הרקע והצדדים המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הנתבע אחראי לנזקים שנמצאו ברכב לאחר רכישתו על ידי התובע. ביום 1.2.2012 נחתם בין התובע לנתבע, חוזה לפיו מכר הנתבע לתובע מכונית פרטית מסוג סוזוקי בלנו תמורת סך של 6,800 ₪. לטענת התובע בחוזה שנחתם ביניהם בעת הרכישה, הצהיר הנתבע כי המכונית היתה במצב תקין לחלוטין וכי לא ידוע לו על ליקוי או פגם כלשהו במכונית ועל סמך זה ויתר התובע על בדיקת תקינות במכון קומפיוטסט. לטענת התובע, כי הצהרותיו של הנתבע בדבר מצבה של המכונית הסתברו ככוזבות, מטעות, ונועדו להונות את התובע ולשכנעו כי אין שום צורך בבדיקת המכונית במכון מורשה בטרם קנייתה. התובע מבקש פיצוי בשל הפרה בוטה ויסודית של החוזה וכן את ביטולו והשבת מלוא התמורה בסך 6,800 ₪, בתוספת 430 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית, 2,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן, וכן 2,400 ₪ בגין הצורך לשכור מכונית, ובסך הכל 12,630 ₪ בצירוף הוצאות משפט. 3. הנתבע טען בכתב הגנתו כי בעת בדיקת הרכב על ידי התובע, מסר לתובע כי הרכב ישן ומחירו מעיד על כך, וכי התובע ביוזמתו לא בדק את הרכב במכון. הנתבע לטענתו חתם על החוזה מאחר והרכב היה במצב תקין בעת מכירתו. הנתבע טען כי תיקן את הרידאטור לפני מכירת הרכב וכי היתה אחריות לתיקון זה, ולפיכך התובע יכול היה לתקן את הרדיאטור במסגרת אותה אחריות. הנתבע ציין כי מחיר הרכב המחירון עמד על 12,000 ₪, כי ביקש 8,000 ₪ עבור הרכב וכי בסופו של דבר הוסכם על המחיר של 6,800 ₪ ששיקף נאמנה את מצבו של הרכב. 4. בדיון שנערך בפני ציין התובע כי הרכב אינו מופיע במחירון, והגיש את מחירון לחודש פברואר 2012 , לפיו רכב דומה משנת 1997 עלותו 10,800 ₪, ומודל 1996 כלל לא מופיע במחירון (ת/2). התובע ציין כי מיום 2.2.12 הוא אינו משתמש ברכב שרכש. בדיון העיד גם עד מטעם הנתבע אשר היה נוכח ביום מכירת הרכב, והוא אישר את גרסת הנתבע כי התובע בדק את הרכב ומצא שהוא תקין. לאחר הדיון וברשות בית המשפט, הגיש הנתבע את חשבונית תיקון הרדיאטור קודם למכירת הרכב. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות הנתבע, הכל כפי שיפורט להלן. ראשית, ההסכם החתום בין הצדדים מעלה את בטחונו של הנתבע במצבו המכני הטוב של הרכב של דודו, שנמכר לתובע. ברי כי לו סבר הנתבע שיש תקלה כלשהי ברכב, לא היה מעלה על הכתב התחייבות כה מפורשת לפיה אין כל תקלה או פגם ברכב. יובהר, כי מדובר ברכב משנת ייצור 1996 היינו, רכב "בן" 12 שנים. ברור כי תקלות יכולות להתרחש ללא התרעה מוקדמת בכל רכב, ובמיוחד ברכב כזה שצבר שנים רבות של נסיעה וגמע מרחקים משמעותיים. לעניין זה אזכיר כי הרכב נרכש על ידי התובע בעלות של 6,800 ₪, עלות שאינה גבוהה ואין חולק כי מחיר הרכב הוסכם בין הצדדים ותוך שהתובע מבין את משמעות "גילו" של הרכב, כאשר יש לו רכב דומה משלו. שנית, התובע לא הכחיש את טענת הנתבע, כי בדק את הרכב, הסתכל תחת מכסה המנוע וביצע נסיעת מבחן במהלכה יצא גם מחוץ לעיר. שלישית, התובע טען כי במוסך נמצא שהוכנס חומר מסוג וונדרוול לרדיאטור, אולם אין כל ראיה כי לא היה נכון להשתמש בחומר זה בעבר. המסמך שהגיש התובע - מכתב המוסך ת/1 - אינו מציין כי ישנה בעייתיות בשימוש בחומר. הנתבע כלל לא הכחיש כי החומר הוכנס לרדיאטור והבהיר כי אכן תיקן את הרדיאטור ברכב לפני מכירתו. רביעית, הנתבע טען כי לאחר האירוע שלח בפקסימיליה את חשבונית תיקון הרדיאטור על ידו תקופה קצרה קודם לכן, למוסך אשר טיפל ברכב לבקשת התובע. התובע לא הכחיש טענה זו. החשבונית צורפה לבית המשפט, לבקשת הנתבע, לאחר הדיון. התובע לא נתן כל הסבר או תשובה לטענה כי היה עליו לפנות למוסך שביצע את התיקון הקודם, כדי לסדר את הנזילה שנמצאה ברדיאטור, לאחר רכישת הרכב. אמנם, עפ"י הרישום על גבי החשבונית (מיום 12.12.11 - כחודש וחצי לפני מכירת הרכב) קובע באופן מפורש "ללא אחריות נזילות". עם זאת, התובע לא טען כי ביקש לפנות למוסך שביצע את התיקון או כל טענה אחרת לעניין זה, ודי לדידו בכך שנמצאה נזילה לאחר רכישת הרכב כדי שתקום לו זכות לביטול העסקה. חמישית, התובע טען כי עקב התקלה ברדיאטור והשבתת הרכב שרכש מהנתבע, נאלץ לשכור רכב. לכתב התביעה צורפה חשבונית בגין הוצאה זו, ובדיון הבהיר התובע כי השכרת הרכב נדרשה מאחר והרכב שלו לא היה תקין (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 8). דא עקא, הרכב הושכר כבר ביום 27.01.12 שעה שרכישת הרכב בוצעה 5 ימים לאחר מכן, ביום 01.02.12 בנסיבות אלה טענת התובע כי השכרת הרכב החלופי נבעה מהשבתת הרכב שקנה זה עתה אינה אמינה ואינה מתקבלת על דעתי. 6. צודק הנתבע בטענתו, כי התובע לא היה חייב לקבל את הצהרות הנתבע, וכי היה יכול לקחת את הרכב לבדיקה במכון מתאים לו מצא לנכון לעשות כן. העובדה שהתובע לא ביקש לבדוק את הרכב בדיקה מקיפה ומסודרת נבעה ככל הנראה מבדיקתו שלו ומנסיעת המבחן שביצע. בנסיבות אלה אני קובעת כי בעת רכישת הרכב על ידי התובע, לא היתה בו תקלה משמעותית, לרבות התקלה ברדיאטור שנתגלתה זמן קצר לאחר רכישת הרכב. 7. למעלה מן הנדרש אבהיר, כי התובע כלל לא הביא ראיה לעלות תיקון התקלה שנמצאה ברדיאטור. מן המפורסמות הוא, כי על נפגע להקטין את נזקיו. כאשר בהחלט אפשרי שתיקון כזה כרוך בהוצאה של מאות שקלים בלבד (הנתבע שילם 630 ₪ עבור תיקון נזילה ברדיאטור זמן קצר קודם לכן). לא סביר כי התובע יוציא 2,400 ₪ להשכרת רכב (עוד לפני רכישת הרכב מהתובע) וישבית רכב שרק עתה רכש, במקום לתקנו. סוף דבר 8. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 400 ₪, וזאת בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון התייצבות עד מטעם הנתבע. הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים. רכבתקלות ברכבקניית רכב