1. התובע, שהינו מתווך במקצועו, הגיש תביעה זו נגד הנתבע ובתביעה זו ביקש התובע לחייב הנתבע לשלם לו את דמי התיווך המגיעים לו- לטענתו- שכן, משרד התובע היה הגורם היעיל בהתקשרות הסופית של הנתבע עם מוכר הנכס והנתבע חתם על טופס התחייבות ובנוסף לכך מעלה התובע הטענות העיקריות הנוספות הבאות: א. א) הנתבע התקשר ביום 25.1.09 עם מתווך ממשרד התובע לשם קבלת שרותי תיווך לרכישת נכס וחתם על כתב התחייבות לשלם את דמי התיווך בגובה 2% בתוספת מע"מ ממחיר הקניה. בחודש מאי 2009 חתם הנתבע על הסכם הרכישה ושילם עבור הנכס 1,900.000 ₪ ולכן, נדרש הנתבע לשלם לתובע את דמי התיווך. ב) התובע פנה אל הנתבע לשלם את דמי התיווך באמצעות מר מנשה X, ז"ל, שגם הוא היה מתווך במשרד התובע (להלן:"המנוח") אך הנתבע התחמק מתשלום דמי התיווך והסכים לשלם רק 0.5% וגם זאת לאחר שיקבל הנכס לידיו. לאור עמדת הנתבע, פנה התובע שוב ביום 26.5.09 אל הנתבע - והפעם באמצעות בא כוחו ולאחר מכן, פנה שוב המנוח בהתראה מטעמו ביום 9.6.09 ובתשובת ב"כ הנתבע מיום 10.6.09 דחה הנתבע דרישות המנוח לשלם את דמי התיווך. ב. התובע ממשיך ומתאר את המגעים שהיו בינו ובין הנתבע, בינו ובין רעייתו של הנתבע - שהיא עו"ד במקצועה- אשר הודיעה לתובע, שלאחר רכישת הדירה, לא נותרו בידיהם כספים לפרוע את דמי התיווך והציעה להסתפק בשיעור 1.5% בתוספת מע"מ ממחיר העסקה ואף ביקשה לשלם סכום זה בשיק דחוי לחודש נובמבר 2009. התובע הסכים להצעה זו, אך בהמשך ביקשה רעיית הנתבע דחייה נוספת לתשלום החוב. ג. עוד מציין התובע, שבשלב מסוים הוא וגם המנוח קיבלו ביום 14.7.09 התראה לפני נקיטת הליכים מהנתבע ורעייתו, המתכחשים לחובת התשלום ובטענה של שינוי תנאי ההסכם בקשר לגובה דמי התיווך. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה, בו נטען, שיש לדחות את תביעת התובע, שכן התביעה כבר נדונה בבית משפט השלום ברחובות בתא"מ 2667/09 (להלן:"תיק האזרחי הנ"ל") ובנוסף לכך ולהצדקת הטענה, שיש לדחות את התביעה, מעלה הנתבע הטענות העיקריות הבאות: א. א) הנתבע מאשר את העובדה, שלקראת סוף שנת 2008 פנה אל המנוח על מנת שיאתר עבורו נכס המתאים גם לשימוש כגן ילדים ופנייה זו הייתה פנייה אישית למנוח ולא לגורם אחר במשרד בו ישב. המנוח לא סיפק הסחורה, אלא הראה נכסים אשר לא תאמו את דרישות הנתבע. ביום 25.1.09 יצר המנוח קשר עם הנתבע וטען, שמצא נכס מתאים ובעקבות כך, הגיע הנתבע יחד עם המנוח אל הנכס והתברר, שהמנוח כלל לא הכיר את הנכס וגם לא את בעלת הנכס וזו גם לא פגשה אותו מעולם. ב) זאת ועוד, ברגע שהנתבע החל לנהל מו"מ עם בעלת הנכס, יצר מתווך אחר קשר עם הנתבע וטען, שהוא המתווך הבלעדי וכי המנוח כלל אינו מורשה לטפל בנכס- למרות שקודם לכן טען המנוח, שהנכס מצוי בידו בבלעדיות. העסקה עצמה לא נסתיימה והמנוח, אשר היה אמור להיות הגורם היעיל - נעלם ולא ענה לפניות הנתבע. ב. א) בסופו של יום רכש הנתבע את הנכס ועם חתימת ההסכם בין בעלת הנכס והנתבע, הופיע המנוח ודרש את דמי התיווך. הנתבע סירב לשלם, משום שהמנוח כלל לא היה הגורם היעיל ורק גרם נזק כבד לנתבע בניהול המו"מ. בנוסף לכך, מעלה הנתבע שתי טענות חשובות והן: ראשית, ההתנהלות כולה הייתה מול המנוח ולא מול התובע ושנית, שההתחייבות שהציג לא נחתמה על ידו אלא שהחתימה זויפה. ב) עוד טען הנתבע, שאכן ביום 10.8.09 המציא המנוח לנתבע כתב תביעה והנתבע הגיש התנגדות לתביעה זו, אך כשבועיים קודם לשלב ההוכחות - נפטר המנוח. לאחר פטירתו החל התובע מנסה להיכנס בנעליו, תוך שהוא מציג עצמו כחליף למנוח וטענות נוספות, אשר נדחו על ידי בית המשפט ובסופו של יום, נמחקה תביעה זו. לאחר שהתביעה נמחקה, החליט התובע להגיש תביעה חדשה זו. 3. טענות הצדדים נבחנו על ידי בית המשפט - זאת עוד בטרם הסכימו הצדדים להעביר למומחה את השאלה שהייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, בדבר אמיתות חתימתו של הנתבע על גבי ההתחייבות, שכן הנתבע טען בכתב ההגנה, שהחתימה על גבי ההתחייבות לא נחתמה על ידו ושהיא זויפה. עוד נבחנו כל טענות הצדדים, כפי שהועלו על גבי כתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט ולאחר בחינת ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני מחליט לקבל את תביעת התובע- זאת מהנימוקים הבאים: א. א) אין חולק בין הצדדים, שעוד לקראת סוף 2008 פנה הנתבע אל המנוח, שהיה מתווך ואין גם חולק בין הצדדים, שהנתבע ביקש מהמנוח למצוא עבורו נכס. מאחר והנתבע לא שילם את דמי התיווך, הגיש המנוח תביעה נגד הנתבע בתיק האזרחי הנ"ל. ב. א) מוסכם על ידי הצדדים, שעוד קודם להגשת תביעה בתיק זה, התנהלו דיונים בין הצדדים בבית המשפט: התובע מאשר את העובדה, שהמנוח כבר הגיש נגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום דמי התיווך וביום 14.8.11 נפטר המנוח ומוסכם על הצדדים שתביעה זו,נמחקה בסופו של יום. ביום 9.8.09 הגיש הנתבע ורעייתו תביעה נגד התובע ונגד המנוח בבית משפט לתביעות קטנות ברחובות על סך של 20,000 ₪ בגין נזקים ועוגמת נפש, אך לאחר שתביעתו של המנוח, שהוגשה לבית משפט השלום נמחקה, החליט גם הנתבע למחוק התביעה בבית משפט לתביעות קטנות. ג. א) למעשה, מכתב התביעה בסדר דין מקוצר, שהוגש בתיק האזרחי הנ"ל על ידי המנוח נגד הנתבע עולות אותן עובדות, אשר הועלו בכתב התביעה נשוא תיק זה ועיינתי גם בהתנגדות לביצוע אשר הגיש הנתבע כתגובה לכתב התביעה בתיק האזרחי הנ"ל. בתום הדיון בהתנגדות, שנערך ביום 21.3.10 הסכים ב"כ המנוח ליתן לנתבע רשות להתגונן. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 21.3.10 - נספח ה' לכתב התביעה). ב) עם תחילת הדיון של יום 9.10.11, הודיע ב"כ של המנוח לבית המשפט, שהמנוח נפטר ומאז ההודעה הנ"ל הוגשו בקשות, הן בכתב והן בע"פ על ידי ב"כ המנוח, לאפשר תיקון כתב התביעה על ידי החלפת שם התובע - משם המנוח לשם התובע בתיק בו קא עסקינן. ג) בסופו של יום - לאחר כל הבקשות שהוגשו בנדון דנן- החליטה ביום 4.1.12 כב' השופטת שדנה בתיק האזרחי הנ"ל, שלא להתיר מינויו של התובע דכאן כחליפו של המנוח, שכן לדעתה נשא הסכסוך בתיק שנדון בפניה אופי כלכלי-כספי, תוך פגיעה רכושית אפשרית בעיזבון המנוח, ולכן סברה כב' השופטת, שדרך המלך היא, שמנהל עיזבון או יורשי המנוח יהיו חליפיו ובעקבות כך, ראתה כב' השופטת שמן הראוי להמתין להוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה או מינוי מנהל עיזבון - זאת בטרם תדון בהחלטה לעניין מתן צו למנות חליף. (ראה נספח ה' שצורף לכתב התביעה). ד) גם לאחר מתן ההחלטה מיום 4.1.12 עדיין הגיש ב"כ של המנוח בקשות למינוי התובע דכאן כחליף למנוח ולאחר תגובת הצד שכנגד, החליטה כב' השופטת ביום 5.4.12: "לאחר שקראתי הבקשה התגובה והתשובה ונוכח פטירתו של התובע והחלטתי מיום 4.1.12 התביעה תימחק..". ד. בעקבות ובהמשך להחלטה מיום 5.4.12 הגיש התובע דכאן את תביעתו ביום 31.7.12 ובכתב ההגנה טען הנתבע, שתביעה זו היא למעשה מחזור טענות אשר נדחו כבר בתיק האזרחי הנ"ל וכי מדובר, למעשה באותה גברת בשינוי מהותי של האדרת ולכן ביקש הנתבע לדחות את התביעה על הסף. אינני מקבל את טענת הנתבע, שהיות וכבר הוגשה תביעה על ידי המנוח ולאור תוצאותיה - יש למחוק תביעה זו על הסף ואיני מקבל הטענה, שטענות המנוח בתיק האזרחי הנ"ל נדחו- זאת מהנימוקים הבאים: א) עצם בקשת ב"כ המנוח לאפשר לצרף את התובע דכאן כחליפו של המנוח, מצביע על כך, שלתובע דכאן אכן היה עניין בתביעת דמי התיווך ומאחר ותביעת המנוח נמחקה ולא נדחתה- הרי שאין בכך כדי להוות מעשה בית דין והתובע היה רשאי להגיש תביעתו כפי שהגיש. זאת ועוד, התביעה נמחקה מבלי שבית המשפט יחליט לגופו של עניין, כך שטענות המנוח טרם נדחו, כדברי הנתבע. ב) אני לא מקבל את טענות הנתבע הטוען, שהתובע מנסה להסתיר את העובדות בכל הקשור בתביעה שהוגשה בתיק האזרחי הנ"ל, משום שהתובע לא הסתיר אף עובדה, יען כי התובע צרף לכתב התביעה את כל המסמכים הרלוונטיים אשר נגעו לתיק האזרחי הנ"ל ובית משפט זה, אף הביא תוכנם של כמה מהמסמכים שצורפו. ג) כמו כן, אין אני מקבל את טענת הנתבע הסבור, שהתובע אינו רשאי להגיש התביעה, משום שההתקשרות נעשתה עם המנוח בלבד ולא עם תבל נכסים. הטענה, שתבל אינה אישיות משפטית היא אמנם נכונה (זאת כפי שעולה מהשם המופיע בכותרת המסמך שצורף כנספח א' לכתב התביעה), אך אין בכך כדי לאיין את אפשרותו של התובע להגיש התביעה. ד) הנתבע חתם על התחייבות ובכך מולאה דרישת ההזמנה בכתב (להלן:"התחייבות") שבסעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, התשכ"ו-1996. (להלן:"החוק הנ"ל"). בהתחייבות זו, מאשר הנתבע, שהוא ביקש מ"תיווך תבל" - ולא באופן אישי מהמנוח- ליתן לו שירותי תיווך וכמו כן, התחייב הנתבע לשלם ל"תיווך תבל" את דמי התיווך - כאמור בהתחייבות הנ"ל. לכן, היות והתובע הינו בעל המשרד "תיווך תבל" - עובדה שלא הוכחשה ולא נסתרה- הרי שרשאי היה התובע להגיש תביעה זו לאור נוסח ההתחייבות עליה חתם הנתבע. ה. א) הנתבע טען כנגד המנוח, שהוא לא סיפק את הסחורה - אם כי מהמשך כתב ההגנה עולה מעורבותו של המנוח בביצוע העסקה - זאת, למצער, על ידי שתי פעולות עיקריות והן: האחת היא - לפי טענת הנתבע- שביום 25.1.09 יצר המנוח קשר עם הנתבע וטען שמצא נכס העונה לדרישותיו ובהמשך להודעה זו, הגיעה הנתבע בליווי המנוח לנכס וביום זה חתם הנתבע על כתב ההתחייבות. עצם העובדה, שהמנוח הגיע עם הנתבע לנכס ועל ידי כך ידע הנתבע אודות הנכס- מצביעה על כך, שרק בעקבות פעולתו של המנוח - ידע הנתבע אודות הנכס. הפעולה השנייה היא - לאחר הפעולה הראשונה של הכרת הכתובת בה נמצא הנכס - נקשר חוזה הרכישה בין הנתבע ובין בעל הנכס. ב) סעיף 14 לחוק הנ"ל קובע, שמתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך בתנאי שהוכח, שהמתווך הינו בעל רישיון בתוקף, אם הוא מילא אחר הוראות סעיף 9 הנ"ל ואם היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. כפי שעולה מהעובדות ומהמסמכים שהובאו בפני, אני קובע, שהתובע מילא אחר התנאים המתבקשים בסעיף 14 הנ"ל ולכן, זכאי התובע לדמי התיווך, כפי שהוסכם עליהם בהתחייבות עליה חתם הנתבע. ו. טענת הנתבע, שקודם לכניסת המנוח יחד עם הנתבע לנכס, טען המנוח שהנכס מצוי בבלעדיות, כאשר התברר לנתבע - לאחר מכן- שטענה זו אינה נכונה- ושברגע שהחל הנתבע מנהל מו"מ עם בעלת הנכס יצר לפתע מתווך אחר קשר עם הנתבע וטען שהוא המתווך הבלעדי ושהמנוח כלל אינו מורשה לטפל בכנס זה - אינה טענה שיש בה כדי לשלול דמי תיווך מהתובע - זאת לאור הנימוקים הבאים: א) מתווך מקרקעין רשאי להסכים עם לקוח בדבר מתן עסקה מסוימת לטיפולו הבלעדי (בלעדיות) ובלבד שמתן הבלעדיות ותקופתה יאושרו בחתימת הלקוח על גבי מסמך נפרד ומאחר ולא הוכח שנחתם מסמך כזה - אני קובע, שהתנבע כבר ידע עם חתימתו על ההתחייבות, שאין למשרדו של המנוח בלעדיות. (ראה סעיף 9(ב) לחוק הנ"ל). ב) גם אם יטען הנתבע שהיה מעורב מתווך אחר - דבר שגם עולה מעדות התובע- גם אז לא הוכיח הנתבע, ששילם לאותו מתווך, הנתבע לא דאג להזמין את אותו מתווך לעדות, כך שגם לא הוכח מה באמת הייתה מעורבותו של אותו מתווך עד לשלב ההתקשרות. ואם תמצי לומר, שאכן הייתה מעורבות של מתווך אחר, גם אז יש להפנות את הנתבע לכתב התחייבות, עליה חתם, שם התחייב הנתבע: "לשלם ל-'תיווך תבל' את דמי התיווך גם אם העסקה הובאה לידי גמר ע"י מתווך או אדם אחר". (ראה סעיף 7 לכתב ההתחייבות). ז. טענה נוספת אשר מעלה הנתבע היא, שהתובע אינו הגורם היעיל בעסקה, הוא כלל לא נפגש עם הנתבע, לא הראה לו נכס כלשהו ולא דיבר אתו קודם לביצוע העסקה - כך שאין לתובע קשר לעסקה. לאור העובדות והטענות שהובאו בפני בעניין זה, אני מחליט לדחות גם טענה זו של הנתבע - זאת מהטעמים הבאים: א) התובע אישר אמנם, שהוא עצמו לא שוחח עם בעלת הדירה, אך התובע העיד, שגם הוא היה מעורב בעסקה זו, יען כי לדבריו גם הוא נפגש עם המתווך שהיה מייצג את בעל הנכס לטובת העסקה ואף נפגשו בניסיון לקדם את העסקה. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 15- 17). עוד העיד התובע, שלמתווך השני הייתה בלעדיות, אך הכל נעשה בשיתוף פעולה איתו. (עמ' 1 לפ',ש' 17- 20). הנתבע לא סתר עובדות אלו. ב) שמו של אותו מתווך שהייתה לו בלעדיות הוא מר רמי לוי (להלן:"מר לוי"). התובע צרף לכתב התביעה את תצהירו של מר לוי והנתבע בוודאי ידע על צירוף תצהיר זה. התובע לא הביא את מר לוי לעדות, משום שהוא סבר שדי בהגשת התצהיר (עמ' 1 לפ',ש' 19), אך לנתבע הייתה בהחלט האפשרות להזמין את מר לוי לעדות - אם סבר שיהיה בחקירתו כדי לסתור את טענות התובע. ג) בתצהיר ציין מר לוי את הקשר שהיה בינו ובין המנוח ואת הקשר שהיה לו גם עם התובע בכל הקשור בעסקה זו. כך אומר מר לוי בתצהירו:" עסקת מכירת הנכס בוצעה בשיתוף פעולה מלא ביני לבין התובע ומר בובליל שמוליק, בכל התקופה עד למכירת הנכס הייתי בקשר טלפוני עם התובע ומעסיקו - המתווך שמוליק בובליל, הבעלים ומנהל משרד התיווך 'תבל תיווך נסכים והשקעות". (ראה סעיף 7 לתצהיר שצורף לכתב התביעה). ד) יש להדגיש, שתצהיר זה של מר לוי, אשר מציין במפורש על מעורבותו של התובע דכאן בביצוע העסקה, נחתם בפני עו"ד ביום 26.9.10 לצורך הגשתו במשפט שהתנהל בתיק האזרחי הנ"ל ולא כתצהיר שהוכן לצורך ניהול משפט זה ולכן יש לשים לב, שכבר אז התייחס מר לוי למעורבותו של התובע דכאן בעסקה נשוא תיק זה. ה) העולה מהאמור לעיל הוא, שגם התובע היה הגורם היעיל לביצוע העסקה, שכן הלכה פסוקה היא, שפעולת המתווך להיותו גורם יעיל נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות כרגיל, כאשר המתווך מפגיש בין הצדדים- אין קושי לקבוע כי הוא הגורם היעיל לעסקה. הנתבע מאשר הן בכתב ההגנה והן בעדותו בבית המשפט שהוא אכן רכש הדירה - אותה דירה, אשר הוצגה לו על ידי המנוח, אליה ניגש הנתבע יחד עם המנוח ובסופו של יום רכש הנתבע דירה זו. (עמ' 2 לפ',ש' 3). זאת ועוד, אין דרישה לריבוי פעולות מצד המתווך על מנת שיהיה זכאי לדמי תיווך, אלא נדרשת בחינה של יעילות אותן פעולות, אשר הביאו בסופו של יום להתקשרות בין מוכר וקונה. (ראה ע"א 461/76 פטל נ' מרגלית, פ"ד לא(2) 412, 418). על עצם מעורבותו של התובע בנדון דנן, שמעתי את טענות התובע - טענות אשר נתמכו בדברים שהובאו על ידי מר לוי בתצהירו הנ"ל. ח. א) טענה נוספת, שהעלה הנתבע - טענה, שהיא חשובה כשלעצמה היא הטענה, שהחתימה על כתב ההתחייבות אינה חתימתו אלא חתימתו זויפה. טענה זו, אכן יורדת לשורש ההתחייבות, שהרי אם אכן הנתבע לא חתם על ההתחייבות - ממילא לא קוימו הוראות סעיף 9 לחוק הנ"ל, שאחת החשובות בהן היא דרישת הזמנה בכתב בהתאם לתק' 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997. ב) בעקבות העלאת טענה זו, הסכימו הצדדים לאפשר לבית המשפט למנות מומחה לגרפולוגיה על מנת לבדוק טענה זו ועל פי תוצאות הבדיקה יכריע בית המשפט גם בשאלה זו. בהמשך להסכמת הצדדים, ניתנה ביום 15.1.13 החלטה הממנה המומחה הנ"ל תוך מתן הנחיות הקשורות לביצוע הבדיקה. ג) ביום 15.2.13 סיים המומחה את בדיקותיו והעביר חוות דעתו לבית המשפט ובית המשפט העביר העתק חוות הדעת לכ"א מהצדדים. ד) לאחר קבלת חוות הדעת, כאמור, קבע בית המשפט המשך דיון בתיק זה ליום 18.4.13 וגם לאחר קבלת חוות הדעת, עדיין ניתנה אפשרות לכ"א מהצדדים לטעון טענותיו. הנתבע המשיך לטעון לגבי החתימה, שאינה שלו ועוד הוסיף, שבעת שהטופס היה ריק, הוא שונה וזה הפך להיות המקורי. לטענתו, הטופס עליו הוא חתם, שונה לאחוז וחצי וכי יש על כך עדים שהיו וראו. (עמ' 5 לפ',ש' 13- 15). ה) אני דוחה טענות אלו של הנתבע, שכן הטענות שהעלה הנתבע הן טענות סברה בלבד, שכן הוא עצמו אומר כך:"אני סבור שמה שקרה, שהטופס היה ריק, שונה וזה בעצם הפך להיות המקורי". בנוסף לכך, טענת הנתבע היא - למעשה- טענה כנגד מסמך בכתב, שהיא גם טענה בלתי מוכחת. הנתבע מעיד על כך, שהיו עדים אשר ראו את השינוי שנעשה - אך הנתבע לא דאג להביא או להזמין אף עד שיתמוך בטענות הנ"ל ובכלל הנתבע לא הזמין לבית המשפט אף עד, אשר יכול היה להעיד איך בעצם התנהלה העסקה, כיצד בוצעה ההתקשרות בינו ובין המוכרת וכל כיוצא באלה. זאת ועוד, מה נפקא מינא לשאלת שינוי אחוז דמי התיווך לאחוז וחצי במקום שני אחוזים, כאשר ממילא הנתבע טוען, שאין עליו לשלם כלל דמי תיווך. התובע העיד בעניין זה, שרעייתו של הנתבע ביקשה להעמיד את שיעור דמי התיווך לאחוז וחצי והיא אף התחייבה לשלם הסכום בהתאם לכך, אך בסופו של יום - גם האחוז וחצי לא שולם והנתבע לא הביא את רעייתו להעיד בבית המשפט על מנת לסתור את טענות התובע בעניין זה. ט. א) ביום הדיון - 18.4.13- ביקש הנתבע להמציא תצהיר של בעלת הנכס ולצורך כך ניתנה לנתבע האפשרות להגיש התצהיר המבוקש תוך 7 ימים. (ראה בעמ' 7 לפ',ש' 2 וההחלטה שניתנה בנדון). ב) ביום 24.4.13 הגיש הנתבע את תצהירה של הגב' זיו סילביה, אשר נחתם ביום 19.4.13, אך אין בעצם האמירה שנמסרה בלעדיות למתווך אחר, כדי לשלול דמי התיווך מהתובע, אשר גם לטענת המתווך שקיבל בלעדיות, הייתה לו לתובע וגם למנוח מעורבות ברכישת הדירה על ידי הנתבע. (התצהיר סומן על ידי בית המשפט תצ/1) ג) זאת ועוד, עצם העובדה, שגב' זיו לא מסרה את הטיפול למתווך אחר ועצם העובדה, שלא היה לה קשר עם המנוח ו/או התובע, אין בכך כדי לאיין את ההתחייבות שנתן הנתבע למשרד התובע על ידי חתימתו על טופס ההתחייבות, אלא שלכל היותר - היא עצמה לא צריכה לשלם דמי תיווך לתובע, כאשר היא לא ביקשה ולא מסרה טיפול מכירת הדירה לתובע בתיק זה, אך בקשר לדמי תיווך שעל הנתבע לשלם - שאני, שכן התובע פעל עבור הנתבע ולא עבור בעלת הנכס. בנוסף לכך, גם אם לא היה לה קשר ישיר עם המנוח ו/או עם התובע, הרי אין חולק, שהנתבע הגיע לראות הדירה באמצעות משרד התובע ויחד עם המנוח - כך אף לדברי הנתבע- ומר לוי מאשר את מעורבותם של המנוח ו/או של התובע בהתקשרות בין הנתבע ובין המוכרת. ד) כמו כן, טענת הנתבע על כי חתימתו זויפה גם היא לא הוכחה וחוות הדעת של המומחה, אשר בדק בדיקה גרפולוגית מעמיקה, הגיע למסקנה שהחתימות שנחתמו בטופס ההתחייבות הן חתימותיו של הנתבע. (ראה חוות הדעת של המומחה, המסומנת על ידי בית המשפט כמוצג במ/1). 4. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט לקבל את תביעת התובע ועל כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 31,715 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 31.7.12- ועד התשלום בפועל. ב. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. בהחלטתי מיום 15.1.13 בה מונה המומחה, החלטתי שבשלב הראשוני ישאו שני הצדדים בהוצאות המומחה בחלקים שווים ובפסק הדין הסופי יחליט בית המשפט על מי תחול ההוצאה במלואה. לאור תוצאות הדיון בתיק זה, הרי שמן הדין היה לחייב את הנתבע לשלם את מלוא ההוצאות למומחה, ברם לאור העובדה שמשפט זה הוא המשכו של משפט קודם שנערך בין הצדדים ובהתחשב בנסיבות המקרה, אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובע אך ורק את אותו סכום שהתובע שילם בפועל למומחה ואילו במחצית השנייה, ממילא נשא הנתבע ולכן אין מקום להעניק לתובע את מלוא הסכום ששולם למומחה, אלא אך ורק השבת הסכום אותו שילם התובע בפועל למומחה. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. תיווךשאלות משפטיות