השארת דירה לא נקיה בסיום השכירות

הרקע והצדדים הנתבעים היו דיירים בדירה השייכת לתובעים, ולטענת התובעים כאשר פינו הנתבעים את המושכר, נותרו חייבים סכומים שונים בשל יתרת דמי שכירות והוצאות המוטלות עליהם כדיירים, וכן הותירו אחריהם נזקים וחוסרים בציוד הדירה. הנתבעים טענו כי השאירו את המושכר במצב נקי ומסודר כעת הפינוי, וכי התובעים סירבו להגיע למקום לוודא כי המושכר במצב האמור ולבצע גמר חשבון כולל סגירת מונים. בדיון העידו התובעת, הנתבע וכן סבה של הנתבעת. הסב סיפר כי ביקר במושכר יום לפני פינויו וראה כי הנתבעים מנקים ומקרצפים את המקום הן מבפנים והן מבחוץ, ותמך בעדותו במכלול גרסת הנתבעים כפי שפורטה בכתב ההגנה. הנתבע טען כי תמונות שהציגה התובעת אינן קשורות לתקופה בה גרו בדירה התובעים, ואינן מעידות על מצב הדירה כאשר פינו אותה. הנתבע טען - והתובעת אישרה טענה זו - כי שילם את תשלום השכירות עד יום פינוי- 9.2.12. הנתבע הסכים כי נותר יתרה בגין חשבון חשמל והוט על סך כ- 200 ₪. דיון והכרעה 4. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". הפסיקה קבעה לא פעם כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע - הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו - לא יוכל לזכות בתביעתו והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגירסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. מכאן, כי מקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני קובעת כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את התביעה, ודין התביעה להידחות, ואפרט נימוקיי. 5. חוב דמי השכירות הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה התייחס לתקופה שהסתיימה ביום 30.04.10 ולפיכך אין בו כדי להוכיח את כלל ההסכמות וההתניות בין הצדדים בנוגע לתקופת השכירות לאחר מועד זה. לא הובאה כל ראיה לכך כי סוכם על המשך שכירות לתקופה מסוימת כלשהי, או כי היה על הנתבעים להישאר לתקופה של חודשים מלאים דווקא. בכתב התביעה דרשו התובעים תשלום של הנתבעים על הפרש חיובים בגין חשמל ו"הוט" עד ליום הפינוי בלבד. ברי כי החיוב של "הוט" אינו פוסק ביום פינוי המושכר, וגם צריכת חשמל עשויה להמשיך לאחר פינוי המושכר, וזאת כאשר נותרים מוצרים חשמליים בדירה שעובדים (כדוגמת המקרר, ממיר וכד'), למרות זאת התובעים לא דרשו מהנתבעים לשלם חיובים אלה עד לסוף החודש. מכאן יש להסיק כי גם לגרסת התובעים לא כל התשלומים היו מחויבים למשך חודש שלם ולא ברור מהו הבסיס לטענתם שהנתבעים חייבים בתשלום דמי שכירות עד סוף החודש, ולאחר מועד הפינוי בפועל של המושכר. 6. חוב תשלומים אין חולק כי הנתבעים חייבים לשאת בתשלומים עבור חשמל ו"הוט" לתקופה שעד הפינוי. התובעים קבעו בכתב התביעה כי החוב עומד על 150 ₪ . הנתבע בהגינותו ציין הערכה בסכום מעט גבוה מכך, על הנתבעים לשלם את הפרשי החיובים האמורים, כמפורט להלן. 7. נזקים לתכולת הבית כאשר שקלתי את טענות התובעים לענייןזה, לקחתי בחשבון כי על פי תנאי הסכם השכירות, אחריות הנתבעים (הדיירים) בגין התכולה, אינה חלה על "בלאי סביר". הסדק במשענת מיטת השיזוף: מדובר במיטת שיזוף, עשויה פלסטיק ומוצבת בגג, ולפיכך חשופה לפגעי מזג האוויר. ככל שהסדק לא קדם לתקופת השכירות (כפי שטענו הנתבעים והסב), הרי שהוא בבחינת נזק הנובע מבלאי סביר ולא מפגיעה מכוונת או שימוש בלתי ראוי מצד הנתבעים. העדר חלק מהציוד במושכר: טענה לחוסרים בציוד שהיה במושכר עם תחילת תקופת השכירות, לא הוכחה, למעט חוסרה של הטלוויזיה, בה הודו הנתבעים. עם זאת, הנתבעים ציינו בכתב התביעה כי השאירו במושכר טלוויזיה אחרת - גדולה יותר מזו שנזרקה באישורם של התובעים (גרסה שנתמכה בעדות הסב) - וטענה זו לא הוכחשה על ידי התובעים. לפיכך אני קובעת כי עדותם של הנתבעים בעניין זה מהימנה ומתקבלת על דעתי, ואין עליהם חובת פיצוי בגין הטלוויזיה ש"הוחלפה" באחת גדולה יותר. נזק לדלת הרשת: נזק זה לא הוכח. בין התמונות הרבות בת/1 נכללו מספר תמונות בהן נראית דלת רשת מונחת על צידה. לא נראה שהדלת ניזוקה או כי היא "מטונפת" כפי שטענו התובעים. הלכלוך במושכר: חרף התמונות הרבות בת/1, רשי שלמעט תמונות של לכלוך צואת יונים בגג, לא מצאתי כל ראיה לכך כי הדירה הושארה כשהיא מלוכלכת או כי היה צורך לצבוע את הדירה. סבה של הנתבעת העיד כי ראה את הנתבעים מנקים ("מקרצפים", לדבריו) את הדירה בטרם הפינוי, ולא הובאה כל ראיה או ראשית ראיה לסתור דברים אלה. לא הוצגו בפניי קבלות המעידות על תשלום לביצוע עבודות ניקיון או צביעה, או אפילו קבלה עבור רכישת צבע. סוף דבר 8. על הנתבעים לשלם לתובעים את החוב שנותר בגין יתרת החיובים המוטלים על הדירה בין חשמל וכבלים. התובעים העמידו אותו על 150 ₪, ככל הנראה בערכים ליום הפינוי. הנתבעים העריכו את החוב בכ- 200 ₪. בנסיבות אלה, אני מעריכה סכום זה בערכים להיום בסך כולל של 200 ₪. סכום זה ישולם לתובעים בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה אצל הנתבעים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. 9. יתר טענות התובעים נדחות. בנסיבות אלה, בהן מרבית טענות התובעים נדחו והתשלום שהוטל על הנתבעים הוא מינימאלי, הרי שאין מקום לפסיקת הוצאות לטובת התובעים. הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.מקרקעיןשכירות