ודרשה פיצוי נוסף. בנסיבות אלה, עתה, לאחר הגשת התביעה, חזרו בהם הנתבעים מהסכמתם הקודמת והינם עומדים על כך שגם אם ייקבע שהינם אחראים בגין הנזקים שנגרמו לשמלה - הרי שעפ"י הקביעות המפורטות בהזמנה - מקסימום הפיצוי שהלקוח יהא זכאי לו, לא יעלה על הסך של 60$. הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותה של התובעת כי העובדת מטעם הנתבעים הודיעה לה מפורשות שניתן לבצע את הניקוי ללא סכנה של נזקים בשמלה וכי לא הודיעה לה שהנתבעים לא יהיו אחראים לנזקים שייגרמו, אם ייגרמו, כתוצאה מהניקוי. הנני דוחה את תצהירה של העובדת, כפי שצורף לכתב ההגנה ואת דברי עדותה, כאילו הזהירה את התובעת וכי למרות אזהרותיה החליטה התובעת למסור את השמלה לניקוי ומעדיפה על פניהם, ללא כל היסוס את דברי עדותה של התובעת לעניין זה. אף דבריה של העובדת כאילו עצם הציון "אבנים" על גבי טופס ההזמנה מבסס טענה של חוסר אחריות - נדחים על ידי. הנני קובעת עוד שהנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי בטופס ההזמנה ובשלט שבחנות הוחרגה אחריות הנתבעים בכל המתייחס לאבני חן, התפורות לבגד. בהזמנה אין כלל התייחסות לאבני חן ואילו בשלט כתוב כי אין אחריות לכפתורים, אבזמים, קישוטים ואביזרים ומומלץ להורידם טרם הניקוי. משמע, ענייננו בפריטים שאינם מחוברים חיבור של קבע לבגד אלא ניתנים להסרה לפני הניקוי. הנני מקבלת את טענות התובעת כי הנזקים לשמלה היו מהותיים וכאלה שאינם מאפשרים עוד עשיית שימוש בשמלה לסוג השימוש שאליו יועדה. על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבעים חבים בפיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לשמלה במהלך הניקוי. לעניין גובה הפיצוי, הנתבעים טענו, כאמור, כי אחריותם לנזק לא יכולה לעלות על הסך של 60$, כמצויין בהזמנה או על הסך של 300 ₪, כמפורט בשלט המוצב בחנות. לקביעתי, כאשר הנתבעים מבקשים להגביל את זכותו של לקוח לתבוע פיצוי אמיתי בגין הנזקים שנגרמו לפריט במהלך הניקוי - עליהם להבטיח כי הגבלה זו תובא באופן מפורש לידיעת מי שמוסר את הפריט לניקוי ועליהם אף ליצור מנגנון שיאפשר קבלת פיצוי בגין מלוא שוויו של הנזק שייגרם במהלך הניקוי; לדוגמא - הצעה לבטח את הפריט בערכו האמיתי והעמדת אפשרות ללקוח לעשות כן, בבית עיסקם. כל אלה, לא נעשו על ידי הנתבעים. על בסיס קביעותיי דלעיל, התובעת זכאית להחזר הסכום ששילמה בגין השמלה. ברם, לא מעבר לכך, כנתבע על ידה. כל זאת, כאשר התובעת לא עשתה להקטנת נזקיה ולהקטנת עוגמת הנפש שנגרמה לה, כאשר היתה לה האפשרות לרכוש שמלה זהה (עוד בטרם הגיע יום החתונה) ולאחר מכן להגיש תביעתה לנתבעים לפיצוי. התובעת לא עשתה כן. כן הנני קובעת כי לאור קביעותיי דלעיל, זכאים הנתבעים לקבל את השמלה לרשותם, ככל שיחפצו בכך. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעת את הסך של 1,229 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את התובעת להעמיד לרשות הנתבעים את השמלה ולאפשר להם לקבלה לרשותם, כלל שיחפצו בכך, תוך 30 יום מהיום. אם הנתבעים לא יביעו בפני התובעת את רצונם לקבל את השמלה לרשותם וזאת תוך 30 יום מהיום - תהא התובעת רשאית לעשות בשמלה כרצונה. על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש ועמדתה של התובעת בכל המתייחס להצעת הנתבעים לה לסיום המחלוקת שבינם - לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות המשפט. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים. בגדים (הגנת הצרכן)פיצויים