בפני תביעה לביטול עסקה והשבת הסכומים ששולמו בגינה בסך של 26,620 ₪. ביום 20.04.11 רכשו התובעים מהנתבעת מוצרי ריהוט, ובין היתר פינת אוכל, בשווי כולל של 43,000 ₪. בכתב התביעה טענו התובעים כי רגל השולחן נשברה וכי צבע ריפוד הכיסאות הפך מלבן לוורוד. משכך, עותרים התובעים להשבת הסכומים ששילמו עבור שולחן האוכל בסך של 13,900 ₪ ושמונת הכיסאות בסך של 12,720 ₪. מנגד, טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי לאחר כתשעה חודשים מיום אספקת השולחן פנו התובעים בטענה כי רגל השולחן נשברה. לטענתה, התובע הודה בפני נציגיה כי גרר את השולחן וכתוצאה מכך נשברה הרגל. נציג שירות מטעם הנתבעת אשר בדק את השולחן מצא כי השבר נגרם בעקבות שימוש לא סביר ולאחר שהשולחן נגרר בצורה אגרסיבית. משכך, ומאחר ורגל השולחן נשברה כתוצאה מרשלנות התובעים, הסכימה הנתבעת לתיקון השולחן אך בכפוף לתשלום. עוד הוסיפה הנתבעת, כי התובעים רכשו את מוצרי הריהוט לאחר שבחנו אותם בקפידה כזהים לתצוגה בחנות. כמחווה שירותית ניאותה הנתבעת להחליף פעמיים את הכיסאות לאור טענות התובעים לפגמים בהם. הטענה באשר לפגמים בריפוד בכיסאות לא נטענה מעולם על ידי התובעים אלא אך בחלוף מספר חודשים ורק במועד בו הודיעו על שבירת רגל השולחן. דיון והכרעה: בדיון בפני העידו התובע ונציגי הנתבעת מר ציון שגב והגב' שרית פיינשטיין. התובעים הציגו במועד הדיון תמונות של פינת האוכל ואף הביאו עימם את רגל השולחן שנשברה וכיסא אחד מתוך שמונת הכיסאות. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, עיינתי בתמונות ובמוצגים שהוצגו ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן טעמיי. המסגרת הנורמטיבית החלה על יחסי הצדדים מוסדרת בהוראות חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר"), כאשר על המוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שהזמין, בהתאם למוסכם ביניהם, ובמקרה של אי התאמה, מוטלת האחריות על המוכר. סעיף 11 לחוק המכר קובע מהי אי התאמה, ובין היתר קובע כי: " המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם". בצד חובתו של המוכר, הוראות חוק המכר מטילות חובות גם על הקונה, וביניהן חובת הקונה לבדוק את הממכר מיד עם קבלתו (סעיף 13 לחוק המכר) וחובת הודעה מיידית על אי ההתאמה שנתגלתה (סעיף 14(א) לחוק המכר). אי מתן הודעה מיידית, בסמוך למועד הגילוי, יוצרת השתק אודות אי ההתאמה: "14. (ב) לא הודיע הקונה על אי-ההתאמה כאמור בסעיף-קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה". מן הכלל אל הפרט: מעדויות הצדדים ומעיון בתמונות שהוצגו עולה כי שולחן האוכל שרכשו התובעים מהנתבעת הינו שולחן אוכל כבד ומאסיבי. נציגת הנתבעת, הגב' פיינשטיין, העידה בדיון כי "...מדובר ברגל מעץ מלא, מדובר ב - 4 רגליים עדינות מאוד, על שולחן כבד מאוד ומאסיבי". כך גם העיד מר שגב ציון כי "הרגליים האלה מיוצרות בכל הארץ, מדובר ברגליים מאוד דקות, שולחן כזה צריך למשוך בעדינות ולא קורה כלום...". מעדות התובעים, אשר לא נסתרה, עלה כי רגל השולחן נשברה כתשעה חודשים לאחר שהשולחן סופק וכי התובעים פנו לנתבעת מיד לאחר שרגל השולחן נשברה. נציג הנתבעת העיד כי ניתנה לשולחן אחריות בת שנה, ואולם, אחריות הנתבעת חלה רק כאשר נעשה שימוש סביר ברהיט. לטענת הנתבעת הנזק נגרם כתוצאה משימוש לא סביר בשולחן, קרי: גרירתו בכוח על ידי התובעים תחת הזזתו בעדינות. לעניין זה העידו התובעים כי הזיזו את השולחן לצורך פתיחת הפלטה שעל השולחן. טענת הנתבעת לפיה גרירתו של השולחן מהווה שימוש בלתי סביר, אינה סבירה בעיניי. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת סילש: "שולחן אינו רכיב קישוטי, אלא שהוא בא לשמש את הרוכש אותו באופן סביר... הדעת נותנת כי פעולות, סבירות ורגילות של שימוש בריהוט, לא יותירו אחריהם סימן כלשהו. מקום בו תנאי בסיס זה אינו מתקיים, הרי שיש להכיר בכך שהמוצר שסופק פגום ביסודו" (ראה ת"ק (ראשל"צ) 31964-09-11 מאיה לייפמן נ' ריהוטי נצח - מרדכייב תרח, מיום 17.01.12, ). נוכח האמור לעיל, ושעה שהנתבעת מודה כי מדובר בשולחן כבד ומאסיבי בעל ארבע רגליים עדינות מאוד, אני קובעת כי לא התקיימו בשולחן התכונות הדרושות לשימושו הרגיל. לא יעלה על הדעת לומר כי על התובעים היה להימנע מהזזת השולחן או לעשות כן אך בעדינות בלבד, כהגדרת הנתבעת. הנתבעת אף אינה טוענת כי תכונותיו המיוחדות של הממכר, קרי רגליים עדינות המחייבות הזזת השולחן בעדינות, הוסבר לתובעים בעת הרכישה. התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות לתקן את השולחן בדרך של החלפת רגל השולחן, ואולם, הנתבעת התנתה התיקון בתשלום. סבורני כי בכך הפרה הנתבעת את ההסכם בין הצדדים. נטען על ידי נציגי הנתבעת כי הוצע לתובעים לתקן את הליקויים בשולחן בדרך של הדבקת הרגל השבורה ואולם, התובעים סרבו לכך. איני רואה בהצעה זו לתיקון הצעה ראויה. ספק אם הדבקת הרגל השבורה יש בה כדי לסייע שעה שמלכתחילה רגלי השולחן לא התאימו לשאת שולחן כבד ומאסיבי כגון דא. בנסיבות אלה, יש להורות על ביטול עסקת רכישת השולחן והשבת התמורה ששולמה עבורו. שונים פני הדברים ביחס לפגם הנטען על ידי התובעים ביחס לריפוד הכיסאות. התובעים לא הביאו כל ראייה שהיא, ובכלל זה חוות דעת, המעידה כי הכתמים בריפוד הכיסאות הינם כתוצאה מפגם במוצר. אין חולק כי הכיסאות הוחלפו כבר פעמיים וכי הצדדים חתמו על הסכם פשרה לפיו לא יהיו לתובעים טענות ביחס לכיסאות. התובעים לא הציגו כל ראייה שהיא, המעידה על פנייה לנתבעת במועד בו התגלו הפגמים בכיסאות, ואף לשיטתם התגלו הפגמים בכיסאות מספר חודשים לפני שפנו לנתבעת בעניין זה. זאת ועוד, התובעים טענו בדיון כי הובטח להם כיסא בריפוד עור ואילו הכיסאות שסופקו היו בריפוד דמוי עור. יש לדחות טענה זו. מעבר לכך, כי הטענה כלל לא נטענה בכתב התביעה ואף לא בא זכרה בכל מכתבי התובעים לנתבעת, הרי שעיון בטופס ההזמנה מעיד כי לא צוין כי הכיסאות יהיו מעור ויתרה מכך, בהסכם הפשרה בין הצדדים צוין מפורשות כי יסופקו כיסאות מסוג דמוי עור. ונוכח האמור לעיל, ונוכח חלוף הזמן מהמועד בו נתגלה הפגם בכיסאות כטענת התובעים ועד למועד פנייתם לנתבעת, ובשים לב לכך כי הימצאות הכתמים רק על משענת הכיסאות ולא על מושב הכיסאות, אשר כוסה על ידי התובעים בפלסטיק, תומך דווקא בטענת הנתבעת כי מדובר בכתמים שאין מקורם ביצור או בחומר ממנו עשוי הריפוד אלא כתוצאה מגורם חיצוני כלשהו, כגון ניקוי לא מתאים, אני דוחה התביעה בכל הנוגע לביטול עסקת הכיסאות. נוכח האמור לעיל, אני מורה על ביטול העסקה בכל הנוגע לשולחן האוכל בלבד. כיוון שהתובעים השתמשו בשולחן מאז שסופק להם ביום 20.04.11, ובשים לב לכך כי בהתאם לטופס ההזמנה ניתנה לתובעים הנחה כוללת על העסקה, אני קובעת כי על הנתבעת להשיב לתובעים סך של 10,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כנגד ביצוע התשלום, זכאית הנתבעת, בתיאום עם התובעים, לקחת את השולחן מביתם של התובעים כאשר בעלות ההובלה תישא הנתבעת. נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות. רהיטים (תביעות)