בפני תביעה, לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 32,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהחלקת שיערה, שבוצעה במספרתו של הנתבע. לטענת התובעת, מאחר וביקשה להחליק את שיערה, היא פנתה למספרה שבבעלות הנתבע. באותה עת עבד שם ספר בשם רמי, והוא שבפועל ביצע ביום 1.2.12, את ההחלקה. לטענת התובעת, כשבועיים לאחר ביצוע ההחלקה, החל שיערה "להישבר" ולנשור, נוצרו בראשה קרחות עד שלבסוף היא נאלצה לקצוץ את שיערה. ביום 17.2.12 פנתה התובעת לרופא עור שקבע לטענתה, כי הסיבה לנשירת השיער, היא החלקת השיער, שבוצעה. לכתב התביעה צירפה התובעת אישור רפואי מיום 25.6.12, בו צויין כי התובעת ביקרה אצל הרופא בתאריכים 17.2.12 וב-24.2.12, לפיו היא סובלת מ-TELOGEN EFFLUVIUM. הממצאים: "שיער דק לא מבריק, שבועיים לאחר החלקה ונשירה". לאחר שהסתיים הדיון, צירפה התובעת לתיק שני אישורים נוספים, לפיהם אכן ביקרה במרפאתו של רופא העור, בימים 17.2.12 וביום 24.2.12. הממצאים בשני האישורים מתייחסים למצב שיערה של התובעת, כשבועיים לאחר החלקה. כשלושה שבועות לאחר החלקת השיער פנתה התובעת לנתבע. לטענתה, הנתבע הודה כי הטיפול היה רשלני והבטיח לעזור. כמו כן, מסר לה הנתבע את אריזת התכשיר ואת התכשיר עצמו באמצעותו בוצעה ההחלקה. לאחר שקראה התובעת את הוראות השימוש שעל גבי התכשיר, הסתבר לה כי הטיפול שהוענק לה היה רשלני, שכן, בין השאר, לא בוצעה בדיקת רגישות לחומר כנדרש ולא נמנע מגע בין החומר הפעיל לשורשי השיער. כמו כן, טוענת התובעת, כי החומר הפעיל הושאר על שיערה כשעה, בעוד שהזמן המירבי המותר הוא 30 דקות. בביקור חוזר אצל הרופא נאמר לה כי מדובר בנזק בלתי הפיך ובסופם של דברים נאלצה התובעת כאמור לקצוץ את שיערה. כעת עותרת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש, פגיעה בביטחון העצמי עקב הצורך להסתובב עם תספורת קצוצה שמשווה לה מראה נערי. לדבריה, המצב נמשך חצי שנה ועתיד להימשך לפחות עוד שנתיים, וגם אז קיים חשש כי השיער לא יבריא לחלוטין. לכתב התביעה צורפו הוראות השימוש בתכשיר, מכתב ממר אבנר אפק, ספר במקצועו, בו נטען כי מצב השיער של התובעת הינו תוצאה של טיפול לקוי באמצעות חומרים מחליקים. הנתבע בכתב הגנתו טען כי אכן התובעת ביקרה אצלו במספרה, אולם לטענתו לא הוכח קשר סיבתי בין ההחלקה לתופעת הנשירה. לטענתו, גם האישור הרפואי שהוצג אינו תומך בטענה זו של התובעת. באשר לטענת התובעת לפיה לא נבדקה רגישות, טוען הנתבע כי בדיקה מעין זו מתבצעת במקרים בהם המטופל מודיע מראש כי הינו רגיש. לטענת הנתבע, משך הזמן בו הושאר החומר הפעיל בשיערה של התובעת, אינו מתקרב למגבלה של 30 דקות, המותרת עפ"י הוראות השימוש, שכן הזמן המקובל לשימוש בחומר אצל הנתבע הינו בין 15 ל-20 דקות בלבד, וזאת בהתאם לסוג השיער. הנתבע לא זימן מטעמו את הספר, שביצע את ההחלקה בפועל, כאשר אין מחלוקת שלא הוא זה שביצע את ההחלקה, אלא ספר בשם רמי. באשר לנזק, טוען הנתבע כי לא צורפה לתביעה כל חוות דעת מומחה רפואית, כנדרש, וכן כי לא הוכח נזק נפשי כנטען. לטענת הנתבע, בניגוד לדבריה של התובעת, לפיה קבע הרופא, כי הנשירה הינה תוצאה של החלקת השיער, הרי שקבע כי היא סובלת מ-"TELOGEN EFFLUVIUM". לטענתו, מדובר בנשירה זמנית הנגרמת כתוצאה מטראומה כגון לידה, ניתוח, צום, סמים, חום גבוה וכד', במצבי דחק כגון לידה יכולה להיגרם נשירה. לפיכך, לא ניתן לייחס את הנשירה לביצוע ההחלקה. בדיון שהתקיים בפני ביקשה התובעת להעמיד את תביעתה על כאב וסבל ועוגמת נפש בלבד. התובעת חזרה על האמור בכתב התביעה, הציגה את הוראות השימוש בחומר המחליק מהן עלה כי זמן השימוש בחומר הוא עד 20 דקות וכי יש לבצע מבחן רגישות 48 שעות לפני כל שימוש במוצר, אפילו ללקוחות שהשתמשו בעבר במוצר מסוג זה. מטעם התובעת ובנוסף אליה העידה גב' גילי גינוסר שסיפרה כי עמדה עם התובעת מול המספרה, הנתבע ראה אותן, הסתכל על השיער, הביע אמפתיה ואמר שזה בחיים לא קרה לו ושהוא לא מתנער מאחריות. כשנשאלה על ידי הנתבע האם נכון ששאל אותה האם בהחלקה הקודמת גם נשבר לה השיער, השיבה כי אכן שאל שאלה דומה, אך לא זכרה לומר מה השיבה התובעת לעניין זה. מנגד, העיד הנתבע כי התובעת אמרה לו שעשתה החלקה בעבר. לפיכך, טען הנתבע שאין צורך לעשות את הבדיקה. לדבריו, החומר הושאר על שיערה של התובעת 20 דקות. לדבריו, שבוע לאחר ההחלקה אמרה לו התובעת שהיא מרוצה ואחרי שבועיים הראתה לו שיש לה שברים בשיער. לדבריו, הציע לה לספר אותה ואמר שאינו מבקש את הכסף עבור ההחלקה בגלל כל עוגמת הנפש שנגרמה לה. לשאלת בית המשפט, השיב הנתבע כי אינו יודע האם זה באשמתו ולאחר מכן אמר שזה לא באשמתו. לשאלת התובעת, אישר הנתבע כי רמי הוא שעשה את ההחלקה. לאחר ששמעתי את הצדדים, את העדה, עיינתי בכתבי הטענות ובתעודת הרופא, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה. באשר לתעודת הרופא שצורפה לכתב התביעה - "תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ביחד עם הסעיפים 24 - 25 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 מאפשרות להוכיח עניין שברפואה גם באמצעות תעודת רופא, ובלבד שתעודת רופא תכלול פרטי הרופא: שמו, מענו, מקום עבודתו, מס' רישיונו והצהרה כי בדק את התובע, ממצאי הבדיקה וההצהרה כי התעודה ניתנת לצורך הגשתה לביהמ"ש כראיה וכי הוזהר להצהיר את האמת וכי ידוע לו היטב כי דינה של התעודה כדין עדות בשבועה" ראה ת"א 31375/01/10 תורג'מן נ' "מגדל חברה לביטוח בע"מ". סעיף 62(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק") קובע כי בית המשפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר. סעיף 62(ב) לחוק קובע כי בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לעניין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. באישור הרפואי שצורף לכתב התביעה נאמר כי הממצאים הם "שיער דק לא מבריק שבועיים לאחר ההחלקה נשירה קיצונית". אף אם אין התעודה הרפואית, חוות דעת רפואית שנועדה להגשה לבית המשפט, הרי שהיא תומכת בטענותיה של התובעת. כאמור הגישה התובעת אישורים נוספים, לפיהם ביקרה אצל הרופא, ובכולם נרשמו ממצאים זהים. לדברי התובעת, שהעידה בפני באופן ברור וסדור אודות המקרה וכל מה שקרה בעקבותיו, רמי הוא שביצע את ההחלקה בשיערה. לטענתה, הושאר על ראשה חומר ההחלקה כשעה. הנתבע עצמו העיד בפני כי יש להסיר את החומר מהראש לאחר 20 דקות עד 30 דקות. לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את עדותה של התובעת. זאת ועוד, משלא זומן רמי הספר לעדות, הרי שיש בכך כדי לפעול לרעת הנתבע. (ראה ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" דיונון 2009 חלק רביעי עמ' 1697 והאזכורים שם). עדותה של גב' גינוסר, שגם היא העידה בפני באופן סדור וברור, כי בפגישה עמו לקח הנתבע אחריות על הטיפול הרשלני, לא נסתרה, ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה. לאחר ששקלתי כאמור טענות הצדדים אלה מול אלה, בין היתר את העובדה כי התובעת לא שילמה לנתבע עבור ההחלקה, ראיתי להעמיד את נזקיה של התובעת בגין עוגמת הנפש. שנגרמה לה על סך של 3,500 ש"ח. סוף דבר - אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום בו הומצא לו פסק הדין, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום. ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. נזקים לשיער / תביעה נגד מספרה