1. התובע ביצע ביטוח מקיף לרכבו. בתאריך 2.5.12 פגע רכבו של התובע בשער חשמלי המשותף לשני בעלי בתים ושמאי מטעם המבטחת אישר את עלות התיקון המשוערת של 5,000 ₪. לאחר פנייתו של התובע אל המבטחת, הוברר לו, שהמבטחת מכירה רק ב-50% מעלות הנזק- זאת משום שהתובע הינו שוכר של אחד מהבתים המשותפים ולכן, הכירה המבטחת בסך של 2,100 ₪ אשר שולם לבעלים השני. לטענת התובע, מגיעה גם לו מחצית מעלות הנזק, משום שהשער אינו מופיע בחוזה השכירות כרכוש אשר נמצא בשמירתו או בפיקוחו, אלא שער זה ממוקם פיזית בשטחו של השכן ומרוחק כ-30 מ' מהבית בו מתגורר התובע. עוד טוען התובע, שאם נמצא סעיף בפוליסה, השולל ממנו את מחצית הסכום, הרי שעסקינן בתנאי מקפח. לכן, מאחר והתובע סבור שמגיעה לו מחצית מסכום הנזק, ביקש הוא לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 2,900 ₪. 2. הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובע, ואם התובע טען, שאין לו חלק ברכוש המשותף, לא היה מקום לקזז מהפיצוי את החלק היחסי בגין הנזק שנגרם לשער כתוצאה מפגיעת רכבו. בנוסף לכך, מדגישה הנתבעת, שהמחזיק יחד עם התובע הצהירו, שהשער הוא רכוש משותף לו ולתובע. להצדקת דחיית תביעתו של התובע, מוסיפה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. לא הוצגו חשבוניות על תיקון השער וגם לא הוכח אופן התשלום עבור השער. התובע הוא זה אשר פגע עם רכוש השייך ו/או המוחזק על ידו ברכוש אחר אשר שייך ו/או המחוזק על ידו ולכן אין התובע יכול לתבוע את עצמו וגם לא את הנתבעת. ב. הנתבעת מצביעה על סעיף 15 לפוליסה המחריג חבות כלפי צד ג' והיות ומדובר ברכוש משותף הנמצא בפיקוחו ו/או שליטתו של התובע - פטורה הנתבעת מיתרת התשלום. 3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני קובע, שעל הנתבעת לשלם לתובע את אותו סכום אשר שולם לבעלים האחר, מר פיינגולד מרדכי - זאת מהנימוקים הבאים: א. עיקר הגנתה של הנתבעת נסמכת על חריג לחבות כלפי צד ג' - חריג הקבוע בסעיף 15 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו- 1986 הקובע:"המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות לעניין נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם". ב. סעיף זה קובע, שביטוח צד שלישי לנזקים, יחול רק על צד שלישי של ממש, המנותק מהמבוטח ולא על צד שלישי הקשור למבוטח קשר של "פיקוח" או "שמירה". ג. לכן, השאלה השנויה במחלוקת היא, האם על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק שהוא עצמו גרם לשער וכפועל יוצא משאלה זו יש להכריע, האם השער שנפגע היה בפיקוחו או בשמירתו - שאם כן, חלה ההחרגה שבסעיף הנ"ל. 4. לאחר שבחנתי שאלות אלו ובהתייחס לטענות הצדדים, אני מחליט כדלקמן: א. התובע הוא שוכר את דירתם של עופר וענת סייר על פי חוזה שכירות מיום 2.11.10 ובסעיף ראשון של ההקדמה לחוזה נקבעה הגדרת "המושכר" כך: קוטג' בן 6 חדרים, מטבח, מזווה, מקלחת ושירותים ואין בהגדרה זו כל אזכור בקשר לשער שנפגע. (ראה העתק החוזה אשר צורף לכתב התביעה). בחוזה הנ"ל לא נזכר השער כלל, לא כאפשרות שימוש הניתנת לתובע ולא כאפשרות לחזקה ובוודאי שבהיות התובע שוכר בלבד, אין לייחס לו בעלות על השער. ב. א) מטרתו של הסעיף הנ"ל היא, להבהיר, שהפוליסה לא נועדה לבטח נזקי רכוש של המבוטח עצמו או של בני ביתו, להבדיל מנזקי רכוש של צד שלישי אחר. התובע טוען, הן בכתב התביעה והן בעדותו בבית המשפט, שהשער ממוקם פיזית בשטחו של השכן והמרוחק כ-30 מ' מהמושכר בו גר התובע. (ראה סעיף א' לכתב התביעה ובעמ' 1 לפ',ש' 24). טענה זו של התובע - לא נסתרה. ב) מרכיבי הסעיף המחריג את תנאי התשלום של המבטח, לא הוכחו, שכן העובדה, שהתובע אינו הבעלים של השער אינה שנויה במחלוקת. אני מקבל את טענת הנתבעת, שמדובר בשער משותף בין שני בעלי הדירות (סעיף 9 לכתב ההגנה), אך אינני מקבל טענתו של מר גלעד קרמר, נציג הנתבעת, (להלן:"מר קרמר") שיש להסיק מסעיפי החוזה, שלתובע יש שליטה על הכניסה לחנייה. (עמ' 2 לפ',ש' 14- 17). אכן שער זה משותף, אך לא מצאתי שמסעיפי החוזה ניתן להסיק שניתנה לתובע שליטה מלאה על השער אלא לכל היותר אפשר לומר, שניתנה לתובע רשות שימוש בשער ולצורך כך גם קיבל שלט רחוק לשער (ראה סעיף 14.1.10), אך לא הוכח בפני שלמעט שימוש, נמצא שער זה בפיקוחו או שמירתו - כהגדרת פיקוח או שמירה לשמה. ג) גם מטענותיו של מר קרמר עולה, שבעצם, אין לתובע שליטה, פיקוח או שמירה, שכן גם אליבא דדברי מר קרמר, התובע הינו משתמש בשטח להחנות את רכבו - שטח שמיועד לכל הדיירים ועוד ממשיך מר קרמר וטוען, שמדובר בחנייה ייעודית משותפת לכל בעלי יחידות הדיור שעל אותו מגרש. (עמ' 2 לפ',ש' 15- 17, ההדגשה שלי- ג.ב.). מהדברים הנ"ל עולה, שלא יכול להיות לתובע פיקוח או שמירה על השער, כאשר השימוש בו נעשה על ידי כל בעלי יחידות הדיור ועובדה זו יכולה גם להצביע על כך, שאם בעצם השימוש של התובע בשער, זה הופך אותו למפקח ולשומר, הרי שניתן בהחלט לומר שרבים המפקחים או השומרים, משום שכל דיירי הבית משתמשים באותו שער. 4. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל - הגעתי למסקנה שאין להחיל החרגה זו על התובע ולכן, כשם ששולמה חלקו של השכן, כך יש לשלם את חלקו של התובע. באשר לטענת מר קרמר, שלא הוכח שהשער תוקן, הרי שלעניין זה עלי להעיר שתי הערות: ראשית, אכן צודק מר קרמר שהתובע צרף לכתב התביעה רק הצעת מחיר בעוד שהתובע טוען שהוא שילם את הכסף. שנית,התובע לא המציא חשבונית על התשלום, אך כשם שהנתבעת שילמה לשכן על פי הצעת המחיר, כך יש לשלם גם לתובע על פי הצעת המחיר - אם כי אין התובע זכאי לקבל המע"מ, כאשר לא המציא חשבונית המוכיחה, שאכן התובע שילם גם מע"מ. על כן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,100 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -24.6.12- ועד התשלום בפועל. מאחר והשאלה השנויה במחלוקת הייתה שאלה של פירוש סעיף ההחרגה ומאחר ונראה לבית המשפט, שכאשר הנתבעת החליטה שלא לשלם לתובע, לא נהגה בשרירות לב אלא בתום לב בסוברה שאכן חלה ההחרגה, החלטתי שלמעט הסכום הנ"ל - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רכבשערהתנגשות