אי בדיקת מצב הזכויות לפני עסקת מכר

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע, שהינו עו"ד, על סך 32,700 ₪ בגין רשלנות בייצוג. לטענת התובעת, מכרה דירה אותה קיבלה בירושה ויוצגה בעסקה זו על ידי הנתבע. לטענת התובעת, עת שאלה את הנתבע אילו תשלומים יהא עליה לשלם בגין המכירה, השיב לה הנתבע כי לא יחולו תשלומים בגין מכירת הבית. הנתבע לא הסב את תשומת לבה של התובעת כי יהיה עליה לשלם היטל השבחה ומס שבח. לאחר שהתקבלה אצל התובעת הודעת התשלום, אמר לה הנתבע לשלם, שכן לטעמו היה זה הפתרון הטוב ביותר לסיים את חוזה המכירה. רק אז הבינה התובעת כי הנתבע כלל לא בדק בטרם החתימה על הסכם המכירה את מצב הזכויות בנכס והמיסוי שיחול על העסקה. לטענת התובעת, אמר לה הנתבע כי עבד בהתנדבות וכי לא קיבל תשלום. התובעת שילמה 327,000 ש"ח היטל השבחה ו-191,000 ש"ח מס שבח, וזאת למרות שסברה כי ניתן לקבל פטור ממס שבח כאשר מוכרים דירה שקיבלו בירושה. לטענתה, הנתבע אף לא סייע לה לטפל בבקשה לפטור ממס שבח. בכתב ההגנה טען הנתבע כי בטרם נחתם הסכם המכר, חתם בעלה של התובעת על זיכרון דברים וקיבל כסף על החשבון. בזיכרון הדברים התחייב בעלה של התובעת לשאת בתשלומי מס שבח והיטל השבחה, אם יחולו על הנכס. לטענת הנתבע, פנה אליו בראשית חודש אוגוסט 2011 בעלה של התובעת וביקש שייצג את אשתו במכירת דירת הירושה. לדבריו, קיבל פרטים אודות הדירה ובדק האם קיים היטל השבחה. לדבריו חל היטל השבחה לאור זכויות בניה שקיימות בנכס. באשר למס שבח - נאמר לנתבע, כך על פי כתב ההגנה, כי אין חבות במס שבח בדירה יחידה שהתקבלה בירושה מההורים, אך אם מדובר בשטח גדול עם זכויות בניה, עלול לחול מס שבח. מידע זה נמסר לדבריו לתובעת. ביום 23.8.11 התקשרה לנתבע עוה"ד פנינה בן יוסף, מי שייצגה את הקונה בעסקת המכר, ושלחה אליו טיוטת חוזה. לדבריו, כשקרא את החוזה ראה שהמוכרת, היא התובעת, קיבלה על חשבון העסקה 50,000 ₪ ונחתם בין המוכרים לקונים זיכרון דברים. רק אז קיבל הנתבע את זיכרון הדברים שנחתם ביום 27.7.11 בו נאמר כי התובעת מודעת לכך שעליה לשאת בתשלום היטל השבחה ומס שבח. במצב דברים זה סבר הנתבע כי אין עליו חובה לבדוק את החבות במס וכי לא יוכל להביא תועלת בעניין זה. לטענתו, לא יכול היה עוד לשנות את המצב המשפטי משנחתם זיכרון הדברים, שכן הפיצוי המוסכם עבור הפרה יסודית, על פי זיכרון הדברים, עמד על סך של 230,000 ₪. ביום 28.8.11 נסע הנתבע עם המוכרת ובעלה לעוה"ד בן יוסף, ב"כ הקונה, שם נחתמו טופסי המש"ח. בשלב זה ביקש הנתבע מהתובעת ומבעלה את שכר טרחתו וביקש שישולם לו 6,000 ₪ כרבע אחוז מסכום העסקה. ביום 12.9.11 אמר לו בעלה של התובעת כי אשתו אינה זקוקה עוד לשירותיו. מס' חודשים לאחר מכן פנה אליו שוב בעלה של התובעת וביקש סיוע בהפקדת סכום כסף בנאמנות. בשלב זה הסתבר לנתבע כי התובעת ובעלה מטילים עליו אחריות לפיה התרשל ביעוץ ולא בדק את הזכויות והחובות בנכס. זיכרון הדברים נחתם על ידי בעלה של התובעת ביום 19.7.11. מזיכרון הדברים עולה כי בעלה של התובעת קיבל סך של 2,000 ₪ עד שאשתו תחזור מחו"ל. נקבע בזיכרון דברים זה, כי זיכרון הדברים ייחתם לא יאוחר מיום 28.7.11. ואכן נחתם במועד זה זיכרון דברים נוסף לאחר שהתובעת שבה ארצה, וחתמה על זיכרון הדברים. בדיון בפני העידה התובעת ואמרה כי בעת שנחתם זיכרון הדברים היא לא הייתה בארץ. לדבריה, פנתה לנתבע בין החתימה בראשי תיבות לבין החתימה עצמה, אם כי לא זכרה מתי פנתה לנתבע בבקשה שייצג אותה בעסקה. לדברי בעלה של התובעת פנה לנתבע בטרם חתם על זיכרון הדברים ביום 19.7.11. לדבריו, אמר לו הנתבע שניתן לחתום על זיכרון הדברים. לדבריו, הנתבע מעולם לא בדק את הזכויות בנכס וכאשר הסתבר כי עליהם לשלם סכום גבוה כמיסים, לא ניסה הנתבע לסייע להם. התובעת ובעלה לא ביקשו לזמן מטעמם את עוה"ד פנינה בן יוסף לעדות. לדברי הנתבע, לא ידע שנחתם זיכרון דברים ב-19.7.11, דבר שנודע לו בדיעבד רק לאחר שבטיוטת החוזה שקיבל לבדיקה ראה כי התובעת תובעת סך של 50,000 ₪ על החשבון. לדבריו, הוא עובד 4 פעמים בשבוע בין 9:00 ל-12:00 ואין זה סביר כי קיבל פקס מהנתבע בשעה 12:00. השאלה היחידה בפני הינה האם נחתם זיכרון הדברים בין הצדדים בטרם התייעצה התובעת עם עורך הדין, או שמא, כדברי הנתבע, פנתה אליו התובעת רק לאחר שנחתם זיכרון הדברים. התובעת לא נקבה במועד מדויק בו פנתה אל הנתבע, לפני החתימה על זיכרון הדברים. הייתי נכונה לדחות את מועד הדיון, על מנת לזמן את עורכת הדין בן יוסף, שלטענת בעלה של התובעת, שלחה את זיכרון הדברים אל התובע, אולם התובעת לא ביקשה לעשות כן. לדברי בעלה של התובעת שלח הוא אל הנתבע את זיכרון הדברים באמצעות הפקס, ביום החתימה, בשעה 12:00, אך הוא לא המציא כל מסמך המאשר קבלת הפקס, על ידי הנתבע. הנתבע עצמו אמר כי עבד באותה תקופה עד השעה 12:00, וכי לא קיבל את הפקס. לפיכך, משלא הובא כל מסמך המאשר את משלוח הודעת הפקס, ואת העובדה שהנתבע קיבל את ההודעה, ומשבחרה התובעת שלא לזמן את עו"ד בן יוסף, לא שוכנעתי כי יש להעדיף גרסה אחת על פני האחרת. התובעת לא הצליחה להרים את נטל הראיה, להוכיח כי אכן פנו היא או בעלה, אל הנתבע, בטרם החתימה על זיכרון הדברים, ולא הוכיחה את תביעתה כנדרש. לאור האמור הריני דוחה את התביעה. ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין. עסקת מכר