1. התובע הזמין דלתות מהנתבעת, אשר לא סופקו במועדם ובשל כך, נגרם לתובע הפסדי דמי שכירות למשך חודשיים בסך של 9,000 ₪ וכן נזק נוסף בסך של 460 ₪ עבור תשלום ששילם התובע עבור רפפה, שלא סופקה ובגין עוגמת נפש וזלזול מצד הנתבעת. 2. הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע, שכן דרישת הפיצוי משוללת יסוד ומופרכת, משום שהתובע הוא זה שגרם לדחיות במועדי ההתקנה ואילו הנתבעת מילאה אחר כל התחייבויותיה - כפי שיובהר להלן: א. הנתבעת עשתה מירב המאמצים לספק הדלתות בהתאם להזמנה ואף תיאמה עמו את יום 27.11.11 על מנת לקחת מידות בדירתו ולאחר לקיחת המידות, תואמה, לבקשת התובע, התקנת הדלתות ליום 22.1.12, אך מסיבות השמורות עם התובע, הוא דחה את מועד ההתקנה ליום 1.3.12. לאחר מכן, ביקש התובע מספר דחיות נוספות, עד שתואם מועד חדש ליום 18.4.12. ב. א) במועד ההתקנה התלונן התובע על פגמים שנתגלו, לדעתו, בחלק מהדלתות ובתגובה לכך, קבעה הנתבעת מועד התקנה נוסף ליום 5.6.12 לתיקון הליקויים - ללא עלות תוספת מחיר. במועד ההתקנה הנוסף, הושלמה ההתקנה של כל המוצרים לשביעות רצונו המלאה, למעט הרפפה שלא סופקה ולא הותקנה באותו תאריך. ב) במהלך חודש יוני 2012, הסבירו נציגי הנתבעת לתובע, שהרפפה אינה מתאימה להתקנה בדלת המסוימת עליה ביקש להתקינה ולפיכך, היה על הנתבעת לזכות את התובע במחיר הרפפה בסך של 406 ₪ - שנשלח לתובע ביום 20.7.12 באמצעות שיק. 3. בתחילת הדיון, הצהיר מר שיינר חגי, נציג הנתבעת, שסמנכ"ל התפעול של החברה יצר קשר עם התובע והציע לו פשרה של 2,000 ₪ ואילו התובע סרב. גם בית המשפט ניסה עדיין לפשר בין הצדדים, אך הניסיון לא צלח. (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 8- 9). ציינתי זאת, בתחילת נימוקי פסק הדין, רק משום שהייתה הצעה כזאת, ברם לאחר שהצדדים לא הגיעו לידי פשרה, הרי שבית המשפט חייב להתעלם מפשרה המוצעת, שכן אין כל חובה על צד זה או אחר להתפשר ואם צד מבקש להמשיך את הדיון המשפטי - זכותו ועליו לקבל את יומו בבית המשפט. עם זאת, בבוא בית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, עליו להתייחס אך ורק לחומר הראיות ולעובדות המוצגות בפניו ורק לאורם יש לבדוק ולהכריע האם התובע הוכיח את תביעתו, שכן אם התובע מוכיח תביעתו - זכותו לקבל הסעד המבוקש ואם לא הוכיח את המוטל עליו להוכיח במשפט אזרחי - דין התביעה להידחות. 4. ולגופו של עניין, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות הנוסף ולאחר שקילת כל חומר הראיות אני מחליט כדלקמן: א. א) הנתבעת אינה מכחישה את טענת התובע, שאותה רפפה שהוזמנה על ידו ושבעדה שילם סך של 406 ₪ (ולא 460 ₪ כפי שציין בכתב התביעה) לא סופקה לא במועד המוזמן ולא סופקה כלל, אך הנתבעת טענה גם, שהיות והגיעה למסקנה שהרפפה אשר הוזמנה לא התאימה להתקנה, החזירה לתובע את הסכום ששילם בעדה - זאת באמצעות שיק מיום 20.7.12. ב) בנוסף לכך וכפי שעולה מכתבי הטענות, מקבל אנוכי את טענות התובע, שבנוסף לאי אספקת הרפפה, גם הלין התובע על פגמים בשתי דלתות והנתבעת מאשרת, שבעקבות תלונה זו תואם מועד עם התובע על מנת שנציגי הנתבעת יגיעו לדירתו והליקויים תוקנו. (ראה במכתב הנושא תאריך 6.5.12 אשר צורף לכתב התביעה וראה גם בסעיף 4 לכתב ההגנה) ג) לכן, ניתן לומר, שעצם אי אספקת הרפפה והצורך לבצע תיקוני פגמים שהתגלו בדלתות חדשות שהיו צריכות להתקבל ללא פגמים, גרמה לתובע טרחה ובזבוז זמן בפניותיו אל הנתבעת בכל הקשור לרפפה ולתיקוני הדלתות, אך אין בין זה ובין הגשת תביעה בסכום של 9,406 ₪ ולא כלום. ב. אני מקבל את טענת הנתבעת, שדרישת הפיצוי של התובע היא משוללת יסוד ועלי גם להוסיף, שתביעת הסכום, כפי שנתבע בכתב התביעה נתבע כך על דרך הסתם מבלי להוכיח אף עובדה הקשורה לתביעת סכום זה: התובע לא הוכיח שלא יכול היה להשכיר הדירה רק בשל התנהלותה של הנתבעת, התובע לא הוכיח שהייתה באפשרותו להשכיר הדירה ורק בשל איחור באספקה לא השכיר וקל וחומר, שהתובע כלל לא הוכיח את גובה דמי השכירות הנתבעים על ידו. ג. קורה לא פעם, שתובע מגיש תביעה בלתי מפורטת קובע סכום, ככל שידבנו ליבו, תוך הנחה שדי בכך כדי שבית המשפט יעניק לו הסעד המבוקש. לתובעים כאלה, משיב בית המשפט, שתובע חייב לדעת, שעל אף שבית משפט לתביעות קטנות "מגמיש" את דיני הראיות מאלו החלים בבית משפט השלום, עדיין נשמר הכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה" ולכן תובע המגיש תביעה לבית המשפט חייב להוכיח את עובדות התביעה ואת הסעד המבוקש - הכל במידת ההוכחה החלה עליו בבית המשפט. 5. סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני קובע, שאכן לתובע נגרם אי נוחות, טרחה ובזבוז זמן בכל הנוגע לטיפול ברפפה וכן בקבלת דלתות עם פגמים - גם אם אלה תוקנו לאחר מכן לשביעות רצונו של התובע ורק עבור שני אלה, מגיע לתובע פיצוי מהנתבעת. לאחר ששקלתי מה גובה הפיצוי ההולם והמדתי בנדון דנן, הגעתי למסקנה שבהתחשב בעובדה, שנציגי הנתבעת נענו די מהר לקריאות התובע בכל הנוגע לתיקון הדלתות, אני קובע פיצוי בסכום של 500 ₪. אי לכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 1.7.12 ועד התשלום בפועל. (כמובן, שאם התובע טרם קיבל החזר הסכום ששילם עבור הרפפה - על הנתבעת להשיב לתובע הסכום ששילם עבור הרפפה). למעט הסכם הנ"ל - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. צרכנותפיצוייםחוק הגנת הצרכן