בפני תביעה לתשלום סך 14,079 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק והוצאות שנגרמו לה עקב מחדלי הנתבעת. לגרסת התובעת הוזמן על ידה נופש במלון הנתבעת באילת בין המועדים 15.5.12 עד 20.5.12 ובתיאום עם משפחת חבר בנה. התובעת מדגישה כי ההזמנה נעשתה פעמיים, פעם דרך חברת ארקיע, אח"כ נאלצה לבטל בשל אילוצי עבודה וכשאלו נפתרו חזרה והזמינה את הנופש הפעם דרך אתר הנתבעת מה שמחזק לטענתה את גמירות דעתה ביחס לנופש במלון הנתבעת דווקא. ההזמנה נעשתה על סמך מצגים באתר הנתבעת באינטרנט על פיהם עולה שמדובר במלון משופץ ברמה של 4 כוכבים. כשהגיעו התובעת ובני משפחתה למלון גילו שמדובר במלון מיושן, מלוכלך, חדרם היה קטן, צפוף, מזוהם ומלא בכתמי עובש ורטיבות, הריהוט היה ישן, מלוכלך ושבור והמקלחת לא הייתה לא משופצת, לא נקיה ולא דמתה במאומה למה שהוצג באתר האינטרנט. התובעת צירפה תמונות מאתר האינטרנט ותמונות שצילמה בחדרה שבבית המלון. מעבר לכך טוענת התובעת כי בחדרים סמוכים התנהל על פי התרשמותה בית בושת למרות שהמלון מציג עצמו כמתאים לאירוח ילדים. משפנתה התובעת לטענתה למנהל המשמרת על מנת שיחליף חדרים נענתה כי אין במלון חדרים פנויים ועליה להסתפק במה שקיבלה. התובעת טוענת כי היות והיה מדובר ביום חמישי בשבוע בשעות הערב וכבר הגיעו לאילת מחיפה, פנתה למלונות רבים באזור ברם הסתבר שבשל כנסים ואירועים התפוסה מלאה, בלית ברירה נאלצה לקחת חדר יקר במלון רויאל ביץ' שהיה היחיד הפנוי ושעלותו 6,250 ₪ ל-3 לילות. התובעת צירפה מסמכים המעידים על שיחות שבוצעו בניסיון למצוא מלון חלופי ועל תשלום בעבור החדר במלון רויאל ביץ. במקביל ביטלה את ההזמנה אצל הנתבעת אך חויבה בדמי ביטול בסך 829 ₪. מתוך סכום התביעה, סך 7000 ₪ הוא בגין נזק לא ממוני. הנתבעת מצידה טוענת כי הפרסום באתר האינטרנט תואם במלואו את העובדות בשטח וצירפה תמונות לביסוס טענותיה,כך גם נטען שהיה מקום פנוי במלון שכן "נפטון" שהוא ברמת 4 כוכבים ובמחיר דומה למחיר אצלה ולא הייתה שום הצדקה להתאכסן במלון כה יקר כמו רויאל ביץ'. הנתבעת מציינת בכתב הגנתה כי לראיה,משפחת חבר הבן נשארה במלון ולא רק זאת,חוות דעת של מבקרים אקראיים במלון מאותה תקופה מצביעות על כך שהמלון ראוי ותואם את מצגיו לציבור. הכלל הוא כי המוציא מחברו עלי הראיה ולכן הנטל הכללי רובץ לפתחה של התובעת הן ביחס לחבות הנתבעת והן ביחס לגובה הנזק. שוכנעתי כי המצגים באתר האינטרנט של התובעת יוצרים רושם של מלון משופץ ונאה לכל הדעות, שוכנעתי גם כי אותם ליקויים שהונצחו במצלמת התובעת היו קיימים בחדר. יש לציין כי מר קופר מטעם הנתבעת צילם גם הוא את החדר אך לא התמקד בתמונות תקריב של הליקויים שצולמו ע"י הנתבעת והיא כלל לא נחקרה בעניין זה. גם טענת מר קופר לפיה היה מוכן להחליף את החדר מעידה שהייתה בו בעיה שכן מר קופר העיד שהתובעת התלוננה בפניו,הוא עלה לראות את הליקויים אך לא טען בעדותו כי לא מצא אותם. משכך במאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי הוכח בפני שבחדר שהוצע לתובעת היו ליקויים שונים. מאידך לא הוכח כי רמת המלון הכללית איננה תואמת את המצגים, הנתבעת הציגה חוות דעת אורחים שהיו מרוצים, ציינה שמשפחת החברים נותרה במלון וטענה כי החדרים עברו שיפוץ ומנוקים על בסיס יומי. האם הוצע לתובעת חדר אחר? התובעת טוענת שנאמר לה שאין חדרים פנויים, הנתבעת טוענת באמצעות מר קופר שלתובעת הוצע חדר חלופי. מעיון במכתב הנתבעת מיום 28.6.12 עולה כי כבר אז נטען שהוצע לתובעת חדר חלופי והיא סירבה. מנגד מסתבר מגרסת התובעת כי למשפחת החברים ניתן חדר חלופי ודבר זה יכול לחזק את המסקנה כי היו במלון חדרים חלופיים וכנראה חוסר שביעות הרצון, האכזבה ודין ודברים שהגיעו לטונים גבוהים פשוט גרמו לתובעת לשבור את הכלים ולחפש מלון אחר. גם לא סביר במיוחד שמי שטוען שכל המלון מלוכלך ומתקיימות בו פעילויות בלתי מוסריות יבקש חדר חלופי באותו מלון. משכך אינני יכול לקבוע שהתובעת הוכיחה את הטענה שמנהלי המשמרת סירבו לתת לה חדר חלופי בטענה כזו או אחרת. אם כך מה משמעות הקביעות לעיל מבחינת חבות הנתבעת? עסקת תיירות-נופש צופנת בחובה מרכיב עיקרי של הנאה, מי שרוכש עסקה כזו מצפה ליהנות וציפיתו לגיטימית. הוא משלם בעבור הנופש,מפנה לו זמן מסדר היום השוטף ומשקיע בהגעה ליעד. מנגד התפיסה המשפטית מחייבת את הנפגע להקטין את הנזק ותפיסה זו חלה גם בתביעות תיירות. במקרה דנן שוכנעתי כאמור שהחדר שקיבלה התובעת לא תאם את ציפיותיה הלגיטימיות נוכח המצגים שהוצגו לפני כריתת העסקה. על כך יש לפצותה. אשר לשאלת גובה הנזק, על התובעת להוכיח כי לא הייתה לה ברירה אלא להתאכסן במלון ברמה גבוהה מאד, טענתה בדבר תפוסה מלאה של כל או רוב המלונות באילת לא הוכחה, התובעת צלצלה למלונות פתאל,ישרוטל וקראון פלאזה, כלומר 3 רשתות ובסופו של דבר נבחר מלון (יקר) מרשת ישרוטל. אין ראיה אחרת שתבסס את טענתה. הנתבעת הציגה כאמור מסמך ממלון נפטון רימונים הסמוך לפיו היו חדרים פנויים במחיר של 1290 ₪ ללילה. יש גם לתת ביטוי לעניין ההצעה לספק חדר חלופי. סך הנזק וההוצאות הנתבעים 14,079 ₪. לאחר ששקלתי את הטענות והראיות הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 830 ₪ הוא הסכום שלא הוחזר לה עקב ביטול העסקה ,סך 1000 ₪ בגין הפרש תיאורטי בין עלות הלינה אצל הנתבעת למלון חלופי אחר ברמה דומה (הפרש של כ-330 ₪ ללילה ) וסך 1200 ₪ בגין עוגמת הנפש. אשר להוצאות, בשים לב לתוצאה והיות ובסופו של יום נאלצה הנתבעת מאילת להתדיין בחיפה אינני פוסק כנגדה הוצאות נוספות. מחשבים ואינטרנטבית מלוןבתי מלון (תביעות)מצג שווא