הרקע והצדדים ביום 25.2.12 בעת שבנם של התובעים (להלן: "הבן") פנה שמאלה לכיוול חניית בית התובעים, פגע בו בצידו השמאלי רכב הנתבעת. רכב התובעים נפגע לכל אורך צידו השמאלי ואילו רכב הנתבעת נפגע בפינה קדמית - ימנית. 2. מאחר שהתובע פוצה על ידי המבטחת שלו, הוא עתר לפיצוי בגין השתתפות עצמית בנזק של 1,882 ₪, הוצאות כינון הפוליסה בסך 316 ₪, בהפסד הנחת העדר תביעות בסך של 650 ש"ח ובפיצוי בגין השתתפות עצמית בירידת ערך בסך 949 ₪ - סה"כ נזקים ממשיים בסך 3,797 ₪, וכן ביקש לחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 500 ₪. הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") נסעה בנתיבה כנדרש, לפתע הגיח רכב התובעים מימין, סטה שמאלה לצורך כניסה לחניה, התפרץ לנתיב נסיעת רכב הנתבעת ופגע בה ברשלנותו. בדיון שנערך בתאריך 14.11.12 העידו התובעת (שישבה ברכב בעת התאונה) הבן והנתבעת. הנתבעת הגישה לבית המשפט תמונות נזק - נ/1, וכן העתק הודעה על תאונת רכב - נ/2. עדותה של התובעת בדיון ועדותו של הבן, היו דומים מאד ותמכו האחד באחר. על פי עדות הבן, ראה את רכב הנתבעת מתקרב מאחוריו, לאחר מכן עצר ואותת שמאלה, חיכה שהרכבים בנתיב הנגדי יחלפו ואז החל לפנות לעבר החניה, והנתבעת פגעה בו בצד שמאל עם הפינה הקדמית - ימנית של רכבה. התובעת העידה כי הנתבעת יצאה מחניית ביתה מרחק של 30 מטר ממקום התאונה ונסעה ככל הנראה במהירות לאחר "שהאיצה מהר מאד". גרסת הנתבעת כפי שהועלתה בפני בית המשפט - בשונה מהגרסה שבכתב ההגנה - היתה כי היא נסעה מאחורי רכב התובעים. כאשר הבן אותת ימינה, שם חונים רכבים, היא אותתה שמאלה, עברה לנתיב הנגדי לעקיפה משמאל לרכב התובעים וזאת כאשר לא היו רכבים אחרים באותו נתיב. לטענתה, רכב התובעים פגע בה במהלך העקיפה והוא זה שנכנס לתוך חזית רכבה. הנתבעת הדגימה את אופן קרות התאונה, לגרסתה, באמצעות מכוניות צעצוע - וגם בהדגמה זו הראתה כי רכב התובעים נוסע הצידה ופוגע עם צידו השמאלי בחזית רכבה. דיון והכרעה 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני קובעת כי החלק הארי של האחריות מוטל על הנתבעת, אם כי גם לבן אחריות לאירוע ולתוצאותיו. 7. אזכיר כי גרסת הנתבעת בכתב ההגנה היתה כי נסעה בנתיב נסיעתה - גרסה השונה מגרסתה כפי שהועלתה בדיון. חזקה שכתב ההגנה נוסח בהתאם למידע שנמסר על ידי הנתבעת ויש לזקוף לחובתה את הבדלי הגרסאות. מעבר להבדלי הגרסאות, עדותה של הנתבעת לא היתה מהימנה עלי. לטענת הנתבעת היא נסעה בנתיבה כאשר הרכב שלפניה אותת ימינה. לרכב התובעים ה"פניה" ימינה היא לנתיב חניה, ולא מדובר בפניה ממש. הנתבעת המשיכה ישר כשהיא עוברת לנתיב הנסיעה הנגדי - כך שהנתיב הנגדי הפך למעשה ל"נתיב נסיעתה". כפי שהגדירה זאת נציגת הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת": "אנו טוענים שלצורך העניין הנתיב השמאלי שימש כנתיב נסיעתה של הנתבעת 1 ועל כן כמחויב על פי תקנה 40א לתקנות התעבורה כאשר רכב מבקש לסטות מנתיבו עליו לוודא כי הנתיב פנוי לחלוטין...". לטענת הנתבעת, נסע הבן באופן פתאומי (בנסיעה הצידה כפי שהדגימה לבית המשפט), וכאשר רכב התובעים הוא בזווית של 90 מעלות ביחס אליה הוא פגע בחזית רכבה. עם תיאור זה יש יותר מבעיה אחת: בהדגמת האירוע במכוניות הצעצוע הדגימה הנתבעת, כמו גם התובעת והבן, כי הנתבעת נסעה במהירות רצופה בנתיב הנגדי וכלל לא ברור מתי והיכן בחרה לעבור לאותו נתיב לצורך עקיפת רכב התובעים. בהחלט אפשרי כי כבר מרחוק ראתה הנתבעת את רכב התובעים נעצר, ומבלי לשקול את משמעות העצירה או לבדוק את כיוון האיתות, סטתה מיד לנתיב הנגדי כדי לעקוף את הרכב המפריע לנסיעתה הרצופה. זאת ועוד, רכב התובעים נפגע לאורך צידו השמאלי כאשר רכב הנתבעת נפגע בפינה הימנית קדמית שלו ולא לכל אורך החזית כפי שהדגימה הנתבעת. ההדגמה שביצעה הנתבעת, באופן וודאי בשים לב למיקומי הנזק, אינו מייצג את אופן האירוע, לא כל שכן מאחר וברור שרכב התובעים לא נסע הצידה. מכאן יש להסיק כי (לכל הפחות) כי הנתבעת אינה זוכרת, או שאינה מבינה, את נסיבות האירוע. 8. את אחריותה של הנתבעת אני קובעת על בסיס האמור לעיל, וכן בשל אלה: ראשית, הנתיב השמאלי שהיווה עבור הנתבעת נתיב עקיפה, לא היה יותר מכך. זה לא היה "נתיב נסיעה" והנתבעת כשהיא בעקיפה בנתיב הנגדי, חייבת משנה זהירות הן לרכב שהיה לפניה והוא מאותת לפניה (ואף אם לפניה ימינה, לגרסתה) והיא אינה יכולה לנסוע בבטחה במהירות נסיעה רגילה בנתיב זה. שנית, הספיקה לראות את הרכב משתהה, עברה לנתיב הנגדי, ועברו עוד מספר שניות עד שרכב התובעים ביצע חלקית את הפניה שמאלה - כך שבהתאם לדברי הנתבעת, נית ןלהסיק שהיתה במרחק משמעותי אחרי הבן שעה שעצר ואותת לפנייה. לו רצה הבן (כפי ששיערה הנתבעת) לחנות מצד ימין, לא היה צורך בהמתנה ממושכת כזו. בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת במרחק משמעותי מרכב התובעים והיא מבחינה כי הרכב לפניה עוצר, עליה לשקול את האפשרות שהוא מבקש לפנות שמאלה וטועה בכיוון האיתות. נציגת המבטחת בחקירתה הנגדית העלתה את הסברה כי מאחר והפניה הפכה להרגל, ייתכן והאיתות לא הופעל כלל או שהופעל לכיוון ההפוך. התובעת והבן שניהם שללו אפשרות זו. שלישית, תמונות הנזק תומכים בגרסת התובעים. אמנם, נציגת המבטחת טענה כי אורך הנזק ברכב התובעים מעלה כי הבן לא הצליח לעצור את רכבו באופן מיידי, ולגישתה יש בכך כדי להוכיח את אחריותו לאירוע. אינני מקבלת עמדה זו. אין חולק כי רכב התובעים לא היה בנסיעה מהירה, שכן "השתהה" בנתיב נסיעתו ורק בסמוך מאד לפני הפגיעה (כך לטענת הנתבעת) החל בפניה שמאלה. עם זאת, הפגיעה בשני כלי הרכב הינה פגיעה משמעותית. כאשר נשללה האפשרות שרכב התובעים היה בנסיעה מהירה, הרי שאין מנוס מהמסקנה כי הפגיעה בהיקף זה מעידה על מהירות נסיעה משמעותית של הנתבעת, אשר חורגת מהסביר בשים לב לנסיבות, למקום ולדרך. 9. עם זאת, גם לבן אחריות תורמת לאירוע ולתוצאותיו. בקביעת מידת האשמה המוטלת על הבן התחשבתי בין היתר בעובדה כי נסיעת הנתבעת כאמור לעיל היתה נסיעה מהירה יחסית למצופה ולפיכך, הופעתה מצד שמאל של רכב התובעים היתה מהירה. עובדות אלה משליכות על מידת האחריות של הבן, אך אינן פוטרות אותו מכל אחריות לתאונה זו. התובעת ובנה העידו שניהם - ובכך תמכו בעדות הנתבעת - כי הנתבעת היתה בנסיעה כאשר רכבה נמצא כולו בנתיב הנסיעה הנגדי. הבן העיד עוד, כי לא ראה את הנתבעת סוטה מנסיעתה מאחוריו ועוברת לנתיב הנגדי. מכאן ניתן להסיק כי הבן לא בדק את הדרך מאחוריו ממש בסמך לפני שהחל בפניה שמאלה, אלא הסתפק בכך שראה כמה שניות קודם לכן את רכב הנתבעת מאחוריו. בכך הוא נטל על עצמו סיכון ויצר סכנה תחבורתית שיש בה משום "אשם תורם". לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני קובעת את אחריות הנתבעת בשיעור של 85%, ואת אחריות הבן (נהג רכב התובעים) בשיעור של 15%. הנזקים 9. על בסיס אישור ההפסדים שצורף לכתב התביעה, ובהעדר כל ראיה סותרת, אני מקבלת את הטענה לנזקים ישירים בסכום של 3,797 ₪. סוף דבר 10. התביעה מתקבלת ברובה. הנני מורה לנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 3,227 ש"ח (המהווים 85% מסכום הנזק הישיר כמפורט לעיל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 10.07.12 ועד לביצוע התשלום בפועל. כמו כן תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון גם את שכר הבטלה של הבן שהגיע למסור עדות. הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.רכבפיצוייםביטוח רכבפוליסהכינון