1. עסקינן בתאונה מיום ה 5.10.11. התובעת עמדה עם רכבה ברמזור כאשר הרגישה מכה מאחור. התובעת יצאה מרכבה וראתה 2 רכבים מאחוריה, כאשר רכב הנתבע 1 ישירות מאחוריה ורכב הנתבע 3 לאחריו. 2. הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי רכב הנתבע 1 נסע מאחורי רכב התובעת. התובעת בלמה את רכבה והנתבע 1 בלם את רכבו לאחריה עד כדי עצירה מוחלטת. אך לאחר פגיעה מרכב הנתבע 3 ברכבו של הנתבע 1, נהדף רכב הנתבע 1 כלפי רכב התובעת. 3. לטענת הנתבע 3, הנתבע 1 לא הספיק לבלום ופגע עם רכבו ברכב התובעת. רק לאחר מכן פגע הנתבע 3 ברכב הנתבע 1 בחלקו האחורי וזאת, מבלי להדוף אותו לעבר הרכב התובעת. 4. ביום 4.11.12 התנהל דיון. הצדדים מסרו את עדותם לעניין אופי קרות האירוע. בסוף הדיון התאפשר לנתבעת 2 להציג את דו"ח השמאי שמתייחס לנזק ברכב הנתבע 1 ומסמך זה הוגש ביום 12.11.12. הנתבעים 2 ו 3 הגישו תגובתם לדו"ח השמאי ביום 18.11.12. 5. אין מחלוקת בין הצדדים לכך שלתובעת אין כל אחריות ו/או רשלנות תורמת לעצם קרות התאונה והיא זכאית לפיצוי בגין נזקיה. 6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדותם, ועיינתי בראיותיהם, הגעתי לכדי מסקנה כי אחראי לקרות התאונה הינו הנתבע 1 ומקובלת עליי גרסתו של הנתבע 3 לעניין אופן קרות התאונה וזאת מהטעמים הבאים: א. לטענת הנתבע 3 רכבו כלל לא ניזוק מעצם קרות התאונה. טענה זו לא נסתרה. ב. הנתבעת 4 פיצתה את הנתבע 1 בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בחלקו האחורי בלבד, כמפורט בנ/1. עפ"י דו"ח השמאי של רכב הנתבע 1, שוויו עובר לתאונה היה 10,231 ₪. לרכב הנתבע שני מוקדי נזק (קדמי ואחורי). די היה בכל אחד ממוקדי הנזק בכדי להביא להשבתתו של רכב הנתבע 1, כפי שארע בפועל. ג. בהתאם לדו"ח השמאי של רכב הנתבע 1 נגרם לו נזק במוקד האחורי בסך של 8,490 ובמוקד הקדמי נזק בסך של 8,172 ₪. ד. מקובלת עלי טענתם של הנתבעים 3 ו 4 בתגובתם לדו"ח, לפיה לא ניתן ללמוד דבר לעניין מנגנון התאונה מדו"ח זה. ה. התובעת אינה יכולה לשפוך אור על נסיבות קרות התאונה בהתייחס לרכבים של הנתבעים ומי פגע במי ומתי. יחד עם זאת, התובעת העידה שהרגישה מכה חזקה. התובעת העידה שהרגישה "בום" אך אינה זוכרת כמה "בומים" היו (ראה עמ' 1 לפרוטוקול). ו. למרות שהתובעת העידה שאינה זוכרת כמה "בומים" היו, אזי התייחסותה בעדות הייתה ל"בום" אחד, דהיינו, התובעת הרגישה חבטה אחת בלבד. עדות זו מתיישבת עם גרסתו של הנתבע 3 לפיה רכב הנתבע 1 פגע ברכב התובעת והדף אותו קדימה, רכב הנתבע 1 נעמד מעוצמת המכה ונעצר ואז רכב הנתבע 3 פגע בו מאחור והדף אותו קדימה, אך זאת מבלי שרכב הנתבע 1 נהדף כלפי רכב התובעת. במידה ורכב הנתבע 3 היה פוגע ברכב הנתבע 2 והודף אותו כלפי רכב התובעת, אזי סביר להניח שהתובעת היתה שומעת שתי מכות עזות מאחוריה, שכן ראשית היתה אמורה לשמוע מכה עובר לפגיעת רכב הנתבע 1 ברכבה. בנוסף, לאחר שנהדפה קדימה, רכבה כבר לא היה בסמוך לשני הרכבים וכן התובעת היתה "המומה" מהמכה הראשונה שקיבלה וזאת מבלי להבחין במכה נוספת. ז. זאת ועוד, הנתבע 1 העיד כדלהלן: "כשבלמתי לא היה מגע בין רכבי לרכב התובעת. הייתי במצב של פמפום. ברגע שממש נעצרתי, אז הרגשתי חבטה מוחלטת ואז נהדפתי כלפי רכב התובעת" (ראה עמ' 2 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו הנגדית לנציג הנתבעת 4 העיד: "בהתחלה פימפמתי. בצבא לימדו אותי כך כשאין ABS. לחצתי והורדתי כל פעם. אין לא זוכר את המרחק. הייתי ממש קרוב אליה" (ראה עמ' 2 לפרוטוקול). מהאמור לעיל משתמע שעובר לקרות התאונה הנתבע פמפם עם דוושת הבלימה ולאחר שהתרשמתי מעדותו, ספק בעיניי אם אכן הגיע לכדי עצירה מוחלטת ממש קרוב לרכבה של התובעת בטרם התאונה, כנטען על ידו, או הוא זה אשר פגע ברכב התובעת ורק לאחר מכן פגע בו רכב הנתבע 3. עדותו של הנתבע 3 בעניין זה נחזתה בעייני כאמינה ומקובל וסביר בעייני מנגנון הפגיעה כפי שתואר על ידו בעדותו. 7. בסיכומו של דבר, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, בתשלום הסך של 8,959 ₪. הסכום ישולם לתובע, שרשום כבעלים של הרכב. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 8. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו -2, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים בסך של 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. סכום זה כולל פיצוי בגין עוגמת נפש. 9. זאת ועוד, מאחר והייתה מחלוקת בין הנתבעים לעניין אופן קרות התאונה ומי נושא באחריות ולאור פסיקתי זו, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו - 2, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות הנתבעים 2 ו - 4 בסך של 200 ₪ לכל נתבע. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 10. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד, וזאת תוך 15 יום. פגיעת רכבמשפט תעבורהרכבתאונת דרכיםרמזורתאונת שרשרתנזק לרכב