1. התובע נסע ישר בכביש חד סטרי ובאותו זמן, נסע מימינו מטאטא כביש, (להלן:"רכב הנתבעת") שהיה נהוג בידי מר יוסף X (להלן:"הנתבע") אשר ניקה בצמוד למדרכה. לטענת התובע, יצא רכב הנתבעת במהירות וללא התראה ופגע לאורך צידו הימני של רכב התובע וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב התובע. מאחר והתובע סבור, שהאחריות רובצת על הנתבע, מבקש הוא לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 32,000 ₪. 2. הנתבעים סבורים,שיש לדחות את תביעת התובע, שכן התאונה קרתה באשמת התובע אשר נהג בפזיזות ובחוסר זהירות בעת שניסה לעקוף את רכב הנתבעת. עוד נטען, שרכב הנתבעת היה מסומן כחוק באורות מהבהבים ובפנס תאורה צבעוני מהבהב על גג הרכב ואילו התובע עקף בניגוד לחוק את רכב הנתבעת וכך גרם לתאונה בה נפגעו שני כלי הרכב. כמו כן, מכחישים הנתבעים את סכום התביעה המוגזם הנתבע על ידי התובע, שאינו נתמך בראיות. 3. אין חולק בין הצדדים על כיווני הנסיעה של כל אחד מהם ואין גם מחלוקת בין הצדדים שמקום האירוע הוא המקום הנראה על פני התמונה ת/1. אין גם חולק בין הצדדים, שהתובע הוא זה אשר עקף את רכב הנתבעת, אך השאלה השנויה במחלוקת היא, כיצד ובאיזה שלב נפגעו הרכבים: האם תוך כדי עקיפה שפשף רכב התובע את רכב הנתבעת או האם תוך כדי עקיפה סטה רכב הנתבעת אל עבר רכב התובע ובשל כך אירעה התאונה. 4. לאחר שבחנתי את עובדות ונסיבות המקרה ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שצורף לכתבי הטענות ואשר הוגש לבית המשפט בעת הדיון, הגעתי למסקנה, שאותן עובדות ונסיבות מצביעות על אחריות שני הצדדים לקרות התאונה, כאשר אותן עובדות מצביעות על כך, שלנתבע אחריות גבוהה יותר מזו של התובע - גם אם כל אחד מהם תרם תרומה לגרם התאונה. לאור העובדות שהתבררו, אני קובע, ששני המעורבים בתאונה נהגו בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, אך תרומתו של הנתבע גבוהה יותר ולכן אני קובע אחריותו של הנתבע בשיעור של 60% ואילו את אחריותו- רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 40% - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) הנתבעים לא מפרטים בכתב ההגנה מה היה מצב רכב הנתבעת בעת שהתובע עקף את רכבם: האם היה בנסיעה, בעמידה או בפניה שמאלה מהמדרכה. גם התובע אינו מנדב פרטים רבים על אופן קרות התאונה ואין אני מקבל את טענתו, שרכב הנתבעת יצא במהירות גדולה, שכן עד כמה יכול רכב כזה לפתח מהירות, כאשר נראה מהתמונה ת/1 שלפני הסטייה שמאלה עמדו לפניו רכבים אחרים. ב) לא מתקבל על דעתי, שרק על ידי עקיפה נפגעו שני כלי הרכב, שכן אילו אכן רכב הנתבעת היה נוסע בצמוד למדרכה, אין ספק, שהיה לו לתובע מקום לעקוף את רכב הנתבעת מבלי שתגרם התאונה. ב. א) אני מקבל את טענת הנתבעים, שאכן היה לו לתובע שדה ראיה בתוואי נסיעתו ואני גם מקבל את טענת הנתבעים, שאכן לא ניתן היה להתעלם מקיומו של רכב הנתבעת, הן מפאת צורתו והן מפאת הסימונים באמצעות אורות שברכב מסוג זה. עם זאת, אני קובע שתוך כדי סטייה לשמאל מכיוון נסיעתו הקודמת של רכב הנתבעת- שנסע קודם לכן בצמוד למדרכה- (ראה סימני ניקוי הכביש ליד המדרכה בתמונה ת/1) התקרב רכב הנתבעת יתר על המידה אל רכב התובע, שכבר היה בשלב העקיפה וכך נפגעו שני הרכבים. ב) אני מקבל את טענת התובע, שמצב הרכבים לאחר קרות התאונה היה כפי שעולה ממקום עמידת הרכבים בתמונות ת/1, אך אני קובע, שהפגיעה בין הרכבים אירעה לא בשלב זה, אלא בשלב הקודם בו היה רכב התובע בשלב העקיפה של רכב הנתבעת ובשלב העקיפה - אירעה התאונה. ג. שלוש גרסאות הביא התובע על האופן בו קרתה התאונה והפגיעה ברכבו: א) בתחילה העיד בבית המשפט, שבעת שנסע בנתיב השמאלי, ראה את רכב הנתבעת סוטה שמאלה לכיוון רכבו ואז בלם וכבר חצה את החלק הקדמי שמאלי של רכב הנתבעת. עוד מציין התובע, שכאשר חצה את החלק הקדמי של רכב הנתבעת, הוא סטה שמאלה על מנת לברוח מרכב הנתבעת. אני לא מקבל את טענת התובע, שפגיעת רכב הנתבעת אירע בעת שהוא כבר חצה עם חלקו הקדמי את רכב הנתבעת, שאם כך היו פני הדברים, מיקום הפגיעה ברכב התובע היה צריך להיות במקום אחר ולא לכל אורכו או:"בחלק הקדמי ימני של הרכב", שכן התובע כבר הצליח לעבור עם חלקו הקדמי את רכב הנתבעת (ראה דברי התובע בעמ' 1 לפ',ש' 15- 16). ב) לאחר מכן העיד התובע, שהתאונה אירעה, לא בעת שחצה את החלק הקדמי שמאלי של רכב הנתבעת , אלא בעת שהיה במצב מקביל אליו. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 17 וש' 23). ג) מהמשך דבריו עולה גרסה אחרת - גרסה שלישית- והיא: "איך שאני עומד לעבור אותו, הוא סטה. כשהייתי במקביל אליו, הוא היה בנסיעה בצד הימני, תוך כדי נסיעה אני ממשיך לנסוע ומרגיש את המכה". (עמ' 2 לפ',ש' 1- 2). אם אכן בשלב כזה אירעה התאונה, לא מתקבל על הדעת שרכב הנתבעים יינזק במקום שטוען התובע: "קרע את הפנס. חלק קדמי בצד ימין, לכל האורך". (עמ' 2 לפ',ש' 3). זאת ועוד, מחוות הדעת שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שרכבו נפגע בכנף אחורית ימנית, דלת קדמית ימין, דופן קדמי ימין, מגן אחורי, פנס ראשי ימין. פגיעות אלו יחד עם הפגיעות העולות מתמונות רכבו של התובע מצביעות על עקיפת רכב התובע ובעת ובעונה אחת סטה הנתבע עם רכב הנתבעת וכך תוך כדי התקרבות יתר של שני הרכבים זה אל זה אירעה התאונה. ד. א) בכתב ההגנה, טוענים הנתבעים, שרכב התובע ניסה לעקוף ותוך כדי עקיפה נגרמה התאונה. הנתבע אינו מכחיש את העובדה, שבשלב בו קרתה התאונה הוא אכן סטה שמאלה, אך לטענתו בטרם הסטייה הוא החל לאותת ומשלא ראה אף רכב הוא יצא שמאלה תוך היצמדות לרכבים החונים מימינו. (עמ' 3 לפ',ש' 3- 4 וש' 14). ב) עצם הטענה שהוא לא ראה אף רכב, מצביע על חוסר תשומת לבו של הנתבע להמצאות רכבו של התובע משמאלו ושכבר היה תוך כדי עקיפה. טענתו של הנתבע, על כי התובע עקף את רכבו במהירות של 60- 70 קמ"ש אינה מתקבלת על הדעת - זאת משום שראשית, הנתבע לא ראה את רכב התובע ושנית, אני מקבל טענת התובע, שבאותן נסיבות לא ניתן היה לפתח מהירות כזאת, כפי שציין הנתבע. 5. א. א) לאור הנימוקים המפורטים לעיל ולאור קביעת האחריות של כ"א מהמעורבים בתאונה, על הנתבעים לפצות את התובע בהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל. התובע תבע בתביעתו סך של 32,000 ₪ מבלי לפרט מה הרכבו של סכום זה והשאיר את מלאכת חיפוש אחר סכום הנזק לבית המשפט. ב) מעיון בחוות הדעת שצרף התובע עולה, שהנזק הממשי שנגרם לרכב התובע מגיע לסך של 24,467 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 1,583 ₪ ובסה"כ 26,050 ₪. בנוסף לכך, השמאי קבע ערך הרכב בתוספת חודשי השימוש לסך של 95,500 ₪ וקבע ירידת ערך כולל של 4.5% אך השמאי לא השלים את מלאכתו, ולא עשה חישוב שקלי לגבי גובה סכום ירידת הערך, שהוא, 4,297 ₪. ג) בנוסף לכך, לא ציין השמאי אף אלמנט שנקלח בחשבון על ידו בעת קביעת ירידת הערך, אלמנטים שהם משפיעים ביותר על קביעת ירידת הערך ואף לא ציין אלמנט חשוב, האם קביעת שיעור ירידת הערך נקבעה כך, לאחר תיקון הרכב או לפני תיקון הרכב, משום שהשמאי יודע בוודאי שלאופן תיקון הרכב, יש השפעה על קביעת שיעור ירידת הערך. העולה מכך הוא, שמלאכתו של השמאי בעניין זה לא שלימה ולא הושלמה - למרות סכום שכ"ט שמאי שגבה. עם זאת, לא מצאתי שיש מקום "להעניש" את התובע ולגרום לו חסרון כיס, רק משום שהשמאי לא הגיש חוות דעת בעניין ירידת ערך כמו ששמאי אכן צריך לעשות ואין בדעתי לשלול מהתובע את סכום ירידת הערך. 6. סוף דבר, לאור הקביעות והנימוקים הנ"ל, אני קובע, שסכומי הנזק שהוכיח התובע הם בסך של 30,347 ₪ (נזק ממשי, שכ"ט שמאי וירידת ערך) ולאור שיעורי האחריות שנקבעו לעיל, אני מחייב את הנתבעים - כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד- לשלם לתובע סך של 18,208 ₪ (60% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 5.7.12- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. כבישרכבתאונת דרכים