בכתב התביעה מגולל התובע את פרשת נסיעתו לארגנטינה, ביחד עם חתנו, כאשר בדרכו מישראל לארגנטינה, נסע עם הנתבעת עד מדריד, היא תחנתו הראשונה. משם, טס עם חב' תעופה אחרת, אייר אירופה, עד לבואנוס איירס שבארגנטינה. בחזרה, טס באותן החברות. משמע, מארגנטינה למדריד טס בחב' אייר אירופה וממדריד לישראל טס עם הנתבעת. לטענתו, בדרכו מארגנטינה בחזרה למדריד, הוצע לו על ידי נציגי אייר אירופה להעמיס שתי מזוודות שלו בבטן המטוס, ללא כל תשלום נוסף, ואכן כך עשה. בהגיעו למדריד, וכאשר מזוודותיו הועברו ישירות למטוס של הנתבעת, בדרכו לישראל, חוייב התובע על ידי הנתבעת לשאת בתשלום קנס בסך של 100$ בגין כבודה עודפת, היא המזוודה השניה שהועמסה עוד בארגנטינה בבטן המטוס. כל ניסיונותיו של התובע לשכנע את נציגי הנתבעת כי אינם זכאים לדרוש הימנו את תשלום הקנס לא צלחו ונציג הנתבעת הציע לתובע לפעול להוצאת המזוודה העודפת מבטן המטוס. בכתב התביעה תיאר התובע את מסכת האירועים והתלאות שעבר במדריד, בניסיון לאתר את המזוודה ולהימנע מהתשלום של הקנס וכאשר בסופו של דבר נאלץ לשלם את הסך של 100$. התובע עותר לחייב את הנתבעת להחזיר לו את הסך של 100$ וכן לפצותו בגין עוגמת הנפש הרבה אותה חווה, כאשר, לטענתו, לא היתה הנתבעת רשאית כלל לדרוש הימנו את תשלום הסך הנ"ל, הן מחמת שהמטען הועמס כך מלכתחילה על ידי חב' אייר אירופה ורק הועבר מחברה זו אל הנתבעת, ללא כל התערבות מצידו של התובע וכן כי, מכל מקום, היה על הנתבעת ליידע את התובע מראש בדבר ההנחיה החדשה יחסית על כך שלא יהא רשאי להוביל שני פריטי מטען בבטן המטוס. בכתב הגנתה, טענה הנתבעת כי חב' אייר אירופה היא שביצעה את קטע הטיסה המשמעותי במכלול הנסיעה מישראל לארגנטינה ובחזרה וכי מדיניותה שלה, של אייר אירופה, היא המכריעה. עם זאת, בפועל, מדיניותה של חב' אייר אירופה זהה לזו של הנתבעת, משמע - כל נוסע יוכל להטעין בבטן המטוס יחידת כבודה אחת בלבד, שמשקלה לא יעלה על 23 ק"ג. כל חריגה במספר היחידות תגרור גביית קנס בשל כבודה עודפת. לטענת הנתבעת, גם אם חב' אייר אירופה לא גבתה מהתובע כל תשלום עבור הכבודה העודפת, וזאת עם הטענת הכבודה במטוסה ביציאה מארגנטינה למדריד - היתה היא, הנתבעת, זכאית לעשות כן, גם אם הכבודה הועברה ישירות מהמטוס של חב' אייר אירופה למטוס של הנתבעת. מכל מקום, המשיכה הנתבעת וטענה, מי שאחראית לפיצוי התובע בגין נזקיו, ככל שייקבע כי נגרמו לו, הינה סוכנות הנסיעות - ב.ד. גרייבר שירותי תיירות בע"מ, שבאמצעותה רכש התובע את חב' התיור וכי לכן הינה מגישה הודעת צד ג' כלפי סוכנות הנסיעות. כל זאת, מחמת שעל הצד השלישי היתה מוטלת החובה ליידע את התובע בעניין הכבודה ומשלא עשתה כן - עליה לשאת בנזקי התובע. הצד השלישי הגישה כתב הגנה להודעה שנשלחה לה ובו טענה, בין היתר, כי לא ניתנה רשותו של ביהמ"ש להגיש הודעת צד ג' וכן כי הינה תאגיד ועפ"י קביעות החוק לא ניתן להגיש בביהמ"ש לתביעות קטנות הודעת צד ג' כנגד תאגיד. לגופו של עניין, טענה עוד כי על הנתבעת היתה מוטלת החובה לפרסם את מדינות הכבודה שלה ואם הנתבעת גבתה שלא כדין תשלום מהתובע - הצד השלישי אינה אחראית לפיצוי התובע בגין כך. במועד שמיעת ההוכחות, לא התייצב בביהמ"ש נציג מטעמו של הצד השלישי. לאחר שהובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים, הן בכתבי הטענות והן בטענות הצדדים בביהמ"ש, הנני קובעת כי יש לקבל את טענת התובע שהנתבעת לא היתה רשאית לדרוש הימנו תשלום בגין כבודה עודפת, בסך של 100$, כפי שדרשה וכפי שהתובע נאלץ לשלם, כאשר קיבלתי את גירסתו שלא עלה בידו, למרות מאמציו, לעשות להוצאת פריט מטען אחד שלו מבטן המטוס בשדה התעופה במדריד. הנני קובעת כי כאשר מטענו של התובע, המכיל 2 מזוודות, הועמס בבואנוס איירס והוכנס לבטן המטוס בטיסה של חב' אייר אירופה, לא היתה הנתבעת רשאית עוד לדרוש מהתובע תשלום כלשהו שלא אליה בעת שהמטען הועבר ישירות מחב' אייר אירופה אל הנתבעת בשדה התעופה במדריד. הגב' לחמן, נציגת הנתבעת, העידה כי מתקיימת התחשבנות בין חברות התעופה ביחס לכבודה העודפת ועל הנתבעת היה לערוך את ההתחשבנות עם חב' אייר אירופה לגבי טענתה כי הינה זכאית לתשלום עבור כבודה נוספת. בנסיבות אלה, אם אכן היתה חב' אייר אירופה נדרשת לשלם לנתבעת את הסך של 100$ בגין הכבודה העודפת של התובע וזה לא שילם בגינה מלכתחילה לאייר אירופה, היתה לחב' אייר אירופה הזכות לתבוע את התשלום מהתובע. ברם, בנסיבות שהתקיימו, לא היתה לנתבעת זכות תביעה ישירה כלפי התובע לעניין הכבודה העודפת. זאת ועוד, גם אם מסקנתי דלעיל שגויה, הנני קובעת כי על הנתבעת היתה מוטלת החובה ליידע את התובע כי לא יהא רשאי להטעין בבטן המטוס שני פריטי כבודה ללא תשלום, גם אם סה"כ משקלם אינו עולה על המשקל המותר לפריט אחד. לקביעתי, עם הגיע התובע לדלפק הנתבעת בשדה התעופה בישראל, טרם צאתו לדרכו, היה על נציג הנתבעת להודיעו בו במקום או ליידעו בדרך אחרת, בדבר מדיניות החברה לעניין הכבודה, דבר שלא נעשה. הנני מקבלת כמהימנות עליי את טענות התובע כי עם צאתו את הארץ, לא נאמר לו דבר לעניין זה על ידי נציג הנתבעת, בדלפק של הנתבעת בנמל התעופה בנתב"ג, ואין אף חולק כי לא היה כל שילוט אחר המודיע על כך. מסתבר כי ההודעה על מדיניותו חדשה זו של הנתבעת לעניין הכבודה, נשלחה לחברי הנוסע המתמיד של הנתבעת, אך התובע אינו נמנה על אותה קבוצה. גם אם הנתבעת יידעה את הצד השלישי בדבר מדיניותה זו וביקשה כי סוכנות הנסיעות תיידע את כל הנוסעים דרכה, לרבות התובע, כנטען על ידי הנתבעת - אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מאחריותה שלה כלפי התובע, כפי שפורט לעיל. על בסיס כל קביעותיי דלעיל, הנני קובעת כי על הנתבעת להחזיר לתובע את הסך של 100$, שהינו שווה ערך לסך של 380 ₪ דהיום. כן הנני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת הנפש והטרחה שחווה בשדה התעופה במדריד, במהלך ניסיונותיו לאתר את מטענו ולעשות להוצאת פריט הכבודה השני מבטן המטוס של הנתבעת. הנני קובעת את סכום הפיצוי הכללי בסך של 1,000 ₪. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 1,380 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 800 ₪, בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. לעניין ההודעה לצד שלישי, כאשר הצד השלישי לא התייצב בביהמ"ש במועד שנקבע כדי שטענותיו תשמענה - נותרת הודעת הנתבעת כלפיו בלתי מעורערת. אשר על כן, הנני מחייבת את הצד השלישי, לשלם לנתבעת את הסך של 1,380 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הצד השלישי, לשלם לנתבעת את הסך של 800 ₪, בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים. תעופהאובדן מזוודה / כבודהבטן