מדובר בתביעה כספית בגין נזק לרכוש שנגרם עקב נזילת מים. התובעים, אב ובנו, התגוררו בדירתם באשקלון. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא הבעלים של הדירה שמעל התובעים באותו בניין ולטענת התובעים, עקב נזילה שמקורה בדירת הנתבע, נגרם לדירתם נזק אותו הם תובעים בתביעה זו. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא המבטחת של הנתבע. טענות הצדדים והחומר שהוצג בפני לטענת התובעים, הנתבע ביצע תחילה תיקון של הנזילה אשר לא פתר את הבעיה ורק לאחר כחודש התגלה מקור של נזילה נוספת שבעקבות התיקון שלה, נפתרה הבעיה. בינתיים, בביתם של התובעים היה ריח של טחב, ארונות המטבח העליונים התנפחו והתעוותו וגם תקרת הסלון ניזוקה. התובעים פנו לבעל מקצוע אשר נתן להם הצעת מחיר לתיקון הנזקים והם הציגו את הצעת המחיר בפני הנתבעת, אולם זו האחרונה ניאותה לשלם להם סכום קטן בהרבה. שמאי שהוזמן על ידי התובעים העריך את הנזק באופן דומה להצעת המחיר שהם קיבלו ועל כן הם תובעים סכומים אלה, כמו גם שכ"ט השמאי, הוצאות שלטענתם הוציאו כדי להקטין את הנזק והוצאות נלוות שונות ובסך הכל הם תובעים סכום של 19,210 ₪. הנתבעים מצידם טענו, כי שמאי מטעמם בדק את הדירה של התובעים ועיין בחוות דעת השמאי מטעם התובעים וקבע כי היקף הנזקים של התובעים עקב הנזילה, מגיע רק ל - 1,500 ₪. התקיימו בפני שני דיונים בעניין זה, כשלאחר הדיון הראשון הייתה הסכמה על מינוי שמאי מטעם בית המשפט. שמאי כאמור מונה, אולם לאחר שהודיע לבית המשפט כי לא יוכל לבצע את השמאות, נקבע דיון נוסף בו נחקרו השמאים של הצדדים. אציין כי הנתבעים לא חלקו על כך שהייתה נזילה בדירת הנתבע וכי נזילה זו גרמה לנזקים. המחלוקת הייתה בשאלת היקף הנזק שנגרם. בהקשר זה, טענו הנתבעים כי השמאי מטעם התובעים, ביקר בנכס 10 חודשים לאחר אירוע הנזילה ועל כן ייתכן שבינתיים אירעו נזקים נוספים שאינם קשורים לנזילה, בעוד שהשמאי שלהם ביקר במקום בסמוך לאחר האירוע. הנזילה אירעה ביום 18.9.11 והשמאי היה במקום ביום 21.9.11. לדיון בפני התייצב רק התובע 1 (להלן: "התובע"). התובע טען בדיון ביום 5.9.12, כי על מנת להקטין את הנזק, עד שיבוצע תיקון מלוא הנזק, הוא ביצע תיקון מאולתר ולשם כך רכש חומרים שונים ובידיו קבלה על כך. הקבלה לא הוצגה בבית המשפט ולא צורפה לכתב התביעה. בעדותו בפני טען התובע, כי השמאי של הנתבעת ביקר בדירה ביום שהתחילה הנזילה, אולם הנזילה המשיכה ועל כן נגרמו נזקים נוספים לאחר שהשמאי ביקר במקום. התובע לא חלק על כך שהשמאי של הנתבעים רצה להגיע פעם נוספת לביקור בדירה, אולם טען כי סירב לכך עקב אשפוזו של אביו בבית החולים באותו מועד. מכל מקום, בדיון הראשון, דרש התובע כי שמאי נייטרלי יגיע למקום ולא הסכים כי השמאי של הנתבעים יגיע לדירה. בדיון השני שהתקיים בפני, הודה התובע כי לא רצה שהשמאי של הנתבעים יגיע פעם נוספת לדירה. לטענתו, לא ניתן לראות את הנזקים בשלב הזה (אולי בשל התיקון המאולתר שעשה) ועל כן הוא הציע להיפגש עם השמאי ולהראות לו תמונות של הנזקים ורק לאחר מכן, אם השמאי של הנבעת ימצא לנכון, ייגשו לדירה. השמאי של הנתבעים סירב לכך וטען כי אין אפשרות לערוך שמאות ללא ביקור במקום ואין טעם בפגישה אצלו במשרד וכך קרה שהשמאי מטעם הנתבעים לא ביקר בדירת התובעים פעם נוספת. בדיון השני שהתקיים בפני, נחקרו כאמור שני השמאים. השמאי מטעם התובעים, מר קוזי, טען כי על אף שבדק את הנכס 10 חודשים לאחר התרחשות הנזילה, ברור לו כי הנזק נגרם כתוצאה מנזילה וכי מקור הנזילה בקומה העליונה. הוא ציין כי אין צנרת של דירת התובעים בתקרה וכי לא ייתכן כי הנזילה הייתה מקירות חיצוניים. מר קוזי הסביר, כי על אף ששטח דירת התובעים הוא 70 מ"ר, מספר זה משקף את שטח הרצפה של הדירה, אך ככלל שטח הקירות והתקרה של דירה גדול פי 3.5 משטח הרצפה. לדבריו, היות שבחדרים שניזוקו יש לצבוע את כל הקירות והרצפה (כדי שהצבע יהיה אחיד), זה סביר ששטח הצביעה הדרוש הוא 70 מ"ר. אילו נדרשה צביעה של הדירה כולה, היה מדובר בכ - 210 מ"ר. מר קוזי טען כי יש לצבוע את המטבח, הכניסה והסלון ועל כן צריך לצבוע שטח של 70 מ"ר כשלהערכתו מדובר בעלות של 3,554 ₪. כמו כן, סבר כי יש לטייח שטח של 9 מ"ר בעלות של 1,566 ₪. מר קוזי טען עוד כי אין חשיבות לגיל הארון כשמדובר בנזקי רטיבות, שכן גם ארון ישן מאוד, לא מתנפח אם הוא לא בא במגע עם מים ואין לו ריח של עובש ועל כן יש צורך כיום להחליף את כל הארונות העיליים בדירת התובעים בארונות חדשים וזאת ללא קשר לגילם של ארונות אלה בעת שהתרחשו הנזילות. היות שמר קוזי סבר כי יש להחליף לחלוטין את הארונות העיליים הוא לקח בחשבון עלות של 5,864 ₪ ל - 3.4 מ' של ארונות בגובה 80 ס"מ ועוד 3,526 ₪ ל - 2.2 מ' ארונות בגובה 40 ס"מ. מר קוזי הוסיף לחוות דעתו גם סכום של 812 ₪ לפירוק ופינוי הארון הקיים וכן סכום של 696 ₪ לניקיון הדירה בתום העבודה. השמאי מטעם הנתבעים, מר ויקטור וייס, העיד אף הוא ובעיקר תיאר את נסיבות אי ביקורו הנוסף בדירת התובעים. לדבריו במרץ 2012 כשרצה לבקר בדירה התברר כי התובע 2 מאושפז והדבר לא התאפשר וביום 23.10.12 רצה לבקר בדירה והתובע סירב בטענה כי יציג בפניו תמונות במשרדו. לכך הוא סירב וכך הדבר לא יצא לפועל. בחוות דעתו קבע השמאי מטעם הנתבעים, כי יש לצבוע ולטייח רק 15 מ"ר, והעריך עלות עבודה זו ב - 1,200 ₪ וכן קבע כי ארונות המטבח עצמם לא ניזוקו, אלא רק אלמנט קישוטי שהיה מודבק אליהם אשר ניתן להחלפה כאלמנט נפרד, על כן העריך את הנזק לארונות המטבח ב - 300 ₪ בלבד. בהסברים לחוות הדעת מציין שמאי הנתבעים, כי הנזקים שנתבעו על ידי התובעים שנוגעים לארונות המטבח, אינם קשורים לנזק מן הנזילה, אלא מהעדר תיקון הנזקים סמוך להתרחשותם. בסך הכל הציעו הנתבעים לפצות את התובעים ב - 1,500 ₪. אציין כי לכתב התביעה צורף גם נספח 2 אשר השווה בין תביעת התובעים לסכומים כפי שהוערכו על ידי השמאי של הנתבעים. מסמך זה צורף גם על ידי הנתבעים כחלק מחוות הדעת של שמאי הנתבעים. חוות דעת זו נעשתה בשני שלבים. בשלב הראשון בספטמבר, ניתנה חוות דעת שכללה גם את הנזקים שנגרמו לדירת הנתבע. חוות דעת נוספת (ללא ביקור נוסף בשטח כאמור לעיל) שהתייחסה רק לנזק של דירת התובעים נערכה במרץ 2012. על פי נספח 2, הסכום של 1,200 ₪ מתייחס לקילוף טיח וטיוח מחדש במטבח, כשהתביעה לצביעה מחדש של המטבח, והסלון, נדחתה לחלוטין. דיון והכרעה הצדדים מסכימים על כך שהנזקים העיקריים שיש לקחת בחשבון הם נזק לטיח ולצבע ונזק לארונות המטבח העיליים. הצדדים חלוקים בשאלה של היקף הנזק ועלות תיקונו. למרבה הצער, ומשלא מונה בסופו של יום שמאי מטעם בית המשפט, אין בפני בית המשפט חוות דעת שמאית שאיננה מטעם אחד הצדדים. אתחיל אם כן בשאלת הצבע. השמאי מטעם הנתבעים סבר כי יש לצבוע ולטייח 15 מ"ר, כשלמעשה התייחס רק למטבח. השמאי מטעם התובעים סבר כי יש לטייח 9 מ"ר, אולם צריך לצבוע 70 מ"ר, בשל נזק לצבע שנגרם גם בסלון ובכניסה ובשל הצורך ליצור מראה אחיד לצבע בחדר, אשר מונע צביעה של חלקי קירות או קיר אחד בלבד בחדר. אם אנסה לשלב בין המידע שעולה משתי חוות הדעת של שמאי הנתבעים, ניתן לגזור עלות של 80 ₪ למ"ר לתיקוני טיח (קילוף וטיוח מחדש). על פי שמאי התובעים מדובר בעלות של 174 ₪ למ"ר. התובעים דרשו בתביעתם 9 מ"ר של טיוח מחדש ועל כן אין מקום לפסוק להם יותר מכך ובהעדר מומחה מטעם בית המשפט, אקח כעלות הטיוח מחדש, את הממוצע בין העלויות שהוצעו, היינו 127 ₪ למ"ר טיוח מחדש ובסך הכל 1,143 ₪ לטיוח המחודש של 9 מ"ר. הנתבעים כאמור דחו את תביעת התובעים לפיצוי בגין צביעת חלקים מן הדירה ואינני מקבלת עמדתם בהקשר זה. השמאי מטעם התובעים, בהחלט הבחין בין המטבח, מקום בו נגרם עיקר הנזק ובו נדרש גם קילוף הטיח וטיוח מחדש, לבין קירות הסלון והכניסה וחלק מן המטבח, שם נגרם נזק קטן יותר, אולם עדיין אסתטית יש לצבוע מחדש. לא מצאתי טעם הגיוני לדחיית דרישה זו על ידי הנתבעים. גם אינני מקבלת טענתם כי לא ייתכן שצביעה חלקית של בית בשטח של 70 מ"ר, תדרוש צביעה של 70 מ"ר. הסברי השמאי מטעם התובעים בהקשר זה התקבלו על דעתי, כי שטח הרצפה קטן בהרבה משטח הקירות והתקרה של הדירה. הנתבעים כאמור לא הציעו מטעמם עלות של צביעה בלבד ועל כן בהעדר עלות נגדית שלהם, אין לי אלא לקבל את דרישת התובעים בהקשר זה ואני קובעת כי צביעת 70 מ"ר בדירת התובעים עלותה 3,654 ₪. אשר לארונות המטבח. אין אני יכולה לקבל טענת השמאי מטעם הנתבעים, כי נזק של נזילה, יודע להבחין בין הקישוט של הארון לבין הארון עצמו והנזילה נזלה בדיוק נמרץ לאורך הקישוט על הארונות ולא חדרה כלל לארונות עצמם. על כן אני מניחה כי נגרם לפחות לחלק מן הארונות של התובעים נזק, ולא רק לקישוט שעליהם. יחד עם זאת, עלי לזקוף לחובת התובעים את העובדה שמצד אחד הלינו על כך שביקור השמאי מטעם הנתבעים אצלם, התקיים לאחר הנזילה הראשונה ולא לאחר הנזילה השנייה ומצד שני, לא אפשרו לשמאי מטעם הנתבעים לבקר פעם נוספת בדירתם. בפעם הראשונה היה לכך הסבר מניח את הדעת, אשפוזו של התובע 2. אולם בפעם השנייה, עלה מעדות התובע 1, כי למעשה חשש שבשל חלוף הזמן, לא יראו את היקף הנזק שנגרם ועל כן רצה להראות לשמאי הנתבעים תמונות בלבד ורק אחר כך אולי להכניסו לדירה. כפי שציינו הנתבעים, גם שמאי התובעים עצמם, ביקר בדירה חודשים רבים לאחר שנגרם הנזק ועל כן לא היה מקום לגישת התובעים אשר מנעה גישה של שמאי הנתבעים לדירה והיה עליהם לאפשר לו לבקר בדירה ולטעון כל טענה לאחר מכן לגבי מסקנותיו ככל שהיו חולקים עליהן. הדבר נכון במיוחד לאחר שהתובעים ידעו, כי לא יגיע שמאי מטעם בית המשפט ובכך חסמו למעשה ראיות שיבואו בפני בית המשפט לצורך החלטה בעניין זה. מן הסיבה הזו, אני סבורה, כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין ארונות המטבח העיליים ויש לקבל עמדתם כי גם לארונות אלה (ולא רק לקישוט שעליהם) נגרם נזק. אולם לא ניתן לקבל עמדתם, כי יש להחליף את כל 5.6 מ' הארונות ועל כן בהעדר מידע אחר, אפסוק לתובעים בסעיף זה מחצית מדרישתם ועל כן גם מחצית מדרישתם בנוגע לעלות הפירוק של הארונות. בסך הכל אחייב את הנתבעים לשאת בפיצוי בגובה 5,101 ₪ בגין רכיב נזק זה. לא מצאתי לחייב את הנתבעים בעלות שביקשו עבור עבודות הניקיון לאחר ביצוע העבודות הנדרשות, באשר אין כל פירוט לגבי אופן חישוב נזק זה וגם אם נניח כי דרוש ניקיון כלשהו לאחר עבודות של צביעה והתקנת ארונות, הסכום שנתבע משקף עלות של כ - 15 שעות עבודות ניקיון שקשה להצדיק אותן בדירה כה קטנה. אניח כי עבודות ניקיון כלשהן דרושות לאחר עבודות אלה ואפסוק ברכיב נזק זה, 200 ₪. אזכיר, כי התובעים לא הציגו בפני בית המשפט קבלות שעניינן הקטנת הנזק, על אף שטענו כי יש בידם קבלות כאלה, ובהעדר קבלות, לא אחייב את הנתבעים לשאת בעלות זאת. לסכומים אלה יש להוסיף את עלות חוות דעת השמאי בגובה 1,392 ₪ וכן עלות של 500 ₪ בצירוף מע"מ, היינו 580 ₪, שחויבו התובעים לשלם לשמאי מטעמם בגין עדותו בבית המשפט. בנוסף, אחייב את הנתבעים בסכום של 500 ₪ בגין הוצאות משפט. העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סכום של 12,570 ₪. הסכום ישולם על ידי הנתבעים בתוך 30 יום מן היום בו יקבלו הנתבעים פסק דין זה, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום ביצוע התשלום בפועל. המזכירות תשיב לתובעים את הפיקדון שהפקידו (2,925 ₪) לתשלום שכ"ט השמאי מטעם בית המשפט, משבסופו של יום מינוי השמאי בוטל ולא נעשה שימוש בפיקדון. נזקי מיםנזילהמקרקעיןמים