פגיעה בדלת קדמית בזמן סיבוב פרסה

הרקע והצדדים עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים שארעה ביום 8.12.11 בראשון לציון. לטענת התובעת, היא נסעה בנסיעה ישירה כאשר רכב הנתבע הגיח מימינה פגע ברכבה וגרם לנזקים שפורטו בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. התובעת פוצתה בגין מרבית נזקיה על ידי המבטחת שלה, ולפיכך עתרה לקבלת פיצוי מהנתבע בגין הנזקים הנותרים: השתתפות עצמית 1,012 ₪, והוצאות כינון פוליסה בסך 199 ₪ - סה"כ 1,211 ₪. הנתבע מצידו טען כי מקום האירוע התרחש בכביש דו צדדי, חד נתיבי. לפי גרסת הנתבע, התובעת נסעה אחרי רכב הנתבע, הוא אותת על כוונתו לפנות שמאלה על מנת לבצע פניית פרסה, האט את מהירותו, וקיבל מכה בדלת קדמית שמאלית של רכבו מרכב התובעת. אליהו חברה לביטוח ביקשה להצטרף כנתבעת 2, ובהסכמת התובעת צורפה כאמור. בדיון שנערך בפני העידה התובעת כי לאחר האירוע היא נכנסה להלם, ולכן לא ידעה לומר איזה חלק של רכב הנתבע נפגע. התובעת הגישה תמונה של הרחוב ת/1. התובעת טענה כי היא בלמה את רכבה ברגע שראתה את רכב הנתבע מגיח מצד ימין, וכי ההתנגשות ארעה כאשר שני כלי הרכב בניצב זה לזה, ב-90 מעלות. 6. גרסת הנתבע היתה אחרת לחלוטין. הנתבע העיד כי הוא לא הגיע מרחוב אחר אלא כי נסע לפני התובעת באותו רחוב, בנתיב היחיד בכיוון נסיעתו ומשהגיע לצומת אותת שמאלה לצורך פניית פרסה, נסע במרכז הנתיב ובמרווח הקטן שנותר נכנסה התובעת ועקפה אותו כשקודם היא נסעה מאחוריו. בהדגמה שביצע התובע עם מכוניות צעצוע הוא הראה כי פנה בזווית של למעלה מ- 45 מעלות שמאלה ורכב התובעת הגיע מאחוריו ופגע בדלת קדמית משמאל ובכנף. דיון והכרעה 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני סבורה שהאחריות לאירוע מוטלת ברובה על התובעת, כפי שיפורט להלן. ראשית, יתרה מכך, אופי הפגיעה ברכב התובעת מחזק את טענת הנתבע כי לא היה בנסיעה ישרה בניצב לתובעת אלא לפניה בהטייה של כ- 45 מעלות. התמונה ת/2 מעלה כי מדובר בנזק בכנף הימנית קדמית של רכב התובעת, כאשר הפגיעה המשמעותית ביותר הינה בפינה הימנית-קדמית של הרכב, וונמשכת גם לחזית הרכב, בפגוש הקדמי מימין. אילו הפגיעה היתה מתרחשת כפי שהעידה התובעת, בשעה שהנתבע בניצב לתובעת, היה עיקר הנצג בצידו של הרכב וללא נזק לחזיתו. לדעתי התובעת, שמיהרה ללקוח, לא היתה מרוכזת בנעשה סביבה ולכן לא שמה לב לרכב הנתבע קודם לתאונה. לדעתי העובדה שהיא סבורה שהוא יצא מהכביש הניצב מימין הוא השערה בלבד מצידה שבאה כדי להסביר את הופעתו מאחר והתובעת לא הבחינה ברכב הנתבע קודם לכן. 8. עם זאת, גם לנתבע אחריות תורמת לאירוע ולתוצאותיו. בקביעת מידת האשמה המוטלת על הנתבע התחשבתי בין היתר בעובדה כי התובעת היתה כאמור לא מרוכזת בנסיעה וכלל לא הבחינה בנתבע בטרם היה במהלך פניית הפרסה ולפיכך, הופתעה מהופעתו מימינה. עובדה זו המשליכה על מידת אחריות הנתבע, אינה פוטרת אותו מכל אחריות  לתאונה זו. מטענת הנתבע מחד, כי יש רק נתיב נסיעה אחד לכל כיוון ומאידך, כי התובעת "במרווח הקטן שנותר כי נכנסה" - אני מסיקה כי הנתבע סטה ימינה ככל שאפשר היה לפני תחילת פניית הפרסה כדי שיהיה לו מרחב תמרון גדול יותר, כך שלמעשה "נפתח" מרווח שאיפשר את כניסת רכב התובעת משמאלו. בשל כך נגרמה טעות התובעת כאשר לא ראתה ישר לפניה רכב נוסף והיא חשבה שבאפשרותה להמשיך בנסיעה ישרה. העובדה שהנתבע לא צפה את הגעתה של התובעת משמאלו בטרם הפגיעה מביאה למסקנה כי הוא לא בדק את הדרך מאחוריו ממש בסמוך לפני שהחל בפניה  שמאלה, אלא הסתפק בכך שראה קודם לכן את רכב התובעת מאחוריו. בכך הוא נטל על עצמו סיכון ויצר סכנה תחבורתית שיש בה משום "אשם תורם". לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני קובעת את אחריות התובעת בשיעור של 70%, ואת אחריות הנתבע בשיעור של 30%. הנזקים 9. על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה, אני מקבלת את הערכת הנזק לתובעת בסך 1,211 ₪, דמי ההשתתפות העצמית ששילמה בצירוף הוצאות כינון הפוליסה. סוף דבר 10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 363 ש"ח (המהווים 30% מסכום הנזק שהוכח בצירוף שכרו של השמאי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 19.07.12 ועד לביצוע התשלום בפועל. בהתחשב בנסיבות העניין, בחלוקת האחריות ובסכום הפיצוי שהושת על הנתבע, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 100 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.משפט תעבורהפניית פרסהדלת רכב