החלפת נהנה בתוכנית חיסכון

התובע הגיש תביעה על סך 14,151 ₪. לטענת התובע, חסך בתכנית החיסכון "גחלת, גמול חסכון לחינוך" בניהולה של הנתבעת. תכנית החיסכון נפתחה על ידי התובע בשנת 1981, כשהנהנית הייתה בתו של התובע, X. התכנית מעניקה לחוסכים ריבית של 7% לשנה, כאשר מטרת השימוש בכספי חסכון היא ללימודים ו-5% כשהשימוש בכספי החיסכון הוא למטרה אחרת. מעיון בנספח ג' לכתב ההגנה, עולה כי התכנית נפתחה על ידי התובע רק בשנת 1985, וכי בתו, X נולדה ביום 11.7.84, כך שכפי הנראה נפלה שגגה בכתב התביעה שהגיש התובע. בדיון בפני, טען התובע כי התכנית אכן נפתחה על ידו בשנת 1985. לטענת התובע בחודש נובמבר 2011 ביקש למשוך כספים ולשנות את שם הנהנית לבתו, X. ביום 1.12.11, כשלושה שבועות לפני המועד האחרון למשיכת הכספים, שלח התובע אישור גמר לימודים של בתו X וביקש לקבוע אותה כנהנית. מהמסמכים שצורפו לתיק, ומהאמור בכתב ההגנה, עולה כי התובע פנה לנתבעת, בבקשה למשוך את הכסף, רק לאחר שזו הודיעה לו כי התכנית הסתיימה, וכי עליו למשוך את הכסף. הנתבעת סירבה לאשר את החלפת הנהנית, וזאת מבלי לנמק. ביום 6.12.11 שוחח התובע עם נציגי הנתבעת שסירבו להעביר לידיו העתק נהלים של הנתבעת. לאחר שפנה התובע בבקשה לשחרר כל סכום שאינו שנוי במחלוקת, וזאת לאור טענת הנתבעת, כי אם לא ימשוך התובע את הכסף, יועבר הכסף לחשבון, ממנו יקשה על התובע למשוך אותו, הועברו לידיו הכספים לפי ריבית בשיעור של 5% לשנה בלבד. לטענת התובע, הנתבעת הינה רשות ציבורית או מעין ציבורית ועליה לפעול בסבירות ובהגינות ובשקיפות. הנתבעת הגישה את כתב הגנתה ביום הדיון. לטענת הנתבעת, הגיעה התכנית לסיומה ביום 11.7.11 ומאז אותו יום ואילך לא ניתן היה לשנות את שם הנהנית. עוד טענה הנתבעת, בכתב ההגנה, כי בעקבות הודעתה לתובע, לפיה הסתיימה תקופת החיסכון, פנה התובע לנתבעת, בבקשה לשחרר את כספי החיסכון. במהלך הדיון הפנה התובע את בית המשפט לסעיף ג (4) לתנאים הכלליים לתכנית החיסכון לחינוך גבוה באמצעות "גחלת" (להלן: "התנאים"), ולפיו "חוסך רשאי, בהסכמת הקופה בכתב להחליף את הנהנה באחר". סעיף א' לתנאים קובע כי מטרת התכנית היא לקבל חסכונות במשך תקופה ארוכה "לשם צבירת כספים לכיסויין של הוצאות הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה כולן או בחלקן ו/או חלק מהוצאות המחיה ודיור בעת הלימודים". סעיף ד (4) לתנאים קובע כי חוסך רשאי להאריך את תקופת החסכון. בכפוף לסעיף (1) לפיו לא תעלה תקופת החיסכון על עשרים שנה. לטענת הנתבעת, התכנית נפתחה על ידי עיריית תל אביב מתוך חשיבה סוציאלית, לסייע לאנשים שונים לממן את לימודיהם האקדמאיים של ילדיהם או נכדיהם. התכנית החלה בשנת 1985 ומועד סיומה לטענת הנתבעת, היה 11.7.11. הוסיפה הנתבעת בכתב ההגנה וטענה כי בחודש אוקטובר 2011 נשלחה לתובע בדואר רשום הודעה לגבי סיומה של תקופת החיסכון, ובה נאמר בין היתר, כי תמה תקופת הזכאות להטבות כלשהן מכח התכנית. לטענת הנתבעת, הזכות להחלפת הנהנים הינה הטבה מכח התכנית. לטענת הנתבעת, לא כתב התובע בקשה להחלפת הנהנית, אלא כתב בבקשה את שמה של בתו האחרת, וזאת מבלי שהגיש בקשה להחלפת הנהנית על פי התכנית. רק לאחר שהפנה נציג הנתבעת את תשומת לב התובע לשינוי השם, ביקש התובע לשנות את שם הנהנית. לכתב ההגנה צורפה דוגמת מכתב, שנשלח על פי הטענה לחוסכים, בשנת 2003, ממנו עולה כי בנק ישראל הורה לנתבעת להודיע לחוסכים, אשר השלימו את תקופת החיסכון (ההדגשה אינה במקור ת.ק), על פי תנאי התכנית, ואשר גיל הנהנה על פי התוכנית הינו 27 שנים לפחות, על סיום תקופת החיסכון בחשבונם. חוסכים כאמור נדרשו למשוך את כספם. נספח ג' שצורף לכתב ההגנה, הינו תעודת חסכון לחינוך גבוה, לפיה מתחייב החוסך (הוא התובע) לחסוך במשך 240 חודשים, דהיינו, במשך 20 שנה. מנספח ב' שצורף לכתב ההגנה, עולה כי התכנית נפתחה בשנת 1985. מכל האמור עולה כי התכנית נפתחה בשנת 1985, למשך 20 שנה, וכי תקופת החיסכון טרם הסתיימה. דומה כי נפלה טעות אצל הנתבעת, שסברה כי על פי המכתב, שנשלח לחוסכים בשנת 2003, הרי שעם מלאת 27 שנים לנהנה, תמה תקופת החיסכון. על פי המכתב, שכאמור רק דוגמא ממנו צורפה לכתב ההגנה, הרי שיש צורך בשני תנאים מצטברים, האחד, שהסתיימה תקופת החיסכון, והשני - מלאת 27 שנים לנהנה. כאמור, עולה מנספח ג' לכתב ההגנה, כי התכנית הינה למשך 20 שנה, ואלה טרם הגיעו לסיומן. בנספח ח' לכתב ההגנה, צורף הפרק הרלוונטי, בנוהל העוסק בטיפול שוטף בחסכונות, בקשר להעברת חיסכון בין נהנים. מנספח זה עולה כי ניתן להעביר את הזכויות לנהנה אחר, במטרה לאפשר מתן כספים ללימודים לבני משפחה, כאשר בהם הילד, שעבורו נפתחה התכנית, אינו לומד. עוד נאמר כי ניתן לבצע את ההעברה, כל עוד לא קיבל החוסך מכתב המורה לו למשוך את כספי התכנית, מאחר והגיעה לסיומה. במהלך הדיון הפנה נציג הנתבעת לנספח א' לכתב התביעה ובו נאמר כי הסתיימה תקופת החיסכון וכי תמה תקופת הזכאות להטבות וכי יש למשוך את הכסף. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו להם, הריני סבורה כי דין התביעה להתקבל. לא הוכח בפני כי התכנית אכן הסתיימה. מהמסמכים שהוגשו, וכן מטענות הצדדים עולה כי התכנית נפתחה בשנת 1985 למשך שנתיים, לפיכך טרם הסתיימה. בנספח ב' לכתב ההגנה נטען כי התכנית הגיעה לסיומה בחודש יולי 2011, עם זאת בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, וכן במהלך הדיון, לא הסבירה הנתבעת מדוע הסתיימה התכנית בשנת 2011, בניגוד לאמור בנספח ג' לכתב התביעה, ממנו ניתן להבין כי התכנית נפתחה למשך 240 חודשים, דהיינו - למשך עשרים שנה, החל משנת 1985. לטענת נציג הנתבעת הרי משהסתיימה תקופת החיסכון, תמה תקופת הזכאות להטבות. רשימת התנאים הכלליים לתכנית החיסכון לחינוך גבוה באמצעות "גחלת", כפי שצורפה לכתבי הטענות מאפשרת, כאמור, לחוסך, להחליף, בהסכמת הקופה בכתב, את שם הנהנה. אפשרות זו אינה מצוינת במסגרת ההטבות, ולא נאמר בה כי ניתן לעשות כן, כל עוד לא קיבל החוסך הודעה על סיומה. מכאן שחוסך עשוי לחשוב, שכל עוד לא משך את הכספים, יכול הוא, לאור מטרות התכנית, להחליף שם נהנה. (עיון בנהלי התכנית, שצורפו כנספח ח' לכתב ההגנה, מעלה כי האפשרות, שחוסך יבקש לשנות את שם הנהנה, לאחד מילדיו האחרים, במידה והילד, על שמו נפתחה התכנית, לא למד, היא שאפשרה את החלפת הנהנה. הנהלים אינם מאפשרים לעשות כן לאחר משלוח הודעה לחוסך, כי התכנית הגיעה לסיומה) פרק ו' לרשימת התנאים הכלליים לתכנית החיסכון מתייחס להטבות, הניתנות לנהנים. האפשרות להחליף את שם הנהנה, אינה נמנית כאמור עם ההטבות, אלא מנויה בסע' ג' לתנאים, הנושא כותרת "חוסכים ונהנים". ספק בעיני אם האמור בנהלים, לפיו ניתן להחליף שם נהנה, כל עוד לא קיבל החוסך הודעה לפיה הסתיימה התכנית, עולה בקנה אחד עם התנאים הכלליים האמורים, לאור מטרות התכנית. אין מחלוקת כי מטרת התכנית הינה לאפשר חסכון לחינוך גבוה, וכי בקשתו של התובע, לשנות את שם הנהנה, לאחר שהמציא אישורים, לפיו עמדה בתו בדרישות המכללה למינהל, עולה בקנה אחד עם מטרות התכנית. לאור העובדה שלא הוכח בפני כי אכן התכנית הסתיימה, לא מצאתי לנכון לדון בשאלה האם הוראת הנוהל הפנימי, לפיהן ניתן לבצע את העברת הזכויות לאחר, כל עוד לא קיבל החוסך הודעה כי עליו למשוך את הכספים, הינה מחייבת, (כל עוד לא משך החוסך את הכסף). כשלעצמי אני סבורה, כי לאור מטרות התכנית, לאור התנאים הכלליים, לאור העובדה שעם ההודעה על סיומה של התכנית, מודיע נוסח ההודעה כי אין עוד זכות לנצל הטבה, כשהזכות להחלפת שם נהנה, אינה מוגדרת בסעיף ההטבות, ולאור העובדה שהחלפת שם נהנה אינה משנה דבר וחצי דבר, אלא מאפשרת לחוסך לקבל את כספו בדיוק למטרה לשמה חסך, הרי ספק אם נוהל זה מחייב. לאור כל האמור, הריני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 14,151 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 500 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תוכנית חיסכון