מבוא וטענות הצדדים בתמצית: בפניי תביעה לתשלום סך של 10,000 ₪, בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב התובע (להלן- "התובע"), בשל תאונה מיום 29.2.12 שאירעה באשמתה הנטענת של הנתבעת (להלן- "הנתבעת"). לטענת התובע, ביום 29.2.12 בשעה 18:00, אירעה תאונת דרכים (להלן- "תאונה") ביציאה הצפונית מהעיר חדרה, בכיכר תנועה. בהגיעם לכיכר, בזמן שהוא נסע בנתיב הימני ובנתיב השמאלי נסע נהג הנתבעת. נהג הנתבעת סטה לנתיב הימני ופגע בצידו הימני של רכבו. כתוצאה מכך, הרכב ניזוק במספר מקומות. לשיטתו לנתבעת קיימת אחריות מלאה לקרות התאונה. לתובע אין ביטוח מקיף אלא ביטוח צד ג' בלבד. הוא פנה לחברת הביטוח של הנתבעת על מנת שזו תישא בעלות התיקונים והשמאי אך ניסיון זה להביא לסיום המחלוקות בין הצדדים לא הועיל שכן הנתבעת טענה כי היא אינה אשמה בקרות התאונה. לטענת הנתבעת, אשר כתב הגנתה הוגש באמצעות מנורה מבטחים בע"מ, המבטחת של הנתבעת, מיקום הפגיעות ברכבים של הצדדים תומך דווקא בטענה לפיה האשם לאירוע תאונת הדרכים רובץ לפתחו של התובע, כי נהג הנתבעת, אשר נהג במשאית באורך 12 מטרים, חצה צומת כיכר ובסיום החציה סטה התובע לנתיב נהג הנתבעת ופגע בו בחלקו האחורי. בדיון שהתקיים בפני היום נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת, העיד ששונוב אמיר, מי שנהג ברכב הנתבעת במועד התאונה (להלן- "ששונוב"). דיון: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לאחר שהקשבתי לדברי בעלי הדין ועדיהם ולאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים הנני קובעת כי שני הצדדים אחראים במשותף ובאופן שווה לקרות התאונה. מתוך מכלול הראיות לא מצאתי נימוק ממשי להעדיף גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת ולהיפך. מתיאור הפגיעות ברכבי בעלי הדין ומהתמונות שצורפו לא ניתן להכריע לחובת מי מבעלי הדין, הכל כפי שיפורט להלן. בהתייחס למיקום ונסיבות התאונה - בכתב התביעה נטען כי "התובע נסע בנתיב הימני ובנתיב השמאלי נסע המשאית", מנגד, בדיון טען התובע כי "נהגתי בנתיב השמאלי לפני הכיכר, בעל המשאית היה בנתיב הימני בכניסה לכיכר" (פרוטוקול הדיון, עמ' 1 ש' 15 - 16), בהודעה על תאונת דרכים שמסר התובע במשטרת ישראל טען התובע כי: "כשנסעתי בנתיב הימני, בנתיב השמאלי היה נוסע משאית". יחד עם זאת, סתירות אלו הובהרו על ידי עדותו של ששונוב, אשר הציג בפני בית המשפט שרטוט של אירוע התאונה ומיקום הרכבים (נ/1), הימנו ברי כי התובע נסע בנתיב השמאלי (הפנימי והסמוך לכיכר) בעוד שששונוב נסע בנתיב הימני (החיצוני והמרוחק מהכיכר). בהודעה על תאונת דרכים שמסר ששונוב לחברת הביטוח נטען בתיאור נסיבות המקרה: "כשהגעתי לכיכר ונסעתי סיבוב רכב מאחורי נכנס לכיכר עלה על המדרכה ופגע בי מאחור" (נ/3). מנגד טען התובע כי נהג הנתבעת הוא שנסע מאחוריו ולא להפך (פרוטוקול הדיון, עמ' 2 ש' 24). יפעת מישורי בהתייחס לאחריות לתאונה - כאמור לעיל, התרשמתי כי קיימת אחריות משותפת לצדדים, כדלקמן: מהתמונות אשר צורפו לכתב התביעה, ניתן להיווכח בנקל כי קיים לרכב התובע נזק זאת אף עולה מחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה. ברם, לא ניתן לקבוע מהן את אשמו של מי מהצדדים לתאונה. אף מהשרטוט אשר הציג ששונוב (נ/1) לא ניתן לקבוע אשמו של מי מהצדדים, כל שניתן ללמוד הימנו היא העובדה כי פגיעתו של רכב התובע נעשתה בצידו השמאלי של רכב הנתבעת, כך לטענתו. יצוין כי לטענת התובע בתוך הכיכר היו שני נתיבי נסיעה ואילו לטענת הנתבעת, כפי שהועלתה באמצעות העד מטעמה, היה רק נתיב אחד. אולם בפני בית המשפט לא הוצגו תמונות ממשיות ממקום האירוע ולא ניתן היה להכריע במחלוקת עובדתית זו מתוך הראיות שהוצגו, כך שגם נתון זה אינו יכול להוות חיזוק לצד כלשהוא. בנוסף, בהתייחס למיקום הפגיעות ברכבים - בדיון העיד התובע: "הרכב שלי נפגע בצד ימין מקדימה" (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 18), ששונוב העיד: "הוא נכנס בי בצד ימין שלו לצד שמאלי שלי אחורי" (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 12). הנתבעת טענה כי לא נגרם לרכבה כל נזק מאחר והרכב הינו משאית. ר' עדותו של ששונוב "הפגיעה ברכב שלי הייתה במה שמסומן בשרטוט בארגז כלים, לא היה נזק אבל הייתה פגיעה. הוא נסע מהר ולכן הוא גרם נזק לעצמו" (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 16 - 17). ברם אין בכך די על מנת לקבוע כי אכן רכב התובע פגע ברכב הנתבעת בחלקה האחורי, דווקא, שעה שלא צורפה כל ראיה ממשית לתמיכה בכך. ראיות נוספות, לא הוגשו כאמור, הגם שעלה כי לא היתה מניעה לכך. כך שאין במיקום הפגיעות הנטענות בכדי להוות חיזוק לצד כלשהוא. באשר לשאלת גובה הנזק - התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאי ממנה עלה כי הנזק שנגרם לרכב התובע הינו בסך של 5991 ₪ ועלות שכ"ט שמאי בסך של 800 ₪ (סה"כ סך של 6791 ₪). סכומים אלה לא נסתרו. מעבר לכך, לא פורטו נזקים נטענים נוספים להוכחת מלוא סכום התביעה הנטען. יחד עם האמור, ראיתי לנכון לפסוק הוצאות בסך של 209 ₪. כך שסך כל נזקיו של התובע, כפי שהוכחו, הינם בסך של 7000 ₪. לסיכום, לאור המסקנה לעיל לפיה אחריות כל אחד מהצדדים לקרות התאונה הינה בשיעור של 50%, על הנתבעת לשאת בנזקי התובע בסך של 3500 ₪. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סך של 3500 ₪. ככל שלא ישולם הסכום במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כיכר (מעגל תנועה)שאלות משפטיות